כי זה לא עניינו של אף זר מה קורה לי בלב, ובטח שזה לא עניינו של אף זר מה קורה לי בכוס.

כל כך הרבה נזק נגרם לי במשך שנים בגלל הנטיה הזאת שלי לחלוק מידע. במיוחד סביב הנטיה לכתוב על חיי המין שלי באינטרנט.

ועם כל כמה שבא לי לכתוב (ויש הרבה על מה לכתוב. שכבתי עם שני גברים באותה יממה בסופשבוע הקודם. אחד מהם, מומי, עשה לי סימנים כחולים והבנתי שהוא רואה בי זונה, רק בלי החלק של התשלום. שום כבוד מינימלי אין לו אליי. השני, כתפי, נתן לי יחס חם ומכבד ורציתי לפתח איתו מערכת יחסים, אבל הוא לא רצה. אגב, עם שניהם שכבתי גם בעבר. עם מומי באוגוסט ועם כתפי לפני ארבע שנים), אז אני עוצרת את עצמי.

וקורים עוד דברים: התחילה שנת הלימודים, אני מחפשת עבודה, המינוס בבנק גדל וגדל, היחסים עם אימא שלי מורכבים מאיי פעם, יש גם מה לומר על חיי החברה שלי.

אבל אני עוצרת את עצמי. כי אולי הגיע הזמן שאשמור על הפרטיות שלי.

שש שנים אני כותבת בלוגים (מתוכם חמש שנים בבלוג הנוכחי). שש שנים אני סופגת נזקים עצומים מהכתיבה.

והרי ההגדרה של טירוף זה לחזור שוב ושוב על אותה פעולה ולצפות שהתוצאות ישתנו (הלוואי והייתי מפנימה כבר את המשפט הזה, ולא רק בהקשר לבלגוג אלא גם בהקשר להתנהלות שלי עם גברים).

אז החלטתי על הפסקה. לא לכתוב יותר פוסטים. לפחות לא בנובמבר. אולי אשבר לפני כן. אולי אצליח למשוך את זה אפילו יותר.

שלום.