 כינוי:
בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2011
אין יותר בובי לנצח
היי,
אתמול בערב נפרדתי מבובי. הייתי אמורה להגיע הביתה מרמת גן בסביבות 19:30 אז קבענו ל20:30, אבל מכיוון שפספסתי אוטובוס, אז רק הגעתי לתחנה המרכזית ב-19:45. התקשרתי להגיד לו שאנחנו הולכים להגיע מאותו מקום לאותו מקום באותו זמן (בובי גר ליד התחנה המרכזית), אז בובי שאל אם אני רוצה כבר להיפגש ליד התחנה המרכזית והסכמתי.
אז נפגשנו והתחבקנו בחוזקה והלכנו לשבת על איזה ספסל ואז אמרתי לו שאני עוזבת אותו. ובובי לא הסכים לקבל את זה. נשארנו שם ארבע שעות. ארבע שעות שבהן חזרתי שוב ושוב על כך שאני כבר לא מאמינה לו ושגם אם יעמוד בדבריו - זה מעט מדי ומאוחר מדי וכל שאר הדברים שכתבתי בפוסטים הקודמים ובובי חוזר שוב ושוב בתוקף שהוא אוהב אותי יותר מכל דבר אחר בעולם ושיעשה למעני הכול ושהוא רוצה להיות איתי לנצח.
זה היה כל כך נורא. אולי החוויה הכי קשה שעברתי בחיים, ותאמינו לי שעברתי חוויות קשות. בובי התפרק לגורמים. בכל השלוש שנים שאני מכירה אותו, ראיתי אותו אולי פעמיים עם דמעה בודדת על הלחי, אבל הפעם הוא התקפל לשתיים מרוב בכי. ממש נקרע מבכי. וגם אני נקרעתי מבכי והתחבקנו.
בובי אמר שהוא מבין למה אני לא מאמינה לו, כי באמת חזר בו הרבה פעמים בעבר וזה מעיד על זה שאי אפשר לסמוך עליו, אבל הוא רוצה רק עוד הזדמנות אחת. עוד הזדמנות אחת ויחידה שבה יראה לי שהוא עומד במילה שלו. הוא אמר שהוא רוצה שנפתח דף חדש. הזכרתי לו כמה פעמים בעבר הוא אמר שהוא רוצה לפתוח דף חדש. אמרתי:"נגמרו הדפים במחברת ואין כסף לקנות מחברת חדשה." בובי המשיך להתעקש.
אמרתי לו שאני לא מוכנה יותר לחכות ולראות. בובי אמר שאני לא צריכה לחכות. שכבר ביום שלישי הקרוב ביום העצמאות אכיר את הוריו, שכבר בימים הקרובים יתחיל לעבוד ולעשות עוד כל מני שינויים. אמרתי שאני מבינה, אבל אני לא אחכה שנתיים עד שנעבור לגור ביחד. בובי הזכיר לי שתכננתי לחזור לגור בבית הוריי בעוד ארבעה חודשים ומה קרה לתוכנית הזו ולמה בעצם כל כך בוער לי לעזוב את הבית. אמרתי לו שלא בוער לי בכלליות לעזוב את הבית. בוער לי לגור איתו.
בובי הציע שאולי נעבור לגור ביחד בקומה שלי בבית, אבל אמרתי לו שהוריי לא יסכימו. סיפרתי לו על מקרה שקרה לא מזמן: בובי ישן אצלי ואז בבוקר הלכנו למטבח לאכול ארוחת בוקר. אבא שלי היה במקרה בבית וראה אותנו במטבח. (זה אף פעם לא קרה בכל השלוש השנים האחרונות שבהם בובי ישן אצלי המון פעמים. אבא שלי מעולם לא היה בבית כי תמיד היה בעבודה, אבל באותו יום הוא היה בבית כי היה לו חופש לכבוד פסח).
מאוחר יותר הוא אמר לאימא שלי שנורא הרגיז אותי שבובי אכל מהמקרר שלנו ירקות. הוא אמר לה:"אני קורע את עצמי בעבודה, הולך לשוק, סוחב סלים כבדים, כדי שהפרזיט הזה יבוא לישון פה עד 12:00 ואז יאכל."
בובי שאל אם אבא שלי שונא אותו. אמרתי לו שלא. שדיברתי על זה עם אבא שלי אחר כך ואבא שלי אמר שהוא לא שונא אותו בכלל ואפילו יודע שהוא בחור טוב ולכן רוצה לאהוב אותו, אבל מרגיז אותו שבובי לא עובד. הוא לא מבין למה בובי לא עובד.
אגב, אם כבר מזכירים את אבא שלי, הייתה איזו פעם ביום חמישי, שאבא שלי שאל אם בובי ואני מתכוונים להיפגש ואמרתי לו שלא כי בדרך כלל אנחנו לא נפגשים בימי חמישי, מפני שבימי שישי בובי צריך לקום בשש כי ב-6:15 מגיעה הסעה לקחת אותו ואת אבא שלו לבית חולים. ואבא שלי אמר:"אפשר לחשוב מה זה לקום בשש. אני קמתי במשך שנים כל יום בחמש." (זה באמת נכון. כשהייתי ילדה אבא שלי היה יוצא מהבית כל יום ב-5:30 בבוקר, לטפל בזקנים בעד תשלום ואז היה קונה לחם וחלב, חוזר הביתה ב-7:00 להעיר אותנו לבצפר, מכין לנו סנדוויצ'ים, לוקח אותנו לבצפר ונוסע לעבוד שמונה שעות באוניברסיטה בתור פקיד).
בובי המשיך להעלות הצעות. הוא שאל מה צריך כדי שנמשיך להיות ביחד. אמרתי לו שכלום מלבד לעבור לגור ביחד בדירה שכורה בחודשים הקרובים. בובי אמר שהוא לא מסוגל לזה. שהוא צריך קודם להיכנס לרוטינה של עבודה. אמרתי לו שאם כך, אז כלום.
הוא הוסיף והוסיף להתחנן בפניי. לא חדל להגיד שאני האישה של החיים שלו. שהוא רוצה להזדקן ולמות איתי. הוא אפילו ציטט לי פסוק:"ועזב איש את אביו ואת אימו ודבק ברעייתו" ואז נקרע מבכי ואמר שאני הדבר הכי קרוב לרעייה שיש לו. שאם הוא אי פעם יתחתן - זה יהיה אך ורק איתי.
וככה זה המשיך והמשיך. בין השאר, הוא אמר:"רציתי ללכת איתך לים בקיץ ולהקפיץ אותך על הגלים." ואני אמרתי:"גם אני רציתי וגם רציתי לחגוג איתך את היומולדת שלי." (יש לי יומולדת עוד שלושה חודשים) ובובי אמר:"אז למה שלא תחגגי איתי היומולדת הקרוב ואחר כך עוד יומולדת ועוד יומולדת ועוד יומולדת עד סוף החיים? אני רוצה להיות בכל יומולדת שלך עד גיל 100."
הוא לא הסכים לוותר. העליתי גם את העניין שגם לו אין אמון בי ובצדק. שלא שהוא חושב שאני אבגוד בו, אבל הוא חושב שאני לא רוצה רק אותו והוא צודק. אני באמת לא רוצה רק אותו. אחרי שלוש שנים שבהם התחננתי אליו לזוגיות בוגרת, נואשתי מהפנטזיה שנקיים ביחד זוגיות בוגרת וחיים משותפים ולכן אני מפנטזת על זוגיות בוגרת ועל חיים משותפים עם אחרים.
אמרתי לו שכשהתחלתי לדבר עם י בשבוע שעבר אז ממש התרגשתי ומיד התחלתי לפנטז על זוגיות איתו, והבהרתי שזה לא רק ל-י ספציפית, אלא גם ובעיקר כי בא לי על זוגיות אמיתית בכלליות.
רציתי לספר לו גם על הפגישה ביננו ועל זה שהתנשקנו, אבל בובי קטע אותי כי אמר שלא מעניין אותו דברים שקשורים ל-י. הוא אמר שנוכל לשקם את האמון ביננו. אמרתי שלא.
וככה זה המשיך והמשיך. שנינו בכינו. התחבקנו שוב ושוב ובובי הוסיף והוסיף להתחנן. כעבור כמה שעות, סיפרתי לו שנפגשתי עם י יום לפני כן. בובי הביט בי במבט פגוע ולא אמר כלום. ואז אמרתי לו שהתנשקנו. מבטו של בובי הפך יותר קשה ויותר פגוע והוא אמר:"אז לכי אליו." אמרתי לו שאני לא אלך אליו, כי פנטזתי עליו רק כי בובי לא נתן לי זוגיות. בובי לא אמר כלום. שאלתי איך זה שהוא לא יותר כועס. הוא אמר שזה היה צפוי.
וכך, במשך עוד שעות, הוא הוסיף להתחנן ולהתחנן אליי ואני הוספתי להרגיש מפורקת וכואבת, אבל להתעקש שמקומי לא איתו. ביקשתי שילווה אותי לתחנת האוטובוס. הוא דחה את זה עוד ועוד, באומרו שהוא לא רוצה שאלך, אבל כשקרב המועד של אוטובוס אחרון, כבר לא הייתה ברירה והוא קם וליווה אותי.
בתחנת האוטובוס שוב שאלתי אותו איך זה שהוא לא כועס שהתנשקתי עם גבר אחר. בובי אמר שהוא כועס יותר על דברים אחרים. שאני לא מוכנה לתת לו עוד הזדמנות אחת ויחידה. הוא אמר שהוא לא היה מתעקש כל כך, אם לא היה מתכוון לעמוד בדבריו ולא היה מרגיש באמת בשל לעמוד בהם. התעקשתי שזה נגמר. שאלתי למה בכלל הוא רוצה להיות איתי, אם הוא יודע שאני מפנטזת גם על גברים אחרים, והוא אמר שאם אמשיך להיות איתו - זה אומר שאני רוצה רק אותו ואז נוכל לבנות את האמון.
במשך ארבע השעות של הפגישה הוא לא הפסיק להעלות הצעות ולהתחנן שאתן לו עוד הזדמנות. הדבר העיקרי שדיברנו עליו זה שאני רוצה לעבור לגור ביחד כבר בחודשים הקרובים ולא בעוד שנתיים. ואז לקראת סוף ארבע השעות, בובי שאל אם אהיה מוכנה שנעבור לגור ביחד בעוד שנה ושהוא בינתיים יעבוד כמו בנאדם ויכיר לי את הוריו ביום שלישי הקרוב. הוא אמר ששנה זה פרק זמן קצר והיה בשוק שאני לא מוכנה לקבל גם את ההצעה הזו. אבל אני הוספתי להניד בראשי לסירוב, לבכות ולחבק אותו.
אז בובי ביקש ממני לפחות לחשוב על זה. הייתי כבר מותשת, אחרי ארבע שעות שבהן חזרתי על עצמי וכאב לי כבר כל הגוף, גם מהמאמץ הנפשי וגם מהמאמץ הפיזי (הייתי במחזור אז כאב לי הגב ועוד יותר כאב לי הגב מזה שבובי לא חדל לחבק אותי) אז אמרתי:"בסדר". עמדנו שם והוספנו להתחבק ואז האוטובוס הגיע ואני נשקתי לבובי ואמרתי:"ביי, דייג." והוא אמר:"לא ביי! תחשבי על זה!" לא אמרתי כלום ועליתי על האוטובוס והוא לחש שוב:"תחשבי על זה." ואז שילמתי לנהג והאוטובוס יצא לדרך.
כל הדרך הביתה נקרעתי מבכי. לא היה אכפת לי שכולם רואים. בנות שאלו אותי אם אני בסדר ואם אני צריכה משהו. מישהי הביאה לי טישו לנגב את הפנים ואת האף. אמרתי:"תודה." והוספתי לבכות.
כשהגעתי הביתה ידעתי שלעולם לא אראה את בובי שוב. אני לעולם לא אסכים לראות את בובי שוב. מחקתי את המספר שלו מספר הטלפונים בפלאפון שלי וגם מהחיים שלי. החלפתי בגדים והלכתי לישון ממררת מבכי, אבל גם מאד שלמה עם החלטתי.
אין יותר בובי לנצח. באף אחת מהפרידות ביננו בעבר, לא הייתי שלמה כמו עכשיו. כואב לי. זה הולך לכאוב יותר. אבל אני לא אוותר.
אגב, דיברתי היום עם י. שלחתי לו הודעה:"בוקר טוב. מה נשמע? נפרדתי מבובי". והוא התקשר אליי ושאל איך אני מרגישה וסיפרתי לו בקצרה מה שכתבתי בפוסט והוא עודד אותי וניחם אותי ואז עברנו לדבר על המצב ביננו.
אמרתי לו שעם כל כמה שבא לי להגיד לו שמה שהוא כתב לי בהודעה אתמול לא נכון (הוא כתב שאני יוצאת מקשר עם הרבה רגשות ושמה שאני מרגישה אליו רגשות צפים מפעם), אז אין לי ברירה אלא להודות באמת והיא שזה נכון.
אני באמת חושבת, בלי קשר לכלום, ש-י אדם נדיר, מדהים ומקסים, אבל שעם כל הכבוד, הוא מישהו שהייתי איתו לחמישה שבועות לפני ארבע שנים וחצי. נורא התרגשתי כשמצאתי אותו בפייסבוק בשבוע שעבר וישר התחלתי לדמיין זוגיות ביננו, אבל הסיבה העיקרית לזה שאני בתקופה בה התייאשתי מהפנטזיה שבובי ואני נקיים זוגיות בוגרת, אז אני מפנטזת על זוגיות בוגרת עם אחר. אמרתי ל-י שכל הכבוד לו שהוא עלה על זה. לא סתם הוא למד פסיכולוגיה. מתאים לו.
בנוסף, אמרתי ל-י שכל זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק להיפגש. כי בלי שום קשר לתיסבוכים שלי, באמת כיף לי איתו בטירוף.
ו-י אמר שזה באמת בדיוק מה שהוא חשב ושטוב שהבהרנו דברים כי גם הוא חושב שאני מקסימה וחכמה ויפה, אבל התחיל לפחד שהרגשות שלי אליו הרבה יותר חזקים משלו ואני שוב הסברתי שזה לא רגשות, אלא התיסבוך שבדיוק דיברנו עליו ושאם מורידים את התיסבוך אז מה שאני מרגישה אליו זה אותו דבר כמו שהוא מרגיש אליי. ו-י אמר שסבבה. ושגם לו נורא כיף איתי ושנוכל להמשיך להיפגש.
ושאלתי אם הוא שולל שיקרה ביננו משהו בעתיד והוא אמר שלא, אבל צריך לקחת דברים יותר לאט. והסכמתי איתו ושמחתי. ואז צחקנו ביחד במשך עוד כמה דקות ובזה הסתיימה השיחה. אגב, הוא נורא מצחיק אותי. אני מתה על חוש ההומור שלו, וגם אני נורא מצחיקה אותו.
וזהו. אחר כך שתיתי נס ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. אחר כך אמשיך להרכיב את הפאזל שלי. אני מאד אוהבת לעשות פאזלים של 1,000 חלקים ואז להדביק, למסגר ולתלות על הקירות.
שתהיה שבת שלום ואחלה סופשבוע.
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
