 כינוי:
בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2011
אין לי מה לומר
היי,
כבר דיי הרבה זמן שאני מרגישה שאין לי מה לומר, ושאם אכתוב פוסט ארוך, מפורט ומושקע, הוא יהיה על נושאים שכבר כתבתי עליהם 5483487 פעמים, כי הכול בגדול אותו דבר.
אני עדיין לומדת בתואר משולב למדעי החברה - סוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה.
אני עדיין עובדת בסקרים.
אני עדיין גרה באותה דירה שכורה ברמת גן.
אני עדיין חוזרת לירושלים לבית הוריי כל סופשבוע.
אני עדיין עושה פר"ח.
אני עדיין מקבלת חונכות.
אני עדיין נמצאת בקשר עם בובי (עוד עשרה ימים כבר ימלאו שלוש שנים לקשר שלנו. זה שלוש שנים ברוטו ונטו אנחנו ביחד רק שנתיים וחצי), ואותן בעיות עדיין מעיבות על הקשר: זה שהוא לא עובד, לא לומד, לא עושה דבר על מנת לקדם את חייו, לא מכיר לי את הוריו וגם זה שאנחנו כבר לא גרים באותה עיר ולמרות שאני חוזרת לפעמים לשלוש יממות שלמות (מחמישי בצהריים עד ראשון בצהריים) עדיין אנחנו לא מבלים ביחד חלק ניכר מהם, כי לבובי יש מחויבויות סביב הטיפול באבא שלו וגם כי לפעמים לא מסתדר עם המזג אוויר (איך הוא יגיע אליי על אופניים בגשם?).
הכול חראגיל.
ההתלבטויות סביב להמשיך לגור בדירה ברמת גן, או לחזור לירושלים הן אותן התלבטויות, כי הקשיים הם עדיין אותם קשיים והיתרונות והחסרונות סביב החיים ברמת גן הם אותם יתרונות וחסרונות, אל מול היתרונות והחסרונות שלחיים בירושלים, שגם נותרו אותו דבר.
גם על זה שאני לא מספיק משקיעה בלימודים, ולא מתעוררת לשעות ראשונות או מאחרת בחצי שעה, כבר כתבתי כאן 48974980 פעמים. וגם על זה שזה מצחיק שכשגרתי בירושלים בשנה שעברה ולמדתי ברמת גן - אז אף פעם לא הייתי נעדרת ואף פעם לא הייתי מאחרת, ועכשיו שאני גרה ברמת גן, בדירה במרחק שלוש דקות הליכה מהאוניברסיטה, אני נעדרת המון ומאחרת המון.
אני ממשיכה להתבאס שאני לא כשירה להוציא רישיון נהיגה.
אני ממשיכה לא לנהל חיי חברה שוקקים, כי החבורה שהייתה לי מהעבודה כבר נעלמה מחיי בצורה טוטאלית לפני כמה חודשים. דווקא בימים האחרונים יצא שעשיתי כמה דברים נחמדים: הלכתי להופעה של עדי אשכנזי עם שותפה שלי לפני כמה ימים וביום חמישי נפגשתי עם נוש (לא התראינו איזה שנה ואז לפני בערך חודשיים חזרנו להיות ידידים טובים ומאז נפגשנו כמה פעמים), ביום שישי הלכתי לדץ ודצה ובישלתי יחד עם בובי וגם היום בערב בובי בא אליי. גם שבוע הבא הולך להיות נחמד: ביום ראשון יש ערב מחלקה ואז חברה שלי מהלימודים תבוא לישון אצלי ובסופשבוע אלך למסיבת פורים עם בובי. עכשיו שאני חושבת על זה, גם הסופשבוע שאחרי זה יהיה נחמד, כי נחגוג למימי יומולדת. אולי בעצם המשפט שאין לי חיי חברה שוקקים הוא לא נכון, כי תראו כמה דברים נחמדים.
למען האמת, בלי קשר לזה שלא קורה הרבה לאחרונה, דיי ירד לי מהבלוג. כבר פחות יש לי את הדחף לפרוק. כבר פחות יש לי את הדחף להתייעץ. וזה שהבלוג הרבה פחות איכותי מאד ניכר גם בכך שאומנם יש לי יותר מתמיד כניסות (אני מככבת בטבלה), אבל מעט מאד תגובות. על הפוסט אחד לפני אחרון שכתבתי, לא הייתה אפילו תגובה אחת. הבלוג הזה קיים כבר כבר ארבע שנים וחצי ומעולם, עד עכשיו, לא קרה שאיש לא הגיב על פוסט מסוים. כנראה באמת אני כבר משעממת, ואין לי מה לומר.
לא מסתדר לי שדווקא עכשיו, שהכתיבה שלי איבדה כל כך הרבה מהאיכות שלה, יש כל כך הרבה כניסות והבלוג לא יורד מטבלת הפעילים. אולי בעצם זה מעגל קסמים. הרבה אנשים נכנסים דרך הטבלה ואז יש הרבה כניסות ובזכות זה שיש הרבה כניסות - הבלוג נשאר בטבלה. אבל זה עוד יותר מוריד את החשק לכתוב. כנראה שקוראים קבועים נוטשים, כי עובדה שאני רואה בסטטיסטיקות שרוב הכניסות הן מהטבלה, מה שבהכרח אומר שהרבה בנות 14 נכנסות לבלוג שלי. באסה.
ואולי, רק אולי, הגיע הזמן שאפרוש. הכתיבה בבלוג מאבדת יותר ויותר מטעמה. נראה כבר מה יהיה.
אז ביי בנתיים. תשתדלו להנות מהחיים כל הזמן, ובמיוחד בפורים.
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
