היי,
יש איזה בחור שפגשתי במסיבת פורים (מתי היה פורים? סביבות מרץ, נכון?) בכל מקרה, רקדנו קצת ביחד ואם אני לא טועה אז הוא גם הזמין אותי למשקה. אחר כך צירפנו זה את זו בפייסבוק ומאז התכתבנו פה ושם, אבל ממש בקטנה. אף פעם לא ניהלנו שיחת נפש. הוא בעיקר פנה אליי כשכתבתי סטטוס שקשור למבחנים, כדי לעודד אותי שאצליח ותכלס, לא הבנתי למה הוא כל כך נחמד אליי, כי הוא בכלל לא מכיר אותי. הוא נראה לי בחור ביישן וחננה. הוא גם מכוער בעיניי בטירוף.
הוא ידע שחזרתי לגור בירושלים והציע שמתישהו כשאהיה ברמת גן ללימודים אז נשתה ביחד קפה ואמרתי סבבה. מה כבר שתיית קפה יכולה להזיק. ואז היום הוא התקשר אליי, כי ידע שאני עומדת לחזור ללימודים והציע שניפגש לקפה באוניברסיטה והסכמתי. התפלאתי עד כמה הוא לא רוצה שאטרח: אפילו לא רצה שאסע למקוום אחר במרכז על מנת שניפגש, כדי לא לטרטר אותי, אבל הוא יגיע במיוחד באוטובוס, מעיר במרכז שסיוט להגיע ממנה לבר אילן בתחבורה ציבורית.
ודיברנו. הוא שיעמם לי את הצורה. דיברנו בעיקר על קורסים ביהדות, כי הוא למד בבר אילן פעם, אז הוא יכול להמליץ לי על איזה קורסים כדאי לי לקחת בשנה השלישית.
אמרתי לו שאני מסיימת ללמוד ביום חמישי ב-17.30, אז הוא אמר שאפשר להיפגש אז. שהוא יבדוק אם אין לו מחויבות ומקסימום אם יש לו אז הוא ייסע לירושלים להיפגש איתי.
תקלטו שמדובר במישהו שלא מכיר אותי בכלל!!! ראה אותי רק פעם אחת בחיים לפני שבעה חודשים כשרקדנו ביחד, מאז התכתבנו לעתים רחוקות על נושאים לא אישיים והיום דיברנו פעם ראשונה בחיים בטלפון וגם עכשיו במרבית השיחה כמעט נרדמתי מרוב שעמום.
אז אמרתי לו שהוא לא צריך לטרוח והוא התעקש שזה שטויות וסיימנו את השיחה בזה שהוא יודיע לי לגבי יום חמישי.
בואו נשים רגע לצד את העובדה שאני לא צריכה לצאת עם מישהו שאני לא נמשכת אליו וחושבת שהוא מכוער וגם נשים בצד את העובדה שהוא שיעמם אותי. משהו שסקרן אותי זה האם הוא נחשב באמת פתטי כי הציע לטרוח ככה ולנסוע לי-ם בשביל בחורה שהוא תכלס בכלל לא מכיר, או שאני כל כך התרגלתי ליחס מבזה ולכך שלא מוכנים לעשות למעני הקרבות, עד שנראה לי מוזר שמישהו נחמד אליי ומוכן להשקיע בי.
והתקשרתי להתייעץ עם מימי והחבר שלה היה במקרה לידה, והיא אמרה שעצם זה שאני חושבת שהוא מכוער ומשעמם כבר צריכה להביא למקום של אין ספק שאני לא צריכה לצאת איתו וכשאמרתי לה מה שכתוב בפסקה הקודמת אז היא שאלה את החבר שלה, אם הוא היה מוכן לנסוע למענה מהמרכז לירושלים, אם היה מכיר אותה רק עכשיו והוא אמר שתלוי מה הסיטואציה ואז היא נתנה לי לדבר איתו וסיפרתי לו כל מה שכתוב כאן והוא אמר שאם אני מרגישה ככה אז אני צריכה להגיד לא. אמרתי לו שנורא קשה לי להגיד לא.
והוא אמר:"נונה, אני רוצה שמחר תצאי מהבית, תלכי לבנק ותפקידי לי בחשבון 2,000 שקל".
אז אמרתי:"לא רוצה".
ואז הוא אמר:"את רואה? את כן יודעת להגיד לא".
וניסיתי להסביר לו שאני יודעת להגיד לא בתחומים אחרים, אבל לא בתחום של גברים.
והוא המשיך להתעקש ואמר: "ואם מישהו היה אומר לך רדי על הברכיים ונקי לי את הרצפה היית מסכימה?"
ואז צחקתי ואמרתי: "לא, אבל אם מישהו היה אומר לי רדי על הברכיים ותמצצי לי אז הייתי מסכימה."
והוא אמר:"אני מדבר על מישהו זר שאת לא מכירה."
ואני אמרתי: גם אני מדברת על מישהו זר שאני לא מכירה".
וזה היה עצוב ופתטי ומצחיק במקביל כשאמרתי את זה.
והוא אמר שהיכולת שלי להגיד לא לגברים, לא צריכה להיות שונה מהיכולת שלי להגיד לא לכל תחום אחר ושאני ראויה להיפגש רק עם אדם שאני באמת רוצה לפגוש ולא עם אדם שלא נעים לי לסרב לו ושהוא עוד איכשהו היה מבין אם זה היה מישהו מהלימודים שאני רואה כל יום ולכן לא נעים לי לסרב, אבל שלא יהיה לי נעים לסרב לאדם זר? אני הרי לא חייבת לו כלום.
ואמרתי לו שהוא צודק, אבל זה לא רק העניין שלא נעים לי לסרב כי הבנאדם שמולי יתבאס, אלא גם שאני חושבת שאני לא שווה כלום ולכן אם מישהו טורח לירוק לכיוון שלי אז אני מרגישה שאני חייבת להיענות והוא אמר שאני לא חייבת ושאני ראויה ליותר ושאלתי אותו מאיפה הוא יודע, הוא הרי ראה אותי רק ביומולדת שלי ועוד פעם אחת לכמה דקות, אז הוא אמר שהוא יודע לקרוא אנשים וחוצמזה, גם דיברנו המון פעמים בטלפון (זה באמת נכון. כמעט תמיד כשאני מתקשרת למימי הוא לידה ואז אני מדברת גם איתו). והודיתי לו.
ואז דיברתי שוב עם מימי שגם אמרה שאני חייבת לאהוב את עצמי יותר ושפגישה כזו תגרום לי גם להרגיש רע עם עצמי וגם תגרום לכך שאשלה אותו.
ואחר כך כשדיברתי עם אנג'ל אז הוא אמר שלפי דעתו הייתי צריכה לסרב לבחור כשהוא הציע לי, אבל היות שכבר הסכמתי, אז הדרך הטובה ביותר לפתור את זה, זה פשוט להגיד לו שזה לא דייט ואמרתי לו שאני לא רוצה לפגוש את הבחור לא לדייט ולא ללא דייט כי הוא פשוט משעמם לי את הצורה ואנג'ל אמר שבדיוק בגלל זה הייתי צריכה לסרב, אבל לבטל עכשיו זה לא משהו שעושים. אמרתי לו שלהסכים זה גם לא משהו שעושים ואנג'ל אמר שבדיוק בגלל זה הוא מצא עבורי דרך שלישית מיוחדת ושתכלס, הבחור בעצמו לא ירצה להיפגש איתי אם אגיד לו שזה לא דייט.
אגב, משהו ששאלתי את עצמי זה האם אני באמת כל כך מוצאת חן בעיניי הבחור הזה, שהוא מוכן לבוא למעני לירושלים והגעתי למסקנה, לא בקטע של הערכה עצמית נמוכה, אלא בקטע של ראיית המציאות, שהוא היה מציע את זה לכל אחת שהייתה מוכנה להסתכל לכיוון שלו. נראה לי שהוא נואש. מה זה מעיד עליי אם אפגש עם אדם נואש?
אבל בלי שום קשר לכל זה, אני כן צריכה להרגיש ראויה לכך שישקיעו בי. מה שהבחור הספציפי הזה הציע זה פתטי, אבל אם וכאשר אכנס למערכת יחסים עם מישהו, אז אני כבר להפסיק לסרב בתוקף שיסיעו אותי או שישלמו עליי בדייטים ראשונים. תמיד נראה לי מופרך שישקיעו בי, כי ככה הרגילו אותי.
לילה טוב.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
