"האנשים האלה הם לא חלק מהחיים שלך ולא קשורים אליך בשום צורה. הם לא עובדים איתך ולא לומדים איתך, אין לך איתם חברים משותפים. לא ראית אותם כבר כמה שנים וגם עכשיו נתקלת בהם במקרה לכמה דקות. אין שום סיבה בעולם שתיתני לזה שראית אותם - להשפיע עליך, כי תכלס, הם זרים."

זה מה שאמר לי ידיד שלי, כשראה שאני בסערת רגשות אחרי שנתקלתי במקרה באנשים שהיו פעם חלק מחיי, שבינהם היה גם מישהו שהיו לי אליו פעם רגשות עזים ושהקשר איתו פגע בי נואשות.

והוא באמת צדק. הם באמת זרים. יתרה מזאת, גם כשהיו חלק מחיי - הם אף פעם לא היו חברים שלי. רק הוא היה באמת בקשר איתי וזה היה קשר לא בריא, שהסתיים כבר לפני שלוש שנים וחצי. ומאז לא ראיתי אותו ולא ראיתי אותם.

עברו כבר שנים מאז שהתגברתי עליו והרגשות שלי אליו פסקו. עברו כבר שנים מאז חשבתי עליו, או על החבורה שלו.

אבל אני חושבת שתמיד, גם בעוד עשר שנים, בכל פעם שאתקל בו, או בעוד כמה גברים אחרים שנאלצתי להתמודד פעם עם רגשות רומנטיים חד צדדיים כלפיהם, אז יהיה לי קשה. כי הפצע כבר החלים לגמרי, אבל צלקות נותרות לעד.