היי,

אני רק רציתי להגיד (ליתר דיוק לכתוב), שמצבי החברתי פי מליון יותר טוב ממה שחשבתי. אני כמעט לא מצליחה לסגור יממה, מבלי לקבל איזשהי הצעה.

בשבועיים האחרונים הייתי במסיבת רווקות של שותפה לחדר של לנה חברתי מהלימודים (זה היה מן הסתם במרכז כי זה היה במעונות), הייתי בערב יקב מטעם אגודת הסטודנטים במרכז, נפגשתי עם מימי בירושלים, נפגשתי עם נוש בירושלים.

למען האמת גם מבחינת המשפחה לא היו חסרים אירועים: טקס עליה לתורה של בנדוד, טקס הבר מצווה שלו, מסיבת סיום התואר של אימא שלי.

היום יש יום הסטודנט אז חברה מהלימודים הייתה אמורה לישון אצלי אחריו, אבל בסוף היא לא יכלה. לגמרי במקרה ומבלי לדעת על קיומה של החברה מהלימודים, חברה מהעבודה ביקשה לישון אצלי. ולא מדובר על החברה מהעבודה שישנה אצלי כבר כמה פעמים, אלא על חברה חדשה. עם החברה מהעבודה שישנה אצלי בעבר, אני הולכת לקניון ביום רביעי הקרוב. וביום ראשון הקרוב יש ערב בו בנות מהתואר ישירו שירים שחיברו בעצמן וינגנו.

בנוסף, פליקס ידידי, שהוא במקור מירושלים ולומד בטכניון בחיפה, הרים טלפון על מנת שאשריין את הסופשבוע הבא ונוכל להפגש בירושלים. מסתבר שהסיבה שהוא לא הציע בחודשים האחרונים, זה שהוא חוזר לירושלים רק פעם בחודשיים. זה לא קשור אליי.

וגם ידיד מהעבודה, שעשיתי איתו הליכה כמה פעמים ואז ישבתי איתו בבית קפה, יצר קשר ונשמע משתוקק לחזור על זה. נעשה הליכה ביחד בימים הקרובים ואז נלך לאכול שוקולד משמין עד אימה בבית קפה. 

גם לחונכת שלי (תכלס היא לא חונכת. היא מורה פרטית לתוכנת המחשב SPSS שאני לא צריכה לשלם לה) התקרבתי וכבר קבענו שנצא לחגוג באיזה פאב אחריי שאסיים עם המבחן בspss.

וגם חברה אחרת מהלימודים, שעושה יחד אתי ועם לנה את העבודה ב"שיטות מחקר" הציעה שאחרי שנסיים עם העבודה ונגיש אותה ונסיים גם המבחנים, אז נחגוג לנו. היא זה עתה התחתנה ועברה לגור במבשרת ובשנה הבאה, כשאגור בירושלים, אשמור לה מקום באוטובוס שיוצא מירושלים ללימודים ברמת גן ותמיד נשב ביחד. גם הצעתי לה לבוא לישון אצלי בשלושה חודשים הקרובים מתי שלבה יחפוץ (בשלושה חודשים הקרובים יש לי דירה ליד האוניברסיטה. אם היא תרצה להשאר לישון מתי שיהיו לה מבחנים בשניי ימים רצופים וכדומה, וגם בלי קשר, אז בכיף).

הדבר היחיד שקצת מבאס אותי זה שנראה שאנג'ל נעלם מחיי סופית. בשנה וחצי האחרונות התראינו רק בימי הולדת. ליומולדת האחרון שלו, שהיה באפריל לא התייצבתי ואני כבר בטוחה ב-99% שהוא לא יטריח את עצמו ליומולדת שלי באוגוסט. אנחנו כבר לא מדברים בטלפון וגם אם יש יום ששנינו בירושלים ושנינו פנויים - אנחנו לא קובעים.

אני אוהבת את אנג'ל, אבל שואלת את עצמי אם הסיבה שקשה לי עם המחשבה שיותר לא נתראה לעולם, היא רק בגלל אהבתי, או רק בגלל שחבל לי שאדם שהיה הידיד הכי טוב במשך שנים על גבי שנים, פתאום יעלם מחיי. אני מזכירה לעצמי משהו שמישהו אמר לי פעם. הוא אמר:"חברים זה לא עניין של רווח והפסד. חברים זה עניין של רגש נטו" והסביר את דבריו בכך שמרבית האנשים לא עושים את החישובים של כמה זמן מכירים את הבנאדם וכמה עברנו ביחד, אלא פשוט מסתובבים אך ורק עם מי שנעים להם בחברתו. ולי תמיד היה קשה עם הנקודה הזו. תמיד היה לי קשה עם המחשבה שאדם שהשקעתי בו כוחות פיזיים, נפשיים ורגשיים במשך שנים ואת מיטב זמני - יעלם מחיי. זה עושה תחושה של "מה הטעם". אבל זה לא באמת נכון. אדם נכנס לחייך כדי למלא תפקיד מסוים. כל קשר עם אדם תורם במשהו ואין ספק שהקשר עם אנג'ל נתן לי הרבה וגם אני נתתי לו הרבה. אולי עכשיו הקשר כבר הפסיק לתת ולכן אין טעם שנחדש אותו. אני לא יודעת. אבל אני כן יודעת שאני מתגעגעת אליו. לא שזה מדיר שינה מעיניי, אבל עדיין. שש שנים של ידידות קרובה לא הולכות ברגל. הוא גם פחות או יותר הידיד היחיד איי פעם שהיה לי, מבלי שיהיה ביננו שמץ מתח מיני, שתמיד הורס דברים.

אה, ואם כבר מדברים על חיי חברה, בילויים ומתח מיני אז הרשו לי לספר על י - הקשר ביננו נמשך. משהו שקצת מבאס אותי זה שעובר יותר מדי זמן בין פגישה לפגישה שלנו. נפגשנו בפעם הראשונה, אחרי שבוע שלם נפגשנו בפעם השניה, רק אחרי שבוע וחצי נפגשנו בפעם השלישית ורק שבוע וחצי לאחר מכן נתראה בפעם הרביעית (זה הולך להיות ביום חמישי הקרוב).

הסיבה לכך שזה ששנינו עסוקים בטירוף והלו"זים שלנו מתנגשים. למרות שאני גם עובדת, גם לומדת, גם עושה פר"ח, גם מקבלת חונכות, גם מתחזקת דירה וגם במקור ממקום אחר (נסיעות זה גם דבר שלוקח זמן ובנוסף, אם אני בירושלים - מן הסתם אני לא יכולה להפגש במרכז), אז עדיין י לוקח אותי בגדול מבחינת כמה שהוא עסוק. הוא קובע לעצמו ימים עם 12 שעות ויותר של מחויבויות. עובד גם בהוסטל של חולי נפש וגם עובד בחוגים לקסמים באיזה ארבע ערים שונות במרכז. בנוסף, הוא גם איש משפחה מאד מסור ועוזר להם ללא הרף (לא אשכח שהייתה לאחותו יומולדת לפני שבוע והוא הטרטר בכל גוש דן להביא לה בלונים ועוגה ועוד מלא דברים או שהביאו לאחותו חדר חדש, משמע רהיטים חדשים

ו-י עמל להרכיב את כולם).

אולי זה דווקא טוב שאנחנו נפגשים רק פעם בשבוע וחצי. זה טוב לקחת דברים לאט וזה גם מאפשר לי להתגבר עוד יותר על בובי, כי ככל שעובר יותר זמן מאז הפרידה, אני פחות ופחות חושבת עליו. למעשה, כבר הגעתי למצב שאני בקושי חושבת עליו. אני אוהבת אותו ותמיד אוהב, אבל הקשר איתו כל כך התיש אותי בשלוש שנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה, סביב הנדנדה הבלתי פוסקת של "ביחד, לא ביחד" שכשנפרדנו סופית סוף סוף, בנוסף לתחושת הכאב, התלוותה גם תחושה הקלה מאד גדולה. תחשבו על זה שנפרדנו לחודשיים, חזרנו לחודשיים, שוב נפרדנו לחודשיים ואז חזרנו לשלושה חודשים וחצי. כל פעם שנפרדנו וחזרנו לקחה ממני המון כוחות נפשיים. כל פעם שבובי שוב חזר בו מהבטחותיו - ניפצה אותי לרסיסים.

עברו כבר שלושה שבועות וחצי מאז הפרידה שלנו, במהלכם דיברנו רק פעם אחת (בערב יום העצמאות) וזהו. אני חושבת שלאורך כל השלוש שנים, בכל ההפסקות, פסקי הזמן והפרידות שכפינו על עצמנו, אף פעם לא קרה שלא נפגשנו ולא דיברנו כל כך הרבה זמן. ביום ראשון הקרוב כבר יעבור חודש שלם, על פי לוח השנה, מאז פרידתנו, שאין שלמה ממני בעולם בקשר אליה.

והגיע הזמן להפסיק להתעסק עם ספירות מלאי של חברים ובספירות מלאי של חיי אהבה ולהתמקד בלימודים. נותרו רק עוד חמישה ימי לימודים סדירים לסוף הסמסטר (אני לומדת בימים שלישי, רביעי וחמישי והשבוע רביעי בוטל כי יש יום ירושלים. בשבוע הבא כל שלושת הימים בוטלו בגלל חג השבועות, מה שמשאיר לנו רק את השבוע האחרון ללימודים, שבו אלמד בכל שלושת הימים). אחריו יש לי 12 מבחנים ענקיים ואגיע הזמן שאתאפס על החומר.

בנוסף, יש לי שתי עבודות להגשה מנדנדות. אחת מהן (בקורס "תיאוריות באישיות." התבקשנו לעשות ראיון למישהו ואז להשליך את דבריו על תיאוריות שלמדנו)  אני צריכה להגיש ביום שישי הקרוב. היום אני אסיים את החלק שלי העבודה ומחר איפגש עם השותפה שלי לעבודה לסיים הכול. את העבודה השניה (בקורס "שיטות מחקר" אני צריכה להגיש עד 19.6. קבעתי עם לנה ועם הבחורה הנוספת שעושה איתנו את העבודה ביום ראשון הקרוב). העניין הוא שזה 100% מהציון של הקורס "שיטות מחקר א" אז חייבים לקבל ציון גבוה. המבחן בחופשת הסמסטר יכלול חומר של כל השנה, אבל יחשב בתור הציון של "שיטות מחקר ב".

 וזהו. עכשיו סיימתי את הפוסט, אז אני אצא מחלון העריכה, אבל לא אניח למקלדת, כי אני צריכה לעשות את החלק שלי בעבודה ב"תיאוריות באישיות." אחרי זה אני הולכת לקבל שיעור פרטי ב-SPSS  מהחונכת ואז אחזור לדירה. החברה מהעבודה תגיע לשים תיק ונלך ביחד להופעות של יום הסטודנט באוניברסיטה ובתום ההופעות, היא תבוא לישון אצלי. איזה נחמד זה.

שאו ברכה ותהיו טובים.

שלכם,

נונה.