היי,
אתמול דיברתי בטלפון עם בובי. עבר כבר חודש שם מאז השיחה הקודמת שלנו. לא העלתי על דעתי לחזור אליו (בכל הכמעט שלושה חודשים שחלפו מאז הפרידה שלנו - מעולם לא שקלתי לחזור אליו). פשוט רציתי לשמוע את קולו, שחסר לי, גם רציתי לשמוע מה חדש אצלו ולספר לו מה חדש אצלי.
מכיוון שמחקתי את המספר שלו מאז הפעם הקודמת שדיברנו לפני חודש, אז לפני כמה ימים שלחתי לו הודעה בפייסבוק (מחקתי אותו בתור חבר, אבל הודעות הרי אפשר לשלוח גם למי שלא חבר). כתבתי לו שאני רוצה לדבר איתו על משהו חשוב אז בבקשה שיתקשר אליי או ירשום לי את המספר שלו. הוא לא הגיב אז אתמול שוב שלחתי הודעה בה חזרתי על הדברים ואז הוא כתב לי את המספר שלו.
התקשרתי. סיפרתי לו על כך שעוד חמישה שבועות וחצי אני חוזרת לגור בירושלים, סיפרתי לו על כך שהחלטתי לעשות תואר שני בלקויות למידה ובגדול במה זה כרוך, סיפרתי לו שאני קרובה מאיי פעם להוריי, סיפרתי לו שמאז שזה נגמר עם י, לפני חודשיים, אז לא היה לי שום דבר עם אף גבר, כי אני עומדת בהבטחה שהבטחתי לעצמי שהיא שהגבר הבא שאשכב איתו - יהיה מישהו שתהיה לי איתו מערכת יחסים רצינית, סיפרתי לו שאחותי הגדולה כבר נכנסת לחודש שביעי בהריון ושאחיותיי הקטנות עומדות להוציא רישיון נהיגה, סיפרתי לו שעכשיו אני חברה ממש טובה של שתיים מהשותפות שלי ושסיימתי מועדי א. בקיצור, סיפרתי לו בגדול מה קורה איתי ועם הסובבים אותי.
ואז שאלתי מה איתו. הוא עדיין עובד. הוא עדיין עם החברה הפיליפינית שלו. הוא אמר שהוא אוהב אותה. היות שעוד שנה מסלקים אותה מהארץ, אז הוא סיפר לי שהוא אמר לה שאם עוד שנה עדיין יהיו ביחד - הוא יתחתן איתה כדי שלא יגרשו אותה. הוא סיפר לי עוד ועוד פרטים עליה ועל הקשר בינהם וסיפר על תוכניות שיש לו.
ואני התחלתי לבכות ושאלתי אותו אם הוא שיקר לי כשדיברנו לפני חודש או שהוא משקר עכשיו. הרי רק לפני חודש הוא אמר לי שהוא אומנם איתה, אבל אוהב אותי בכל לבו ונשמתו ושרצה לבלות איתו את כל החיים שלו, אז איך יתכן שעכשיו הוא אוהב מישהי אחרת ושוקל להיות איתה כל החיים?
והוא אמר שהוא לא שיקר. שאין חוקים לדברים האלה.
הוא הדהים אותי. עוד משהו שהדהים אותי זה שהוא לא זכר דברים שסיפרתי לו כמה דקות לפני כן. למשל, כמה דקות לפני כן סיפרתי לו שלא היה לי כלום עם אף גבר כבר חודשיים, ואז הוא שאל:"אז יש לך מישהו?" ואני נאלצתי לחזור על דבריי.
ומשהו שפתאום קלטתי, במלוא העוצמה, זה עד כמה בובי נכה רגשית. תמיד ידעתי שהוא נכה רגשית, אבל את העוצמה המטורפת של הנכות הבנתי רק אתמול. הוא פשוט לא שם לב מה מימינו ומה משמאלו. הוא באמת לא קולט שלספר לבחורה שאוהבת אותו, שהוא אוהב מישהי אחרת, זה דבר שלא עושים, למרות שאני זאת שעזבה אותו. והוא לא מנסה לפגוע בי. אבל הוא מצליח בזה מצוין.
ועוד דוגמא לנכות רגשית: סיפרתי לו שנורא קשה עם זה שאני סינגלית ובכל בוקר כשאני מתעוררת ורואה את החלק הריק במיטה - אני מתמלאת כמיהה לכך שיהיה שם מישהו שיחבק אותי ואז הוא ענה לי:"אז תעשי ביד" ונאלצתי להסביר לו שאני לא מחפשת רק מישהו שיזיין אותי, אלא גם מישהו שיאהב אותי ויכיל אותי ויעניק לי חום ורכות.
ומשהו שפתאום קלטתי זה שאני לא מאמינה למילה בדבריו. פתאום קלטתי שלאורך כל השלוש שנים ומשהו שהיינו בקשר אז מדי כמה שבועות - בובי היה יוצא בהצהרות מטורפות ומדבר גבוהה-גבוהה על תוכניות שיש לו ושום דבר אף פעם לא היה יוצא לפועל. לא שהוא משקר. גם את עצמו הוא משכנע. אני לא חושבת שהוא אוהב את הבחורה הזו ושהוא משלה את עצמו.
ומשהו שאמרתי לו זה שהרי רק בשנה האחרונה נפרדתי ממנו איזה חמש פעמים וכל פעם הוא שכנע אותי לחזור אליו באותה דרך בדיוק: בכך שאמר שהוא בדיוק על סף שינוי, בדיוק על סף להתאפס על עצמו ולחיות כמו אדם נורמלי, וזה מטומטם שדווקא עכשיו, כשעוד שניה כל מה שרציתי יתגשם, אז דווקא עכשיו אני אעזוב. "זה מטומטם, זה מטומטם" היה חוזר שוב ושוב ואני הייתי חוזרת אליו שוב ושוב והוא אף פעם לא היה עומד במילה שלו. ושוב, לא שהוא שיקר. גם את עצמו שיכנע בכך.
ועוד משהו שפתאום קלטתי אתמול זה שבכיתי בכל פעם ופעם שדיברתי עם בובי בחצי שנה האחרונה. גם בחודשים האחרונים של הקשר שלנו, הוא הביא אותי לידי בכי ב-99% מהפגישות ובכל שיחה שהייתה לנו מאז הפרידה גם בכיתי. שלא לדבר על כל השנים שלפני כן, שגם בהם הוא גרם לי לבכות מספר פעמים לא מבוטל במידה לא מבוטלת. עכשיו שאני חושבת על זה - בובי גרם לי לבכות יותר מכל אדם אחר בעולם.
וקלטתי איזו טעות גדולה זה היה ליצור איתו קשר אתמול. תחשבו על זה: מדובר על אדם שגורם לי לבכות בכל שיחה ביננו והמילים שלו פוגעות בי בטירוף, גם אם הוא לא מתכוון. מדובר באדם שאני לא מאמינה לשום מילה מדבריו. מה גם שאני גם לא שוקלת לחזור אליו. אז מה נתנה לי השיחה הזאת? רק כאב לב.
ואתמול, בפעם הראשונה בשלוש שנים וחצי האחרונות, התחלתי להרגיש שזה היה בזבוז זמן להיות איתו שלוש שנים. תמיד טענתי שאני לא מתחרטת ושגם אם הייתי יכולה לחזור אחורה במכונת זמן שלוש שנים וחצי, עם כל מה שאני יודעת היום - עדיין הייתי נכנסת לקשר הזה ועדיין הייתי נשארת בו שלוש שנים. אבל אתמול נתקפתי זעזוע קשה מהנכות הרגשית המטורפת שלו ושאלתי את עצמי מה לעזאזל בעלת אינטלגנציה רגשית גבוהה כמו שלי מצאה בנכה הרגשי הזה.
כל הזיכרון של הקשר ביננו הוכתם לי אתמול. וזה חבל. כל כך חבל.
ולפעמים עדיף לא לדעת דברים.
ובכלליות משהו שאני צריכה ללמוד זה להרפות. פשוט להרפות מאנשים כשהקשר מתנתק. זה מתאים גם לדוגמא עם י: אם הייתי מוחקת אותו מהפייסבוק ביום שבו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לצאת איתי יותר - אז לא הייתי רואה בקיר שלו, תמונה שלו עם ת ולא הייתי מגלה שהם יוצאים ולא הייתי נפגעת מכל הסיפור (רק לפני כמה ימים מחקתי אותו מרשימת החברים שלי בפייסבוק ועכשיו אני לא יכולה לראות מה קורה לו על הקיר. ממש עקבתי אחרי זה באובססיביות עד אז).
ואם מסתכלים יותר אחורה - אם ג, לפני כמעט ארבע שנים, לא הייתי מספרת לי שהיא וגוליבר שכבו, אחרי שגוליבר ואני ניתקנו קשר, אז הזיכרון מהקשר עם גוליבר לא היה מוכתם לי.
קשה לי להרפות. יש לי נטיה להאחז בקשרים, גם אפלטוניים וגם זוגיים, גם אחרי שהם מסתיימים. תמיד התקשרתי לאקסים. תמיד ניסיתי להציל קשרים עם חברים אפלטונים. אבל לא עוד. עליי להרפות. אם אדם מחק אותי מהחיים שלו - עליי גם למחוק אותו מהחיים שלי. זו מסקנה שהגעתי אליה מזמן והשתפרתי מאד בתחום הזה, אבל זה עדיין טעון שיפור. עליי פשוט להרפות.
בהתחלה כתבתי כותרת שהיא: "השיחה האחרונה איי פעם עם בובי", אבל אז מחקתי את המילים "איי פעם". אני לא רוצה סתם לצאת בהצהרות.
אולי אנחנו כן נדבר מתישהו, בעתיד הרחוק.
ומשהו שחשבתי עליו זה שעליי להתחיל לעמוד בהבטחות שאני מבטיחה לעצמי. אם אני מבטיחה משהו למישהו אחר - זה חקוק בסלע, אבל יש המון הבטחות שהבטחתי לעצמי ולא עמדתי בהן. אז הגעתי למסקנה שאני חייבת להיות חזקה ונחושה בקטע הזה וגם שאם אני לא בטוחה שאעמוד באיזשהי הבטחה שהבטחתי לעצמי - אז פשוט לא להבטיח.
לילה טוב וסופשבוע נפלא.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
