 כינוי:
בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2011
היום בערב אפרד מבובי
היי,
מי שקרא כאן לאחרונה יודע שבשבוע שעבר התחלתי להתכתב עם י, מישהו שיצאתי איתו פעם. מי שקרא כאן לאחרונה גם יודע שההתכתבות ממש ממש ריגשה אותי וגם להסתכל בתמונות שלו בפייסבוק ריגש אותי ועוד יותר ריגש אותי זה שהוא הציע להפגש להתעדכן. כבר התחלתי לדמיין זוגיות ביננו ולא חדלתי לחשוב עליו.
ואז קלטתי ש-י הוא מישהו שהייתי איתו לפני ארבע שנים וחצי לחודש וחצי. הייתי אז בת 19 ואדם שונה לגמרי. ועם כל כמה ש-י איש באמת מדהים ועם כל כמה שבאמת הייתי מאוהבת בו בזמנו - הבנתי שזה שעכשיו אני כל כך מתלהבת זה לא רק בגלל הסיבות האלה, אלא בעיקר כי אני מפנטזת על זוגיות בכלליות. בובי לא נותן לי זוגיות בוגרת אלא קשר של ילדים בני 16, כבר וויתרתי על הרעיון שאנהל איתו זוגיות בוגרת ולכן אני מפנטזת על גברים אחרים.
וכמה ימים אחר כך בובי עשה לי שיחה והציע להתאפס: הוא אמר שילך השבוע ללשכת העבודה, הוא הזמין אותי להכיר את הוריו ביום העצמאות (סופסוף אחרי שלוש שנים). שאלתי מתי נעבור לגור ביחד והוא אמר שאולי בעוד שנתיים.
ואני הבנתי שאני לא מאמינה לו. אחרי כל כך הרבה פעמים שהוא הבטיח וחזר בו - אני כבר לא סומכת עליו ובצדק. בנאדם צריך להוכיח את עצמו כדי שיסמכו עליו. וגם בובי לא סומך עליי בהקשר לגברים אחרים. לא שהוא חושב שאני אבגוד בו, אבל הוא חושב שאני לא רוצה רק אותו, ובצדק, כי כל הזמן אני מפנטזת על גברים אחרים, כי הזוגיות איתו לא מספקת אותי. ובלי מערכת אמון הקשר לא שווה כלום.
משהו שיותר ויותר הפנמתי בימים האחרונים זה שגם עם בובי יעמוד במילה שלו (מה שאני לא מאמינה, אבל נגיד), אז זה מעט מדי ומאוחר מדי. כי יש גבול לעד כמה בנאדם מסוגל להשתנות. בובי בן 32 ואף פעם בימיי חייו לא עבד יותר מ15 שעות בשבוע. גם אם עכשיו יתחיל לעבוד אז הכי הכי הרבה שאפשר להעלות על הדעת שלעבוד זה מקסימום 30 שעות בשבוע. למה בעצם אסור לי לרצות שהבנזוג שלי יעבוד 45 שעות בשבוע?
גם אם נעבור לגור ביחד עוד שנתיים (אני לא מאמינה שזה יקרה גם בעוד שנתיים ובכל מקרה אני לא מוכנה לחכות שנתים, אבל נגיד), זה יהיה לדירת חדר מסריחה ב-2,000 שקל. זה לא כמו אחי ואחותי כשבתקופה שהיו סטודנטים שכרו דירת חדר מסריחה עם בני הזוג שלהם ב-2,000 שקל ואז כשסיימו ללמוד - עברו לדירה נורמלית ב-4,500. אם אני אגור עם בובי - לנצח אגור בדירת חדר ב2000 שקל. אני אגזור על עצמי חיי עוני.
בובי לא בטוח שהוא רוצה ילדים, אבל גם אם כן בעוד שנים, זה יהיה רק ילד אחד, ואני רוצה יותר מילד אחד והיות שאני לקוית למידה מהתחת - גם הילדים שלי סביר להניח יהיו והם יצטרכו קלינאית תקשורת וריפוי עיסוק ושאר דברים שעולים המון כסף ודורשים המון טרטורים. אני לא כשירה להוציא רשיון נהיגה ולכן צריכה בנזוג עם רשיון ורכב צמוד.
סיפרתי כל מה שכתוב כאן לשותפה שלי והיא אמרה משהו נוסף. היא אמרה גם שבובי ואני לא כל כך עושים חיים. היא שאלה אם אנחנו מתכוונים לנסוע למשל לסופשבוע. עניתי לה שבובי בדיוק באותו יום הציע ואז היא עלתה על איך יראה הסופשבוע הזה במדויק מבלי שאספר לה. היא אמרה:"מה תעשו? תיסעו בטרמפים, תיזרקו באיזה אוהל ותאכלו מקופסאות שימורים, מבלי להעלות על הדעת ללכת לצימר או ללכת למסעדה?" ונדהמתי מכמה שהיא צדקה. כך בדיוק היה נראה הסופשבוע בצפון שעשינו בשנה שעברה וזה בדיוק מה שבובי הציע לי לעשות גם השנה.
היא אמרה שסופשבוע כזה מתאים לתקופת התיכון, כשהיינו בני 16 וההורים הביאו לנו 50 שקל לסופשבוע. עברו הימים האלה.
ועוד משהו שחשבתי עליו זה שאני כבר לא בת 20 וחצי כמו שהייתי כשבובי ואני התחלנו להיות ביחד. בעוד שלושה חודשים אהיה כבר בת 24. הרבה בנות, גם לא דתיות, מתחתנות בגיל 24.
את כל זה קלטתי לפני כמה ימים ולכן החלטתי להפרד ממנו בסופשבוע הקרוב, כשניפגש. היה איזה יום שבובי עמד לבוא לבקר אותי ברמת גן, אז רציתי לעשות את זה אז, אבל בסוף הוא לא יכל לקבוע ולכן נשארתי עם התוכנית של הסופשבוע.
ואז אתמול בערב נפגשתי עם י. היה כזה כיף! התגנדרתי ונסעתי לת"א ונפגשנו במסעדה (כמה התרגשתי לראות אותו!) ודיברנו המון על כל נושא שבעולם (בין השאר סיפרתי לו על סאגת בובי). כשסיימנו לאכול י התעקש לשלם ואז נכנסנו לאוטו שלו ונסענו לטיילת ליד חוף הים והמשכנו לדבר המון ולצחוק המון ולהתחבק ולהביע חיבה. ואחר כך הוא התעקש להסיע אותי הביתה, אז הזמנתי אותו לעלות כדי לשתות קפה וכי לא רציתי להעיר את השותפות שלי בכך שנשב בסלון, אז ישבנו בחדר שלי והמשכנו לדבר ולצחוק ואז לא הצלחנו לשלוט בעצמנו יותר והתנשקנו בלהט. י ניסה לעצור את זה, אמר שיש לי עוד סיפור לא פתור עם בובי, אבל סתמתי לו את הפה בנשיקה והמשכנו להתנשק ולהתנשק בלהט. שכבנו אחד מעל השניה ונתנו נשיקות גם בצוואר וליטפנו אחד את השניה. פה ושם י ניסה לעצור את זה, אבל שנינו לא שלטנו בתשוקה המטורפת אז הוספנו להתנשק ולהתמזמז (אבל נותרנו לבושים לגמרי וגם כמעט לא נגענו במקומות אינטימים וגם לא הכנסנו ידיים מתחת לבגדים).
ובסופו של דבר כש-י הלך, נפרדנו בחיבוק גדול גדול גדול.
וכששכבתי במיטה, קלטתי שעבר עליי אחד הערבים הכי מדהימים שהיו לי בחיים. ניסיתי שיהיו לי רגשות אשמה, אבל כמעט לא היו לי.
והיום, באמצע שיעור באוניברסיטה שלחתי לי הודעת SMS. כתבתי:"אתה מתחרט על מה שהיה?" והוא השיב לי:"לא, אבל אני צריך לחשוב...כי אני חושב שאנחנו לא באותו מקום..." ואני כתבתי לו בחזרה:"לא באותו מקום מאיזו בחינה? אני כבר לא הילדה בת 19 המבולבלת שהייתי." (חשבתי שהוא מתכוון לכך כשהיינו ביחד, זה היה בתקופה בה התחלתי שירות לאומי, מיד אחרי סיום התיכון ולא ידעתי מה אני רוצה מהחיים שלי, בזמן ש-י היה בן 22 לא שגרתי שחצי שנה אחרי סיום הצבא כבר התחיל ללמוד לתואר ובמקום ללכת לעבוד בחנות נעליים - עבד בהוסטל של אוטיסטים). אבל לא לזה התכוון י. י התכוון בדיוק למה שתיארתי מקודם בפוסט. הוא כתב בהודעה:"אני יודע אבל את יוצאת מקשר עם הרבה רגשות...ואני חושב שמה שאת מרגישה אליי זה רגשות צפים מפעם." ולפני שהספקתי לענות, הוא כתב שהוא נכנס לשיעור אז שנדבר יותר מאוחר.
והבנתי שעם כל כמה שאני מנסה להתכחש לזה, י צודק. כי עם כל כמה שהוא באמת איש מדהים ומיוחד ומקסים, זו לא הסיבה היחידה שכל כך רציתי זוגיות איתו, אלא גם שנואשתי, אחרי שלוש שנים של מאמצים, מהרעיון שאבנה זוגיות בוגרת עם י ולכן אני מחפשת זוגיות בוגרת עם אחר. י הוא מישהו שבאמת היה לי מדהים בחברתו, לפני כמה שנים ולכן אני מנסה לחזור למה שהיה. לקח לי שנה שלמה להתגבר עליו, אבל בשלוש השנים וחצי האחרונות לא חשבתי עליו. הרגש שהתעורר בי היה כל כך חזק, מפני שאני כל כך רוצה זוגיות אמיתית כבר.
וכמה דקות אחרי שסיימתי להתכתב עם י, בובי שלח לי הודעה:"בואי ניפגש הערב ונגמור עם זה." אז שלחתי לו הודעה בחזרה:"אני אתקשר אליך כשאהיה על אוטובוס לירושלים ונקבע שעה." ואז הוא כתב:"אני אוהב אותך! אל תוותרי עליי!" וזה שבר אותי. עצרתי את עצמי בכוח שלא להתחיל לבכות באמצע השיעור. שלחתי לו בחזרה:"גם אני אוהבת אותך."
ואחריי שסיימתי עם הלימודים במערכת, נפגשתי עם לנה ועוד מישהי, שאנחנו עושות ביחד עבודה בשיטות מחקר ועשינו. כשסיימנו והייתי בדרכי חזרה לדירה, ראיתי ש-י שלח לי הודעה שעה לפני כן, שעתה הוא פנוי לדבר ולא ראיתי, כי אני הייתי עסוקה בהכנת העבודה. אז התקשרתי אליו, אבל הוא בדיוק נכנס לעבודה ולא יכל לדבר עד 22:00. הוא הציע שנסתמס, אבל לא רציתי להסתמס על זה. אז סיכמנו שנדבר היום בלילה, או מקסימום מחר.
והתקשרתי לבובי לקבוע איתו שעה להערב וקבענו והוא אמר שוב שהוא אוהב אותי ואמרתי בחזרה והוא שאל אם אני מתכוונת לוותר עליו הערב ואמרתי שנדבר על זה כשניפגש והוא שוב חזר על כך שהוא לא רוצה שאוותר עליו ושוב ביקש תשובה ושוב אמרתי שנדבר בערב וסיימנו את השיחה.
ואני כבר יודעת שהולך לי נורא נורא קשה. אני גם אצטרך להתמודד מפרידה מבובי הערב, מישהו שאני איתו כבר שלוש שנים ושאני אוהבת וגם אצטרך מאוחר יותר באותו לילה, או מקסימום מחר, להתמודד עם שיחה עם י. אני לא רוצה לשקר, אז אומר לו את האמת, שהוא צדק בהשערתו ואז סביר להניח שגם הוא יגיד לי שלא נוכל להמשיך להפגש, כשהמצב הוא כזה.
וזהו. זה המצב. עוד שעתיים בערך אהפוך לסינגלית. הדבר העיקרי שמנחם אותי זה שאני שלמה לגמרי עם ההחלטה להפרד מבובי.
שאו ברכה.
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
