היי,

אתמול יצאתי לדייט עם צ'וקצ'וק (הבחור עליו כתבתי בפוסט הקודם). חזרתי לרמת גן אתמול ויצאנו לדייט (בכל מקרה התכוונתי לחזור לרמת גן אתמול בערב כי היה לי מבחן בידיש היום ב-8.30, אבל חזרתי בשעה יותר מוקדמת, כדי שנוכל לצאת לדייט. לא אחראי מצדי לצאת ערב לפני מבחן, אבל שיכנעתי את עצמי שזה לא נורא).

בדייט היה נורא כיף. צ'וקצ'וק בחור משעשע, נחמד וחכם. אומנם לא חתיך הורס בכלל, אבל נראה בסדר. הוא בא לקחת אותי עם הרכב. בהתחלה הלכנו לאיזה פארק שיש בו גג שכשעולים עליו - אז רואים את כל גוש דן. זה היה נורא יפה ונורא רומנטי. אחר כך הלכנו לפאב בתל אביב וגם שם היה נחמד ומצחיק.

משהו שקצת הפריע לי זה שהוא נמרח עליי קצת יותר מדי. כשהיינו על הגג הוא ניסה לנשק אותי, הסטתי את הפנים וזזתי ואז הוא נפל על הגג. מזל שלא נפל מהגג. יותר מאוחר אני נשקתי לו ואז התנשקנו בלהט, אבל אחר כך הוא קצת הגזים בזה שכל הזמן ניסה לגעת בי. הוא לא נגע בשום מקום אינטימי, אלא רק בגב ובכתף וניסה לחבק אותי כל הזמן. מצד אחד זה היה מתוק. מצד שני אפילו לאדם אוהב מגע כמוני יש גבול. במיוחד כי הרי הבטחתי לעצמי להמנע כמה שיותר ממגע גופני בדייט ראשון.

כשהיינו בפאב אז באחת הפעמים שהוא ניסה לנשק אותי אז נרתעתי וראו עליו שהוא נפגע, אז התעקשתי להסביר את עצמי ואמרתי שכשמישהו מנסה כל הזמן לגעת בי אז ברוב הפעמים זה אומר שהוא מחפש סטוץ. וצ'ו'קצ'וק אמר שזה לא בהכרח תמיד נכון. ושזו התחלה והוא לא יודע מה הוא רוצה. ואני אמרתי שגם אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה ממנו, אבל שאני לא רוצה סטוץ. 

נושא שדיברנו עליו דיי הרבה זה שצ'וקצ'וק הוא דתי. הוא סיפר לי שהוא בקונפליקט: מצד אחד הוא מאד מתחבר לדת ושומר שבת (כולל הכול. לא נוסע, לא מדליק חשמל, לא מדבר בטלפון, הולך לבית כנסת וכו') וגם מאד מקפיד על כשרות על כל היבטיה. מצד שני, הוא כאמור מאד אוהב מגע, מאד אוהב לצאת לבלות בפאבים (הוא אומנם לא יכל לאכול בפאב שישבנו, כי הגישו שם גם בשר וגם חלב, אבל הוא הזמין לו בירה ואמר שממש כיף לו לשבת שם). הוא אמר שעד לפני שנה הוא היה בטוח שהוא מחפש בחורה דתיה להתחתן איתה, אבל אז החליט להרחיב את העניין.

האמת שהוא באמת איש של קונפליקטים. גם דיברנו על זה שבמצד אחד הוא למד תואר ראשון בכלכלה, שזה שיא הגשמיות ותואר שני במנהל עסקים וגם עבד שנים בתור כלכלן בחברת ביטוח, שזה שיא הבורגני. מצד שני, הוא מאד רוחני. מאד מתחבר למדיטציה וליוגה, היה בהודו ומחפש כל הזמן רוחניות.

מאד נהניתי בדייט וגם ניכר שהוא מאד נהנה. הוא נקרע מצחוק מהבדיחות שלי, אני נקרעתי מצחוק על הבדיחות שלו וניהלנו שיחה ארוכה ומעניינת על כל נושא שבעולם.

רצינו להמשיך לשבת בפאב עוד, אבל הייתי חייבת לחזור לדירה. היה כבר 23:15 ולי היה מבחן ב-8:30 שהייתי צריכה ללמוד אליו עוד באותו לילה וגם לקום ב-6.30 כדי ללמוד אליו עוד בבוקר. אז שילמנו ויצאנו (היה קטע קצת מביך. אני הזמנתי בנוסף לשתיה גם סלט, שדרך אגב התגלה כבזבוז כי הוא לא היה משביע ובלי לחם וגם לא טעים ובמילא זה היה קצת לפני שחזרתי לדירה, אז חבל שהזמנתי אותו. ואז כשהגיע החשבון אז הוצאתי את הכרטיס אשראי. חשבתי שצ'ו'קצקוק יציע לשלם, אבל הוא לא הציע אז שילמתי את החלק שלי. ואחר כך אמרתי לו בחיוך שאחד החוקים של דייט ראשון זה שהבחור צריך לשלם אבל זה בסדר כי אני פמינסטית וגם אם היה מציע - הייתי מסרבת. הוא הפך נבוך כולו ואמר שהוא מרגיש רע ושבאמת היה צריך לשלם, אבל פשוט הזמנתי ארוחה רק לעצמי. אמרתי לו שזה בסדר ואין בעיה. האמת שאני ממש מבינה אותו. זה יצא שהוא צריך לשלם 20 ומשהו שקל ואני צריכה 70 ומשהו לשקל. פריאר מי שהיה משלם).

ויכולתי להיות עכשיו עם חיוך מאוזן לאוזן ולספר בהתמוגגות על הדייט, אבל מה שקרה בסוף הדייט נורא בלבל אותי ועכשיו אני לא יודעת מה להרגיש. היות שהיה לי מאד כיף והיות שמאד ניכר בו גם לו מאד כיף אז הייתי בטוחה שניפגש שוב. כשיצאנו מהפאב והלכנו לרכב - אז שאלתי אותו אם ניפגש שוב והוא אמר בחיוך:"אני אחשוב על זה." הייתי בטוחה שהוא לגמרי ולחלוטין צוחק אז נתתי לו מכה בכתף בזמן שאני צוחקת ואז נכנסנו לרכב.

בדרך שמענו את הדיסק שלו שהוא הקליט באולפן. הוא גם חיבר את המילים של השירים, גם חיבר את המנגינה, גם שר וגם ניגן. זה היה נשמע פשוט מדהים. אמרתי לו שוב ושוב שהוא מוכשר בטירוף.

ואז כשהוא חנה ליד הבניין שלי אז דיברנו עוד קצת ואז הוא נישק אותי לשלום ואז שאלתי שוב אם ניפגש שוב וכשהוא שוב אמר:"אני אחשוב על זה" אז בהתחלה ניסיתי להגיב בצחוק, אבל אז התחלתי כבר קצת לדאוג אז אמרתי שוב:"ברצינות, אני אפגוש אותך שוב?" ואז הוא אמר שהוא מקווה שכן, בעזרת השם. וזה קצת עיצבן אותי כי מה זה "מקווה"? במי זה תלוי אם לא בנו?

אז אמרתי לו שאני לא מבינה ואז הוא הסביר שהיה לו מאד כיף איתי וכשהוא אומר "בעזרת השם" אז זה אומר שהוא רוצה, אבל מצד שני הוא מאד מתוסבך עם עצמו: זו תקופת מעבר. תקופת שינוי. וגם יש את עניין הקונפליקטים שדיברנו עליהם. הוא שוב סיפר שעד לפני שנה הוא היה בטוח שהוא מחפש בחורה דתיה להתחתן איתה, אבל עכשיו הוא כבר לא יודע מה הוא מחפש. וגם היות שכבר סיים את התואר שני אז כבר לא צריך לגור ליד האוניברסיטה ולכן הוא לא בטוח איפה הוא יגור וגם שכבר חצי שנה הוא לא מוצא עבודה וזה מלחיץ אותו והיות שאין לו עבודה אז כרגע לא יוכל להקים בית ולפרנס משפחה.

ניכר מדבריו שהוא מרגיש מתוסבך ומפחד שלהכניס עוד מישהו לחיים שלו - יסבך הכול יותר.

ואמרתי לו שאני לא ביקשתי ממנו להתחתן. רק שאלתי אם ניפגש שוב. והוא אמר שהוא יודע.

ואז אמרתי לו שאני מבינה אותו כי אני יודעת מה זה תקופת מעבר ותקופת שינוי. סיפרתי לו ששנה שעברה עזבתי את בית הוריי ועברתי לדירה ועוד בעיר אחרת. פתאום גרתי עם זרות בעיר זרה. לא היה לי מושג איך להגיע ממקום למקום. לא היה לי מושג עם איזה אנשים עברתי לגור. מקום העבודה שלי היה חדש. שנת הלימודים הייתה חדשה. כל מי שהסתובבתי איתו היה חדש ובמקביל גם סיימתי קשר של שנתיים וחצי. שום היבט בחיים שלי לא מספר כשהיה ואומנם רוב השינויים היו לטובה אבל עצם השינוי נורא הלחיץ אותי ונורא חיפשתי עוגנים והיות שלא הייתה לי וודאות בדברים הגדולים - חיפשתי וודאות בדברים הקטנים. ואני זוכרת פעם שרצינו לצאת כל החבר'ה בעבודה והייתה התלבטות אם לצאת לת"א או לרמת גן ואם נצא ב-22:00 או ב-22:30 ופתאום קלטתי בזמנו שאני כמעט חוטפת התמוטטות עצבים כי הייתי חייבת שהדברים הקטנים יהיו וודאיים. 

ואז הוא אמר שהוא מבין שאני מחפשת וודאות וזה דבר שנורא קשה לו לתת כרגע כי כולו מבולבל עם עצמו, אבל באמת שהיה לו נורא כיף איתי ושהוא אומר "בעזרת השם" אז הוא מתכוון שהוא רוצה.

אז אמרתי סבבה והתנשקנו ו"לילה טוב" וחזרתי לדירה.

ועכשיו אני נורא מבולבלת. אני לא יודעת אם הוא ירצה להפגש איתי שוב ומשהו שעבר לי בראש זה שגם אם הוא ירצה - מה אני צריכה להכניס את התסבוכים שלו לחיים שלי? מצד שני, היה לי כיף בצורה בלתי רגילה והיה נראה שבאמת יש ביננו חיבור. החלטתי שאם הוא יתקשר ויציע - אני אסכים ובדייט השני אבחן מה אני רוצה הלאה ואם הוא לא יתקשר - אני לא אתקשר אליו. זו סתם השפלה כי אם מישהו לא רוצה - שום דבר שאעשה לא יצליח להכריח אותו ולמה שארצה בכלל? אני מזכירה לעצמי שיצאנו רק פעם אחת אז גם אם הוא לא ירצה - זה ממש לא סוף העולם.

למדתי לידיש גם אתמול בלילה כשחזרתי מהדייט וגם היום קמתי ב-6.30 ללמוד עוד כי המבחן היה ב-8.30 ולא הספקתי לזכור הכול.

ובמבחן תודה לאל היה סיפור שידעתי לענות על כל השאלות שלו אבל במשפטים שהיה צריך להטות לעבר, הווה, ציווי, שאלה עם מילת שאלה ושאלה בלי שאלת שאלה, אז התבלבלתי עם העבר וההווה ועכשיו אני נורא כועסת על עצמי, כי אני יודעת שיכולתי לקבל 100 אם הייתי לומדת קצת יותר, כי הרי המרצה נתנה לנו את המשפטים מראש (היא נתנה 60 משפטים שהטתה לעבר, הווה, עתיד, שאלה וציווי ומתוכם נתנה עשרה משפטים במבחן), אבל היות שאי אפשר לזכור בעל פה 400 משפטים - הייתי צריכה ללמוד את החוקים. לשלילה זה שטות כי פשוט כותבים "נישט" אחרי הפועל ולשאלה זה שטות זה פשוט הופכים את הפועל ואת הגוף, אבל בעתיד והווה יש קצת יותר חוקים, שהתבלבלו לי בראש במבחן. ובגלל שכתבתי מבולבל ומקושקש אז ביקשתי עותק נוסף להעתיק הכול ואז כבר כאבה לי היד והפכתי נורא מותשת ורציתי כבר רק לסיים. אגב, היו צרות עם העותק הנוסף. המרצה פחדה שאני אוציא את זה מהכיתה ורצתה שאני אגיש לה את העותק המקושקש, אבל אני התעקשתי להעתיק ופשוט הדבקנו את שני העותקים ביחד.

ואחר כך חזרתי לדירה והסתכלתי במשפטים וכבר גיליתי על כמה טעויות וזה נורא מבאס כי אני יודעת שכולם, כולל כולם, מקבלים במבחן הזה מעל 90 ויש מצב שסתם דפקתי את עצמי. אני מזכירה לעצמי שאם החישוב שלי נכון אז כל טעות מורידה רק נקודה אחת, אז יש מצב שאקבל גם 80 ומשהו או אפילו 90, אבל הבטחתי לעצמי שאם אקבל מתחת ל85 - אעשה שוב את המבחן בשנה הבאה. אני לא יכולה לעשות מועד נוסף השנה כי לא ניגשתי למועד א אלא ישר למועד ב. הלוואי שלא אזדקק לגשת שוב. הלוואי שאקבל ציון טוב. תחזיקו לי אצבעות.

ההורים שלי מזה מקסימים. בשבוע שעבר הם באו עם האוטו לדירה שלי ברמת גן, עזרו לי לארוז הכול, הורידו הכול מהקירות, הוציאו את המסמרים מהקירות, ניקו את הקירות עם שפכטל וניר זכוכית, צבעו את הקירות, פירקו את הארון, הכניסו הכול לרכב והעבירו לירושלים. הם גם ניקו לי את החדר.

אתמול הם צבעו לי את הקירות בקומה שלי בבית בירושלים, הרכיבו לי מדפים, סידרו את כל הקומה שהייתה נראית קצת כמו מחסן עם כל הציוד של הבית (למשל תיקים) שהיה מפוזר בה. אחר כך ניקו הכול.

וביום שישי הם שוב יבואו לרמת גן, לקחת את המיטה ואת החפצים האחרונים שנשארו, להעביר עוד שכבת צבע על הקירות ולהחזיר אותי לירושלים.

אני כל כך מעריכה את זה כל זה. זה כל כך יפה מצידם.

וזהו. אלה ימיי האחרונים בדירה. נותרו לי עוד שלוש לילות בדירה ואז סביר להניח שכף רגלי לא תדרוך פה שוב לעולם. יש לי רגשות מעורבים. כפי שכתבתי כבר מליון פעם בבלוג, בניתי לי חיים שלמים ברמת גן שכללו עבודה וחברים ועכשיו אני צריכה להעביר שוב את כל החיים שלי לירושלים. ההחלטה הייתה רק שלי, אבל אני ממש מפחדת שלא יהיה לי טוב.

טוב, נו. עדיף לגור עם כאלה הורים מקסימים מאשר עם שותפות. עדיף קומה שהיא תכלס בדיוק כמו דירה משלי, על פני חדר בדירה עם עוד ארבע שותפות וסתם חבל על כל הכסף. ובדיוק באותה מידה שמצאתי חברים בעבודה ברמת גן - אני יכולה למצוא חברים בעבודה בירושלים. נו, כל הנימוקים שכתבתי כבר 4974384 פעמים בבלוג.

עכשיו אני הולכת לישון. אני מסטולית מעייפות כי ישנתי רק שלוש שעות בלילה ואני הולכת גם לעבוד היום.

שלכם,

נונה.