היי,

כזכור לקוראיי הקבועים, חזרתי ביום חמישי האחרון לגור בבית ההורים בירושלים, אחרי שנה של מגורים בדירה שכורה ברמת גן. זה מתאפשר לי מבחינת הלימודים כי בשנה הקרובה יהיו לי רק יומיים במערכת (הימים רביעי וחמישי), אז לא שווה להחזיק דירה בשביל יומיים. במיוחד לאור העובדה שסמסטר זה רק שלושה חודשים וחצי ובסמסטר השני יש פול חגים.

המעבר לא התקבל בלב שלם. יש לי חברים טובים במרכז וגם אהבתי את העבודה בסקרים שם, בה עבדתי כל השנה. העניין הוא שאחת הסיבות העיקריות שבכלל עברתי לרמת גן זה הקטע החברתי: נהגתי לומר שכל החברים שלי שהם במקור מירושלים עברו לערים אחרות על מנת ללמוד ושגם אני הלכתי ללמוד בעיר אחרת, אבל בגלל שבשנה הראשונה ללימודים נשארתי לגור בירושלים, אז גם את החברות מהלימודים במרכז לא ראיתי אחרי שעות הלימודים. אז עברתי ושכרתי דירה. ופרחתי מבחינה חברתית. אבל יצא במקרה שכל החברים שלי הטובים הם מהעבודה ולא מהלימודים. בדיוק באותה מידה שמצאתי את החברים שלי בעבודה ברמת גן - יכולתי למצוא אותם בעבודה בירושלים. פשוט לא הייתה לי הזדמנות לזה בשנה הראשונה ללימודים, כי עבדתי בחנות עם פרחות גרושות ממורמרות בנות 50 עם פיגור סביבתי.

עדיין פחדתי מהמעבר. שוב לטלטל את כל החיים שלי ולהתנתק מכל החיים שבניתי לי ברמת גן, אבל אחרי מחשבה מעמיקה - הגעתי למסקנה שבחזרה לירושלים יש יותר יתרונות מחסרונות. לי נמאס לגור עם שותפות וגם נמאס לי שכל הכסף שלי הולך למחויבויות.

אז חזרתי ביום חמישי בערב. ביום ראשון בעוד שבוע יש לי מועד ב ואז מתחילים שבועיים שבהם יש לי חמישה מועדי ב. פחדתי שבימים האלה, עד תחילת מועדי ב, אבל בנתיים מסתמן שאני לא אשב בבית בחוסר מעש.

ביום שישי אומנם לא עשיתי כלום, אבל הבטחתי לעצמי שכל שישי בצהריים אלך עם אבא שלי לשוק. על ימי שישי בערב אין בכלל מה לדבר, כי כל ימיי חיי יצאתי בשישי בערב רק איזה 5 פעמים. זה דורש רכב, כי אין אוטובוסים ולא לי ולא לחבריי יש רכב.

ביום שבת גם היה לי קצת משעמם ואז לקראת ערב אימא שלי הציעה לי לעשות איתה ועם אבא שלה הליכה בשכונה. הסכמתי. חשוב לי מתמיד לשמור על יחסים טובים איתם וחוצמזה הקירות כבר סגרו עליי. עשינו הליכה.

ואז חזרתי הביתה ובהחלטה אימפולסיבית הגעתי למסקנה שבא לי ללכת להפגנה. גם כי זה חשוב ובתור מי ששכרה דירה בשנה האחרונה - עליי למחות על מצוקת הדיור וגם כי רציתי לצאת קצת ושמעתי שיש הופעות.

התקשרתי לנוש. נוש הוא ידיד ירושלמי שלי. היות שלאחרונה הוא עובד בשתי עבודות, אז אני יודעת שהוא לא מוציא את האף מהבית חוץ מלעבודה אתמול אתמול הצלחתי לשכנע אותו. אמרתי לו: "אני יודעת שאתה במאסר בית ומותר לך לצאת רק לעבודות שירות, אבל אני מזמינה אותך לאירוע המוני אז לא יצליחו לתפוס אותך שם ולהכניס אותך לכלא". לא חשבתי שהוא יסכים, כי היה באמצע העבודה, אבל אז הוא הפציע אותי והסכים. הלכנו להפגנה והיה נחמד. היה גם חשוב וגם הייתה לנו קצת הזדמנות להשלים פערים. נהניתי. לא יצאתי מגדרי, אבל בהחלט היה נחמד. גם ישבנו קצת ב"ארומה."

חשוב שעשיתי גם פעילות גופנית. תכלס, הלכתי אתמול המון. גם ההליכה בשכונה עם ההורים, גם ההליכה ברגל למרכז העיר (אוטובוסים לא עצרו שם, כי הכבישים היו חסומים, אז ביקשתי מההורים שלי להסיע אותי לביתו של נוש ומשם הלכנו למעלה מחצי שעה ברגל), גם ההליכה בתוך מרכז העיר וגם הליכה משמעותית עד שהגעתי למקום שבו הכבישים לא חסומים - כדי לקחת אוטובוס חזרה הביתה.

היום, הרי זה יום ראשון, קמתי משינה ואז ביררתי סופסוף על העבודה, שאימא שלי הציעה לי. העבודה נשמעת פשוט מושלמת. ממש תפורה כמו כפפה ליד ואני מאד מקווה שאין קץ' ושאני לא אתאכזב, כי זה ממש תפור עליי. מדובר במוקד של שיחות נכנסות.

זה מעולה כי זו עבודה בטלפון ולא פרונטאלית, כמו שאני אוהבת.

זה מעולה כי זה נטו שירות לקוחות ולא מכירות, בדיוק כמו שאני אוהבת, כי אני אוהבת אינטרקציה עם אנשים, אבל שונאת לעבוד עליהם בעינים.

זה מעולה כי זו עבודה בשעות הבוקר ולא הערב (אני הולכת בימים רביעי וחמישי לקום ב-5.30 בבוקר. יהיה לי נורא קשה לעבוד יום לפני כן עד 22:00 ואז שיהיה לי רצף ולקום ב-5.30 ליום של 14 שעות מחוץ לבית. חוצמזה, אם אעבוד מ16:00 עד 22:00, כמו שתמיד עבדתי, אז אקום יום אחד מאוחר ולמחרת אצטרך לקום ב-5.30, שזה פשוט בלתי אפשרי. אפילו השנה, כשגרתי, למדתי ועבדתי באותו מקום, היה לי ממש קשה עם הערבוב שעות כי עבדתי בשעות הערב ואז למחרת הייתי צריכה לקום ללמוד בשעות הבוקר).

זה מעולה כי הם מקבלים רק סטודנטים אז תהיה לי הזדמנות להיות בחדר מלא באנשים צעירים וכבר אין לי ספק שארכוש שם חברים, כי בטוח שמדברים בזמן שמחייגים. זו הסיבה שרכשתי כל כך הרבה חברים בעבודה בטלמרקטינג לפני כמה שנים ובעבודה בסקרים בכל השנה האחרונה.

זה גם מעולה שאלה רק סטונדטים כי מבאס אותי לעבוד עם ילדות בנות 17 ועם אנשים בני 30 שאין להם תעודת בגרות. עברתי מספיק בשביל להתקבל לעבודה שמקבלים אליה רק אנשים בסטטוס שלי. וזה לא מתוך התנשאות, כי אני לא חושבת שמי שאין לו תעודת בגרות פחות טוב ממני, אבל עדיין מעצבן שאני קרעתי את התחת על תעודת בגרות ו12 שעות לימוד, אחר כך קרעתי את התחת על פסיכומטרי ואני כבר שנתיים קורעת את התחת באוניברסיטה ובסוף עובדת עם פרחות בנות 17 בלי תעודת בגרות.

שאלתי מאיזה שעה עד איזה שעה זה משמרת והם אמרו שמ8:00 עד 16:00. שאלתי כמה משמרות הם דורשים והם אמרו ששלוש. כלומר, אעבוד בימים ראשון, שני ושלישי. תכלס, זה מצוין. אומנם זה קצת הרבה שעות לעבוד 24 שעות בשבוע. אבל לפחות אני לא אצטרך לרוץ מהלימודים ברמת גן לעבודה בירושלים, כמו שהיה כשעבדתי במשרד החינוך בשנה א של הלימודים.

אני אומנם לא יכולה להתחיל לעבוד עכשיו, אלא רק באוקטובר, בגלל מועדי ה-ב, אבל בניגוד למה שאימא שלי חשבה, אין ימים ספציפים של הכשרה כלומר אין קורס. פשוט יכשירו אותי בימיי הראשונים שם וכבר אין לי ספק שאתקבל, כי אני מעולה בראיונות עבודה וגם כי אספר להם את האמת - שכל השנה האחרונה עבדתי בעבודה של טלפונים.

משהו שאני הולכת לעשות היום זה להרשם לחדר כושר. אני זוכרת שאנג'ל נרשם בשנה שעברה לחדר כושר ואמר שזה יהיה אידאילי בשביל מארבע סיבות: גם יהיה לי תחביב למלא את הזמן, גם מבחינה גופנית אתחזק ואהיה יותר בריאה, גם מבחינה חיצונית - יהיה לי גוף יותר יפה וגם מבחינה נפשית - ארגיש טוב עם עצמי אם אעסוק בספורט.

כל זה טוב ויפה, אבל לא היה לי כסף לזה. העניין הוא שאימא שלי עשתה מנוי לאחותי ואחותי לא רוצה, אז נסב את המנוי על שמי. זה לחודשיים, כלומר עד תחילת הלימודים, אז תהיה לי הזדמנות להתנסות. אולי אפילו אלך כל יום, כי זה פה בשכונה ואם זה ימצא חן בעיניי - אימא שלי הבטיחה שתעזור לי עם כסף, לעשות מנוי שנתי.

עוד משהו שקרה היום זה שאף-פחוס, ידידי מהמרכז, התקשר אליי. חימם את לבי שהוא חושב עליי. סיכמנו שביום ראשון, בעוד שבוע, כשאסע לרמת גן בשביל מועד ב, אז ניפגש אחרי המבחן. הוא ממש שמח וגם אני ממש שמחתי. אולי אפילו אציע לו ללכת לים. באותו יום אני גם צריכה לקפוץ לדירה, כדי לשלם חשבונות שיגיעו אחרי עזיבתי וסיכמתי עם צוצו, השותפה שנשארה שם שהיא חברה שלי, שנשב קצת ביחד. אולי אפילו נלך ביחד לבית קפה.

גם דיברתי היום עם אנג'ל וסיכמנו שביום שלישי נצא ביחד. לא נפגשנו כבר שנה שלמה ועכשיו אנחנו מנסים לשקם את הידידות ביננו.

עוד דבר שקרה היום זה שניקיתי יחד עם אימא שלי את המטבח והסלון וקצת את הקומה שלי. החלטנו שהגיע הזמן שאלמד קצת לנקות ולבשל. זה מאד חשוב כדי לשמור על יחסים טובים עם ההורים שלי ובמיוחד חשוב כדי שפשוט אדע את זה. אימא שלי משתדלת להיות סבלנית איתי ואני משתדלת להיות סבלנית איתה וזה אומנם קצת השפלה ללמוד לטאטא בגיל 24, אבל זה עוד יותר השפלה, לעולם לא לדעת לטאטא.

מחר, הרי זה יום שני, יש אזכרה לסבתא שלי, מה שיתפוס לי את כל היום.

ביום שלישי אני, כאמור, נפגשת עם אנג'ל.

ביום רביעי אני צריכה לבנות מערכת ולהתחיל ללמוד ובימים חמישי, שישי ושבת אחרוש מבוקר עד לילה למבחן.

ביום ראשון, כאמור, יש לי מועד ב שאחריו אני קופצת לדירה להפגש עם צוצו ואז נפגשת גם אף-פחוס.

ואז יעברו שבועיים עם חמישה מועדי ב בהם אהיה שקועה בלמידה.

מיד אחרי מועדי ב מתחיל חודש של חגים, שבינהם אני מקווה להתחיל בעבודה חדשה ומיד בתום החגים מתחילה שנה ג. 

והחלטה שקיבלתי זה לזנוח קצת את נושא הגברים. לא לרדוף אחרי אף אחד. לא להתחיל עם אף אחד. לרכז את האנרגיות שלי בשיפור יחסיי עם המשפחה ובחדר כושר ושאר תחביבים ובחברים ובלימודים. אם מישהו נחמד יציע לי לצאת איתו - אני לא אגיד לא, כי לא אומרים "לא" לאופציה לאהבה, אבל לטפח יותר את כל שאר התחומים בחיים שלי. נושא הגברים הוא דומיננטי מדי וסתם הורס לי כל חלקה טובה. אני גם מרגישה קצת מצולקת אחרי שכמה וכמה גברים אמרו לי לאחרונה שהם לא רוצים להמשיך לצאת איתי. אני רוצה לנצל את התקופה הקרובה כדי לראות מי אני בלי גבר ואם אני מרגישה שלמה בלי גבר. אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע הזמן גם ליישם.

תהיו טובים.

שלכם,

נונה.