היי לקוראיי,

הסיבה שלפני כמה ימים החלטתי לקחת הפסקה מהבלגוג והסיבה שבגללה הפכתי היום את הבלוג לפרטי, מבלי שתהיה אפשרות לאף אחד לקבל הרשעה להכנס, זה שרציתי לקחת שליטה על משהו. אני מרגישה שאיבדתי קצת שליטה על החיים שלי. אבל אז הבנתי שלהפסיק לבלגג זה לא הפתרון וחזרתי בי.

קשה לי ואני עצובה. הקושי נובע מכך שאני בעיצומה של תקופת מבחנים מאד עמוסה ומאד מלחיצה. 12 מבחנים ענקיים וצפופים זה לא צחוק. ומאז החלטתי סופית שאעשה תואר שני בלקויות למידה, שדורש לפחות ממוצע של 87, אני חדורת מוטיבציה יותר מתמיד להצליח. אבל זה קשה. יש המון חומר וצריך ללמוד לכמה מבחנים במקביל ועד עכשיו התוצאות לא היו מסבירות רצון.

מועדי ה-ב הם רק בספטמבר והם הרבה יותר צפופים ממועדי ה-א אצלי. הם ממש יום אחרי יום אחרי יום. אני אסיים עם מועדי א ב-25.7 ואז מועדי ב מתחילים ב-30.8. השכירות על הדירה מסתיימת ב-7.9 ואני חוזרת לגור בירושלים, אז אני אצטרך לעשות נסיעות בשביל מועדי ב. מספיק קשה להבחן כל יום כשגרים בצד השני של הכביש. אני לא רוצה לחשוב על כמה קשה יהיה להבחן כל יום, כשצריך להיות 4 שעות בדרכים בשביל כל בחינה. לקום ב-5.30 בבוקר זה דבר מתיש, במיוחד כשלומדים כל היום.

אגב, כל מי שאני מכירה ממוסדות אקדמאיים אחרים, אמר לי שהוא מסיים עם מועדי ב כבר בסוף יולי. מצד אחד, כיף להם, כי הם נפטרים מזה מוקדם ואם מועדי ה-ב שלי היו מסתיימים בסוף יולי אז לא הייתי צריכה לעשות נסיעות למועדי ב. מצד שני, בזה שיש לי חמישה שבועות בין סיום מועדי א לתחילת מועדי ב  יש גם יתרון מסוים, כי אני אוכל ללמוד כמו שצריך בתקופה הזו.

קשה לי גם כל נושא הגברים. יצא שבדיוק באותה תקופה גוליבר התחתן ו-י התחיל לצאת עם ת. ואתמול נודע לי שלבובי יש חברה. בוא נדבר על כל אחד מהדברים אחד אחד:

בנוגע לגוליבר - זה שמישהו שאני היוויתי את עיקר הנסיון המיני שלו זה עתה התחתן, השפיע עליי. במיוחד כי הוא ואישתו הכירו רק כמה חודשים אחרי שבובי ואני הכרנו. הנה, זוגות שהכירו אחרינו כבר מתחתנים ורק אני לבד כמו כלב.

בנוגע ל-י - אני יודעת שיש לו זכות מלאה לצאת עם מי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. גם ל-ת, עם כל כמה שעשתה את הדברים בצורה הכי מגעילה שיש, יש זכות להיות עם מי שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. זה עדיין לא משנה את העובדה שכואב לי שבלעדיי הם אפילו לא היו מכירים.

ובנוגע לבובי - אתמול דיברנו בטלפון. לא שמעתי את קולו כבר חודש וחצי (הרי נפרדנו לפני כמעט חודשיים ודיברנו רק פעם אחת, כמה ימים אחרי הפרידה). בתחילת השיחה בובי היה ממש אכזר. הוא הטיח בי בטון עוין שהוא לא אוהב אותי יותר ואמר לי שיש לו חברה חדשה. זה פגע בי עד עמקי נשמתי ואמרתי לו שאם הוא הפסיק לאהוב אותי כל כך מהר - סימן שמעולם לא אהב. הוא אמר שהפסיק לאהוב אותי, כתוצאה מזה שהוא מאד כועס עליי, על זה שבפרידה שלנו הוא התחנן אליי לתת לו עוד הזדמנות אחת אחרונה ואני סירבתי. בתגובה, אמרתי לו שאני במשך שלוש שנים התחננתי אליו לכל מני דברים שהיו קריטיים בשבילי והוא סירב ובכל זאת מעולם לא הפסקתי לאהוב אותו. התחלתי לבכות. ממש התפרקתי לרסיסים. אמרתי לו שאין מצב שלפני פחות מחודשיים הוא אהב אותי כל כך, עד שרצה להיות איתי עד יומו האחרון והיום הוא כבר לא אוהב אותי.

ואז גם בובי נשבר ובקול מלא כאב אמר ששיקר לי כשאמר שהוא לא אוהב אותי. הוא אמר שהוא מאד אוהב אותי ומאד מתגעגע אליי והסיבה היחידה שאמר שהוא לא, זה גם כי באמת פגעתי בו בפרידה והוא רצה לפגוע בי בחזרה וגם כי לטובתי, רצה שאמשיך הלאה והוא חשב שאם הוא יגיד לי את זה - זה יקל עליי.

אמרתי לו שזה לא מקל עליי בשיט. כי עצם זה שיש מישהו שאוהב אותי בכל ליבו ונשמתו ואני אוהבת בכל לבי ונשמתי, זה ההישג הכי גדול שהשגתי בחיים. משהו שאף אחד לא יוכל לקחת ממני ואם באמת הוא היה מספיק לאהוב אותי כל כך מהר, אז זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי. בובי אמר שהוא מצטער. שהוא לא חשב על זה ככה. שהוא לא התכוון לדבריו והוא אוהב אותי בטירוף.

שאלתי אם החברה החדשה שלו היא הפיליפינית שראיתי בתמונת פרופיל שלו בפייסבוק. הוא אמר שכן. שאלתי אם היא המטפלת של אבא שלו. הוא אמר שלא. היא המטפלת של זקן אחר, שגר באותה שכונה עם בובי והוריו. רק עכשיו חשבתי על משהו מצחיק. סופסוף בובי מצא מישהי שבאותה תפקיד כמוהו! הוא הרי מתפקד כפיליפני של אבא שלו והיא הפיליפנית של זקן אחר. הם עושים את אותה עבודה, רק שהיא מקבלת על זה כסף!

בובי סיפר לי עליה קצת. היא לא יהודיה, לא יודעת מילה בעברית, אז הם מתקשרים באנגלית ובעוד שנה וחצי מגרשים אותה מהארץ.

וניתוח פסיכולוגי בשיט שעבר לי בראש זה שבובי, לא במודע, בחר בכוונה במישהי שאליה לא יצטרך להתחייב. הרי הוריו דתיים על גבול החרדים. מספיק קשה להכיר להם מישהי חילונית כמוני, אז להכיר להם מישהי לא יהודיה, זה על כמה וכמה בלתי אפשרי. שלא לדבר על ההיבט הטכני שהם לא יודעים מילה באנגלית.

ככה בובי גם לא יצטרך להביא איתה ילדים, הרי בתור ילדים לעובדת זרה ולא יהודיה, יהיה להם מעמד דפוק בארץ. במיוחד לאור העובדה שעוד שנה וחצי היא חייבת לחזור לחו"ל. מה בדיוק יקרה אז? כל הסיפור הזה הוא פשוט מגוחך.

לא אמרתי לו את כל זה. רק איחלתי להם בהצלחה. ואז בובי ניסה לעשות לי רגשי. הוא אמר שהתכוון לכל מילה שאמר בפרידה: שהוא באמת התכוון לעשות שינוי ובאמת רצה לעשות אותו איתי ולא עם אף אחת אחרת. הוא אמר שעכשיו הוא עובד (6 שעות ביום ארבע פעמים בשבוע. זה 24 שעות בשבוע, שזה הכי הרבה שבובי עבד איי פעם בחיים שלו), שבקרוב יתחיל ללמוד וכמה חבל שלא נתתי לו עוד הזדמנות אחת אחרונה, כדי לקצור את הפירות, של כל הדברים שכל כך ייחלתי להם במשך זמן רב כל כך.

ואני עניתי לו שזה משפט ששמעתי יותר מדי פעמים. ביולי (וואו, זה היה לפני 11 חודשים! איך כמעט שנה שלמה עברה מהר!!!)  נפרדתי ממנו. זה היה ללא ספק הדבר הכי הכי הכי קשה שעשיתי בחיים ותאמינו לי שעברתי דברים קשים. זה דרש ממני המון כוחות והמון אומץ והמון כאב, אבל עשיתי את זה. ואז בובי עשה לי דבר לא הוגן: הוא התקשר באותו ערב ואמר שיעשה מהפך וביקש שאתן לו תקופת זמן של חודשיים להוכיח את עצמו.

ואז אחרי חודשיים כמעט כלום לא השתנה אז שוב ניסיתי להפרד ממנו והפעם יותר באגרסיביות, אבל בובי חזר שוב ושוב שזה מטומטם, כי הוא בדיוק על סף שינוי, אז הכי חבל בעולם שאיפרד דווקא אז. אז נתתי עוד הזדמנות ושוב עברו חודשיים ושוב כמעט שום דבר לא השתנה ואז עשיתי את הדבר הנורא הזה ושכבתי עם דוני, למרות שלא הייתי חרמנית ולא נמשכתי אליו, רק כדי שבובי יתן לי לעזוב אותו (את כל זה אמרתי לבובי בשיחה אתמול ובנקודה הזו הוא קטע אותי ואמר שזה שהמשכתי לשכב עם דוני אחרי שנפרדנו, מעיד על זה שלא עשיתי את זה רק כדי שהוא יתן לי לעזוב אותו, וכשניסיתי להסביר למה, הוא סתם לי את הפה ולא נתן לי להשלים משפט, אז המשכתי הלאה לדבר על מה היה אחרי זה ביני לבין בובי).

ואחרי עוד חודשיים, בובי ואני חזרנו ושוב רציתי לראות את המהפך הזה שבובי דיבר עליו, אבל עברו שלושה חודשים וחצי וכמעט כלום לא קרה, אז סיימתי את זה, בטענה שאני לא מאמינה לו יותר.

ומשהו שחשבתי עליו, אחרי שכבר נפרדנו, זה שאני בעצם כן מאמינה לבובי שהוא על סף שינוי, אבל שזה תהליך, ואני לא מוכנה להתחיל תהליך אחרי למעלה משלוש שנים ביחד. אם הוא היה מתחיל את התהליך שנה או שנתיים מתחילת הקשר - ניחא. אבל להתחיל תהליך אחרי שלוש שנים ולצפות ממני לעמוד לצדו בתהליך הזה - זה מוגזם ומופרך.

ובובי אמר שהוא מבין אותי, אבל כואב לו, כי הוא אוהב אותי ומתגעגע אליי ואמרתי לו שגם אני מאד אוהבת אותו ומאד מתגעגעת אליו. וסיפרתי לו את כל מה שקרה עם י.

וגם סיפרתי לו משהו שאמרתי למימי לפני כמה ימים: אמרתי לה שאם באמת בובי המשיך הלאה והוא לא ירצה לחזור אליי, אז עם כל כמה שיש בזה משהו פוגע באגו, יש בזה גם יתרון. כי מה הקטע? אני יודעת שלא נכון לי להיות עם בובי ואם אני אחזור אליו, זה יהיה מתוך חולשה ופחד להיות לבד. ברגע שבובי ממשיך הלאה ולא רוצה אותי יותר - לא אצטרך להתמודד עם הפחד שאחזור אליו מהסיבות הלא נכונות.

ואחר כך גם סיפרתי לבובי על ההחלטה שקיבלתי. שהגבר הבא שאשכב איתו זה יהיה גבר שתהיה לי איתו מערכת יחסים רצינית. אמרתי לו שאני תמיד שוכבת ע ל ההתחלה ואז שואלת את הגבר:"אז מה הלאה?" והגבר עונה לי:"מאיפה אני יודע מה הלאה? פגשתי אותך פעמיים בחיים." וזה לגמרי לגיטימי שמישהו שפגש אותי פעמיים בחיים לא ידע מה הלאה, אבל עצם זה שכבר שכבתי איתו גורם לי לאכול סרטים. ולכן החלטתי שעם הגבר הבא, קודם נחליט מה אנחנו רוצים מהיחסים ורק אז, אם בכלל, נשכב. ואני אשכב אך ורק אם יהיה בוודאות רצון הדדי לקשר רציני.

ובובי אמר שאני לגמרי צודקת ושהוא תומך בהחלטה הזו שלי, בין השאר כי גם הרבה גברים מאבדים כבוד למישהי ששוכבת איתם על ההתחלה. ואמר שהוא לא כזה, אבל שיש הרבה שכן.

וגם אמרתי לו שאני נורא מפחדת שאף אחד לא יוכל להכיל אותי מלבדו. ובובי אמר שהוא בטוח שאני אמצא מישהו כזה, כי אני הבחורה הכי מתוקה והכי טובה בעולם ויש בי הרבה מה לאהוב. והודיתי לו. ושוב אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא שוב אמר לי שהוא אוהב אותי. והוא גם התחיל לספר לאיזה דברים אצלי הוא מתגעגע, אבל אז הוא בדיוק הגיע לביתה של החברה שלו, אז הוא נאלץ לסיים את השיחה.

ולי קשה. כל כך קשה. עברו בערך חמישה שבועות מאז שכבתי עם י וזה פשוטו כמשמעו פרק הזמן הכי ארוך שהייתי בו בלי שום מגע של גבר, בשבע השנים האחרונות. אני כל כך רוצה מישהו שיחבק אותי, יתן לי חום, ילטף וינשק אותי.

אני מתעוררת כל בוקר ומסתכלת בכאב בצד השני הריק של המיטה. ובלילות אני לא מצליחה להרדם. אני נוגעת בעצמי ומדמיינת את חום גופו של גבר, שילטף את שיערי וילחש באוזני מילים מתוקות. אני כמהה לאהבה.

והביטחון העצמי שלי מאד התערער. למען האמת הרבה באשמת המגיבים הנבזיים. בחלק נכבד מהתגובות לפוסטים האחרונים היה כתוב שמגיע לי ש-ת התחילה לצאת עם י ושזו נקמה מהיקום על זה שלפני חמש שנים, התמזמזתי עם האקס של ג, שהייתה החברה הכי טובה שלי בזמנו. וגם נקמה מהיקום על זה שלפני שש שנים, התנשקתי עם האקס של ת. וגם נקמה מהיקום שבגדתי בבובי עם דוני וגם התנשקתי עם י, יום אחד לפני שנפרדתי מבובי ולא יום אחד אחריי. גם נכתב שם שאני שרלילה חסרת כבוד ושעליי לחזור לבובי, כי הוא היחיד, אם בכלל, שירצה אותי. ואף אחד אחר לעולם לא יוכל להכיל אותי או לאהוב אותי או לרצות איתי חיים משותפים.

ואני מתחילה לפחד שזה באמת נכון. שאף אחד לא ירצה אותי. שאף אחד לא יאהב אותי. שאף אחד לא יכיל אותי. שאני פגומה מהיסוד.

סיפרתי את כל מה שכתבתי בפוסט הזה למימי והיא אמרה שזה לא נכון. שאני האדם הכי טוב שהיא פגשה בחיים שלה ושעשיתי מה שעשיתי כשהייתי ילדה קטנה ומפגרת בת 18 ואילו עכשיו אני בחורה בוגרת בת 24 ושהיא יודעת שלא אעשה דברים כאלה היום. וכשהזכרתי לה שהבגידה עם דוני הייתה רק לפני כמה חודשים והנשיקה עם י הייתה רק לפני כמה שבועות, היא הזכירה לי ששכבתי עם דוני מתוך מצוקה. היא חזרה ושוב ושוב על כך שאני אדם מדהים ושאסור לי לייחס חשיבות לאנשים, שרעים אליי לשם הרוע.

ובנוגע לכל הסיפור עם ת ו-י - היא אמרה שמה ש-ת עשתה זה מטורף ולא משהו שעושים וזה מציג אותה בתור פתטית ומגוחכת. והזכירה לי גם שהסיבה שהתלהבתי מ-י, זו סיבה שבה הודיתי כבר מליון פעם, שזה שהייתי כמהה לזוגיות בוגרת, אחרי שלוש שנים שהתחננתי לבובי ולכן השלכתי על הגבר הראשון שראיתי. אומנם י חמוד, אבל לא עד כד כדי כך. יש סיבה שכבר התחלתי לדמיין את החתונה שלנו ואיך נקרא לכלב ואיך נקרא לילדים שלנו, מהשניה שראיתי תמונות שלו בפייסבוק. שניסיתי להחיות אהבה ישנה מפעם וקשר ישן מפעם, וזה היה צפוי מראש שזה לא יצליח. ואל לי להתבאס על זה.

והיא גם נתנה לי דוגמא מעצמה. גם היא בת 24, איש מעולם לא התאהב בה, לא היה לה חבר כבר שלוש שנים ואת החבר האחרון שלה היא אהבה והוא לא הצליח להתאהב בה ושנה ומשהו אחרי שנפרדו - הוא כבר עבר לגור עם בחורה אחרת. ואני יודעת בוודאות מוחלטת שמימי אדם מדהים ומקסים. היא הבחורה עם הלב הכי טוב שפגשתי בחיים, היא יפה, היא מצחיקה, היא חכמה ויש בה המון מה לאהוב. אז אם זה שהיא עדיין לא מצאה בנזוג לחיים לא מעיד עליה כלום, אז גם עליי זה לא צריך להעיד. מימי אמרה שלפי דעתה אני בחורה מקסימה, טובת לב, יפה, חכמה ומדהימה. ושתמיד עמדתי לצידה בכל השלוש שנים וחצי בהן אנחנו חברות.

אני מודה לה על כל מילה ויודעת שהיא באמת התכוונה וזה באמת עזר קצת, אבל עדיין נותרתי מבולבלת וכואבת. כמהה לזוגיות ואהבה. ואני יודעת שלא נכון לי לחזור לבובי, אבל זה לא אומר שלא קשה לי. אני מתגעגעת אליו וקשה לי. קשה לי בטירוף.

יש לי מחר מבחן ענק, שהיו לי פחות מיומיים להתכונן אליו, כי היה לי מבחן גם אתמול. ויש מי לאק.

שלכם,

נונה.