היי,
תנאי לקריאת הפוסט הזה זה קריאת הפוסט
הקודם (בעצם זה לא תנאי, כי אני לא יכולה לעצור אתכם מלקרוא את הפוסט הזה
גם אם לא קראתם את הקודם, אבל פשוט לא תבינו עד הסוף על מה אני מדברת בפוסט
הזה, אם לא תקראו את הקודם).
אחרי שקיבלתי את הציונים המאכזבים והתאכזבתי מתגובתם של הוריי (ככתוב
בפוסט הקודם) אז נפגשתי עם ידידי נוש וסיפרתי לו כל מה שכתבתי בפוסט הקודם.
ונוש האיר באור חדש את ההתנהגות של הוריי.
אמרתי לו שכל אדם אחר שאני אספר לו שקיבלתי ציון גרוע ושאני אגש שוב
בשנה הבאה - ינסה לעודד אותי ולא לבאס אותי עוד יותר כמו שהוריי עשו. הוא
אמר שתפקידם של הורים, בניגוד לתפקידם של חברים, זה לחנך אותי. להכשיר
אותי, לחנוך אותי (הריי "לחנוך" בא מהשורש חינוך כמו הפועל לחנך. אף פעם לא
חשבתי על זה) להתנהגות מסוימת, שתהפוך אותי לבוגרת ועצמאית.
אמרתי לו שאבא שלי לא היה צריך להביע אכזבה, כי בכל מקרה אני מתאכזבת
יותר ממנו, כי אני זו שהטרטרה ועשתה הקרבות למען המבחנים ואני זו שהחלום על
תואר שני מתרחק ממנה. נוש אמר שאבא שלי לא יכול לדעת מה עובר לי בראש. שיש
מצב שאבא שלי חושב שאני לא מבינה את החומרה.
הרי אבא שלי שמע ממני אחרי מועדי א שלא הצלחתי בהרבה מהם ועכשיו הוא
שומע ממני אחרי מועדי ב שלא הצלחתי בהרבה מהם, אז כנראה שיש משהו שגוי בדרך
הלמידה שלי ועצם זה שאני מסרבת להפנים את זה - מראה שהם רוצים להראות לי
שעליי לשנות דרכיי. מה שהתקשר לי בדיוק למה שאימא שלי אמרה, שתפקידה לא
לעודד אותי, אלא לכוון אותי איך לנהוג נכון.
כי אני יודעת מה הקץ' ומה הסיבה שלא הצלחתי. הסיבה שהצלחתי כל כך יפה
במבחנים שניגשתי גם למועדי א וגם למועדי ב שלהם זה שכבר חלק ניכר מהחומר
היה לי בראש ולא התחלתי מאפס ומזמן כבר אמרתי שאם הייתי קוראת את המאמרים
במהלך הסמסטר אז התהליך שקורה לי לפני מועדי ב - היה קורה לי לפני מועדי א.
העובדה בשטח היא שאין שום מבחן, מתוך כל 12 המבחנים, שניגשתי רק למועד
אחד שלו והייתי מרוצה מהציון שלו. יש מבחנים שניגשתי למועד א ואז שיפרתי
בהרבה במועדי ב, יש מבחנים שניגשתי רק למועדי ב או רק למועדי א וקיבלתי
ציון דפוק ולכן אעשה אותם שוב בשנה הבאה ויש מבחנים שאומנם ניגשתי רק למבחן
אחד, אבל אני מתפשרת על להשאיר את הציון ככה (למשל, ב"תיאוריות באישיות"
קיבלתי במבחן 70 שזה ציון דפוק, אבל העבודות להגשה העלו לי את הציון ל85,
אז זה בסדר וב"סוגיות בנושאים אקטואלים" קיבלתי 79 אבל זה ציון איכשהו סביר
ואני מוותרת על לגשת למועד נוסף שנה הבאה, כי יש לי קורסים בוערים
מהקורסים ביהדות שאני רוצה לשפר, או ה-76 שקיבלתי ב"התנהגות ארגונית" אבל
זה קורס ששווה רק נקודה אחת ולא שניים, אז זה לא נורא).
והיות שמתוך 12 קורסים אין אפילו קורס אחד בו ניגשתי למועד אחד בלבד
ואני מרוצה מהציון שלו - עליי לשנות את דרכיי ותפקידם של הורים, זה להראות
לי את הדרך הנכונה. בניגוד לחברים שתפקידם לשמח אותי ולעודד אותי.
ונוש אמר דבר נוסף: נוש אמר שאם הייתה לי שותפה לחדר שהייתה גם חברה
שלי, שהייתי מתלוננת בפניה על ציון נמוך שקיבלתי, אז יש מצב שמישהי כמוה,
שהייתה שם וראתה כמה למדתי, או כמה לא למדתי, אז היה לה מה לומר איך עליי
לנהוג להבא. ונזכרתי שבאמת ראיתי מקרה כזה. לנה נכשלה בפעם השניה בקורס של
רמה 5 באנגלית והשותפה שלה לחדר במעונות אמרה לה שזה בגלל שכל השנה היא לא
הכינה שיעורי בית באנגלית ולא השקיעה בשיט.
אז עכשיו אני מבינה אותם יותר. גם בקשר לזה שהם לוחצים עליי למצוא עבודה
אני מבינה אותם. מצד אחד, הם באמת מגזימים בזה שהם לא רוצים שיהיה אפילו
יום אחד בו לא אעבוד או אלמד, ואני מסתכלת על בנות מהתואר שלי שאני מכירה
שלא עבדו יום אחד כל השנה ועודן לא עובדות ומתייחסות לתקופה הזו כאל "חופש"
שזו מילה שאפילו לא בעולם מושגים שלי, כי גם מבחינתי כל יום חול שאני לא
לומדת בו - זה יום בו אני אמורה לעבוד.
מצד שני, אני יודעת שמה שבעיקר חורה להוריי זה העובדה שאני לא מספיק
עוזרת בבית. שהם חוזרים מיום עבודה וצריכים לנקות, אחרי שאני הייתי כל היום
בבית ולא ניקיתי. בגיל 24, הוריי לא אמורים לנקות אחריי את השירותים או
לרחוץ את הכלים שלי או לנקות את הרצפה שאני השחרתי וזיהמתי. בתחום הזה אין
לי שום דבר להגיד להגנתי. שיפרתי את הדברים האלה ואני ממשיכה לשנות לשפר כל
הזמן.
חוצמזה, שאני באמת צריכה עבודה בשביל כסף. לא חסכתי כלום וכל יום ללא
עבודה מכניס אותי יותר ויותר למינוס, שאחר כך קשה יותר ויותר לצאת ממנו.
הכותרת שבחרתי לתת לפוסט הקודם זה "מתחזקת ומשתפרת", כי רציתי להדגיש עד
כמה זה מעיד על בגרות מצדי, שאני כבר לא רואה כשלונות כאסון, אלא מרימה את
הראש ומנסה לשפר, מבלי להכנס להיסטריה, שלא מועילה בכלום (אגב, שימו לב
שאני ממש לא טוענת שצריך לוותר. להפך. צריך לעשות כל מה שאפשר כדי לשפר את
המצב. אני רק מתייחסת לנקודה שלא צריך להיות בפאניקה ודיכאון תוך כדי).
ועוד תחום שעכשיו אני מנסה להתחזק ולהשתפר בו, זה להבין יותר את ההורים
שלי ואת המקום שמהם הם באים. כי למען האמת, ממש התקרבתי אליהם בשנה
האחרונה. אני יודעת שהרבה מזה נבע מזה שלא גרנו ביחד ולא הייתי רוצה שזה
יתקלקל עכשיו שחזרתי הביתה, אז אעשה ככל יכולתי כדי לשמור על יחסים טובים
איתם.
סך הכול יש בהם גם המון המון המון טוב והם עוזרים לי בצורה שלא תתואר
בהמון דברים. בהרבה דברים יש לי מזל שיש לי אותם. אז הם לא מושלמים. ניחא.
אף אחד לא מושלם. אלוהים עדי שגם אני לא מושלמת.
שנה טובה וחג שמח ומבדח!
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
