היי,
בפוסט הקודם סיפרתי שהתחלתי קורס של שירות לקוחות בחברה גדולה. אני לא עומדת להיות נציגת שירות, אלא אחראית פניות ציבור, אבל היות שאני באה מבחוץ - אני צריכה לעשות את הקורס כדי להכיר את החברה.
בפוסט הקודם הבעתי באסה מכמה דברים.
קודם כל: כתבתי שלוקח הרבה זמן להגיע משם ולשם, כי זה שני אוטובוסים. אז אני יכולה לבשר לכם שעכשיו התרגלתי ושזה ממש לא נורא.
יש לי אוטובוס מפתח הבית שמגיע בדרך כלל ב8:00 בדיוק (יש לו תדירות של פעם בחצי שעה אז אני בתחנה כמה דקות לפני, כדי לא לפספס), אני נוסעת בו במשך רבע שעה והוא מוריד אותי באותה תחנה בה אני צריכה לקחת את האוטובוס השני. היות שיש לי שלוש אופציות טובות באותה מידה, אף פעם לא חיכיתי לו יותר מעשר שניות. אני עולה עליו וכעבור רבע שעה, בסביבות ,8:30 כבר יורדת ממנו.
משם יש לי עשר דקות ברגל, או לקחת שאטל לנסיעה של דקה וזהו. ב8:45 אני כבר יושבת עם כוס קפה ויש לי הזדמנות להתאפס על עצמי לפני שמתחיל הקורס ב9:00.
גיליתי שגם כשאעבוד, אתחיל תמיד ב9:00 אז ככה אמשיך לנהוג וזה ממש בסדר.
בפוסט הקודם גם הבעתי מורת רוח מהגיל של החבר'ה בקורס. מדובר על ילדות בנות 19-21. גם כשהלכתי להיות נציגת שירות בחברת אשראי, אז עשו איתי את הקורס, ואחר כך עבדו איתי, חבר'ה בני 21 אבל היו גם כאלה בין הגילאים 24 ל27. אני הלכתי להיות נציגת שירות בחברת אשראי בגיל 25 ועם תואר ראשון.
אז תמוה לי שבמקום הנוכחי בו אני עושה קורס, אז כמעט לכולן זה מקום העבודה הראשון אחרי השירות.
תבינו שאני סיימתי עם השירות שלי לפני למעלה משבע שנים. כבר למעלה משבע שנים אני בשוק העבודה, עבדתי בהמון עבודות, אני אקדמאית, אז קצת מוזר לי לעשות קורס של מקום עבודה שמורכב ברובו מילדות בנות 20.
אני יודעת שאנחנו לא הולכים לאותו תפקיד ושהתפקיד שלי נחשב בכיר יותר ובשכר גבוה יותר, אבל עדיין זה גרם לי להרגיש שלא התקדמתי מספיק בשבע ומשהו השנים האחרונות.
חוצמזה, אני פשוט מקנאה בהן, כי כשאני עזבתי את השירות - הלכתי להיות קופאית בסופר, מה שהיה עבודה קשה ומסריחה, בה נתתי שישפילו אותי, אז זה מדהים בעיניי שכבר העבודה הראשונה שלהן תהיה עבודה בחברה גדולה עם תנאים סוציאליים טובים. ומדובר בחברה שמאד דוגלת בלקדם את עובדיה, אז תוך פחות משנה גם הן יוכלו ללכת להיות אחראיות פניות הציבור, או כל קידום אחר בחברה, אם יוכיחו את עצמן. מדובר על ילדות שזה עתה השתחררו מהצבא לעומתי שאחרי שבע שנים פלוס בשוק העבודה, תואר ראשון וגם אל תשכחו שניסיתי לעשות תעודה בהידרותרפיה בשנה האחרונה.
אבל תכלס, זו לא אשמתן, הן נחמדות ונותרו רק עוד תשעה ימים של למידה לקורס.
בפוסט הקודם גם כתבתי שהמדריכה קצת עצבנה אותי, כי דיברה אלינו כמו אל ילדים קטנים ומפגרים.
אבל הפסקתי לחשוב ככה. התרגלתי לצורה בה היא מדברת ואני דווקא חושבת שהיא מדריכה טובה. אם היינו נפגשות בחיים האישיים - סביר להניח שלא היינו הופכות לחברות, אבל למי אכפת. גם היא תצא מחיי בעוד תשעה ימים של למידה.
הרבה מהדברים בקורס אני יודעת כבר. על המוצר אני יודעת הרבה מידע כללי, וגם כי עבדתי לפני כמה שנים בטלמרקטינג בו מכרתי את המוצר הזה. והסדנאות שהיא עושה לנו בקשר למתן שירות: אני עובדת כבר שבע שנים בדברים שקשורים לשירות אז אני מכירה את הרוב הגדול של מה שהיא מלמדת, וגם הרבה מזה לא רלוונטי אליי, כי בתור אחראית פניות הציבור, בניגוד לנציגת שירות, אני למשל לא אקבל שיחות טלפון אלא רק אוציא שיחות טלפון ללקוחות ששלחו בכתב את פנייתם.
אבל החלטתי לא להתבאס על זה. תכלס, אני ממש לא יודעת הכול על המוצר אז טוב שהיא מלמדת אותו על בוריו, את המערכות מן הסתם לא הכרתי ואלה אותן מערכות בהן אעבוד בתור אחראית פניות ציבור אז טוב שהיא מלמדת אותן על בורין ובקשר לסדנאות על שירות: תמיד אני יכולה ללמוד דברים חדשים. ואני במילא חייבת להיות בקורס, אז עדיף להפיק מזה את המירב והרי משלמים לי, אז למה להתבכיין.
דבר עליו אני מאד גאה זה שהמיומנות החברתיות שלי בקבוצה מאד השתפרו. בניגוד למשל לקורס בחברת אשראי (וגם בתחילת לימודי ההידרותרפיה), שבו כל מני דברים שהמדריכה אמרה הזכירו לי דברים שרלוונטיים אליי ואז הייתי מתחילה לספר סיפורים, אז פה אני סותמת, אלא אם כן זה רלוונטי לכולם. אם יש משהו שמאד ברור לי, אבל לא ברור לאחרים, אני לא מתפרצת ולא מנסה להסביר אותו במקום המדריכה, כי אני מכבדת את זה שרוב הבנות האחרות שומעות את החומר הזה בפעם הראשונה. אני מדברת רק בהצבעה ומשתדלת לא לעשות את זה לעתים קרובות מדי. אני מאד משתדלת לא לפטפט. אני מאד משתדלת להפגין כמה שיותר כבוד למדריכה ולא להתווכח איתה. אני מאד משתדלת לא לתת לבנות הרגשה שאני חושבת שאני יותר חשובה מהן. נראה שבאמת נעים לסביבה בחברתי, שזה לא טריוויאלי מבחינתי בקבוצה זרה, כי קשה לי עם קודים חברתיים בגלל הליקוי שלי. יותר קל לי לשלוט בעצמי גם בזכות הקונצרטה שמפקסת אותי.
אני ממש רוצה להתחיל כבר את התפקיד. עוד מעט זה מגיע.
סופשבוע נעים.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
