אולה, אמיגוס. קו מוס טס?

הימים האחרונים היו בסימן יום הולדתי והיו בהחלט נחמדים.

ביום שלישי נפגשתי עם ידידי הטוב אף-פחוס בקניון ועל הדרך קניתי לי שמלה ללבוש ביומולדת. תמיד נחמד להפגש איתו. כל פעם מחדש מדהים אותי שיש לי ידידות כל כך אפלטונית עם גבר.

ביום רביעי, שזה היה התאריך עצמו של היומולדת, נפגשתי עם מימי במסעדה בת"א. כבר שלוש שנים, בכל יומולדת שלי או שלה, אנחנו נפגשות במסעדה הזו. הפעם מימי שאלה אם היא יכולה להזמין אותי לארוחה, במקום לקנות לי מתנה והסכמתי בשמחה. אוכל זו המתנה הטובה ביותר לסטודנטית עניה ששוכרת דירה.

במהלך היום קיבלתי הרבה טלפונים, smsים וברכות בבלוג ובפייסבוק, גם על הקיר וגם בהודעות האישיות. זה היה מאד נחמד ומחמיא.

גם גוליבר התקשר אליי. כבר איזה ארבע שנים אנחנו מדברים אך ורק פעמיים בשנה - ביומולדת שלו וביומולדת שלי. אני אוהבת את המסורת הזו.

משהו ששמתי לב אליו רק ביום למחרת שהשרירן בכלל לא יצר קשר ביומולדת. זה לא הטריד אותי בכלל. כל פעם מחדש מדהים אותי באיזו קלות התגברתי אליו. לא התגעגעתי לרגע מאז הפרידה ולא מצאתי את עצמי מתחבטת לשבריר שניה, האם לחזור או לא ואפילו לא מצאתי את עצמי מתלבטת לשבריר שניה, אם ליצור איתו איזשהו קשר או לא. מחקתי אותו מהחיים שלי בצורה טוטאלית. אבל אל תבינו לא נכון. הוא בחור מקסים, עם לב זהב ואני מאחלת לו רק טוב.

ביום חמישי נפגשתי בבוקר עם מישהו, שהגיע הזמן למצוא לו כינוי בבלוג. אני אקרא לו תמתם. הסיפור ביני לבין תמתם הוא כזה:

שנה שעברה עבדתי במוקד סקרים במרכז ותמתם היה שם ראש צוות.

בספטמבר האחרון אני חזרתי לגור בירושלים עם הוריי וגם תמתם, שהוא במקור מהמרכז, לגמרי במקרה גם עבר בדיוק באותה תקופה לירושלים, כי התחיל ללמוד בירושלים.

בינואר, אחד מימי האפלים, כשהייתי בודדה ומדוכאת ומשוועת לסקס, אז חיפשתי מישהו לשכב איתו. התכתבתי בצ'אט של הפייסבוק עם תמתם והוא אמר לי שהוא חולה. הצעתי לבוא לעשות מצוות ביקור חולים. באתי אליו עלק בשביל לראות סרט. אחרי שראינו סרט, אז שכבנו. בעצם, לא מדויק להגיד ששכבנו, כי תמתם לא הצליח. הוא אמר שזה בגלל שהיה לו חום. אני באתי בקטע של סטוץ חד פעמי, אבל תמתם הציע לי להשאר לישון וגם הציע לי דייט פרופר.

יצאנו לדייט והיה נורא נחמד וקבענו גם דייט שני, אבל בין הדייט הראשון לדייט השני, תפסתי את תמתם בכל מני שקרים קטנים ואז הוא ביטל לי את הדייט השני עשר דקות לפניי.

כמה ימים אחרי זה חזרתי לגור במרכז ובמאי חזרתי לעבוד באותו מוקד סקרים, בו עבדתי בשנה שעברה.

ביולי פתאום תמתם צץ וחזר להיות ראש צוות. הייתי נבוכה עד מוות. מסתבר שלתמתם יש חופשת סמסטר מהלמודים, אז הוא מצא מישהו שיחליף אותו בדירה שלו בירושלים וגר בנתיים אצל חבר במרכז, עד שהלימודים יתחדשו באוקטובר.

היה לי קשה בהתחלה לעבוד איתו. לא פניתי אליו בכלל, גם לא בענייני עבודה. לא החלפנו מילה. אחרי כמה משמרות התרגלתי לרעיון ואז כן פניתי אליו, אבל רק בענייני עבודה.

לפני כמה ימים כשפיטרו אותי בפיטורים משפילים, אז כדי לשכך את הכאב שלחתי לו הודעה שהייתי רוצה שניפגש ושבא לי שיזיין אותי. תמתם ענה לי שהוא סוג של  יוצא עם מישהי, אבל שישמח להפגש איתי בתור ידידים. הוא גם אמר שהוא לא בקטע של סטוצים.

כאמור, ביום חמישי האחרון נפגשנו. היה כל כך כיף. ישבנו במשך ארבע שעות וחצי ולא הרגשנו שהזמן חולף. דיברנו על כל נושא שבעולם. בין השאר, אמרתי לו שהתנהגותו בינואר הייתה מחפירה והוא התנצל עד עמקי נשמתו. הסביר לי שהסיטואציה של סטוץ הייתה זרה לו וגם הסיטואציה של דייט ולכן לא ידע איך להתנהג ושהוא הכי בעולם מצטער ומתנצל שפגע בי וסיפר עד כמה רגשות האשמה יסרו אותו. החלטתי לסלוח לו.

זו הייתה פשוטו כמשמעו אחת הפגישות הכי מהנות שהיו לי ב25 שנות חיים. היה כל כך מעניין וכל כך מצחיק וכל כך נחמד. גם בתמתם ניכר שהוא הכי בעולם נהנה לבלות איתי. יחד עם זאת, לא הרגשתי משיכה פיזית מצדי או מצידו.יש לי הרגשה שרכשתי לי ידיד נפש. מאז אנחנו כל הזמן מחפשים הזדמנויות להפגש שוב.

ביום חמישי בערב הייתה מסיבת היומולדת שלי. היה חתיכת פרויקט לארגן אותה. שלחתי הזמנה בפייסבוק לכל חבריי שבוע וחצי מראש, ביקשתי רשות משותפיי שהסלון יהיה מלא באנשים וברעש. הוצאתי 450 שקל. 150 על חטיפים, 150 על שתיה ו150 על שתיה. אירגנתי לחבריי הסעות ומליון טלפונים ובירורים וטררם.

אבל היה שווה את זה. נהניתי מאד. מירושלים הגיע בוריס. מהמרכז הגיעו עדוש ועוד בחורה שהכרתי בעבודה בסקרים השנה ועדיין עובדים שם, אף-פחוס ומולטול ועוד ידיד (חרדי אגב. מי היה מאמין שיש לי ידיד חרדי) שהכרתי בסקרים בשנה שעברה וכבר לא עובדים שם, כי מצאו עבודה במקצוע שלהם, החונכת ללימודים שהייתה לי בשנה שעבר, דיני חברתי מהלימודים ומימי חברתי הטובה ביותר, שהכרתי בירושלים אבל גרה בת"א כבר ארבע שנים.  גם לנה הייתה אמורה לבוא, אבל כצפוי, במקום להגיע ב21:00, שזו השנה שהזמנתי אליה, הגיעה למרכז רק בחצות, אז אמרתי לה כבר לא לבוא. היו עוד אנשים שמאד רצו לבוא, אבל נבצר מהם.

בוריס היווה צוות הווי ובידור.שר ורקד ריקודים מטופשים ומשעשעים. בשתיים בלילה הוא התחיל לדון עם ידידי החרדי על היסטוריה, כלכלה ומשמעות החיים, בזמן שכולנו מסתכלים עליהם בעיניים מסוממות מעייפות. אוי, איזה איש מיוחד בוריס. 

קיבלתי כמה מתנות קטנות וברכות מרגשות.

אכלנו חטיפים, שתינו משקאות קלים וקצת אלכוהול, אכלנו עוגה, עישנו נרגילה, שרנו, מימי ובוריס קצת רקדו איתי, דיברנו, צחקנו. היה מאד נחמד. נהניתי מאד.

בסוף הערב כולם עזרו לי לנקות ואז בוריס נשאר לישון על הספה בסלון ואני ומולטול ישנו ביחד במיטה שלי.

ביום שישי קמנו בבוקר, עשינו נקיונות אחרונים ואז מולטול חזרה לביתה ואני נסעתי יחד עם בוריס לירושלים. עברנו בדירה שלו בדרך, כי הוא היה צריך לקחת משהו (ההורים של בוריס גרים באותו רחוב עם ההורים שלי והוא שוכר בשכונה אחרת בירושלים).

ביום שישי בערב אכלתי ארוחת ערב משפחתית, כמו שאנחנו תמיד עושים בשישי בערב. המשפחה שלי בירכה אותי והביאה לי במתנה מסך גדול למחשב וחולצה.

יותר מאוחר יצאתי עם בוריס ועם חבורת הרוסים שלו לפאב. בחלק הראשון של הערב לא הרגשתי בנוח. היו שם איזה 15 אנשים שישבו מסביב לשולחן ארוך בפאב. הייתי היחידה שלא גבר והיחידה שלא יוצאת ברית המועצות. לא הכרתי את רובם. לא כל כך מצאתי את מקומי.

אבל אחרי כמה שעות רובם הלכו ונשארתי עם עוד ארבעה אנשים, שאני מכירה. הלכנו לפאב אחר ואז היה מאד נחמד ומצחיק. צחקנו המון על מין ונתנו משימות מביכות.

היום, הרי זה יום שבת, ביליתי את היום במשחק עם האחיין שלי ובצפיה בטלויזיה (אני עושה מרתון "דוסון קריק" שעכשיו יש בוי.או.די בחינם) ובערב יצאתי עם שלושת אחיותיי ועם אימא שלי לארוחה במסעדה.אנחנו אף פעם לא הולכים למסעדות ביחד אז זה היה מאד מיוחד. אימא שלי הזמינה אותנו לארוחה חלבית טעימה ודיברנו וצחקנו. הם גם הביאו לי ברכה יפה שכתבו לי.

אז זהו. תמו החגיגות ועכשיו צריך לחזור לשגרה.

אבל בעצם השגרה הופרה כי אני עכשיו מובטלת. המבחנים שלי, כלומר מועדי ב שלי, מתחילים ב-19.8 כלומר לא ביום ראשון הקרוב אלא בראשון שאחריו ואין לי עבודה, אז כביכול אין לי מה לחזור למרכז לשבוע הקרוב. אבל בסדר. אני חוזרת כדי להפגש עם חברים (קבעתי עם חברתי מהעבודה ליום שני ואני ותמתם מאד רוצים למצוא יום להפגש ובטח גם אפגש עם אף-פחוס ועם צוצו, כל אחד בנפרד) ועם המרצה של הסמינריון וביום אחר עם החונכת, שתפקידה לעזור לי עם הסמינריון, למרות שזה קצת מצחיק לנסוע לרמת גן להפגש איתה, כי גם היא במקרה מירושלים.

אבל אני רוצה לחזור לירושלים כבר ביום רביעי או מקסימום בחמישי, כי אני צריכה ללכת לסניף הבנק שלי, שנמצא בירושלים, על מנת לקחת הלוואה.אז בטח גם אפגש עם אנג'ל, ידידי הירושלמי. איזה חיי חברה שוקקים נהיו לי. אני מזה שמחה.

לילה טוב, שבוע טוב ושיהיה לי מזל טוב.

שלכם,

נונה.