היי,

קודם כל, אני רוצה לכתוב על יוזמה מבורכת שקיבלתי מהמעורבות החברתית באוניברסיטת בר אילן. בשלוש שנים האחרונות קיבלתי מהמעורבות החברתית שיעורים פרטיים בחינם. מדובר על שעתיים בשבוע, מהן זכיתי להנות, עם בחורות סטודנטיות חכמות ומקסימות, שעזרו לי בלי סוף. בלי זה, לא הייתי יכולה לסיים את התואר ולכן אני מודה למעורבות החברתית שהכניסה את החונכות המקסימות האלה לחיי.

העניין הוא כזה: כל מי שמציג אבחון למעורבות החברתית בבר אילן - יכול לקבל חונכת. האוניברסיטה משלמת לחונכת 50 שקל לשעה והן מקבלות את הכסף פעם בסמסטר, בתור מלגה. אבל כמובן שהן לא חייבות להשתמש בכסף לשכר לימוד, אלא לכל מטרה אחרת שיחפצו בכך.

בשנה הראשונה ללימודים לא ידעתי שזה קיים ולכן כל הסמסטר הראשון הוצאתי המון כסף על שיעורים פרטיים בסטטיסטיקה. כשנודע לי על כך, בדיוק תם הסמסטר הראשון. לכן קיבלתי החל מהסמסטר השני חונכות מ-ר, בחורה מקסימה שהייתה בשלבי סיום של תואר ראשון בפסיכולוגיה. רק בזכותה עברתי סטטיסטיקה. הפכנו גם לחברות טובות ודיברנו רבות לא רק על לימודים.

בשנה השניה ללימודים קיבלתי מ-א, חונכת שהייתה סטודנטית שנה ג של התואר שלי בדיוק. החונכת עזרה לי בקורס עם חישובים שנקרא "ניהול מערכות מידע" ובקורס שנקרא "שימושי מחשב" שבו לומדים את תוכנת הspss זה מכניסים נתונים סטטיסטים למחשב. היא גם עזרה לי עם עבודה בשיטות מחקר. גם היא הפכה לחברה שלי ואנחנו בקשר עד היום.

השנה ביקשתי חונכת, כדי שתעזור לי עם סמיניורנים. המעורבות החברתית נתנה לי את מ, בחורה שעושה תואר שני ביעוץ חינוכי. בסופו של דבר לא נגענו בסמינריונים, אלא היא עזרה לי בהמון עבודות להגשה שהיו לי במקצועות שונים. מ בחורה מקסימה, שעשתה בשבילי מעל ומעבר ואני מעריכה כל רגע.

נתקלתי בבעיה, כי כאמור לא נגענו בסמינריונים ובשבוע הבא מסתיים הסמסטר. כל יולי יש לי מבחנים ולכן לא אוכל להתפנות לסמינריון. רציתי שהיא תעזור לי עם זה אחרי המבחנים, אבל הבעיה היא ש-מ היא במקור מהצפון וגרה במעונות. היא מתכוונת לחזור לצפון מיד בסיום המבחנים לכל הקיץ ואני נורא פחדתי שאשאר ללא עזרה.

אז פניתי למעורבות החברתית וסיפרתי בדיוק מה שכתבתי בשתי הפסקאות הקודמות והאחראית שם מיד התגייסה לעשות מעל ומעבר למעני, כדי למצוא לי חונכת. היא מצאה לי מישהי שמסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותתפנה לעזור לי מיד בסיום המבחנים. המבחן האחרון שלי ב-31.7 ושלה ב-1.8 ואז נתחיל לשבת. אני אקרא לה בבלוג ב.

ב לגמרי במקרה גם מירושלים ולגמרי במקרה היא שכרה פעם דירה באותו רחוב שאני שוכרת כעת, אבל היא חזרה לגור בירושלים בשנה האחרונה. כשדיברנו בטלפון, היא עשתה בדיוק את החישוב שאני עשיתי בשנה הראשונה ללימודים, כשגרתי בירושלים ולמדתי בבר אילן (בזמנו לא רציתי לנסוע מירושלים לבר אילן שנמצאת ברמת גן כדי להפגש עם החונכת ולכן עשיתי שמיניות באוויר, כדי להפגש איתה בימים שאני באוניברסיטה במילא). בכל מקרה, ב אמרה שהיא תהיה באוניברסיטה בימי שלישי, כי לקחה קורס קיץ. הקורס יתחיל כל פעם ב-16:00 אז היא תיפגש איתי בסביבות 12:00 ונשב כל יום שלישי כמה שעות. יש באוגוסט ארבעה ימי שלישי והמעורבות החברתית נתנה לנו 15 שעות אז אם נשב כל פעם ארבע שעות - נגיע לזה בדיוק.

לאור העובדה שאני והשותפה שלי לסמינריון החלטנו שנסיים להזין את הנתונים לאקסל עד סיום הסמסטר ולאור העובדה שהמרצה הבטיח שינתח איתנו את התוצאות עד סיום הסמסטר ולאור העובדה ששפת האם של השותפה שלי לסמינריון היא אנגלית והיא הבטיחה שתתרגם את כל המאמרים ותעשה גם חלק מהפרקים בעצמה - אז אני חושבת ש15 שעות עם החונכת באוגוסט יספיקו בהחלט. 

היום הייתה לי את הפגישה האחרונה עם החונכת הנוכחית, מ. נפרדנו בחיבוקים. אנחנו נשמור על קשר. כפרעליה.

אני רוצה להביע את תודתי העמוקה והעצומה למעורבות החברתית. התכוונתי למה שאמרתי - בלי החונכויות האלה לא הייתי מסיימת את התואר. החונכות משלושת השנים עשו את תפקידן לא רק כדי לצאת לידי חובה, אלא הביעו אכפתיות אמיתית ובאמת עשו בשבילי מעל וממעבר.

מישהי שסיפרתי לה על כל זה, אמרה שה-50 שקל לשעה שהאוניברסיטה משלמת להן לשעה, זה ממש כלום, כי על שיעור פרטי לוקחים היום 100-120 שקל. אני מסכימה איתה באיזשהו מקום, אבל מצד שני, תחשבו על זה שזה כפול שתיים מה-25 שאני מרוויחה לשעה ושהן באוניברסיטה במילא. אני לרגע לא מזלזלת, אבל קחו בחשבון שבניגוד לפר"ח שאני עשיתי שנה שעברה, שכללה לא רק עזרה בלימודים, אלא גם חונכות רגשית לילדה בת 8 שהוריה לא מתפקדים, שזו אחריות עצומה שלוקחת כוחות נפשיים (דרך אגב, גם על זה מקבלים כסף פעם בסמסטר ועשיתי את החישוב שזה יוצא 38 לשעה), פה היה מדובר בבנות בגיל שלי שהיו צריכות לעזור לי רק בלימודים, אז אולי זה שווה להן. בכל מקרה, תודה תודה תודה להן.

משהו שהפתיע אותי זה שהן לא זייפו בשעות. הרי הן מגישות למעורבות החברתית דו"חות של המפגשים שלנו שבהן כתוב:"10-12 פגישה עם נונה על הקורס סטטיסטיקה" ואני חותמת ליד כל שורה. בקלות יכלו לכתוב כמה שעות שרק ירצו ואני הייתי חותמת בשמחה, כי מה אכפת לי שירוויחו עוד כסף? אפילו הצעתי להן, אבל הן היו מוסריות ולא הסכימו. כל הכבוד על היושרה.

עוד משהו שלא מספיק להפעים אותי זה כמה כסף זה חסך לי. תחשבו על זה שאם שיעור פרטי עולה 100 שקל לשעה והן ישבו איתי שעתיים בשבוע אז זה 800 שקל בחודש, שזה כסף שאני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא בשום פנים ואופן. המעורבות החברתית הצילה לי את הצורה.

יש לי חברים שלומדים בהמון מוסדות אקדמיים אחרים ואף אחד מהם לא שמע על דבר שכזה. אולי זה משהו שייחודי לאוניברסיטת בר אילן. תודה מעומק לבי.

כתבתי מכתבי המלצה לחונכות הקודמות ואני מתכוונת לכתוב מכתב המלצה גם לחונכת הנוכחית. דיברתי עם האחראית במעורבות החברתית ושאלתי אותה כיצד אוכל לכתוב מכתב המלצה גם למעורבות החברתית עצמה, ולהביע את הערכתי העצומה. היא לא ידעה מה לומר לי וחשבה על זה ואז אמרה שאולי אוכל לכתוב מכתב לאגודת הסטודנטים. אני בוחרת במקום זאת לכתוב את הפוסט הנוכחי, כי אני חושבת שהוא יגיע להרבה יותר אנשים.

אז תודה רבה רבה רבה!

 לפני כמה ימים, כששטחתי בפני השרירן, החבר שלי, את הפחדים לגבי שנה הבאה (אני לא יודעת אם נכון לקרוא לזה שנה הבאה. מדובר על ספטמבר, כלומר עוד שלושה חודשים). שאז אסיים את כל חובותיי לתואר (מועדי א מסתיימים בסוף יולי. מועדי ב מסתיימים באמצע ספטמבר ואז גם אגיש סמינריונים), אז אני לא יודעת במה אעבוד והיות שהתואר שלי לא נותן לי מקצוע - סביר להניח שאעבוד בעבודה שלא דורשת תואר ואעבוד עם אנשים בלי תואר ומה אעשה ואני לא יודעת במה אני רוצה לעשות לימודי המשך ואני מפחדת שכל מני דלתות יהיו סגורות בפניי ומה יעלה בגורלי. אז השרירן הקשיב, שתק ואז אחרי כמה רגעים אמר לי שהוא לא מבין ממה אני מפחדת כל כך.

הוא אמר:"מאמי, את אפילו עוד לא בת 25. כשאני הייתי בן 25 - אפילו לא הייתה לי תעודת בגרות. כשאת תהיי בת 25 - כבר יהיה לך תואר. גם אם תעשי שנה הפסקה ואחר כך תעשי תואר שני - יהיה לך מקצוע בגיל 28, שזה מצוין. באמת שאת לא צריכה לפחד. את בקצב מעולה. אם כבר, אני צריך קצת לפחד, כי אני בן 32 ועדיין אין לי אפילו תואר ראשון."

וחשבתי על זה והוא פשוט צודק. אני לא ארשה לעצמי לעבוד כל החיים בעבודות מזדמנות ואין ספק שאמצא את מקומי. אני באמת צעירה ולא צריכה לפחד.

גם הנושא של איפה אגור מפחיד אותי, אבל לפחות אני יודעת איפה לא אגור. אני לא הולכת לחזור לירושלים, לגור עם ההורים. בפעם האחרונה שחזרתי לשם - חטפתי דיכאון קליני. אני מאד אוהבת את ההורים וכדי שנוכל להמשיך להיות ביחסים טובים - אני לא יכולה לגור איתם. ואני יודעת שהם תמיד יהוו עבורי גב רגשי וכלכלי, אז באמת אין לי מה לפחד. אני לא אגור ברחוב.

ואם כבר מזכירים את ירושלים ואת ההורים שלי ומעברי דירה, ביום שישי הקרוב השרירן ואני ניסע לירושלים לארוחת ערב בבית הוריי. המטרה העיקרית של הארוחה היא שהשרירן יכיר את אחותי, בעלה והתינוק המתוק שלהם, כי הם כנראה עוברים לגור בדרום ולכן לא יהיו הרבה הזדמנויות.

יש לי הרבה מה לומר על המעבר הזה ויש לי גם הרבה מה לומר על לימודי ההמשך שלי, אבל התעייפתי. אכתוב על כך בקרוב.

תהיו טובים.

שלכם,

נונה.