היי,
קוראים וותיקים בבלוגי אולי זוכרים שעד לפני שנתיים גרתי בדירה עם שני שותפים ושותפה לסבית. אחד מהם היה בחור, שבוא נקרא לו נמוכצ'יק בבלוג. נמוכצ'יק ואני הסתדרנו בסדר בזמן שהיינו שותפים. לא היינו חברים טובים. לא היינו אויבים. לא היה ניתן להגדיר את הקשר ביננו מלבד שותפים לדירה. לפני שנתיים עזבתי את הדירה (בעוד חודש ושבוע זה יהיה בדיוק שנתיים) וכמה חודשים אחרי זה נמוכצ'יק מחק אותי מהפייסבוק. לא החלפנו מילה אחרי העזיבה שלי. לא בטלפון ולא בפייסבוק וכמובן שלא נפגשנו. דיי שכחתי מקיומו והנחתי שגם הוא שכח מקיומי.
לפני כמה ימים נמוכצ'יק שלח לי הצעת חברות בפייסבוק. הסכמתי להצעה וחלפה בראשי מחשבה שמוזר שהוא נזכר בי פתאום, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. הוא ניסה לתפוס אותי כמה פעמים בצ'אט, בכל פעם שלא הייתי מול הפייסבוק וכשעניתי לו - הוא לא היה מול הפייסבוק. עד שהערב שנינו היינו מול הפייסבוק באותו זמן.
הוא פנה אליי ושאל לשלומי ושאל מה חדש מבחינת חבר, עבודה, לימודים. עניתי לו שיש לי חבר כמעט שנה ושהתחלתי לפני שבוע לעבוד איפה שהתחלתי לעבוד ושלמדתי בשנה האחרונה הידרותרפיה וזה לא הצליח. החלפנו כמה מילים על העבודה החדשה שלי ואז שאלתי אותו מה פתאום הוא נזכר בי, הרי מאז עזבתי את הדירה לפני שנתיים - לא החלפנו מילה והרי הוא מחק אותי מהפייסבוק כמה חודשים אחרי שעזבתי את הדירה. הוא אמר שמחק אותי בגלל הגר (מה שאני ידעתי עליה זה שהיא הייתה החברה שלו והם גרו ביחד עד שנפרדו ואז הוא עבר לדירת שותפים איתי ויצא עם בחורה אחרת וגם הם בדיוק נפרדו כשעזבתי את הדירה. הסתבר שאחרי זה זה הוא חזר להגר והם שוב עברו לגור ביחד). נמוכצ'יק לא זכר את הדברים נכון וחשב שהפסקנו להיות שותפים כי הוא חזר לגור עם הגר, ואני הסבתי את תשומת ליבו שעזבתי את הדירה לפניו ואפילו לא ידעתי שהוא חזר אליה. הם נפרדו עכשיו שוב.
בקשר ללמה הוא פונה אליי - נמוכצ'יק שאל אם אפשר לדבר בכנות מלאה מבלי שאכעס. אמרתי לו שחופשי ואז הוא אמר שנזכר במשפט שאמרתי לו לפני שעזבתי את הדירה והוא שכדאי לנצל את הערב האחרון שלי בדירה ל...הבנתם לבד. הוא אמר שהוא מתחרט שסירב להצעתי בזמנו ושהוא רוצה לממש אותה וגם אמר שזכר שנפרדו דרכנו בצורה לא הכי יפה, ומכיוון שהוא עוזב את המרכז עוד יומיים וחוזר לגור בצפון - רצה לעשות תיקון עם כל מי שעניינים איתו לא נסגרו יפה בשנים בהם היה גר במרכז.
שום דבר בסיפור שלו לא הסתדר לי ואמרתי לו את זה. אמרתי לו שאם הוא חשב שהפסקנו להיות שותפים כי הוא עבר לגור עם הגר - אז איך אני אגיד לו משפט כזה? שלא לדבר על זה שאני בכלל לא זוכרת שאמרתי לו משפט כזה. גם אמרתי לו שאני לא מבינה למה הגר תבקש ממנו למחוק אותי בפייסבוק וגם שאני זוכרת בפירוש שהוא אמר לי כמה וכמה פעמים שהוא לא נמשך אליי בכלל. וגם למה שאני אסכים לשכב עם מישהו שלא החלפתי מילה שנתיים ושנעלם עוד יומיים.
הוא שאל למה מוזר לי שהוא נמשך אליי. הסברתי לו שלא מוזר לי בכלליות שמישהו יימשך אליי. שאני חושבת שאני נראית טוב ושיש לי הרבה ניסיון עם גברים, אבל הוא ספציפית אמר לי בפירוש מלא פעמים שהוא לא נמשך אליי ושאני זוכרת את זה מעולה כי הוא והשותף השני מהדירה ההיא - הם היחידים בעולם שאמרו לי את זה בפרצוף.
הוא אמר שאמר את זה בזמנו רק כי גרנו ביחד, כי לא טוב שיקרה משהו בין שותפים, אבל שכרגע היה שמח אם הייתי רווקה.
ואני שאלתי:"ואז היינו שוכבים מחר והיית עובר לצפון מחרתיים?"
והוא ענה:"אולי. לא באמת חשבתי קדימה."
ואני כתבתי:"זו הייתה ההצעה שלך, לא?"
והוא כתב:"אפשר לומר. אם זו הייתה - היית לוקחת אותה?"
ואני כתבתי:"אני אוהבת את החבר שלי."
והוא כתב:"לא חשבתי אחרת. רק בהנחה שהיית רווקה."
ואני כתבתי:"אולי."
והוא כתב:"ואם...אם...(תיאורטית בלבד)...הייתי אומר לך...שאם היינו נפגשים מחר בשביל זה אצלי...רחוק מהכול ואני הרי הולך עוד יומיים וזה נשאר בינינו בלבד?"
ואני כתבתי:"אני לא אבגוד בחבר שלי."
והוא כתב:" מעולה! שמח שמצאת מישהו שחשוב לך."
והוסיף:"לא הצעתי כלום כמובן. הכול תיאורטי."
ובזאת הסתיימה השיחה.
כל הסיפור הזה הזוי לי ברמות קשות במיוחד. גרתי עם הבחור שמונה חודשים והוא מעולם לא הביע שמץ של עניין, יש בסיפור שלו הרבה סתירות ובגדול זה נשמע כאילו הוא הפסיד בהתערבות או משהו.
מעבר לזה, מפריע לי שהוא חשב שאם לא היה לי חבר - הייתי שוכבת איתו. מפריע לי גם שמדבריי גם בהחלט היה ניתן להסיק את זה. והכי מפריע לי, שאם עכשיו לא היה לי חבר, אז אני חוששת שאולי באמת הייתי מסכימה להצעתו.
מה זה אומר עליי אם מישהו שלא החליף איתי מילה שנתיים וגם לפני לא היינו קרובים, מרגיש לגיטימציה לפנות אליי ככה בפייסבוק ולהציע לי סטוץ חד פעמי? מה זה אומר עליי אם אני מגיבה כמו שהגבתי ונותנת לו להרגיש שאם רק הייתי פנויה - הוא היה יכול לקבוע איתי תור לזיון, בצורה שדיי מזכירה קביעת תור לזונה, רק בלי החלק של הכסף?
אלה בדיוק הדברים שגורמים לפחד שלא באמת נרפאתי מכל עולם הסטוצידיה ושאם לא יהיה לי את א - אחזור להשתרלל עם כל העולם.
ואולי אני סתם קשה עם עצמי. הרי לא אמרתי לו בפירוש שאם לא היה לי חבר - הייתי שוכבת איתו, הרי סירבתי להצעתו ותכלס, אם הייתי זולה אז אולי הייתי גם מסכימה לבגוד ב-א.
ותכלס, גם אם הייתי סינגלית וכן הייתי מסכימה לשכב איתו - זה לא כזה נורא. הוא לא הביע כלפיי חוסר כבוד, הוא דיבר בעדינות, הוא בחור נאה וצעיר שאני יודעת שטוב במיטה ואם שנינו היינו רווקים והיינו מגיעים להחלטה משותפת ובוגרת - זה מותר בעולם החילוני ושנינו חילונים.
בשני הפוסטים הקודמים הבעתי מורת רוח מכך שאני אקדמאית שכבר שבע שנים פלוס בשוק העבודה ועדיין הגעתי למצב שאני עושה קורס הכשרה עם ילדות בנות עשרים שזה עתה השתחררו מהצבא. מישהי מהמגיבות כתבה לי שהייתי צריכה לחשוב על זה לפני שהלכתי ללמוד לתואר שלא נותן מקצוע ושתכלס היא לא מבינה למה אנשים הולכים ללמוד משהו שלא ממקצע אותם. אני רוצה לכתוב כאן את תגובתי בהרחבה.
קודם כל, 95% מהתארים הראשונים ההומניים לא נותנים מקצוע. אני ממש לא לבד בסירה.
דבר שני, גם כשעוסקים במשהו שהוא כביכול מקצוע - לפעמים מרוויחים פחות. תואר בעבודה סוציאלית למשל ממקצע, אבל אני יודעת שהרבה עובדות סוציאליות מרוויחות הרבה פחות מאנשים שעובדים בטלמרקטינג למשל.
דבר נוסף, לרוב גם בתואר שכביכול נותן מקצוע - לא עוסקים במה שלומדים. אני מכירה מישהו שעשה תואר בכלכלה ועובד בתור כלכלן והוא אמר שהדבר היחיד שלמד בתואר שעוזר לו בעבודה זה האקסל. גם אף פחוס שעובד בתור רנטגנאי ולמד רנטגן - אמר לי שהוא כמעט לא משתמש במה שלמד בתואר.
אני יודעת שכדי להיות מזכירה באוניברסיטה - חייבים תואר שני ותסכימו איתי שלא לומדים בתואר לתייק. אבל עדיין חייבים תואר שני כי האוניברסיטה היא מסננת. אם למדת במשך שנים - סימן שאתה רציני. זו גם הסיבה שלעובדי מדינה נותנים תוספת בשכר אם יש להם תואר.
אני למדתי בין השאר גם סוציולוגיה. סוציולוגיה זה משאבי אנוש והרבה בנות מהתואר שלי הלכו לעבוד בחברת כוח אדם בתור יועצות השמה, שזה כביכול כן מה שלמדנו. גם אני התראיינתי לחברת כח אדם בתור יועצת השמה ושם נאמר לי שרוב העבודה היא לחזור לאנשים ששלחו קורות חיים למשרה מסוימת ולהציע להם משרה אחרת. זה נקרא מכירה. אז תכלס, זה נשמע לי בדיוק כמו להיות נציגת שירות ומכירה. זה נשמע לי גם מאד דומה למה שאני הולכת לעשות בתור אחראית פניות הציבור שזה לקרוא פניה כתובה של לקוחות, לערוך בדיקה ואז לחזור אליהם בטלפון.
ואגב, התואר שלי לא היה תנאי קבלה לתפקיד, אבל אני חושבת שהוא בהחלט עזר ונתן לי יתרון על פני מתמודדות אחרות. עובדה שזו הפעם הראשונה שהם לוקחים מישהו מבחוץ לתפקיד הזה.
אני לא רוצה ולא יכולה לעשות תואר בהנדסת חשמל. אז עשיתי תואר במשהו שרציתי ויכולתי. ואני לא מתחרטת. הרחבתי אופקים וזו הייתה חוויה. תמיד טוב להעשיר את עצמך. לא הפסדתי כלום. אם כבר - רק הרווחתי.
אני לא אשקר. בטח שמבאס אותי המצב ושהייתי רוצה להתקדם יותר, אבל אנשים נבנים לאורך זמן. ותכלס, גם אם כל חיי רק אחליף עבודות מזדמנות בקצב ולעולם לא אמצא עבודה טובה ומכניסה לאורך זמן - לפחות גם למדתי במשך שלוש שנים ולא רק עבדתי בעבודות האלה.
ואסיים את הנושא בציטוט שמישהו אמר פעם לאימא שלי:"יש אוניברסיטה ויש לשכת התעסוקה. האוניברסיטה היא לא לשכת העבודה."
לאחרונה יש לי ספקות לגבי הזוגיות עם א. זה לא שרע לי. אבל גם לא טוב לי.
לא התראינו שבוע וחצי, כי הילדים שלו באו לבקר אותו וגם בקושי דיברנו בטלפון הזה. ומציק לי כמה שהחיים שלנו לא משותפים: אני לא מכירה את הילדים שלו, אני לא מכירה את ההורים שלו. כשאני אומרת את זה ל-א אז הוא אומר לי לשאול את עצמי האם אני באמת ששה להכיר את ילדיו, מה שידרוש גם שאכיר את מושקי ומה זה ייתן לי שמושקי תדע עליי מלבד זה שהיא תציק לי, ושהוריו לא רוצים להכיר אותי, כי הם לא רוצים לשקר למושקי. גם כן המושקי הזאת. לאישה הזאת, שאפילו לא יודעת על קיומי, יש המון השפעה על החיים שלי.
שאלתי אותו אם גם כשנעבור לגור ביחד - הוא יעלם לי ככה לשבוע לבלות בבית הוריו עם מושקי והילדים. והוא אמר שהוא לא מבלה עם מושקי, אלא עם הילדים ושאין שום סיבה שאותה סיטואציה לא תקרה גם אם נחיה ביחד. ובאותו רגע לא חשבתי על לשאול, מה בעצם אני אהיה אמורה לעשות, אם יהיה לנו ילד משותף ו-א ככה יעלם לנו לשבוע.
היחס שלו לדת מורכב. הוא למשל כן מנסה לשמור שבת. דברים מסוימים שומר ואחרים לא. הוא הפסיק ללבוש חולצות לבנות לפני כמעט שנה, אבל הכיפה השחורה תמיד על ראשו. אף פעם לא מרפה ממני החשש שיום אחד הוא יחזור שוב בתשובה.
הרבה דברים במראה החיצוני שלו מפריעים לי: הכתמים האדומים על הפנים, השיניים העקומות, הלשון עם החלק החסר, הזקן ושיעור (מהמילה שיער) היתר בכל גופו, הכרס שהתחילה לצמוח. כשהוא מתגלח ועם מייקאפ ולא פותח את הפה - אני חושבת שהוא גבר נאה.
מפריע לי שהוא לא אומר מיוזמתו שהוא אוהב אותי או שהוא מתגעגע אליי. אם אני אומרת אז הוא אומר:"גם אני."
מפריע לי שלאחרונה רבנו כמה פעמים (כלומר אני רבתי. א לעולם לא יזום מריבה. גם אני וגם כל שאר העולם יכולים להתייחס אליו איך שרוצים והוא אף פעם לא יעמיד אף אחד במקום, שזה עוד משהו שמפריע לי).
אני כן אוהבת אותו. כן נעים לי במחיצתו. אני כן חושבת שהוא אדם מיוחד ונפלא. אבל יש חשש שלא מרפה ממני. אני יודעת שאחת הסיבות שאני איתו היא שאני מפחדת להיות לבד. אני יודעת שאחת הסיבות שאני איתו היא שאני כבר בת 27 ועושה תחרות עם כל שאר הבנות, שבגילי או צעירות ממני וכבר מצאו את החצי השני שלהן. ואני חושבת שזה לגיטימי שזו תהיה אחת הסיבות. החשש שלי הוא שהסיבה הזאת יותר מדי עיקרית. אני נזכרת באקס שלי השרירן, שלא רק שלא אהבתי אלא ממש לא סבלתי, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי שאני אוהבת אותו ואפילו נדנדתי לו שנעבור לגור ביחד ורק אחרי הפרידה הבנתי שהייתי איתו רק כי לא רציתי להיות לבד.
אין סיכוי שזה יקרה עם א, כי אני כן אוהבת אותו וכן נעים לי במחיצתו, אבל אני תמיד שואלת את עצמי האם הייתי איתו, למרות כל הבעיות והדברים שמפריעים לי, אם לא היה נראה לי בלתי נסבל להיות לבד, בגלל הגיל הלוחץ (למרות שאני לא בת 40 ויש הרבה בנות סינגליות מעל גיל 27 אבל אני לא נותנת לעובדות לבלבל אותי) ואם לא הייתי מפחדת לחזור למצב שבו תמיד הייתי כשאני סינגלית, שהוא לשכב עם הרבה גברים במקביל שלא מכבדים אותי. בתקופות קשות במיוחד הגעתי למצב שבו סימסתי לחמישה גברים במקביל לבוא לזיין אותי וכל הקודם זוכה. אני מקווה שאני כבר לא שם, אבל לא יכולה להיות בטוחה. בכל זאת, מעולם לא הייתי סינגלית מבלי להשתרלל. ואני כל כך רוצה כבר להתמסד. אני כל כך רוצה שהדירה הבאה שאגור בה תהיה עם בנזוג ולא עם שותפים, אני כל כך רוצה להתחתן, אני כל כך מותשת מהחיפוש.
עסק ביש.
שבוע טוב.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
