היי,

יש איזה בחור שעובד איתי. הוא עלה לבד מרוסיה על מנת לשרת בצבא. אז הוא חייל בודד, בעל מבטא רוסי כבד. אתמול בעבודה יצא לנו קצת לדבר ומסתבר שמצאתי חן בעיניו.

בתום העבודה, כשהייתי כבר על אוטובוס בחזרה לדירה, אז הוא התקשר אליי ואמר:"את ברחת לפני שהספקתי להגיד לך להתראות."

אז אמרתי לו:"להתראות. חג שמח."

ואז הוא הפך נבוך כולו ואמר:"רציתי להזמין אותך לקפה."

בדיוק באותו רגע אימא שלי התקשרה, אז אמרתי לו שאני עוברת לממתינה ושאחזור אליו עוד רגע.

אחריי שסיימתי לדבר איתה - אז התקשרתי אליו ואמרתי: "סליחה, פשוט אימא שלי התקשרה אליי. היא דואגת לי".

והוא שאל: "אימא שלך שנמצאת בירושלים?"

אז עניתי לו, בזמן שאני נקרעת מצחוק: "כן, יש לי רק אימא אחת והיא נמצאת בירושלים. אומנם יש לי חיים כפולים, אבל יש לי רק אימא אחת."

בקיצור, הוא רצה להזמין אותי לקפה אתמול בערב, אבל מכיוון שכבר הייתי בדרך לדירה אתמול, אז הוא הציע שניפגש היום בערב. הסברתי לו שהיום בערב אין אוטובוסים, כי זה ערב חג. היום זה כמו יום שישי ומחר זה כמו יום שבת.

בתגובה הוא הציע לי שניפגש היום בבוקר. הוא הציע שניפגש בקניון בפתח תקווה. הוא אמר שיש לו 20% הנחה למשהו ששמעתי כמילה:"קרטיב", אז חשבתי שהוא מתכוון לארטיק.

ואז פתאום נזכרתי שהחופשי שנתי שלי תופס רק לרמת גן ולת"א. אני הרי שוכרת דירה ברמת גן ועובדת ברמת גן וגם הפר"ח ברמת גן ואם אני רוצה לבלות - אני נוסעת לת"א, אז בחיים לא הייתי צריכה לנסוע לפתח תקווה או מקום אחר בגוש דן, אז בחיים לא הייתי צריכה לשלם (חוץ מכשנסעתי לראשון לציון פעם אחת, כדי להפגש עם י).

אז קלטתי שאני אצטרך לשלם 6.5 שקל הלוך ו6.5 שקל חזור, קרי 13 שקל על נסיעות, רק בשביל שהוא יזמין אותי לארטיק בשלושה שקלים! זה הצחיק אותי עד דמעות. ממש קיפל אותי לשתיים מרוב צחוק, שאני אוציא 13 שקל כדי לחסוך 3 שקלים. אמרתי לו את זה ולא חדלתי מלהקרע מצחוק.

עוד משהו שהצחיק אותי בטירוף זה שהבחור המדובר אמר שיגיע מאשדוד. זה איזה שעתיים לכל צד בתחבורה ציבורית, להגיע מאשדוד לפתח תקווה ואת כל זה הבחור מתכוון לעשות בשביל 20% הנחה לארטיק, שעולה 3 שקלים! גם את זה אמרתי לו ולא חדלתי מלהקרע מצחוק.

בדיוק הגעתי לבניין של הדירה ולא יכולתי להכנס למעלית, כי אין קליטה במעלית בפלאפון. אז עמדתי ליד המעלית, מקופלת לשתיים מרוב צחוק ואוחזת בפלאפון, בזמן שכל מי שעובר שם ונכנס למעלית - בוהה בי. וזה הצחיק אותי עוד יותר.

הבחור היה ממש נבוך בזמן שאני צחקתי אז אמרתי לו:"נכון אתה תמיד שמח כשאני מלמדת אותך מילים חדשות בעברית? אז בוא אני אלמד אותך עוד מילה. אתה יבשושי. יודע מה זה יבשושי? זה אתה. מישהו שלא צוחק מדברים מצחיקים." והוא לא ידע איפה לקבור את עצמו. אמר שנגמרת לו הבטריה אז סיימתי את השיחה איתו וקבענו להיום ב-11 בקניון בפתח תקווה.

היום באמת נפגשנו בקניון בפתח תקווה (זה רק 8 דקות נסיעה מהדירה שלי, שזה אפילו דרך יותר קצרה מלעבודה ברמת גן, שלשם לוקח לי להגיע 12-15 דקות או לת"א, שלשם בכלל לוקח להגיע 40 דקות, אבל החופשי שנתי לא תופס לפתח תקווה, אלא רק לרמת גן ות"א).

בקיצור, נפגשנו ושתינו קפה בארומה ודיברנו והיה נורא נחמד ואז הסתבר שלא שמעתי אותו נכון, בגלל שיש לו מבטא רוסי כבד. אני חשבתי שהוא אומר:"קרטיב" כלומר ארטיק, אבל מסתבר שהוא אמר "קארטינג" כלומר מכוניות מתנגשות. זה ממש ממש ממש הצחיק אותי. שוב התקפלתי לשתיים מרוב צחוק.

עכשיו הבנתי. הוא לא ביקש ממני להגיע מרמת גן לפתח תקווה ולשלם 13 שקל, ולא הגיע מאשדוד לפתח תקווה בשעתיים נסיעה, בשביל 20% לארטיק ב-3 שקלים. הוא עשה את כל זה בשביל 20% הנחה לקארטינג שעולה 100 שקל. וכמובן גם בשביל חברתי המענגת.

אגב, בקארטינג היה נורא כיף. נורא הצחיק אותי כיסויי הראש שנתנו לנו שם ובנוסף, אני הרי לא כשירה להוציא רשיון נהיגה, אז כיף שהייתה לי הזדמנות לנהוג. גם גיליתי שהקורדינציה שלי ממש השתפרה בשנים האחרונות, מאז לקחתי שיעורי נהיגה. אולי יש תקווה לרשיון נהיגה אחרי הכול.

בכל הפגישה איתו היה נחמד. הוא מצחיק וחכם והיה כיף לדבר איתו. הבעיה היא שאני לא נמשכת אליו בכלל בכלל בכלל. הראש שלו קטן מדי בשביל הגוף שלו ויש לו גם מבטא כבד והוא גם נורא צעיר - רק בן 22 ועדיין חייל.

נהניתי בחברתו. הדבר היחיד שהפריע לי זה שהוא נגע בי כל הזמן בכתף או ביד ובעיקר בגב. כל פעם נרתעתי ואז באמצע הפגישה כבר נמאס לי ואמרתי לו מפורשות:"אתה יכול בבקשה להפסיק לגעת בי כל הזמן? זה לא נעים לי." ואני נורא גאה בעצמי שעשיתי את זה, כי נונה של פעם כן הייתה נותנת שיגעו בה, גם אם לא הייתה מרגישה בנוח עם זה.

ואז אחרי שסיימנו עם הקארטינג, אז הלכנו ביחד לתחנת האוטובוס (היה לנו אוטובוס מאותה תחנה) וכשהגיע האוטובוס שלי נפרדנו בחיבוק קצר.

וזהו. אני נורא שמחה ונורא גאה בעצמי, כי נראה לי שאעמוד בהבטחה שהבטחתי לעצמי. אני רוצה שהגבר הבא שאשכב איתו יהיה הגבר של החיים שלי ויהיה הגבר האחרון. בעצם אסייג את דבריי: אני לא חייבת שהגבר הבא שישכב איתו יהיה בעלי לעתיד, אבל אני רוצה שקודם נחליט מה אנחנו רוצים מהיחסים ואז נשכב, אם בכלל נשכב ולא להפך. נמאס לי לתת את עצמי מבחינה מינית ישר על ההתחלה, לפני שיודעים מה רוצים מהקשר הלאה. גם נמאס לי מסטוצים ויזיזויות.

אגב, אני עדיין זוכרת את המקרה של רודי. הוא ראה אותי פעם אחת שנה שעברה, כשבאתי לבקר את מימי באוניברסיטת ת"א ואמר למימי שהוא רוצה את המספר שלי, רק כדי להפגש לזיין אותי ומימי אמרה לו שיש לי חבר והשנה, בפעם הקודמת שבובי ואני נפרדנו, רודי ביקש את המספר שלי בטענה שהוא רוצה דייט וכשדיברנו בטלפון אמרתי לו שאני יודעת מה הוא אמר בשנה שעברה. ושאלתי אם אנחנו הולכים לצאת לדייט, או למשהו דמוי דייט שכל מטרתו להוריד בגדים. ואמרתי לו שיכול להיות שזה יהיה בסדר מבחינתי שזה יהיה סטוץ או סטוץ אפילו מתמשך, אבל אני רוצה לדעת מה הוא רוצה. והסתבר שהוא אכן רצה דייט.

אבל עכשיו המצב שונה. לא בא לי על סטוצים ויזיזויות (אוף, קשה לכתוב את המילה "יזיזות" ברבים).

אז זהו. זה כל מה שרציתי לומר (לכתוב) בקשר לזה. 

אגב, לצערי אני נשארת בחג השבועות ברמת גן. עבדתי ביום שני ואני עובדת גם ביום חמישי. אין לי כח לחזור לירושלים, רק כדי לחזור לרמת גן לשש שעות ביום חמישי, רק בשביל לעבוד. אז אני כבר נשארת פה שלישי ורביעי.

לא נורא. היום (יום שלישי) הייתי בקניון עם הבחור ואני הולכת עוד מעט לפר"ח, אז זה משאיר לי רק את יום רביעי בלי תעסוקה. תראו, אם הייתי יודעת שהייתה איזו ארוחה או איזה משהו מיוחד בבית של ההורים שלי בירושלים, אז בטח שהייתי נוסעת, אבל אני יודעת שאנחנו לא הולכים לעשות שום דבר מיוחד, אז אם הבחירה היא לשבת מול המחשב בירושלים או לשבת מול המחשב ברמת גן, אני כבר אשב מול המחשב ברמת גן ואחסוך לעצמי נסיעות וטרטורים. ככה אני גם אוכל ללמוד מחר. במילא אני חוזרת לירושלים מחמישי בלילה עד ראשון בצהריים.

וזה כל מה שרציתי להגיד (לכתוב).

שיהיה חג שמח ומבדח!

שלכם,

נונה.