היי,

קוראים קבועים בבלוגי בוודאי זוכרים כמה חפרתי על כך שבספטמבר גם סיימתי את כל החובות לתואר, גם התחלתי עבודה חדשה וגם עברתי דירה. תכלס, כל היבט בחיי השתנה. אומנם כל השינויים היו לטובה, אבל עצם השינוי הפחיד אותי. זו הייתה תקופה פשוט מטורפת.

אבל עכשיו ההתחלות כבר לא כל כך חדשות.

אני עובדת בחברת אשראי כבר כמעט שלושה חודשים (עשיתי קורס מה-6.9 עד ה-1.11 ואז שבוע של חניכה צמודה ואז עוד שבוע בו הייתי ב"אפרוחיה", כלומר דיברתי עצמאית בקו, אבל היה תרנגול שהסתובב למקרה שיהיו שאלות. את האפרוחיה סיימתי לפני בערך שלושה שבועות).

עברו כבר חודשיים מאז הגשתי את העבודה האחרונה לתואר וכבר חודש מאז קיבלתי את הציון על העבודה הזו וגם מאז הכירו לי בציון של מועד א, בקורס בו עברתי במועד א ונכשלתי במועד ב. כשהכירו לי בציון הזה - עשיתי בקשה לסיום תואר באתר של האוניברסיטה. בימים הקרובים אני צריכה לקבל את הזכאות לתואר בדואר.

עברו בדיוק חודשיים מאז עברתי מדירה בה גרתי עם עוד שלושה שותפים ועברתי לדירה עם שותף אחד, שהוא ידידי הטוב משכבר הימים, אף פחוס. אני מאד מרוצה מהשותפות עם אף פחוס וגם מהדירה וממיקומה, שקרובה להכול, אבל מתבאסת על כך שכל המשכורת שלי קומפלט הולכת על שכר הדירה, הארנונה המטורפת ושאר חשבונות והוצאות מחייה.

ועכשיו כשההתחלות כבר לא כל כך חדשות, ואני כבר לא בהיסטריה סביב קורס של תשע שעות ביום, שהכשיר אותי לעבודה וכבר לא בלחץ איימים סביב סיום הסמינריונים או סביב קבלת הציונים של הסמינריונים, וגם לא בהיסטריה סביב מציאת דירה או מעבר דירה - התחילה למלא אותי ריקנות וגם שיעמום.

עם כל כמה שאני מעריכה את הדברים הטובים בעבודה שלי ואני באמת יודעת להעריך אותם כי אני בשוק העבודה כבר חמש שנים וחצי, עבדתי בהמון עבודות וזו העבודה הטובה ביותר שעבדתי בה ואני מודעת היטב לעובדה עד כמה העבודה הזו טובה יותר מהעבודה בסקרים למשל, אז בכל זאת התחיל להיות לי קצת קשה עם העובדה שכל מה שאני עושה זה רק לעבוד בה. אני עובדת בשירות לקוחות במשרה מלאה. מרבית האנשים משלבים עבודה בשירות לקוחות עם עוד משהו. ועם כל כמה שאפשר להתקדם שם - מרבית האנשים לא נשארים שם אחרי גיל 30.

אז התחיל להתעורר בי החשק לחזור ללמוד. גם כדי להתמקצע, כי התואר שלי לא מיקצע אותי בכלל, וגם כדי למלא את השעות הריקות. כי אני לא עובדת כל כך הרבה שעות. כשאני עובדת בוקר - אני עובדת שבע שעות וחצי וכשאני עובדת ערב אז שש שעות וחצי. זה לא הרבה בכלל למישהי שלא לומדת ולא עובדת בעבודה נוספת. אני לא רוצה לעבוד בזה יותר שעות, כי גם ככה אני עובדת יותר מכל אחד אחר בצוות שלי וזה מטריף את השכל לעבוד כל כך הרבה שעות בשירות לקוחות, אבל אני רוצה שיהיה לי עוד משהו שיעסיק אותי בחיים.

ואני שוקלת מליון תארים לא קשורים בעליל. אפילו חשבתי לעשות עוד תואר ראשון. שוקלת לעשות תואר ראשון נוסף ברנטגן או בעבודה סוציאלית. חושבת אולי לעשות תעודה בעריכה לשונית, או עוד אלף ואחד דברים. אבל זה בעיה. אני צריכה כסף לשכר דירה, לארנונה מטורפת שאני משלמת ולשאר חשבונות והוצאות. אני לא יכולה להרשות לעצמי בקושי לעבוד. וזה גם לא שכל דבר שאני ארצה - פתוח בפניי. יש לי פסיכומטרי של 483 ותואר ראשון בממוצע 82.6 בלי היהדות ובקושי 81 עם היהדות. הממוצע לא בשמיים. ואני גם לא בטוחה שיש לי את הכוחות להתחיל מחדש תואר ראשון של שלוש שנים, אחרי כל המאמצים וההקרבות שעשיתי לעשיית התואר הראשון שיש לי. למרות שאם זה מה שאצטרך לעשות - זה מה שאעשה. עדיף להקריב שלוש שנים, מאשר לעבוד שישים שנה בשירות לקוחות. וזו גם לא כזו הקרבה, כי ללמוד זו חוויה ולא הייתי מוותרת על השלוש שנים של התואר שעשיתי, בעד שום הון שבעולם.

ובעיה רצינית היא שאין לי מספיק תחביבים ואני מוצאת את עצמי משתגעת משיעמום בשעות הפנאי. בורכתי בחברים רבים וטובים ולכן אני נוהגת להפגש כמעט כל ערב עם חבריי, אבל זה לא פיתרון. אני לא יכולה יותר להמשיך עם המצב הזה שהוא שאם יש ערב שבו אף אחד מהחברים שלי לא יכול להפגש - אז אני מטפסת על הקירות מרוב שיעמום.

בחודשים האחרונים השמנתי מאד. עליתי במשקל עקב זה שהגעתי למצב שבו בכל רגע נתון של היום, מלבד הרגעים בהם אני מדברת בקו - אני מנשנשת. המניע לנשנושים והמניע לכך שאני עושה הרבה סקס, הוא אותו מניע. לנסות למלא את תחושת הריקנות שממלאה אותי. אני מחפשת משמעות. אני מחפשת עניין. אני מחפשת משהו שיעביר לי את הזמן.

אימא שלי הציעה לי לעשות כושר. אמרה שזה גם תחביב שיעביר לי את שעות הפנאי וגם משהו שיעזור לחטב את גופי שהפך להיות מלא מדי וגם שאני ארגיש טוב אחרי פעילות גופנית. אפילו יש לי חדר כושר בחינם בעבודה, אבל אני מתביישת ללכת אליו. מפחדת שחבריי לעבודה יראו איזו בטטה אני ועד כמה אני לא בכושר.

התחלתי דיאטה בשבוע האחרון. עמדתי בה יפה במשך חמישה ימים ואז קצת שברתי אותה. אני מתכוונת לחזור לזה עכשיו.

ואם אתם מתעניינים במה מצב חיי המין שלי - אני כבר כמעט שלושה חודשים שוכבת באופן קבוע עם בוריס. אני באמת חושבת שאם כבר לשכב עם מישהו שהוא לא הבנזוג שלי - זה הכי טוב שיכול להיות. בוריס הוכיח מעל ומעבר שאנחנו ידידים טובים בלי קשר לסקס. פעמים רבות הוא פשוט מסרב לשכב איתי ומעדיף על פני זה שפשוט נשב ונדבר, כל סופשבוע אנחנו יוצאים עם חבורת הרוסים בירושלים וכמעט כל יום אנחנו מדברים שעות בטלפונים. ביום חמישי האחרון עשיתי מסיבה בדירתי והוא התייצב בלי שאלה מירושלים (לא כל אחד יסע מירושלים לגבעתיים רק בשביל לאכול במבה) ובדיוק כמו במסיבת היומולדת שלי שהייתה באוגוסט או במסיבת חנוכת בית שהייתה באוקטובר - גם הפעם הוא היווה צוות הווי ובידור. והסקס איתו מעולה. פשוט מעולה ברמות על.

כבר קצת יותר מחודש אני שוכבת באופן קבוע גם עם גורגור. גורגור הוא במקור מירושלים, ואפילו מאותה שכונה שאני גרה בה (כלומר הוריי) וגם שוכר דירה במרכז, במרחק חמש דקות נסיעה מהדירה שלי. זה כבר הפך להיות בנוהג שכל מוצ"ש אנחנו נוסעים ברכב שלו מירושלים למרכז ואז באים אליי או אליו ושוכבים. זה גם הפך להיות בנוהג שעוד פעם במהלך השבוע (כמעט תמיד בימי שלישי), הוא בא אליי או שאני באה אליו ואנחנו שוכבים. לפני ואחרי הסקס אנחנו נוהגים גם לדבר הרבה, אבל לא נראה לי שיש מצב שנקבע להפגש רק שנינו מבלי לשכב, אלא אם כן אני אהיה במחזור או משהו.

הסקס עם גורגור הרבה פחות טוב מהסקס עם בוריס, אבל גם טוב.

למסיבה ביום חמישי האחרון הוא התייצב והיה לי קצת הזוי לראות אותו ואת בוריס מדברים. שניהם יודעים אחד על השני. זה דיי שעשע אותי כשבוריס שאל אותי מה התוכניות שלי לאחריי המסיבה וכשאמרתי לו שאני מתכננת לחזור איתו לירושלים אז הוא שאל, אם אין לי תוכניות עם גורגור ואם אני לא מתכוונת לחזור עם גורגור לירושלים.

איזה קטע זה ששני הבחורים שאני שוכבת איתם שניהם רוסים, שניהם 1.90 ושניהם במקור מאותה עיר ואפילו מאותה שכונה. הם גם בערך באותו גיל. את גורגור, אגב, הכרתי דרך נוש, שהוא חבר של גוגי, שהוא חבר של בוריס. אבל גורגור לא הכיר לפני כן את בוריס וגם לא אף אחד מהחברים שלו.

מקודם כתבתי שאני מעריכה את חיי החברה שלי. אני רוצה שוב לחזור לנקודה הזו. בתור מישהי שיודעת מה זה להיות בודדה ובלי כמעט חברים, אני בהחלט יודעת להעריך את זה שיש לי הרבה חברים טובים במרכז. רובם לא קשורים אחד לשני ולכן מרבית הפגישות שלי הם אחד על אחד. הכי הרבה אני נפגשת עם צוצו, שהייתה פעם שותפה שלי, מן הסתם אני מבלה המון עם אף פחוס כי אנחנו גרים ביחד ואני גם נפגשת המון עם חברה, שבוא נקרא לה בבלוג דורה. התקרבתי מחדש לפריקונת ולללוש וכמובן יש לי את נשמה-טהורה, ידידי החרדי, שלא סתם נתתי לו את הכינוי הזה בבלוג. ואת מימי, חברתי הטובה ביותר.

יש לי גם כמה חברים טובים בירושלים ויש לי גם את החבורה של בוריס, שאיתם אני יוצאת כל סופשבוע, אבל אני יודעת שהקשר שלי איתם לא עומד בפני עצמו, כי אני לא אפגש איתם בלי בוריס, למרות שהם הציעו.   

אז זהו. זה המצב נכון לעכשיו.

שבוע טוב.

שלכם,

נונה.