 כינוי:
בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2011
על בלוגריות, סקס, נישואים, רשיון נהיגה, לימודים ועוד
היי,
אני רוצה לפתוח את הפוסט בשתי המלצות נלהבות על בלוגים: הבלוג של בובי (לא החבר שלי לשעבר. מדובר בבלוגרית שלגמרי במקרה גם בחרה לקרוא לעצמה בובי) והבלוג של פייק ריאלטי.
יש הרבה בלוגים שאני מנויה אליהם (כל הבלוגים שרשומים ברשימה בצד הבלוג שלי) ואת כולם אני קוראת בשקיקה ולא מחמיצה לעולם שום עדכון, אבל לפוסטים של בובי ופייק ריאלטי אני מוצאת את עצמי מחכה בקוצר רוח וקוראת כל מילה בכל פוסט בקפדנות שלוש פעמים, גם כי סגנון הכתיבה שוטף, מעניין ונהיר, אבל גם ובעיקר, כי בובי ופייק ריאלטי נמצאות במצב מאד דומה לשלי בחיים וזה מרתק אותי לראות איך הן מתמודדות עם החיים שלהן.
יש כל כך הרבה נקודות דמיון באורח החיים שלנו. שלושתנו סטודנטיות שזה עתה סיימו את הלימודים הסדירים לשנה השנייה, שלושתנו באותו גיל (בובי תהיה בת 24 בסוף יוני, אני אהיה בת 24 באוגוסט ופייק ריאלטי תהיה בת 24 בספטמבר). שלושתנו לומדות מקצועות דומים: אני לומדת סוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה. פייק ריאלטי לומדת סוציולוגיה ומשאבי אנוש ובובי לומדת פסיכולוגיה וחינוך.
גם בובי, כמוני, מתמודדת עם חיים מחוץ לבית ההורים. אני הרי במקור מירושלים ושוכרת דירה ברמת גן, כי אני לומדת שם. בובי היא במקור מיפו וגרה במעונות של בן גוריון, כי היא לומדת בבאר שבע, וגם היא, בדיוק כמוני, מוצאת עצמה מתגעגעת לנוחיות של המגורים בבית ההורים. גם היא צריכה להתמודד עם חיים כפולים. לפעמים שורות שלמות מן הפוסטים הם לגמרי במקרה כמו ציטוט מהפוסטים שלי ומהמחשבות שלי. למשל, היא כתבה לא מזמן שחופשת חג השבועות יוצאת בימים שלישי ורביעי אז היא תהיה בבית הוריה ביפו והיא לא תחזור לבאר שבע רק כדי לעבוד ביום חמישי ואז שוב תחזור ליפו לסופשבוע. וזה בדיוק גם מה שדפק אותי: קבעתי עבודה ליום חמישי ברמת גן ולא היה לי כח לחזור לירושלים ליממה וחצי, רק כדי לחזור שוב לרמת גן ביום חמישי לעבוד שש שעות ושוב לחזור לירושלים.
גם לבובי וגם לפייק ריאלטי, כמוני, אין רשיון נהיגה. פייק ריאלטי מתמודדת עם נסיעות מטרטרות ללימודים. היא גרה בקריות ולומדת בחיפה, אז זה קרוב, אבל כמו שאני תמיד אומרת: לא משנה הקילומטרים שאתה עושה, אלא משנה כמה זמן אתה בדרכים ולפייק ריאלטי אין אוטובוס ישיר והוא גם לא בתדירות גבוהה, אז היא מטרטרת הרבה.
גם בובי מטרטרת הרבה בנסיעות בסופי שבוע מיפו לבאר שבע וגם בכל מני נסיעות אחרות, למשל נסיעה למילואים שאותה תיארה בפוסט האחרון שלה.
פייק ריאלטי רוצה לעבור לגור בשנה הבאה עם החבר שלה, אבל מפחדת שלא יהיה להם מספיק כסף, וזה כל כך מזכיר סוגיה שהתמודדתי איתה המון בשנתיים האחרונות.
בובי רוצה לחזור לגור בבית הוריה בשנה הבאה, כי נמאס לה מהמעונות בבאר שבע, אבל זה ידרוש גם לעזוב את בן גוריון.
שלושתנו שונאות את המקצוע סטטיסטיקה. בובי נשארה שנה ולא יכלה לעלות לשנה ב רק כי נכשלה בסטטיסטיקה. פייק ריאלטי שואפת רק לעבור ומזכירה לי בטירוף את עצמי בשנה הבאה כשאמרתי שאגש למועד ב בכל מקצוע שאקבל בו מתחת ל85, מלבד סטטיסטיקה שאם אקבל 61 אקפוץ עד השמיים ולא אחלום על מועד ב.
את הבלוג של בובי אני קוראת כבר ארבע שנים לפחות. אני זוכרת שהיא הייתה חיילת בת 20 (יש מצב שהייתה בת אפילו פחות כשהתחלתי לקרוא ואני פשוט לא זוכרת, אבל בטוח שהיא הייתה חיילת. היא קראה לעצמה בזמנו: "ג'ובניקית ממורמרת"). והנה עכשיו היא כבר בת כמעט 24. מדהים כמה מהר הזמן עובר.
את הבלוג של פייק ריאלטי גיליתי לפני כמעט שנתיים, כששתינו התחלנו ללמוד במקביל. מיד עשיתי מנוי וגם היא מיד נדלקה על הבלוג שלי.
שתיהן עושות רושם של ילדות מקסימות ואת שתיהן אשמח לפגוש במציאות יום אחד. נראה לי שזה יהיה קצת קשה מבחינה טכנית כי כרגע אני לומדת במרכז, פייק ריאלטי לומדת בצפון ובובי לומדת בדרום. אולי בובי תחזור לגור בבית הוריה במרכז בשנה הבאה, אבל זה לא עוזר לי, כי אני בשנה הבאה אגור בירושלים.
ועל הבלוגים של שתיהן אני ממליצה מכל הלב.
אני מאחלת להן בהצלחה רבה בתקופת המבחנים שהתחילה כעת לשלושתנו. וכמובן גם בהצלחה בכל שאר תחומי החיים. אני מקווה שאכן יתאפשר לפייק ריאלטי לעבור לגור עם החבר שלה בשנה הבאה, שלבובי אכן יתאפשר לגור עם הוריה בשנה הבאה (למרות שאז היא לא תוכל להמשיך ללמוד בדרום וזה יעשה לה בעיות, אבל זה נראה לי שווה את זה, כי נראה שהיא ממש שונאת את המעונות) ושאני אהיה מאושרת בבית הוריי בשנה הבאה. שמעתי שקשה לחזור לגור עם ההורים אחרי שכבר גרים מחוץ לבית. מצד שני, גם נורא קשה לשכור דירה. אז כל אחד והעדפותיו.
עברו כבר שישה שבועות מאז הפרידה מבובי (החבר שלי לשעבר, לא הבלוגרית. נא לא להתבלבל! ) אני שלמה לגמרי עם הפרידה ולא מעלה על דעתי לחזור אליו. אבל ברגעים מסוימים, אני נתקפת פתאום קושי וגעגועים. אני מתגעגעת בעיקר לכרבולים איתו ולצורה שהיינו צוחקים ביחד. מלא פעמים משהו שמישהו אומר או עושה, מזכיר לי את בובי ואז אני מדברת עליו.
ואני ממשיכה לעמוד בהבטחה שהבטחתי לעצמי שהיא להתנזר קצת. לי נמאס לתת את עצמי מבחינה מינית ישר על ההתחלה ורק אז לברר לאן היחסים הולכים. זה סתם פוגע בי וגורם לי לאכול סרטים. ואני הבטחתי לעצמי שעם הגבר הבא שאשכב איתו אז קודם נחליט מה אנחנו רוצים ורק אחר כך, אם בכלל, נשכב.
וככל שעוברים הימים ההחלטה רק הולכת ומתחזקת ומתחדדת אצלי. למעשה, אני אשמח אם הגבר הבא שאשכב איתו יהיה האחרון. אני רוצה שהגבר הבא שאשכב איתו, יהיה הגבר של החיים שלי ואיתו אתחתן ואיתו אביא ילדים.
כל הסיפור הזה עם י פגע בי ואני חושבת שהייתי נפגעת הרבה פחות, אם לא הייתי שוכבת איתו. הרבה יותר קשה לשמוע שמישהו החליט שהוא לא רוצה להיות איתך, אחרי שהוא כבר חדר לגוף שלך. כמובן שאני לא מעלה על דעתי להאשים אותו בכלום, כי אני הרי זו שהציעה לו והוא בזמנו אמר לי שיש לו רגשות אשמה לשכב איתי כי הוא עדיין לא יודע אם הוא רוצה שנהיה זוג ואני אמרתי לו שזה טבעי ונורמלי ואף אחד לא יודע מה הוא רוצה אחרי שתי פגישות ושאני מבקשת רק דבר אחד, שיגיד לי אם הוא ידע בוודאות שהוא לא רוצה איתי זוגיות. והוא הסכים. ואחרי זה, כשהוא הגיע להחלטה, הוא מיד אמר לי. אני חושבת שעשיתי טעות ששכבתי איתו. אמנם מאד מאד מאד נהניתי פיזית, כי י פשוט מלך במיטה, אבל זה לא שווה את זה.
עוד משהו שהשפיע עליי זה שגוליבר התחתן בשבוע שעבר (קוראים וותיקים וקבועים בוודאי זוכרים אותו). עצם זה שמישהו שהייתי מאוהבת בו פעם ושאני הייתי עיקר הניסיון המיני שלו בחיים התחתן השפיע עליי. גם זה שגוליבר ואישתו הכירו איזה חצי שנה אחרי שבובי ואני הכרנו השפיע עליי. תראו איזה קטע. לפני כמה שבועות בובי ואני נפרדנו, אחרי שלוש שנים ובדיוק באותה תקופה, זוג שהכיר אחרינו כבר התמסד.
גם חברות שלי מהלימודים מתחתנות אחת אחרי השנייה. אני יודעת שהן דתיות ושזה שונה, אבל גם חילוניות מתחתנות לפעמים בגיל 24. זו לא מחשבה מופרכת. אני כבר לא בת 18.
ולי נמאס לי לשחק בקקי. אני רוצה שיאהב אותי ואני אוהב אותו ויהיה בשל לעשות הקרבות ולנהל איתי זוגיות בוגרת. אני רוצה להתמסד ובעוד לא הרבה שנים, אני רוצה גם ילדים.
קצת מפחיד אותי כל הרעיון של אימהות מכל מני סיבות. גם כי הילד שלי סביר להניח יהיה לקוי למידה מהתחת, מה שהרבה יותר קשה, גם כי אין לי רישיון ולעולם לא יהיה, וזה קשה לגדל ילדים בלי אוטו (אני מקווה שבעלי יוכל להסיע אותו לכל מקום), אבל גם ובעיקר כי זו אחריות עצומה ואני לא יודעת איזו מין אימא אהיה ואיך אדע להתמודד. אבל בסדר. לזה יש עוד זמן, להסתגל לרעיון.
ויש מצב שאני סתם כולי דיבורים. הרי עשרות פעמים בעבר הבטחתי לעצמי להתנזר ואף פעם לא עמדתי בזה. יש מצב שעכשיו אני מצליחה להתנזר (למרות שקצת מגוחך להגיד שאני מתנזרת. שכבתי עם י לפני שלושה שבועות וחצי והוא ניתק איתי קשר רק לפני שבועיים וחצי) כי אף אחד לא הציע. או שבעצם אפשר להגיד שכן מישהו הציע, כי היה לי את הדייט עם הבחור מהעבודה שאחריו אמרתי לו ללא היסוס שאני לא רוצה להמשיך לצאת איתו (פעם לא ידעתי לסרב לאף אחד), אבל זו לא כזו סיבה להתגאות, כי זה באמת היה הכי מופרך בעולם שאני אצא עם מישהו כמוהו.
אבל אני באמת מרגישה, עד כמה לא בא לי לשחק בקקי ועד כמה בא לי להתנזר, עד שיהיה לי קשר רציני ובוגר.
יצא לי לחשוב הרבה על העניין הזה, שאני לא כשירה להוציא רשיון נהיגה. האמת שאני מתחילה לחשוב שזה בכלל לא כזה נורא. אני גרה בירושלים באיזור מעולה שיש בו אוטובוס ישיר למרכז העיר, לקניון ולתחנה המרכזית, שאלה שלושת המקומות העיקריים שאליהם אני נוהגת לנסוע בירושלים, יש אוטובוס ישיר לחלוטין מהתחנה המרכזית עד פתח האוניברסיטה ברמת גן ולכן גם עד פתח הדירה שלי. יש שלושה קווים ישירים מהדירה לעבודה וזו נסיעה רק של רבע שעה (וגם מי שיש לו אוטו, לוקח אוטובוס לשם כי אין שם חניה). ובכל מקרה, גם אם יהיה לי רישיון - לא יהיה לי אוטו משלי.
נהגתי (משחק המילים לא מכוון ) לומר שאני יודעת את כל זה, אבל שאם היה לי אוטו, הייתי יכולה לקחת את האוטו של ההורים ולצאת בשישי בערב (אפשר לספור על יד אחת את מספר הפעמים בחיים שיצאתי בשישי בערב וטענתי שזה בגלל שאין אוטובוסים בשישי בערב), אבל פתאום קלטתי שזה סתם מגוחך, כי אף אחד בעולם לא מציע לי להיפגש בשישי בערב, אז מה הקטע? ואם וכאשר יהיה לי חבר, בטח תהיה לו אפשרות לאוטו בשישי בערב אז נוכל להיפגש.
ועוד דבר שנהגתי לומר זה שיצא במקרה שכל החברים הירושלמים שלי הוציאו רישיון לפני איזה שמונה שנים, אבל הפעם האחרונה שנהגו הייתה פשוטו כמשמעו בטסט, כי להורים שלהם אין אוטו, אבל לפחות להם יצא לנהוג בעתיד. אבל משהו שרק עכשיו חשבתי עליו זה: מי אמר? הנה, עובדה שההורים שלהם הם אנשים מבוגרים שאין להם אוטו.
ועוד דבר שחשבתי זה שלכ-ו-ל-ם יש רשיון, אבל לאחרונה אני מגלה שזה ממש לא ככה. בכל יום אני מגלה על עוד ועוד אנשים בגילי, שאין להם רישיון. דוגמא לכך זה פייק ריאלטי ובובי (הבלוגרית) שלשתיהן אין רישיון (דרך אגב, לשני ההורים של בובי הבלוגרית אין רישיון! על מקרה כזה באמת לא שמעתי חוץ מהמקרה שלה).
ובקשר ללגדל ילדים בלי רישיון - אפשר להסתדר. דוגמא לכך זו החניכת פר"ח שלי. להורים שלה יש רישיון ושתי מכוניות, אבל הם עובדים כל יום עד מאוחר והיא בבית עם סבתא שלה, שאין לה אוטו. הילדה רשומה למלא חוגים, שכולם במרחק הליכה מהבית שלה. גם לבצפר היא הולכת ברגל (אולי זה קשור לעובדה שהיא יכולה להוציא יד מהחלון של הבית שלה ולהחזיק יד למישהו שיוציא יד מהחלון של הבצפר כי זה ממש צמוד. כמעט יש קיר משותף). מקרה דומה היה למימי: להורים שלה יש אומנם רישיון, אבל אבא שלה נוהג על משאית וכל היום מחוץ לבית ולאימא שלה אין אוטו משלה, אז היא פשוט רשמה את מימי ואחיותיה לחוגים קרובים.
אז אפשר להסתדר. עם כל דבר אפשר להסתדר ויש בחיים דברים הרבה יותר קריטיים מרכב.
אתמול סיימתי את הסמסטר והתחילה תקופת המבחנים. יש לי 12 מבחנים, אבל זה יוצא שבמועדי א אני ניגשת רק ל10, כי היה לי מבחן בקורס בלמידה עצמית במאי ונכשלתי בו, ומועד ה-ב הוא בספטמבר וגם אני לא ניגשת למועד א בקורס כללי שלקחתי ביידיש, כי במילא אין לי אפשרות ללמוד שפה ביומיים אז אנצל את חמשת השבועות שבין סיום מועדי א לתחילת מועדי ב לתרגל ביידיש.
אתמול סידרתי לעצמי את הלמידה לכל המבחנים. החלטתי שאקדיש לכל אחד מהמבחנים 15 שעות של למידה. אשכרה עשיתי לעצמי טבלה ובה כתבתי כמה שעות בדיוק אני מתכוונת ללמוד בכל יום ולאיזה מקצוע. סידרתי את זה ככה שלא אצטרך ללמוד לשני מבחנים במקביל, גם אם הם צפופים (מזל שאין לי מבחנים יום אחרי יום או מבחנים באותו יום, כמו שיש לחברות שלי). יש ימים שבהם אצטרך לקום מוקדם, ללמוד עוד קצת למבחן שיש באותו יום, לגשת למבחן ואז אחריו לשבת כמה שעות וללמוד למבחן שאחריו, אבל לפחות אני לא אתכונן לשניים במקביל.
סופר חשוב לי להצליח במועדי א כי מרבית מועדי ה-ב הם כבר אחרי שמסתיימת השכירות בדירה ברמת גן, אז אני אצטרך להגיע מירושלים. יצא ככה שכל מועדי ה-ב צפופים בטירוף. ממש יום אחרי יום אחרי יום. השיא הוא 5 מבחנים בשבוע (יום שישי ואז יום ראשון, יום שלישי, יום רביעי ויום חמישי), אז אסור שיהיו לי הרבה מועדי ב.
ויש מי לאק.
שבת שלום!
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
