היי,

משהו שקצת מפחיד אותי זה שכשאחזור לגור בירושלים בספטמבר אז אני עלולה לחזור מבובי, מהסיבות הלא נכונות. אני מפחדת שאחזור אליו בספטמבר כי אפחד מהבדידות. סיבה נכונה לחזור אליו זה אם ארגיש שהוא האיש שאיתו ארצה לבנות חיים משותפים, אבל אני חוששת שאחזור אליו מהסיבה שארצה שיהיה לי עם מי להפגש.

זו לא הסיבה העיקרית היחידה שהייתי איתו, כי מן הסתם גם אהבתי אותו וכי היו בו הרבה יתרונות, אבל זו כן הייתה אחת הסיבות העיקריות.

ואולי זה גם יסתדר עם י ונמשיך לצאת. נראה כבר מה יהיה. בנתיים נפגשנו רק פעמיים. פעם אחת להפגש להתעדכן (יום לפני הפרידה מבובי. זה היה יום רביעי) ופעם שניה שבוע אחרי זה (בפגישה שנראה לי שאפשר לקרוא לה דייט, למרות שלא דיברנו על הגדרות. שוב ביום רביעי), והיינו אמורים להיפגש גם במוצ"ש, אבל י לא יכל אז הוא ביטל ושוב קבענו ליום רביעי (שלושה ימי רביעי ברצף!), אבל צץ ל-י משהו אז שוב דחינו. אנחנו עומדים להיפגש ביום ראשון הקרוב.

אני מאד משתדלת להוריד צפיות. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, אני אחרי שלוש שנים שבהם התחננתי לבובי לזוגיות בוגרת ולחיים משותפים ולכן אין לי כבר סבלנות לחכות עוד שאבנה חיים משותפים עם מישהו אחר, ולכן מיד התחלתי לפנטז על זוגיות בוגרת עם י - בשניה שראיתי תמונות שלו בפייסבוק.

בנוסף, אני רגילה להתנהג כמו שמתנהגים לבנזוג שאיתו שלוש שנים, ולכן קשה לי להתנהג ל-י כאל מישהו שזה עתה התחלתי לצאת איתו.

תוסיפו לכך את העובדה ש-י היה האהבה הראשונה שלי לפני כמה שנים ושיש לי רגשות צפים מפעם ותבינו שזה קשה עשרת מונים להירגע ולהתנהג אליו כאל מישהו שפגשתי פעמיים בחיים.

וזהו. זה כל מה שרציתי להגיד (לכתוב).

נונה.