היי,

מי שקרא כאן לאחרונה - שם לב שבזמן האחרון נורא נחמד לי, מבחינת בילויים. הייתי במסיבת רווקות של שותפה לחדר של לנה, הייתי בבר מצווה של בנדוד ובעליה לתורה שלו. היה את הסופשבוע הכיפי ההוא שביום חמישי היה את טקס זכאות לתואר לאימא שלי, ביום שישי נפגשתי עם נוש בבית קפה בירושלים ובמוצ"ש יצאתי עם מימי להצגה בירושלים. בנוסף לכך, שהייתי בערב יקב שאירגנה אגודת הסטודנטים במרכז, שהייתי במסיבת רווקות של שותפה לחדר של לנה במרכז, שיצאתי עם י במרכז, שפליקס התקשר להציע לי להפגש בירושלים.

גם הימים האחרונים היו נורא כיפים. ביום שני היה יום הסטודנט. חברה מהעבודה (חברה חדשה) ביקשה לבוא לישון אצלי, אז היא הגיעה בערך ב-17:00 ישר מהעבודה לשים תיק ולהתקלח ולאכול ובזמן שהיינו ביחד בדירה, הסתבר שהחברות של שותפה לדירה שלי הבריזו לה ואין לה עם מי ללכת ליום הסטודנט, אז הצעתי לה לבוא איתנו וזה נורא שימח אותי, כי אתם יודעים עד כמה מבאס אותי שאין קשר ביני לבין השותפות שלי. אז הלכנו ביחד שלושתנו והיה נורא כיף ומצחיק ואז שחיכינו בתור על מנת להכנס התקשר אלי נוש (יום הסטודנט היה לסטודנטים באוניברסיטה שלי ולסטודנטים שלומדים בפתוחה ונוש למד בפתוחה וסיים בסמסטר האחרון. לפני כמה ימים הוא התקשר ואמר שיש הסעות מירושלים הלוך וחזור חינם לסטודנטים של הפתוחה ושאל אם כדאי לו לבוא ואמרתי שכן). אז הוא התקשר בזמן שחיכינו בתור ואמר שהוא הגיע מירושלים לאוניברסיטה והייתי בטוחה שהוא בא עם חברים, אבל לא. הוא בא רק כדי לבלות איתי ביום הסטודנט וזה נורא החמיא לי. שאלתי:"מה היה קורה אם היית מגיע ואז הייתי אומרת לך שאני לא מגיעה ליום הסטודנט?" והוא אמר:"אז הייתי מסתובב וחוזר מיד לירושלים" וזה כבר בכלל הוציא אותי מגדרי מרוב שהוחמאתי, כי תמיד תפסתי ממנו ידיד לא משקיען במיוחד, אבל מסתבר שאני ממש חשובה לו.

אז בילינו ביחד ארבעתנו. אשכרה שלושה אנשים שונים שלא קשורים בינהם והחיבור היחיד בינהם, זה הקשר אליי. זה נורא העלה לי את האגו. הרגשתי נורא פופולארית והיה נורא נחמד. במיוחד נהניתי מההופעה של עידן רייכל.

ואחרי ההופעות נוש חזר לירושלים ואני חזרתי עם השותפה לדירה ועם החברה מהעבודה לדירה שלי לישון והמשכנו לדבר ולצחוק וגם למחרת בבוקר, כשקמנו להתארגן (אני והשותפה הלכנו ללימודים והחברה לעבודה הלכה לעבודה הנוספת שלה) אז הוסיף להיות נחמד ומצחיק.

ואז ביום רביעי (אתמול) הלכתי עם חברה אחרת מהעבודה לתחנה המרכזית החדשה בת"א. ואכלנו ודיברנו וצחקנו. ואז הסתפרתי ועשיתי פן. עשיתי את זה גם כי הגיע הקיץ וחם לי עם השיער הארוך, אבל גם ובעיקר כי ידעתי שיום לאחר מכן (ביום חמישי) קבעתי להפגש עם י ורציתי להראות יפה לכבוד הפגישה וידעתי שהוא אוהב שיער חלק.

ואחריי שסיימנו שם אז הלכנו ביחד לעבודה וידיד מהעבודה הציע לי שנשכור ביחד דירה בשנה הבאה במרכז, שגם זה נורא ריגש אותי. כי הייתי כבר סגורה לגמרי על זה שבספטמבר אני אחזור לירושלים (נו, הנדר שנדרתי שמעתה ועד עולם אגור רק עם משפחה או עם בנזוג), אבל אולי לגור עם ידיד אחד זה שונה מלגור עם ארבע זרות.

וביום ראשון הקרוב אני נפגשת עם לנה ובחורה נוספת שגם היא חברה שלי, לעשות את העבודה בשיטות מחקר ואחרי זה נשאר לערב באוניברסיטה בו בנות מהתואר ינגנו וישירו שירים שחיברו בעצמם ואז חברה אחרת מהתואר תישאר לישון אצלי.

בקיצור, בזמן האחרון יצא לי לבלות הרבה הייתי נורא מאושרת. הייתי ממש באופריה. גם כי יצא לי לבלות הרבה עם חברים וגם כי התקרבתי למשפחה שלי. והייתי צריכה לדעת, לדעת שיקרה משהו שיקלקל אותי. הרי העולם אף פעם לא מאפשר לי להיות מאושרת לאורך זמן.

אז אתמול אחרי שהייתי בתחנה המרכזית בת"א עם חברה שלי ואחריי שהייתי בעבודה, אז חזרתי לדירה והדלקתי את הפלאפון וראיתי שמישהו התקשר אליי ממספר שלא שמור אצלי ומיד ידעתי שזה י (נפגשנו ביום ראשון שבוע שעבר ובימים שאחרי זה ראיתי שאני מתקשרת אליו כל הזמן ולא מצליחה לחכות שהוא יתקשר אליי אז ביום חמישי העתקתי את המספר שלו על פתק ומחקתי מהזיכרון, כי ידעתי שאהיה בירושלים מיום חמישי עד יום ראשון אז לא תהיה לי אפשרות להתקשר עד יום ראשון כי הפתק ישאר בדירה. ואז ביום ראשון דיברנו וקבענו ליום חמישי אז שוב מחקתי, מבלי להעתיק קודם, כי אמרתי לעצמי שפשוט אענה לו כשהוא יתקשר או אחזור אליו אם לא אהיה ליד הפלאפון ואז אזהה אותו ע"פ הקול שלו).

אז התקשרתי אליו בחזרה וכששמעתי שזה הוא אז שאלתי בהתלהבות:"מה נשמע, מאמי?" והוא אמר שסבבה ומה נשמע איתי ודיברנו על זה איזה חצי דקה וחאז הוא אמר שהוא צריך להגיד לי משהו. ואני ישר נלחצתי, כי כל פעם בחיים שאמרו לי את המשפט הזה, ידעתי שעומד להגיע משהו רע.

אז שאלתי מה הוא רוצה לומר, ואז הוא אמר שהוא חושב שלא נוכל להיות זוג, כי אנחנו לא מתאימים. ושאלתי למה, אז הוא אמר שיש בי דברים שמפריעים לו ושהוא לא היה רוצה אותם בבת זוג, אבל הוא חושב שאני מקסימה וישמח להיות ידיד שלי. והמשיך לדבר במשך אולי דקה על השעון ואז אמר:"אז זהו. לילה טוב. ביי." ואני אמרתי:"לילה טוב, ביי." כשכולי המומה.

ואחרי כמה דקות הבנתי שמגיע לי הסבר יותר מספק, אז התקשרתי אליו שוב והוא ענה ואמרתי לו שאני לא מנסה לשכנע אותו שימשיך לצאת איתי, אבל רק רוצה לדעת למה הוא התכוון, כי לא הספקתי להבין והוא כבר סיים את השיחה, אז הוא הסביר שוב שקשה לו. הוא אמר שאני:"יותר מדי" והסביר שאני מדברת בקול רם מדי והרבה מדי, שאני אנרגטית וקופצנית ושלהכיל אותי לוקח לו יותר מדי כוחות. הוא אמר שהוא היפראקטיבי בעצמו, אז הוא צריך מישהי יותר רגועה, שתאזן אותו. ושוב חזר על כך שאני מקסימה ולא צריכה לקחת את דבריו קשה.

ואני אמרתי שהתנהגתי כמו שאני מתנהגת היום, גם בפעם הקודמת שהיינו ביחד לפני כמעט חמש שנים וכשהוא נפרד ממני בזמנו, אז אני זוכרת ששאלתי אותו בפירוש אם זה בגלל הדברים האלה והוא אמר שלא. אז מה קרה עכשיו?

ו-י ענה שכנראה שבשנים האחרונות הוא השתנה ועכשיו יותר קשה לו להכיל את הדברים האלה.

ואני אמרתי שהוא בעצם לא רוצה לצאת איתי, כי יש לי NVLD ו-י אמר שלא. ואני התעקשתי שכן, כי הרי ההתנהגויות האלה שמפריעות לו, הן השלכה ישירה של הNVLD ו-י חשב על זה רגע ואז אמר שאולי אני צודקת, אבל שזה לא מעיד עליי שום דבר כאדם. ושוב חזר על כך שאני מקסימה ואז הוסיף:"אני לא רוצה אותך בתור בת זוג, אבל אני גם אוהב לדבר איתך. אם תרצי לדבר - את יכולה להתקשר" ואני עניתי בכעס קל:"אני יכולה להתקשר? למה אתה מטיל את כל האחריות עליי?" והוא ענה:"טוב, אז אני יכול להתקשר." ואז שוב אמר לי לילה טוב ויאללה ביי וסיים את השיחה איתי.

ואני נותרתי המומה וכואבת ואז כתבתי את הפוסט הקודם, שכלל שורה אחת. העניין הזה כואב לי בכל מני רבדים: זה כואב לי גם כי איבדתי ספציפית את י, אבל גם ובעיקר כי שוב הפסדתי משהו רק בגלל הליקוי המזדיין הזה. בכל פעם אני חושבת שהצלחתי להתאפס על החיים שלי ושאני יכולה לחיות כאחד האדם ואז אני שוב מאבדת משהו בגלל הNVLD. דוגמא אחת מתוך אלף זה הפיטורים המשפילים ממשרד החינוך לפני שנה וחצי. היו מאד מרוצים מהעבודה שלי ופיטרו אותי אך ורק כי דיברתי עם העובדים יותר מדי וכשהמנהלת שם דיברה איתי, זה היה נשמע כאילו היא מחזיקה ביד את האבחון שלי ומקריאה ממנו. זה היה ממש ציטוט מדויק, למרות שאפילו לא ידעה על קיומו של האבחון, או על קיומו של הליקוי.

וחשבתי גם על העבודה הנוכחית שלי. היא מאד חשובה לי ומאד חשוב לי לא לאבד אותה. נשארו לי עוד בדיוק שלושה חודשים ברמת גן. אני צריכה את העבודה כדי לעבוד פעמיים בשבוע במהלך הסמסטר (שנותרו עוד בדיוק שבועיים ממנו) ואז לעבוד רק פעם בשבוע בחמישה שבועות של המבחנים ואז לעבוד כל יום בחמישה שבועות שנותרו לי ברמת גן, אחרי תום המבחנים. אני לא אצליח למצוא עבודה אחרת שתתאים לתקופה הפכפכה כזו.

ובלי שום קשר לזה, אני אוהבת את העבודה. כמובן שהיא לא מושלמת ויש בה חסרונות, אבל היתרונות בה גוברים בהרבה על החסרונות. אני אוהבת לעבוד שם. ונראה שגם את העבודה שם אני עומדת לאבד, כי העניין הוא שאני אומם סוקרת טובה, מהבחינה הזו שאני משיגה הרבה סקרים, אבל מוציאה את המנהלת שם מדעתה, בגלל שאני לא מפסיקה לדבר עם הסוקרים האחרים. ממש גורמת לחצי מוקד לא לעבוד.

ואני בדרך כלל יושבת עם הצעירים, אבל אתמול ישבתי ליד מישהי קצת מבוגרת ואז היא אשכרה הלכה והשתנקרה למנהלת שהדיבורים שלי עם הצעירים מפריעים לה והמנהלת איימה עליי, בפנים רציניות, שלא אוכל להמשיך לעבוד שם אם אמשיך להתנהג ככה. ובאמת הצלחתי לסתום את הפה במשך כמה שעות ולדבר רק במהלך סקר, אבל אז כבר לא שלטתי בעצמי ושבתי לדבר ולצחוק עם הסוקרים האחרים.

הדברים האלה ש-י אמר לי זה דברים שאמרו לי כמה וכמה פעמים בעבר. באמת קשה להכיל אותי. ואני לא אומרת את זה בקטע של רחמים עצמיים, אלא בקטע של ראיית המציאות. אני זוכרת שבני זוג עזבו אותי בגלל הסיבה הזאת, שידידים עזבו אותי כשהם אומרים בפירוש מה ש-י אמר, שאיבדתי מקומות עבודה בגלל זה, שאחי ואני לא מצליחים להתקרב בין היתר בגלל זה.

ושדווקא י יגיד לי את זה, קשה לי במיוחד, כי לפני כמה שנים י היה האהבה הראשונה שלי. כשהיינו ביחד, לפני כמעט חמש שנים, הוא אמר לי כמה פעמים שיש לו רגשות אליי, אבל לא אמר לי שהוא אוהב אותי וגם אני אמרתי לו שיש לי רגשות, אבל לא אמרתי שאני אוהבת אותו. ואחרי שנפרדנו הבנתי שלא סתם היו לי רגשות אליו, אלא שאהבתי אותו עד כלות הנשמה. ואומנם כבר התגברתי על האהבה הזאת לאורך השנים, אבל עצם זה שמישהו שהיה האהבה הראשונה, כל כך לא מסוגל להכיל אותי, שסיים את הקשר ביננו אחרי שלוש פגישות, זה דבר כואב, שמקלקל לי גם את הזיכרון של העבר.

ומשהו שממש מפחיד אותי עכשיו זה שאחזור לבובי. אני לא רוצה שזה יקרה, אבל עמוק עמוק בתוכי אני כבר יודעת שזה עומד לקרות. אולי אצליח לעצור את עצמי ולא להתקשר אליו, בשלושה חודשים שנותרו לי ברמת גן, אבל כבר רואה את עצמי פונה אליו בפייסבוק בספטמבר (מחקתי אותו מהפייסבוק, אבל הרי אפשר לשלוח הודעה גם למי שלא חבר בפייסבוק) ובהודעה אשאל אותו מה מספר הפלאפון שלו והוא יכתוב לי ואז אתקשר אליו ואגיד לו שאני רוצה לחזור ושנהיה ביחד עד סוף החיים ויקברו אותנו אחד ליד השניה, כמו שהוא אמר בזמנו.

כי זה מרגיש לי שאף אחד לא יוכל להכיל אותי חוץ מבובי. ושמתי לב שאני פשוט לא מסוגלת להיות בלי גבר. כבר פשוטו כמשמעו שבע שנים לא הייתי בלי גבר ליותר משלושה שבועות. תראו רק את השנה האחרונה. בובי ואני נפרדנו בסוף יולי, אבל המשכנו להיות בקשר ולהפגש פה ושם ובתחילת ספטמבר שכבתי עם שרגא  (זוכרים אותו? הבחור הנשוי) ואחרי זה שוב עם בובי ואז ביליתי ושכבתי עם בשי (זוכרים אותו? ההוא שביליתי איתו ארבע יממות ברציפות ללא הפסקה) ואז חזרתי לבובי וזה הסתיים בכך שבגדתי בו עם דוני (זוכרים אותו? הוא עובד איתי) ואז המשכתי לשכב עם דוני במשך כמה שבועות, למרות שהסקס היה גרוע ולמרות שדוני שיעמם אותי, אך ורק כי הייתי זקוקה לזרוע שתחבק אותי בלילות ולמישהו שיקדיש לי זמן ותשומת לב, וביום שבו דוני סיים איתי את הקשר - שכבתי עם פ ואחריי שזה נגמר עם פ (מישהו שגם שייך לעבר שלי. הכרתי אותו כמה חודשים לפני שהכרתי את בובי ושכבתי איתו ואז אחריי שבובי ואני נפרדנו, אחרי שלוש שנים שלא ראיתי את פ אז דיברנו ונפגשנו שוב), אז דיברתי כמה שבועות בטלפון עם רודי (הידיד של מימי. רצינו להפגש ולצאת לדייט, אבל הלוז"ים העמוסים שלנו התנגשו) ואז נפגשנו והתנשקנו ובסוף הפגישה, כשהייתי במונית בדרך לדירה שלי, התקשרתי לבובי ואמרתי לו שאני רוצה שנחזור.

ולא בא לי להשתרלל ואני מתחילה להרגיש שאיש לא יוכל לאהוב אותי אהבה רומנטית, מלבד בובי.

ואני יודעת שאלה סתם מסקנות מרחיקות לכת כי אני באמת צעירה (עוד לא בת 24) וכי בסך הכול מישהו שיצאתי איתו שלוש פעמים, אמר לי שהוא לא רוצה לצאת איתי יותר, אבל הסיבה היא משפילה.

דרך אגב, אני יודעת באותה וודאות שאני יודעת שיש לי אף, ש-י בנוסף למשיכה הפיזית שלו אליי, כן מחבב אותי וכן אכפת לו ממני ואני כן חשובה לו. הוא פשוט לא רואה בי בי בת זוג. ואני יודעת שהוא עשה מה שעשה, כי פחד שאם ימרח את זה יותר - זה סתם יפגע בי יותר. אני גם יודעת שהיה לו קשה להגיע להחלטה. עובדה שהוא קבע להפגש איתי שוב ועובדה שמאז הפגישה האחרונה שלנו, לפני שבוע וחצי, הוא דיבר איתי כמה פעמים. הוא התלבט עד שהגיע להחלטה רק אתמול.

אבל קשה לי. קשה לי. אני מרגישה כמו NVLD מהלך והעתיד נראה לי שוב גדול מדי ומפחיד מדי.

אני אהיה בסדר. אני תמיד בסדר בסוף. אבל נמאס לי לאבד דברים בגלל הליקוי המזדיין הזה.

אבל לא איבדתי את כל שאר הדברים. לאחרונה יש לי חיי חברה שוקקים שאמן שימשכו עוד. יש לי עבודה ולימודים ופר"ח וקבלת חונכות. אני אשקיע את כוחותיי בדברים האלה. יש עוד שבועיים עד תום הסמסטר ואז יש תקופת מבחנים. עליי להשקיע ולהצליח בהם.

שאו ברכה.

שלכם,

נונה.