מפחיד אותי שאולי אני על קו האוטיזם.

מפחיד אותי שלעולם לא אצליח להתמסד ולהקים משפחה.

מפחיד אותי שהעולם גדול עליי.

מפחיד אותי שאני לא יודעת לתחזק בית.

מפחיד אותי שאני פריק שואו.

מפחיד אותי שלא תהיה לי קריירה.

מפחיד אותי שההידרותרפיה אולי לא מתאימה לי.

מפחיד אותי לחזור להיות בדיכאון קליני. אני מרגישה שאני על הקצה.

מפחיד אותי שלעולם לא אצליח להתפרנס בכבוד ותמיד אהיה מרוששת.

מפחיד אותי שאני לא מבינה מה קורה סביבי. לא מבינה איך העולם מתנהל.

מפחיד אותי שתמיד ארגיש את הריקנות.

מפחיד אותי שרוב הזמן אני נעה בין חרדה לאדישות.

מפחיד אותי להיות לבד.

מפחיד אותי להיות ביחד.

מפחיד אותי לחיות.

מפחיד אותי למות.

מפחיד אותי שאני כבר כמעט הר אדם מרוב שעליתי במשקל וגם מפחיד אותי שאולי לעולם לא אצליח להתגבר על התאווה לנשנושים.

זה בגדול מה שמפחיד אותי.

והכי קטעים שהעולם תופס אותי כאדם עם הכי שמחת חיים שפגש מימיו. מי ידע, ליתר דיוק מי ינחש, שבשעות הפנאי כשאני לבדי אז יש לי פרצי בכי אקראיים.