היי,

מי שקרא את הפוסט הקודם, שכתבתי שלשום, יודע שאובחנתי על הרצף האוטיסטי, יודע את מה שעובדת סוציאלית אמרה לי בקשר לזה ואת מה שאימא שלי אמרה לי בקשר לזה. מי שקרא את הפוסט הקודם יודע שבשבועיים האחרונים כמעט לא יצאתי מהבית, כי כבר אין לי לימודים וכמעט אין משמרות בעבודה. מי שקרא את הפוסט הקודם (ובכלל נוהג לקרוא כאן) יודע שאני אדם שמאד מתקשה למלא זמן פנוי ולכן שרצתי במיטה בשבועיים האחרונים וטחנתי מחשבות ופחדים. מי שקרא את הפוסט הקודם גם יודע שאני מדממת כבר שבוע שלם.

אגב, הרופא אמר שהדימום לא קשור למצבי הנפשי הקשה, לא לציפרלקס ולא לריטלין. נטו אך ורק לזה שיום אחד שכחתי לקחתי גלולה.

הוא גם הציע שאעשה בדיקת הריון, למען הסר ספק. עשיתי היום ואני לא בהריון.

אז סיימנו עם הסיפור הזה.

לפסיכולוגית היו המון תובנות שגרמו לי להרגיש יותר טוב. לעשות את הפגישה המאורכת הזאת היה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות.למשל היא גרמה לי להבין שכל הפחדים שלי מספטמבר (אז מסתיימת השכירות) הן פחדים שיש לי לכל מי ששוכר דירה.

אחרי הפגישה הלכתי לחברתי דורה והייתי אצלה כמה שעות ופתאום שמתי לב שניגוד לפגישות קודמות ביננו בשבועיים האחרונים - לא רק דיברתי על כמה אני מסכנה, אלא הרשתי לעצמי להרגע ולהשתחרר ולצחוק איתה. עשה לי גם מעולה שהייתי מחוץ לבית מ15:00 בצהריים עד 21:30 בערב. כבר ציינתי עד כמה לא בריא לי ההרגל המגונה לשכב במיטה ולטחון מחשבות?

נונה.