היי,

שלשום פירסמתי פוסט בו כתבתי שאני מרגישה תקועה. שאומנם אני יודעת להעריך את הדברים הטובים בעבודה שלי ויודעת שאפשר להתקדם שם, אבל עדיין לא רוצה להשאר שם לנצח. מעטים האנשים שעובדים בחברת אשראי אחרי גיל 30. ועל כך שאני שוקלת לימודי המשך או הסבה מקצועית, כי התואר שזה עתה סיימתי לא מיקצע אותי.

ומשהו שהזכרתי לעצמי זה עד כמה אני צעירה. בסך הכול בת 25 וגם הזכרתי לעצמי ש-95% מהתארים הראשונים ההומניים לא נותנים מקצוע ואני לא לבד בסירה ושאני אמצא את הדרך להתמקצע. הרי אין שום מצב שאעבוד כל החיים בעבודות מזדמנות. אני לא אתן לזה לקרות.

ועוד משהו שפתאום היכה בי במלוא העוצמה ומילא אותי גאווה ואושר זה ההבדל העצום בין איך שהחיים שלי נראים עכשיו, לבין איך שהם נראו לפני שנה בדיוק. בדצמבר הקודם הייתי בדיכאון קליני, קניתי כדורי שינה ולא במטרה לישון, הייתי בודדה ומובטלת. ועכשיו אני מחזיקה דירה טובה, מחזיקה בעבודה טובה ונהנית מחיי חברה פוריים מאד. משהו שפתאום קלטתי שזה כבר הפך להיות בנוהל שלא עוברת מיממה מבלי שאיפגש עם חברה/ידיד/חבורה. ורק לפני שנה כמעט לא היו לי חיי חברה. עכשיו באמת שאני נפגשת עם חברים המון ומבלה המון. וחבריי באמת רבים וטובים.

וגם נזכרתי שעד לפני שנה הייתי כל כך בודדה עד שהגעתי למצב שהייתי שולחת sms לחמישה גברים במקביל:"רוצה לבוא לזיין לי את הצורה?" ונתתי שיתייחסו אליי בצורה מחפירה ועכשיו אני שוכבת באופן קבוע עם בוריס, שבאמת ובתמים יש ביננו קשר עמוק וחזק בלי קשר לסקס, כי עובדה שאנחנו נפגשים בלי לשכב ועובדה שאני יודעת שנמשיך להיות ידידים גם אם אחליט לבטל את ההסדר והוכח בכל רמה אפשרית שאנחנו ידידי-נפש, שיתנו את המעיים אחד בשביל השניה ואני שוכבת באופן קבוע גם עם גורגור, שאומנם אני חושבת שהקשר ביננו לא יחזיק בלי הסקס, אבל גם גורגור מתייחס אליי בצורה מאד יפה ומכבדת ומאד ניכר כמה שהוא בחור טוב. והנה, הוא גם התייצב למפגש חברתי שאירגנתי. אז כן, כמובן שהיה יותר טוב אם הייתי שוכבת עם בנזוג, אבל אני חושבת שאם כבר לשכב עם אנשים שהם לא הבני זוג שלי - זה הכי טוב שיש.

זה הזכיר לי גם את הקטע הזה שאני תמיד מתבכיינת שאיש לא ירצה אותי לקשר זוגי ואיש לא יאהב אותי, אבל פתאום קלטתי שהראיות בשטח מראות אחרת - היה לי את בובי, שהיה החבר שלי במשך שלוש שנים שאהב אותי בכל לבו ונשמתו ואני אהבתי בכל לבי ונשמתי. אני זו שעזבה. הוא לא זה שעזב אותי. הוא התחנן אליי שלא אלך. ושמונה חודשים בלבד כבר נכנסתי לקשר חדש, עם השרירן ונשארתי בקשר הזה חצי שנה וגם השרירן אהב אותי וגם במקרה שלו אני זו שעזבה, בזמן שהוא כל כך רצה שאשאר.הפרידה הייתה לפני ארבעה חודשים וחצי. איך בחורה שהיה לה קשר של שלוש שנים ושמונה חודשים בלבד אחר כך נכנסה לעוד קשר של חצי שנה, יכולה לטעון שאיש לא ירצה אותה? איך אני יכולה לטעון שאף אחד לא יכול לאהוב אותי, בזמן שיש כבר שני מקרים של גברים שאהבו אותי באמת ובתמים? ואיך אני יכולה להמשיך להאמין שכל אחד ימאס בי בזמן שאני זו שעזבה בשני המקרים?

ועוד משהו שהזכרתי לעצמי הוא שכשאני באמת ובתמים מרגישה תקועה ואומללה, אז אני קמה ועושה מעשה.

לפני שנתיים ושלושה חודשים כשהייתי אומללה, קמתי ועזבתי את ירושלים לראשונה ועברתי למרכז והתמודדתי עם שכירות עם ארבע בנות זרות נוספות בעיר זרה ושכל היבט בחיי השתנה ועמדתי בזה בכבוד.

ולפני שנה בדיוק, בינואר, כשראיתי שאני בדיכאון קליני, שוב קמתי, אזרתי אומץ וכוחות ושוב עזבתי את ירושלים וחזרתי למרכז, לדירה חדשה ובניתי את חיי מחדש. ולא צריך להסתכל רחוק.

רק בספטמבר האחרון קמתי ובבת אחת גם סיימתי את החובות לתואר, גם מצאתי עבודה חדשה והתחלתי לעבוד בה וגם מצאתי דירה ועברתי אליה.  

אז כבר הוכח מעבר לכל ספק, שאני לא מרשה לעצמי להשאר תקועה ובכל פעם שאני מרגישה באמת ובתמים שאני צריכה שינוי - אני קמה ומבצעת את השינוי.

ואם עכשיו אני מרגישה שהשינוי שאני צריכה זה להתחיל להתמקצע - גם את השינוי הזה אני אבצע.

התחלתי לגשש. אני מתחילה להתעניין בתואר ראשון נוסף ברנטגן. בבר אילן יש שלושה סוגי "החוג המשולב במדעי החברה". יש את "כלל" שזה סוציולוגיה, לוגיסטיקה וכלכלה. יש את "פרט" שזה מה שאני למדתי וזה סוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה. ויש את "רנטגן" שזה תואר שמכשיר להיות טכנאי רנטגן. פעם רנטגן הייתה תעודה והסבו את זה עכשיו לתואר.

מכיוון שאין הרבה קורסים שעוסקים ישירות בלמידת הרנטגן, אז מוסיפים כל מני קורסים במדעי החברה, כדי להשלים לתואר. מכיוון שאני כבר למדתי מדעי החברה - יהיה לי פטור מהקורסים האלה.

מכיוון שבכל תואר בבר אילן נדרשים גם לקורסים ביהדות ואני כבר עשיתי במסגרת התואר שעשיתי - יהיה לי פטור גם מהם וגם מקורסים כלליים.

בקיצור, זה יוצא שיהיה לי פטור מ30 ומשהו נקודות זכות מתוך 64.

אבל העניין העיקרי הוא לא הקורסים בבר אילן, אלא הכשרה מעשית בבית חולים. בגלל זה תואר כזה עדיין יקח לי שלוש שנים, כי יש הכשרה מעשית במשך שלוש שנים. בשנה השלישית היא חמש פעמים בשבוע.וזה קצת בעיה, כי לא מרוויחים על זה כסף, ואני צריכה להתפרנס על מנת להחזיק את הדירה.

הרנטגן זה רק רעיון אחד. אני חושבת גם על תעודה בעריכה לשונית. יש בבר אילן תעודה מתוקשבת בעריכה לשונית. זה לימודים שנמשכים רק שנה אחת ויש רק מפגש אחד בתחילת השנה ובסוף השנה על כל קורסים, ושאר הלמידה היא מתוקשבת, כלומר בלמידה עצמית ודרך המחשב.

תנאי הקבלה הם כל תואר ראשון בממוצע מעל 80 ויש לי. מכיוון שהתואר הראשון שלי הוא לא בלשון אז אני אצטרך להשלים בערך שלושה קורסים, שהם לא יהיו בלמידה עצמית ואני מניחה שיהיו עם סטונדטים לתואר ראשון בלשון.

אבל לפני שאני הולכת על זה אני רוצה לברר אם יהיה לי פטור משכר לימוד. אני בת עובד ולכן אם אני לומדת באוניברסיטה ולא במכללה אז אני לא צריכה לשלם שכר לימוד, אבל פה מדובר על לימודי תעודה ולא תואר, אז יש מצב שכן יהיה לי פטור.

ומה שעוד יותר מעניין אותי זה האם אפשר לעבוד בזה במשרה מלאה. אני רוצה עבודה של מ8:00 עד 16:00 ולא פה ושם פרויקטים.

עוד דבר שאני רוצה לברר זה האם זה שאני לא יכולה לתרגם ישים לי רגל, כי תרגום ועריכה לשונית באים לעיתים קרובות יד ביד (איזה מגניב איך לגמרי במקרה בביטוי שקשור לרגל ואז בביטוי שקשור ליד).

נשתמע.

שלכם,

נונה.