היי,
היו לי עשרה ימים נחמדים והחלטתי לחלוק אותו איתכם, קוראיי היקרים.
הפוסט מספר מה עבר עליי בימים שבין חמישי בשבוע שעבר, עד יום שבת שזה היום.
אז ככה:
יום חמישי
יצא שיש לי יום לימודים קצר במיוחד, בזכות טקס יום השואה. היה טקס מ12:00 עד 14:00, אז התחלתי ללמוד רק ב-14:00. היה לי שיעור של סמינריון, שבו נפתר העניין שהשותפה שלי לעבודה הבריזה לי, בזכות זה שהמרצה מצא לי שותפה חדשה, מה שהיווה הקלה ענקית ואחר כך הייתה רק עוד הרצאה אחת, בה גם החבר שלי לומד. אני חושבת שהגיע הזמן למצוא לחבר שלי שם בבלוג. אני אקרא לו השרירן, כי יש לו שרירים ענקיים.
אחרי הלימודים חזרתי לדירה ונחתי קצת וכעבור כמה שעות השרירן בא לקחת אותי והלכנו לסרט. הלכנו ל"אמריקן פאי - האיחוד". היה מאד מצחיק ונחמד. השרירן יותר נהנה ממני, כי הוא הכיר טוב ממני את הסרטים הקודמים והסרט בנוי על הסרטים הקודמים, אבל גם אני מאד נהניתי, ומה שלא זכרתי מסרטים קודמים - שאלתי אותו והוא ענה לי. הנחתי ראשי כל כתפו ואכלתי פופקרן ונהניתי מכל רגע.
אחרי הסרט השרירן בא לישון אצלי ואמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו. הוא מאד שמח והתרגש. גם אני. שעות שכבנו מכורבלים והתחבקנו והתנשקנו ודיברנו והתלטפנו.
יום שישי
השרירן יצא מביתי מוקדם, כי הוא היה צריך ללכת לאימון בחדר כושר. ישנתי עוד קצת ואז נפגשתי עם ידידי הטוב, אף-פחוס, בבית קפה שנמצא סמוך לדירה שלי. בדרך לבית הקפה זרקתי את הזבל למכולה ולקחתי את הבגדים שלי למכבסה. נוצר מצב שיש לי שתי שקיות זבל מלאות בזבל בידי האחת ושתי שקיות זבל מלאות בבגדים בידי השנייה ובליבי תפילה רק לא להתבלבל בין השקיות. :)
בבית קפה ניהלתי עם אף-פחוס שיחה ארוכה, משעשעת ומעניינת. אני מאד אוהבת את אף-פחוס. יש בינינו ידידות טהורה וקרובה. בחודשים האחרונים בכלל התקרבנו.
מאוחר יותר ליוויתי אותו לתחנת האוטובוס שלו, לקחתי בחזרה את הכביסה שלי מהמכבסה ואז חזרתי לדירה לקחת תיק ונסעתי לירושלים, לבית הוריי, שמאד שמחו לראות אותי ואני מאד שמחתי לראות אותם.
בערב אכלנו את ארוחת הערב הקבועה של יום שישי והיה נחמד.
יום שבת
יום של מנוחה ובטלה. טלויזיה, שש בש עם אימא, אינטרנט. החלפת כוחות.
יום ראשון
ביום ראשון חזרתי למרכז, אחרי סופשבוע בבית הוריי בירושלים (בחודשים האחרונים תמיד חזרתי במוצ"ש, כי הייתי מתחילה לעבוד במזכירות של אחת המחלקות באוניברסיטה ב-8:00 בבוקר. אבל כשהתחלתי לעבוד בקפיטריה של האוניברסיטה, אז התחלתי לעבוד רק ב-13:00 אם עבדתי משמרת ערב ולכן יכולתי להרשות לעצמי לחזור ביום ראשון).
בכל מקרה, חזרתי למרכז ביום ראשון. עליתי על אוטובוס מהתחנה המרכזית בירושלים ומיד כשהתחילה הנסיעה הבינעירונית התקשרתי לשרירן, החבר המתוק שלי. דיברנו כל הדרך למרכז והיה משעשע ומעניין כמו תמיד ואז הגענו לדבר גם על ערב יום העצמאות. לפני כמה ימים השרירן הציע לי ללכת למועדון מסוים (אליו גם הלכנו בפורים) ואני הצעתי לידידי הטוב אף-פחוס להצטרף אלינו.
השרירן לא כל כך השתגע על הרעיון. אמרתי לו שבמהלך כל השלושה חודשים שאנחנו ביחד - מעולם לא יצאנו לבלות עם אנשים אחרים, ושאני רוצה שהוא יכיר את החברים שלי. בנוסף, אמרתי לו שהוא לא צריך להתייחס לאף-פחוס מלבד בדרך הלוך וחזור, כי הרי במילא במועדון יש מוזיקה מחרישת אוזניים ואי אפשר לדבר. דבר נוסף שאמרתי לו זה שיש לו ולאף-פחוס דווקא הרבה דברים במשותף אז אולי הם אפילו יתיידדו.
השרירן שאל מה יש לו ולאף-פחוס במשותף. אמרתי לו שהם בסביבות אותו גיל (לאף-פחוס היה יומולדת 31 בספטמבר ולשרירן יומולדת 32 בדצמבר), ששניהם גרים באותה עיר במרכז, שאף-פחוס למד באותה אוניברסיטה בה השרירן ואני לומדים כעת, ששניהם אוהבים אותי, רק שהשרירן בצורה רומנטית ואף-פחוס בצורה אפלטונית ושאת שניהם אני אוהבת, אבל את השרירן בצורה רומנטית ואת אף-פחוס בצורה אפלטונית ואז המשכתי למנות דברים שמשותפים להם ואיזה דברים קטנים מבדילים ביניהם.
ואז קרה מאד מצחיק שיכול לקרות רק לי. מה שקרה זה שאישה שישבה כיסא אחד לפניי באוטובוס העבירה לי פתק בו היה כתוב מה לדעתה אני צריכה להגיד לשרירן החבר שלי. בפתק היה כתוב ואני מצטטת: "אבל המשהו המאד שונה הוא שאת אף-פחוס אני לא אוהבת ואני לא חושבת עליו כל הזמן. ואותך כן. ככה תגידי לפני שיהיה מאוחר! גבר זה גבר!" את המילים "לא" היא הדגישה עם קו מתחת. מסביב למשפט "גבר זה גבר" היא עשתה ריבוע וסימן קריאה גדול.
ואני התחלתי להתגלגל מצחוק והקראתי לשרירן את הפתק וסיפרתי לו מה שקרה וגם הוא מאד צחק והיה בשוק ושאל מי זו האישה הזו והאם היא מבוגרת או צעירה אז אני תקעתי את הפרצוף שלי בפרצוף שלה לבדוק והיא אמרה שהיא בת 36 ואז גם שאלתי אותה אם היא דתייה לאומית או חרדית והיא אמרה שהאופציה השנייה ואני אמרתי את זה לשרירן וגם הצעתי שנלך אליה לטיפול זוגי. קטעים. באמת שהפתק הזה הרג אותי מצחוק. אני מזה הולכת לשמור אותו.
בכל מקרה, השרירן התרצה ואמר שאין לו בעיה שאף-פחוס יבוא איתנו. המשכנו לדבר על דברים אחרים עד שהאוטובוס עצר בתחנה שקרובה לדירתי במרכז ואז סיימנו את השיחה. חזרתי מהר לדירה לשים את האוכל שהבאתי מירושלים במקרר ולהחליף לחולצה של העבודה. בערך 20 דקות אחרי שהגעתי לדירה הייתי כבר צריכה ללכת לעבודה. כמה טוב שאני גרה צמוד לשער של האוניברסיטה ושהבניין בו הייתי צריכה לעבוד הוא במקרה הבניין באוניברסיטה שהכי קרוב לדירה שלי, אז פשוטו כמשמעו שלוש דקות אחרי שסגרתי אחריי את דלת הדירה - כבר הייתי בעמדה של הקפיטריה בבניין (עבדתי כל פעם בבניין אחר).
והייתה משמרת נחמדה מאד. זו הייתה המשמרת הרביעית שלי ושמחתי לגלות שאני כבר יודעת לעשות כמעט הכול לבד במהלך המשמרת וכמעט לא נזקקת לעזרה של הבחורה שעבדה איתי. רק לעשות פתיחה בתחילת יום וסגירה בסוף יום היה קשה לי. צחקתי המון במהלך המשמרת. גם לא היו הרבה אנשים אז גם יכולתי לנוח קצת ולפטפט בטלפון עם שרירן, החבר המתוק שלי ולפטפט בלייב עם הבחורה שעבדה איתי, שהייתה באמת חמודה.
בסוף המשמרת חזרתי מהר לדירה והתקלחתי והחלפתי בגדים ושוב דיברתי בטלפון עם שרירן המתוק שלי. בערך חצי שעה אחרי שהגעתי לדירה שוב יצאתי ממנה והלכתי להיפגש עם צוצו, חברתי הטובה שהייתה בשנה שעברה השותפה שלי לדירה ונשארה באותה דירה בה גרנו ביחד בשנה שעברה. הלכתי לתחנת האוטובוס שצמודה לדירה הקודמת שלי שהיא הדירה הנוכחית של צוצו ואז לקחנו אוטובוס ביחד לקניון, שנמצא במרחק כמה דקות נסיעה.
קודם ישבנו בבית קפה וניהלנו שיחה ארוכה, מעניינת ומשעשעת. דיברנו על הלימודים של שתינו (שתינו עומדות לסיים תואר ראשון) ועל לימודי המשך ועל חיי האהבה שלי ועוד אלף ואחד נושאים. אחר כך נכנסנו לסופר פארם וקניתי שם המון איפור. לא קניתי משהו מתוחכם. פשוט כמעט כל מוצרי האיפור הבסיסיים נגמרו לי אז קניתי את הבסיס. זה היה כיף לקנות איפור. היה גם מצחיק עם צוצו והדיילת. כשיצאתי משם השקית הייתה אשכרה כבדה לי. פעם ראשונה בחיים ששקית מסופר פארם הייתה כבדה לי, מרוב שקניתי הרבה איפור.
אחר כך החלטנו לא לקחת אוטובוס בחזור אלא ללכת ברגל (לא צריך להיות עצלנים. שנה שעברה חניכת הפר"ח שהייתה לי הייתה גרה בדיוק באזור של הקניון והייתי הולכת לשם ברגל פעמיים בשבוע הלוך וחזור). בכל מקרה, הלכנו והמשכנו לדבר וכשהגענו לבניין בו גרה צוצו - התיישבנו על ספסל ודיברנו עוד קצת ורק שנהיה ממש מאוחר נפרדו דרכנו ואני חזרתי לדירה שלי.
בדירה ישבתי קצת לצחוק עם השותפים שלי ועם החברה של אחת מהם ואז גלשתי באינטרנט והלכתי לישון.
יום שני
קמתי מאוחר. יכולתי להרשות לעצמי כי התחלתי לעבוד רק ב-13:00.
עבדתי מ13:00 עד 18:30. הבחורה שעבדתי איתה הייתה כלבה סנובית והתחשק לי לרצוח אותה. כל פעם שלא היו לקוחות - דיברתי בנייד עם החבר שלי ואז חזרתי מהר לדירה והחלפתי את הג'ינס ואת חולצת העבודה למכנסי טרנינג, חולצה קצרה ונעליי ספורט ואז מיהרתי לתחנת האוטובוס, לקחת אוטובוס רק בשביל שתי תחנות ולהגיע לפארק. בפארק חיכה לי אף-פחוס ושנינו עשינו ביחד הליכה. בשנה שעברה
עשינו הרבה הליכות משותפות והחלטנו לחזור לזה.
במהלך ההליכה, ניהלנו שיחת נפש, כהרגלנו בקודש, שעירבנו בה גם הרבה צחוקים, גם כהרגלנו בקודש.
לקחתי אוטובוס של שתי תחנות חזרה לדירה והגעתי אליה בסביבות 22:00 ואז התקשרתי לשרירן. השרירן אמר שהוא בדיוק מסיים אימון בחדר כושר ושאל אם בא לי שיבוא אליי אחריו (הצעתי לו יותר מוקדם באותו יום והוא אמר שהוא הולך לחדר כושר ושיש מצב שלא יהיה לו כוח. אמרתי שכן. השרירן אמר שהוא יסיים את האימון רבע שעה לאחר מכן ואז ייסע לבית שלו להתקלח ולקחת תיק ואז יבוא אליי. אמרתי סבבה.
בינתיים עישנתי נרגילה עם השותף שלי בסלון וניהלנו שיחה מעניינת על מוזיקה. בהחלט גיליתי דברים שלא ידעתי לפני כן.
כשהשרירן הגיע אז התחבקנו בחום והלכנו לחדר שלי. שם שכבנו מחובקים ומכורבלים ודיברנו על כמה אנחנו אוהבים אחד את השנייה. אחר כך עשינו סקס ושוב התכרבלנו ואז כל אחד זז לצד שלו והלכנו לישון (אני מאד אוהבת להתחבק ולהתכרבל, אבל כשאני רוצה להירדם - אני צריכה ספייס ולא יכולה שיגעו בי תוך כדי. מסתבר שרוב הבנות כן רוצות לישון מחובקות ואני מזה שמחה שאני פוטרת את בני הזוג שלי מהקטע הזה).
יום שלישי
ב-5.45 השרירן יצא מביתי, כי הוא מתחיל לעבוד כל יום ב-6:30. הוא ליטף ברוך את שיערי ואז חיבק אותי ונישק אותי בחום ואז יצא לדרכו. המשכתי לישון.
ב10:00 בבוקר נפגשתי עם מרצה של סמינריון ועם השותפה החדשה שלי לסמינריון. היא משותקת בארבע גפיים ועם מכונת הנשמה, אז כאב לי עליה, אבל גם הערצתי את זה שהיא לא מוותרת לעצמה על תואר.
ואז הלכתי לעבוד. הבחורה שעבדה איתי הייתה מקסימה ומאד שמחתי שהיא לא כלבה כמו הבחורה שעבדתי איתה יום לפני כן. הייתה אחלה משמרת. לא היו הרבה אנשים אז יכולנו לנוח ולפטפט.
בסיום המשמרת נותרו 40 סנדוויצ'ים, שהמנהל אמר לנו לזרוק, היות שבימים רביעי וחמישי הקפיטריה תהיה סגורה, בגלל יום הזיכרון ויום העצמאות. הוא אמר לנו לזרוק, אלא אם כן אנחנו מכירות בית תמחוי או משהו כזה, שאפשר לתרום להם. שאלתי אם דירה של סטודנטים עניים זה נחשב בית תמחוי והוא אמר שכן אז לקחתי את הסנדוויצי'ים לדירה שלי.
הסתכלתי בסידור עבודה לשבוע הבא וראיתי שאני לא מופיעה בו, אז התקשרתי מהר למנהל ושאלתי למה. הוא אמר שיברר את העניין ויחזור אליי.
כעבור שעתיים התקשרתי שוב לראות אם העניין כבר נפתר, ואז הוא אמר שלפני כן לא רצה להגיד לי, כי היה בין אנשים, אבל הוא מפטר אותי ולכן לא הופתעתי בסידור. שאלתי למה. הוא אמר שהוא מקבל עליי פידבק לא טוב מהעובדים ואני מיד ניחשתי שמדובר בזונה שעבדתי איתה יום לפני כן והוא גם אמר שהיה עודף של 50 שקל בקופה אתמול בערב. הופתעתי והתעצבנתי שזאת שעבדתי איתה יום לפני כן, שסגרה קופה בסוף היום, לא אמרה לי על העודף. ביקשתי עוד הזדמנות אחת אחרונה להוכיח את עצמי. משמרת אחרונה להראות שאני כן יודעת את העבודה. המנהל אמר שעשה כבר סידור עבודה בלעדיי לשבוע הבא, אבל שהוא יתקשר אליי ביום ראשון, למקרה שמישהו יבטל משמרת לשבוע הבא ויתן לי אותה. הודיתי לו וסיימתי את השיחה עצובה מאד.
יותר מאוחר באותו ערב הצלחתי לעודד את עצמי כשראיתי שאני דווקא בסדר מבחינה כלכלית. הפיטורים, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, גם גרמו לי להבין עד כמה אני צריכה מקצוע וכמה שיותר מהר.
יום רביעי
זה היה יום חופש. גם אם הייתי ממשיכה לעבוד בקפיטריה זה היה יום חופש,כי היה יום הזיכרון וביום הזיכרון אין לימודים ולכן גם הקפיטריה של
האוניברסיטה לא פתוחה.
נחתי, פטפטתי עם החבר שלי בטלפון, הייתי בפייסבוק. ואז מישהו, שאני רוצה לקרוא לו בבלוג נשמה-טהורה, פנה אליי בצ'אט של הפייסבוק. נשמה-טהורה עבד איתי שנה שעברה בסקרים. ילד חמוד מאד, בן 22, שהוא גם במקרה חרדי. מי היה מאמין שיהיו לי ידידים חרדים. מאז עזבתי את העבודה ואת המרכז בספטמבר, לא נפגשנו, אבל דיברנו מדי פעם בצ'אט ולעתים רחוקות גם בטלפון.
נשמה-טהורה הציע לי להיפגש. אמרתי לו שהוא לא מאיים עליי ושאפגש איתו בשמחה מתי שירצה. הוא אמר שאולי בשבוע הבא. שוב אמרתי
שהוא לא מאיים עליי בכלל ואז הוא הציע להיפגש באותו יום. הסכמתי מיד. במילא יום נטול מחויבויות. זה כיף להיפגש עם ידיד. נשמה-טהורה הגיע לבית קפה שקרוב לדירה שלי וישבנו לשתות, אני אייס-קפה והוא קולה ואז לקחתי אותו לראות את הדירה וישבנו וצחקנו ודיברנו והיה מאד נחמד.
אחרי שהוא הלך גלשתי קצת באינטרנט ואז התארגנתי ונסעתי לגבעתיים, להופעה של משינה.
בגבעתיים נפגשתי עם אף-פחוס ועם השרירן. ראינו ביחד את ההופעה, שהייתה מאד מוצלחת, אבל קצרה מדי ואז נסענו ביחד למועדון בת"א (בהתחלה התוכנית הייתה רק ללכת למועדון בת"א, אבל אז נודע לשרירן על ההופעה של משינה והוא הציע ללכת כי זה בחינם, הוא אוהב את משינה וגם השרירן וגם אף-פחוס גרים בגבעתיים).
במועדון רקדנו בלי סוף ומאד נהנינו. השתוללתי כמו שלא השתוללתי בחיים.
בערך ב-3:00 בלילה יצאנו משם, השרירן הסיע את אף-פחוס לביתו, עברנו בבית שלו שייקח תיק ואז הוא בא לישון.
יום חמישי
התעוררתי עם השרירן ולשם שינוי הוא לא היה צריך לצאת ממני ב-5.45 בבוקר. יכולנו לבלות ביחד בבוקר. היה נחמד לבלות ביחד. אומנם רבנו קצת, כי נשבר לי מהביקורת שיש לשרירן על איך הדירה שלי נראית, אבל אז השלמנו.
הוא נסע לביתו לעשות עם משפחתו על האש ואני נסעתי לירושלים לעשות עם משפחתי על האש.
יום שישי
עבדתי בחלוקת עיתונים בסופר בירושלים. אני עובדת בזה כבר כמה חודשים. זו עבודה שמוגדרת רק לימי שישי. התחלתי לפני שעברתי למרכז ואחרי שעברתי למרכז המשכתי לעבוד בזה, כי הרי במרכז עבדתי במזכירות של אחת המחלקות והמזכירות סגורה ביום שישי. כשהתפטרתי מהמזכירות והתחלתי לעבוד בקפיטריה - שקלתי להתפטר מהעבודה בעיתונים, אבל חזרתי בי, כי הבנתי שהמנהל לא תמיד ישבץ אותי לעבודה בקפיטריה בימי שישי וגם כי בחופשת הסמסטר יש בקפיטריה מעט עבודה אז כדאי שתהיה לי הכנסה נוספת. עכשיו אני בכלל מאושרת שלא התפטרתי, כי הרוב המכריע של הסיכויים שאין לי יותר את העבודה בקפיטריה.
אחרי העבודה חזרתי לבית הוריי לנוח קצת ואז למדתי קצת.
יום שבת
נסעתי עם הוריי לבקר את אחי בדרום. האמת שאחי ואשתו בכלל לא עניינו אותי, אלא רק ילדיו. ביתו המהממת בת השלוש והאחיין החדש שלי שבן שלושה חודשים. היה נראה לי לא תקין שיש לי אחיין בן שלושה חודשים שראיתי פעמיים בחיים (בברית שלו ובפסח). היה מאד נחמד. היה גם כיף להחליף קצת אווירה. עשינו על האש. גם ההורים של אשתו של אחי היו והתייעצתי עם אביה על תעודת הוראה, כי הוא מורה, מה שגרם לי עוד יותר לרצות לעשות אותה.
וזהו. עכשיו הגעתי הביתה לירושלים, עוד מעט אשב ללמוד קצת. מחר בבוקר אני חוזרת למרכז.
זה יצא עשרה ימים נחמדים מאד:
ביום חמישי סרט עם השרירן והוא בא לישון אצלי.ביום שישי בית קפה עם אף-פחוס.
בשבת מנוחה.
ביום ראשון בית קפה וקניית איפור עם צוצו.
ביום שני הליכה עם אף-פחוס ואז השרירן בא לישון אצלי.
ביום שלישי לא היה אפשר לעשות משהו נחמד כי ערב יום הזיכרון.
ביום רביעי נפגשתי עם נשמה-טהורה ובערב יצאתי עם אף-פחוס והשרירן ואז השרירן בא לישון אצלי.
ביום חמישי על-האש עם המשפחה.
ביום שישי מנוחה.
ביום שבת נסיעה לדרום להיפגש עם האחיינים המתוקים שלי.
וזהו.
שאו ברכה.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
