היי,

ביום ראשון האחרון היה לנו את המפגש האחרון במסגרת הדרכת השחייה. היה מבחן עיוני ולאחר מכן נדרשנו לבצע הדגמות יבשות של תנועת ידיים בחזה ותנועת ידיים בחתירה ולאחר מכן לשחות בריכה אחת בכל סגנון. אחרי זה ישבנו בדשא עם חטיפים ושתייה ואפילו יין ונפרדנו ממדריכת השחייה שלימדה אותנו לאורך כל השנה.

ואני לא הוסמכתי. עכשיו זה סופי, סגור וחתום שלא אוסמך להיות מדריכת שחייה. בכל פעם ששאלתי את המדריכה בשבועות האחרונות אם ההחלטה כבר נפלה - היא אמרה שכנראה לא אוסמך, אבל השאירה לי איזשהו שביב תקווה. היא עשתה את זה מכוונה טובה, אבל שביבי התקווה האלה כבר גרמו לי לטלטלה יותר מדי גדולה. ולכן בסוף היום כשפניתי אליה ושאלתי שאין תעודה והיא התחילה להתפלפל ולהגיד שעדיין לא בדקה את המבחן העיוני, אז ביקשתי ממנה להיות ישירה איתי והיא הודתה שמכיוון שבאמת לא אקבל תעודה.

בלי תעודה בהדרכת שחייה - אי אפשר לקבל תעודה בהידרו. אני לא מתכוונת להשלים בשנה הבאה את התעודה בהדרכת שחייה. נכשלתי גם בשיטת הרפייה שנקראת ווטסו, במסגרת ההידרו, ואני לא מתכוונת להוציא 5000 שקל על קורס חוזר בהדרכת שחייה ו2500 על קורס חוזר בווטסו, כשאף אחד לא מבטיח לי שבפעם השניה אעבור.

אני עכשיו קולטת עד כמה מה שאמרה לי הרכזת של לימודי התעודה בהידרו, לפני כמה חודשים, נכון. היא אמרה שיש לי בעיה בחזרה על תנועה וגם בעיה בלהדגים תנועה בעצמי. זה בקיצור נקרא מוטוריקה.

כל השנה נלחמתי כמו מטורפת להוכיח לה ולשאר המרצים שאני כן יכולה להיות מוסמכת, ושכחתי על הדרך לשאול את עצמי למה בעצם ארצה לעסוק בתחום שכל כך קשה לי. בהידרו והדרכת שחייה העיקר זה מוטוריקה.

נכשלתי גם בווטסו וגם בהדרכת השחייה מאותן סיבות בדיוק: מראים לי תנועה ואני לא מצליחה לחזור עליה. יכול להיות שאחרי שאני מתרגלת שוב ושוב ושוב חודשים על גבי חודשים אז אני כן מצליחה, אבל זה עולה לי בדמים.

לא נעים לי מהוריי ששילמו 19,000, אבל בעצם אני לא מוצאת על מה יש לי להתנצל, כי זה לא שזרקתי זין. קרעתי את התחת ועשיתי כל מה שאני יכולה בשנה האחרונה. זו הסיבה גם שאני לא מוצאת למה בעצם אני כועסת על עצמי, כי הרי באמת עשיתי את המקסימום שלי, אבל אני עדיין כועסת על עצמי.

התעקשתי שאני כן אמשיך לגשת לכל המבחנים ולהגיע לכל המפגשים. הרי במילא ביולי זה מסתיים. זו גם הסיבה שניגשתי ביום ראשון למבחן העיוני בהדרכת שחייה. למרות שזה לא משנה אם עברתי אותו או לא. הרי נכשלתי בלהעביר מערך שיעור ולכן הסיכוי להיות מוסמכת לא היה קיים.

אבל אתמול החלטתי שלא אגש למבחן העיוני והמעשי בהידרו. הגעתי למסקנה שזה לא יועיל לי, אלא יזיק לי, לראות שוב את כולם מקבלים תעודות ולשבת שם עם רגשי נחיתות. החלטתי גם לפרוש מהסטאז. סתם חבל שאני תופסת מקום לאנשים שבאמת זקוקים לסטאז הזה. ואני לא מרגישה שבסטאז אני מקבלת משהו מבחינת צמיחה אישית.

אני אלך ליום הלימודים האחרון שמתקיים ביום רביעי הקרוב כי אנחנו הולכים ללמוד "ווטר דאנס" שזה נשמע לי מאד כיף,

רביעי הבא יש את המבחן העיוני והמעשי שאליו אני לא מתכוונת להגיע,

אחר כך נעשה תעודה בעזרה ראשונה במשך שני ימי רביעי ואת זה אני כן מתכוונת לעשות, כי שילמתי אז למה לא. אולי זה ישמש אותי ללימודים אחרים ואולי לחיי יומיום.

אני גם אגש למבחן בפיזיולוגיה ב13.7 כי אם אלמד בעתיד כל דבר שקשור לרפואה משלימה אז ככה יהיה לי פטור מפיזיולוגיה. אבל זהו.

מעבר למבחן בעזרה ראשונה ולמבחן בפיזיולוגיה אני לא מתכוונת יותר לגשת למבחנים. גם לא לשני מבחנים עיוניים שנשארו במסגרת הדרכת השחייה.

שוב ושוב אני מזכירה לעצמי שלא ידעתי בכלל לשחות ובזכות השנה האחרונה - אני יודעת עכשיו את שלושת הסגנונות, שוב ושוב אני מזכירה לעצמי שהשתפרה לי המוטוריקה, מזכירה לעצמי שלמדתי דברים מרתקים על איזה דברים יש בעולם ועל תכונות המים, שרכשתי חברות, שלמדתי הרבה על קודים חברתיים, שלמדתי הרבה גם על גוף האדם, שמאד נהניתי ושהשנה הזאת נתנה לי המון. ותכלס, גם אם היא לא הייתה נותנת לי כלום - אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.

שוב ושוב אני מזכירה לעצמי שאני מכירה המוני אנשים שלמדו משהו ואחר כך עברו למשהו אחר, שנכשלו, שעשו הסבות, שהחליפו מסלולים, שעשו פעמיים שנה א ואחר כך עברו למשהו אחר, שעשו שני תארים ראשונים ועוד ועוד ועוד דוגמאות.

אני גם מזכירה לעצמי את דבריה של זאת שהלכתי ליעוץ אצלה: היא אמרה שעכשיו שבע השנים שאני בשוק העבודה נראים לי כמו המון זמן, אבל יש לי עוד 35 שנה בשוק העבודה ושכשאהיה בת 40 - שבע שנים לא יראו לי כל כך הרבה.

אני גם חושבת שהייתה לי תפיסה מוטעית על מקצוע. חשבתי שמקצוע זה רק אם נגיד אתה לומד הידרותרפיה ואחר כך עובד כהידרותפריסט, אבל משהו שפתאום נזכרתי בו שפעם הכרתי את המזכירה הראשית במזכירות של מדעי המחשב שיש לה תואר ראשון בדיוק במה שאני עשיתי ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית במחלקה לסוציולוגיה. שאלתי אותה אם לא מבאס אותה שהיא עוסקת במשהו שבכלל לא קשור למה שלמדה. היא אמרה שכן יש קשר שהוא האנשים והוסיפה שגם מי שעשה תואר במדעי המחשב, שזה תואר שנחשב שיא הממקצע - עוסק אחר כך במשהו שלמד בשני קורסים מהתואר.

זה הזכיר לי שהכרתי מישהו שעשה תואר בכלכלה ועכשיו הוא עובד בתור כלכלן והוא אמר שהקורס היחיד מהתואר שעזר לו בעבודה זה האקסל.

גם אף פחוס, שהוא רנטגנאי, אמר שאת מרבית העבודה למד תוך כדי עבודה ולא זכר כמעט דברים שלמד באוניברסיטה בתואר ברנטגנאות.

אז תכלס, כשאנשים שומעים על המזכירה שלמדה סוציולוגיה אז הם חושבים שהיא לא עוסקת במקצוע שלמדה אותו וכשהם שומעים על הבחור שלמד כלכלה ועכשיו עובד בתור כלכלן אז הם חושבים שהוא כן עוסק במקצוע, אבל תכלס מצבם מאד דומה. במקרה של שניהם התואר לא לימד אותם דברים לעבודה עצמה. התואר הוא רק מסננת.

בכל מקרה, אני לא יכולה להתחיל ללמוד משהו אחר באוקטובר הקרוב. אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד, אני מרוששת ולהתחיל לימודים חדשים עכשיו זה סתם לקפוץ למשהו שיוביל להמון לחץ והמון הוצאות כספיות ובסופו של דבר אולי יגמר באותה תוצאה שנגמר ההידרו. אז החלטתי שבשנה הקרובה אבחן אופציות ואתחיל ללמוד משהו בשנה שאחרי זה.

ואתמול א אמר לי משהו שבכלל לא חשבתי עליו. הוא אמר שאני בכלל לא חייבת ללמוד עוד משהו. שאני יכולה להתברג באיזה אירגון, בתור מזכירה למשל או בתור רכזת משאבי אנוש ולהשאר שם. הרי כבר יש לי תואר ראשון שיתן לי יתרון בקבלה לתפקיד כזה.

מפחיד אותי שהעתיד נראה לי מעורפל ושאני לא יודעת איך דברים יסתדרו, אני טוחנת מחשבות ואוכלת סרטים, אז א הזכיר לי שהוא מבוגר ממני ב11 שנה ועדיין העתיד נראה לו מעורפל מבחינה מקצועית. גם גיסי, שבדיוק בגיל של א, לא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית. מותר. בסטאז ראיתי כמה הידרותרפיסטים יש שהתחילו לעסוק בתחום בגיל 40. מותר לעשות הסבות ומותר לחפש את עצמך. אני עוד לא בת 27 ומתנהגת כאילו אני בת 50 ועדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה. א הזכיר לי כמה הרבה בנות יש בגילי שעדיין לא מצאו את משרת חלומותיהן וכמה הרבה בנות בגילי עדיין לא החליטו מה הן רוצות לעשות כשיהיו גדולות.

יש לי עוד המון מה להגיד, אבל לא עולה בדעתי שום דבר שלא כתבתי כבר בפוסטים קודמים בשבועות האחרונים. אז אני אפסיק בנקודה הזו.

יהיה בסדר. כדברי הפתגם הנודע:"הכול מסתדר בסוף ואם זה לא יסתדר - סימן שעדיין לא הסוף."

שאו ברכה.

שלכם,

נונה.