היי,

הפוסטים האחרונים שכתבתי כאן עסקו רק בלימודים. זה גם הגיוני כי הלימודים הם הדבר העיקרי שמעסיק אותי. יום וליל אני טוחנת מחשבות על זה. אני מתעוררת בשש בבוקר, הרבה לפני השעון המעורר וממשיכה לשכב במיטה. מחשבות על הלימודים מתחילות להציק לי בשבריר שניה בה אני מתעוררת. פשוטו כמשמעו עוד לפני שפקחתי עיניים. בדיוק כמו שזה נשמע ולא כביטוי. אני באמת ובתמים חושבת על הלימודים עוד לפני שהספקתי לפקוח עיניים.

ואולי כדאי שאנסה עכשיו לא לחשוב לרגע על הלימודים, אלא על תחומי החיים האחרים ולכתוב על זה כאן בבלוג. אז ככה:

מבחינת חיי חברה - אני חושבת שהמצב מעולם לא היה טוב יותר. אני לא מצליחה להעביר יממה, בלי שידיד או חברה יציעו לי להפגש. אני אפילו לא צריכה לטרוח להציע בעצמי. כל כמה ימים אני נפגשת עם דורה או עם ג'ינג'ית או עם צוצו. גם עם אף פחוס שותפי וידידי אני מבלה ממש המון.

ועוד דבר שנוסף לחיי החברה שלי זה יציאות בחבורה, שזה משהו שנורא חסר לי. זוכרים שכתבתי על זה שביום העצמאות יצאתי עם ידידי גוגי ושותפתו לדירה וחבריה לרחיצה לילית בים ולפאב ולקטתי כמה זה כיף וכמה יציאות בקבוצה חסרו לי? אז כנראה שהיקום שמע את בקשתי כי לאחרונה אני ועוד כמה אנשים הקמנו חבורה.

זוכרים שכתבתי על עדוש בבלוג? אז הבאתי את עדוש לעבוד איתי בסקרים. לא מזמן הצעתי לו שנעשה משהו ביחד אחרי העבודה והוא אמר שכבר קבע עם חברו גדוש. בסוף גם עדוש וגם גדוש באו אליי לדירה וישבנו עם אף פחוס. היה ממש כיף. 

כמה ימים אחרי זה עדוש וגדוש הציעו לי ולאף פחוס שנצא איתם בשישי בערב לפאב. הסכמנו בשמחה ואף פחוס הגיע עם עוד חבר שלו. גם חברתי ג'ינג'ית הייתה אמורה להצטרף, אבל ברגע האחרון זה לא הסתדר. היה מזה כיף. אחרי הפאב עדוש וגדוש שוב באו אלינו לדירה לעשן נרגילה ולשבת לצחוק ביחד.

כמה ימים אחרי זה עדוש שוב הציע שהוא וגדוש יביאו אליי ואל אף פחוס והפעם הלכנו לאכול פיצה ושוב ישבנו ארבעתנו ביחד בדירה.

והיום אנחנו יוצאים לפאב עדוש, גדוש, אני, אף פחוס, חבר אחר של אף פחוס וחברתי ג'ינג'ית.

בנוסף יש לי כמה חברות מהלימודים. אנחנו 17 אנשים בלימודים שנחלקים לשתי קבוצות של חברים. הקבוצה שלי מונה שש בנות, כולל אותי. שבוע שעבר הלכנו לבית קפה ביחד ומחר נצא שוב ששתנו, לכבוד יומולדת של אחת הבנות. אני לא מתכוונת לשמור על קשר עם כל הבנות מהחבורה אחרי הלימודים, כלומר כן קשר של פייסבוק וכאלה אבל אני לא רואה את עצמי קובעת איתן אחד על אחד. מה שכן,ביני לבין טיטי חברתי מהלימודים וביני נוצר חיבור עמוק ואין לי ספק שנמשיך להתראות גם אחרי הלימודים. יכול להיות שגם החבורה תחזיק. מי יודע.

מבחינת משפחה - אני מאד אוהבת את המשפחה שלי והם מאד אוהבים אותי. אני אומנם לעולם לא רוצה לחזור לגור עם הוריי, כי אז נהרוג אחד את השני, אבל אני מאד שמחה שיש לי גב מהם. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיתמכו בי ויעזרו לי ויהיו שם בשבילי. כנ"ל לגביי אחיותיי. ואני חולה על האחיינים שלי בטירוף. עכשיו גם אחותי הגדולה וגם גיסתי בהריון, אז האחיינים עומדים להתרבות וזה מאד משמח אותי.

מבחינת עבודה - מבאס אותי שמשמרות בסקרים מתבטלות על ימין ועל שמאל. אני עובדת שם כבר שלושה חודשים וחצי, קיבלתי שלוש משכורות ששלושתן בסך 300 ומשהו שקל. זה גם מתיש לשבת ולחזור על עצמך במשך חמש שעות. אז זה מבאס אותי. אבל זה מה שיש כרגע ויש גם יתרון בכך שאפשר לפטפט בעבודה הזו ושאין בה אחריות כבדת משקל, אלא אווירה שכונה . אני לא אחפש עבודה חדשה כרגע. החלטתי לחכות ליולי ואז אסיים את הלימודים (צריך לראות אם אהיה מוסמכת או לא) ואז אכלכל את צעדי בנוגע לעבודה ואחליט מה יהיה הצעד הבא שלי בתחום.

מבחינת זוגיות - לקשר שלי ושל א מלאו שמונה חודשים. לאחרונה יצא במקרה שהיינו מאד עמוסים והלוז"ים שלנו התנגשו אז ראיתי אותו מעט מאד בשבועות האחרונים, אבל אני מרגישה שהקשר שלנו רק הולך ומתחזק והאהבה רק הולכת וגוברת. אני כל כך אוהבת את האיש המתוק והמכיל הזה והוא כל כך אוהב אותי.

אנחנו מדברים על לעבור לגור ביחד בספטמבר, כי השכירות שלי מסתיימת ב30.9. הבעיה היא שבמקום העבודה של א יש מדיניות לתת לעובדים קביעות אחרי שלוש שנים או לפטר אותם. א עובד שם כבר שנתיים וחצי ומת מפחד שיפטרו אותו. החלטנו שאם יתנו לו קביעות - נעבור לגור ביחד. אבל אם יפטרו - הוא לא יוכל לצאת מהבית ולשכור דירה. הרי יש לו גם 3000 שקל בחודש מזונות לשלם.

אם לא נעבור לגור ביחד, אני מקווה שאמשיך לגור עם אף פחוס, כי אני מאד אוהבת לגור איתו. אני מעדיפה לגור עם בנזוג, אבל אם לא, אז אני מעדיפה לגור עם אף פחוס מאשר עם זרים.

מה שמזכיר לי, שמבחינת הדירה - אני מתה על המיקום של הדירה שלי, אני מאד אוהבת לגור עם אף פחוס וגם אוהבת את זה שהדירה מרווחת. מה שמבאס לי את התחת זה שהכול כל כך יקר. רק השכירות שאנחנו משלמים זה 2000 שקל כל אחד והחשבונות מגיעים ללפחות 500 שקל בחודש. 

רק הארנונה המזדיינת היא 900 שקל פעם בחודשיים, קרי אני משלמת 450 שקל בחודש.

שמעתי שמגיעה לי הנחה בארנונה כי אני סטודנטית וגם כי אני מרוויחה כל כך מעט. אבל לא עשיתי כלום בנדון. יש לי פחד מוות מפרוצדורה ובירוקרטיה. רק בגלל זה וויתרתי על לנסות לקבל קצבת אבטלה, אחרי שפוטרתי מחברת האשראי. ואם כבר מזכירים את חברת האשראי בהקשר לכסף - אני רוצה עכשיו לפדות את כספי הפנסיה שלי, כי לקחתי כבר מליון הלוואות, אז כדאי להכניס כסף בצורה אחרת, אבל גם לזה מפחיד אותי לגשת, בגלל הפרוצדורה והבירוקרטיה. אני חייבת להתגבר על הפחד הזה שלי. 

אבל עם הנחה בארנונה, בלי הנחה בארנונה, עם הכנסה, בלי הכנסה, שום כוח בעולם לא יגרום לי לחזור לגור עם ההורים. זה, אגב, אחד ההבדלים המהותיים ביני לבין א. מבחינתו זה קריטי שתהיה לו עבודה כדי שנוכל לשכור דירה ביחד, אבל אני בכל מקרה שוכרת דירה, איתו או בלעדיו. בתקווה שאיתו.

אם לא נעבור לגור ביחד בספטמבר הקרוב - אני מקווה שנעבור לגור ביחד לפני ספטמבר שאחריו. זה ידרוש ממני למצוא מחליף לדירה שלי, שירצה להכנס באותו זמן שבו תתחיל השכירות בדירה שלי ושל א, מה שיגרום לטררם, אבל זה מספיק חשוב לי כדי להתגבר על הפחד שלי מפרוצדורות.

בכל מקרה, שיא המוקדם לחשוב על זה. צריך לחכות ולראות מה יקרה בספטמבר הקרוב. לפני זה צריך לראות מה יקרה עם הלימודים ביוני-יולי. נראה שתקופת מעבר עומדת בפתח. אני שונאת שינויים אבל אין ברירה. אני כבר מאד מנוסה ומשופשפת בתקופות מעבר.

אבל משהו ששמתי לב אליו כשקראתי שוב את הפוסט שקראתי כרגע זה שעם כל הבלאגן שיש לי בלימודים ועם כל המחסור בכסף - החיים שלי דווקא במצב טוב: חברים טובים, משפחה טובה, דירה טובה, זוגיות טובה.

וכפי שכבר כתבתי בפוסטים הקודמים: גם לא אוסמך - אני חושבת שהלימודים נתנו לי המון: נהניתי בהם, הרחבתי אופקים, למדתי דברים מרתקים, רכשתי חברות, השתפרה לי המוטוריקה, למדתי לשחות, למדתי יותר על קודים חברתיים,  אז גם לא אוסמך - השנה הזאת לא הייתה בזבוז זמן.

שבת שלום.

שלכם,

נונה.