היי,
אני סובלת מאלרגיה קשה לבירוקרטיה וטופסידה. תנו לי למלא מסמכים, תנו לי להתרוצץ סביב מוסדות ואני אשתגע. לא אשכח שאחרי שפיטרו אותי מחברת האשראי, הגיעה לי קצבת אבטלה בוודאות ולא קיבלתי אותה, רק כי פחדתי לברר מה בדיוק הפרוצדורה וכי חששתי למלא טפסים ולטפל בזה (מטומטם אך נכון!). לא מזמן שמעתי שאם המשכורת שלי נמוכה משכר הדירה - אני יכולה לקחת שלושי תלושי שכר אחרונים לעירייה ולקבל הנחה בארנונה, אבל אני לא עושה את זה. גם שנה שעברה הגיעה לי הנחה בארנונה, גם בגלל העניין הזה של השכר וגם כי הייתי סטודנטית, אבל אני רק שומעת את המילים "למלא טופס" ומיד חוטפת רגליים קרות.
בנוסף, אני לא ששה להתעסק בדברים שקשורים לזה שאובחנתי על הספקטרום האוטיסטי. לקח לי הרבה זמן לעכל ולהתרגל לרעיון.
אז כשאני צריכה להתמודד עם בירוקרטיה שקשורה לאוטיזם - זה שילוב של שתי שנאות טהורות.
אבל לאחרונה החלטתי, או ליתר דיוק אימא שלי החליטה, שהגיע הזמן להרים את הכפפה ולהתחיל לטפל בדברים. קוראים קבועים וודאי זוכרים שהיא קבעה לי פגישה עם עובדת סוציאלית ברווחה של גבעתיים, והעובדת הסוציאלית הסבירה בדיוק מה הביורקטיה כעת.
הפסיכולוגית שלי הציעה שאכתוב לעצמי כל מה שאני צריכה לעשות ברשימה מסודרת. אז זה מה שעשיתי. לקחתי דף ועט, כתבתי כותרת "דברים לעשות כי אני אוטיסטית" וחילקתי את המטלות לתתי קטגוריות של "דיור", "עבודה", "קבוצת תמיכה" ו"ביטוח לאומי".
תחת הקטגוריה של קבוצת תמיכה כתבתי:"פגישת הכרות ביום שלישי" ו"לשלוח טפסים להנחה". העובדת הסוציאלית המליצה על קבוצת תמיכה לאנשים על הספקטרום, אז אימא שלי קבעה לי פגישת הכרות. הקבוצה עומדת להיפתח בדצמבר. פגישת ההכרות עולה 300 שקל וכל מפגש בקבוצה עולה 200, אבל מסתבר שיש הנחות של עד 80% וצריך בשביל זה למלא טפסים, שהמזכירה שלחה לאימא שלי, ולשלוח להם בחזרה.
אז היום הייתה לי את פגישת ההיכרות. מסתבר שלא מדובר בקבוצת תמיכה אלא בסדנא. שתי נשים, אחת מהן עובדת סוציאלית והשניה פסיכולוגית, מעבירות סדנא בת 30 מפגשים לבערך עשרה אנשים על הספקטרום. עשרת המפגשים הראשונים נועדו ללמוד על רגשות ולתרגל, עשרת המפגשים שאחרי זה נועדו כדי ללמוד על תקשורת בין שני אנשים ולתרגל ועשרת המפגשים האחרונים נועדו כדי ללמוד על אינטרקציה בקבוצה. בנוסף לפגישה השבועית של כל עשרת האנשים, אז יחלקו אותנו גם לקבוצות של בסביבות השלושה אנשים שיפגשו פעם נוספת בשבוע, כדי לתרגל סיטואציות חברתיות.
צירוף מקרים הזוי במיוחד זה שהפסיכולוגית שמעבירה את הסדנא, היא לגמרי במקרה אותה פסיכולוגית שעשתה לי את האבחון. זה נורא הביך אותי, כי התנהגתי כמו בהמה וצרחתי עליה כשגיליתי שזה אבחון על אוטיזם וגם צרחתי עליה כשהאבחון גילה שאני על הספקטרום. אבל היא לא שומרת לי טינה. בשיחת היכרות דיברנו במשך בערך שעה על עצמי ועליה ועל המטפלת השניה ועל הקבוצה ואז גם התנצלתי בפניה והיא לגמרי קיבלה את התנצלותי ואמרה שזה מובן וקרה לה גם עם מטופלים אחרים.
אז מתחתי קו מעל "פגישת היכרות ביום שלישי." עכשיו רק נותר למלא את הטפסים להנחה ולשלוח כדי שאוכל למתוח קו גם על הסעיף השני.
תחת הקטגוריה של דיור כתבתי: "להתקשר לברר על סומכת" (סומכת זו מישהי שתגיע פעם בחודש לעזור לי בתחזוק הדירה). העובדת הסוציאלית של גבעתיים צריכה לדאוג לזה, אז אני צריכה להתקשר לברר איפה דברים עומדים.
תחת הקטגוריה של עבודה כתבתי: "לחכות שיזמנו אותי לאבחון וסדנאות בבית אקשטיין", שזה בעצם לא דורש שום התערבות אקטיבית מצדי. העובדת הסוציאלית של גבעתיים אמרה שתשלח את האבחון שלי, יחד עם חוות דעת לארגון לאדם האוטיסט והם ישלחו את הטפסים לבית אקשטיין שיעשו לי אבחון תעסוקתי, יעבירו לי סדנאות איך להחזיק מקום עבודה, ימצאו לי מקום עבודה שמתאים לי וילוו אותי שם.
עוד סעיף ברשימה היה:"להתקשר לנדנד לבית משפט". זה בכלל לא קשור לאבחון או לאוטיזם. אני מנסה להתקבל להיות קלדנית בבית משפט. עברתי את הראיון הראשוני של הקלדת מילים רבות בדקה והשלב הבא זה שיצא מכרז, אחריו יזמנו אותי למבחנים פסיכו-טכניים שאם אעבור אותם - אתקבל. זאת שעשתה לי את הראיון אמרה שלא יודעים מתי המכרז יצא והחלטתי שאתקשר אליה פעם בשבוע לנדנד ולשאול.
אז עשיתי את זה ומתחתי קו מעל הסעיף.
עוד סעיף שכתבתי לי זה:"להתקשר לברר מה קורה עם משכורת מגן." עבדתי בגן ילדים במשך יומיים לפני חודשיים, הגננות לא שילמו לי ולכן פניתי לעמותת ידיד שהיא עמותה שעוזרת במקרים כאלה ( גם זה לא קשור בשום צורה לאוטיזם). אני אתקשר מחר.
תחת הקטגוריה של "ביטוח לאומי" יש הכי הרבה סעיפים. אני עומדת לפנות לביטוח לאומי ולבקש קצבת נכות. קודם כל כתבתי "להביא תלושים לאימא". התחלנו למלא את הטפסים המגעילים שלהם והם דורשים תלושי שכר מה15 חודשים האחרונים. נותרו לי עוד כמה תלושי שכר אחרונים בגבעתיים, אז כבר הכנסתי אותם לתיק, כדי לקחת אותם לירושלים, כדי שנוכל לצרף אותם. אז מתחתי קו מעל הסעיף הזה.
עוד סעיף זה "לשנות כתובת בתעודת זהות במשרד הפנים". בתעודת זהות שלי היה כתוב ירושלים וכדי שאוכל לגשת לביטוח לאומי של המרכז - הייתי צריכה לשנות את הכתובת בת.ז לגבעתיים. הייתי בטוחה שזה מזה בירוקרטיה. עובדה שאני מכירה המוני אנשים שעברו למרכז מכל מני מקומות בארץ, גרים במרכז כבר שנים ולא שינו את הכתובת. אבל מסתבר שאין שום בירוקרטיה ושום פרוצדורה. משרד הפנים נמצא במקרה 5 הליכה מהבית שלי אז הלכתי חמש דקות, נכנסתי, תוך חצי דקה הגיע תורי, תוך דקה הפקידה שינתה את הכתובת במקום ויצאתי משם עם הכתובת החדשה. הייתי המומה כי אני גרה במרכז כבר ארבע שנים, העניין הזה של הכתובת עשה לי המון בעיות ואני מופתעת שלא סידרתי את זה קודם. אז עכשיו עשיתי גם את זה ומתחתי קו מעל הסעיף הזה.
עוד סעיף זה "אישור מהבנק שאימא מיופת כח". כדי להוכיח לביטוח לאומי שאימא שותפה שלי בחשבון הבנק, כדי להראות שאני לא כל כך עצמאית. אבל מסתבר שאני לא צריכה לדאוג לזה. כי אימא כבר השיגה אישור כזה. אז מתחתי קו מעל הסעיף הזה.
עוד סעיף זה "אישור שאני לוקחת ציפרלקס" שזה כדור נגד דיכאון שאני לוקחת וכדאי שביטוח לאומי ידעו על זה, אבל זו לא בעיה. אימא או אני נבקש מרופא המשפחה אישור על זה ואז אוכל למתוח קו גם על זה.
וסעיף אחרון:"לסיים למלא טפסים". שאת זה אעשה ביום חמישי הקרוב כשאהיה בירושלים. כמעט לא נותר מה למלא בטפסים לביטוח לאומי. רק לכתוב כמה קיבלתי בתלושי שכר האחרונים.
נראה לי שהחלק הקשה כבר מאחוריי. בימים הקרובים אסיים סופית עם כל הבירוקרטיה ואז אוכל רק להינות מעזרה שתינתן לי בתחומי הדיור והתעסוקה וגם עזרה בכישורי חיים.
מסתבר שבוריס לא עומד להפרד מהחברה שלו ולכן אני נותרתי בלי סקס. עברו כבר שישה שבועות מאז הפעם האחרונה, שזה פרק זמן שיא הארוך בשבילי. היו רק פעמיים או שלושה, שהייתי בלי סקס לפרק זמן ארוך כזה, בכל התשע שנים שעברו מאז הפעם הראשונה שלי. אבל אני ממשיכה לעמוד בהבטחתי לעצמי שלא אשתרלל.
החלטתי שאעשה סקס רק אם זה יעמוד באחד מהתנאים הבאים: או שזה יהיה מישהו שאצא איתו, או שזה יהיה בוריס או שזה יהיה סטוץ, אבל אחרי ש2014 תסתיים. כולי תקווה שזה יהיה עם מישהו שאצא איתו. בנתיים אין בנמצא מישהו כזה.
אגב, ביום ראשון א ואני אמורים להיפגש, אחרי החודש שלקחנו כדי שכל אחד יחשוב על הדברים ויחליט אם הוא רוצה לחזור להיות ביחד, אבל הפעם למערכת יחסים בוגרת. הגעתי למסקנה שאני לא רוצה. עצם זה שאני כמעט לא חושבת על א וכמעט לא מדברת עליו - מראה לי עד כמה התגברתי עליו ושאם נחזור להיות ביחד אז זה יהיה רק כי אני לא רוצה להיות לבד. אני אוהבת אותו, מכבדת אותו ומאחלת לו רק טוב, אבל אני יודעת עמוק בפנים עד כמה הוא לא מתאים לי ושהוא כבר לא יכול להכיל אותי ושגם אם כן - אני לא יכולה להכיל אותו. אין לי סבלנות אליו.
מימי ובעלה הציעו לי בתוקף לא להיפגש איתו בטענה שאם אני לא רוצה לחזור אליו, אז חבל על הזמן שלי. בוריס הציע לי בתוקף כן להיפגש איתו. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני כן כנראה אפגש איתו. זה לא שאני עד כדי כך עסוקה, שאני לא יכולה לפנות שעתיים, לשבת איתו בבית קפה שצמוד לביתי.
עבדתי החודש כל יום, חוץ מביום הראשון של החודש ומאתמול (אתמול הייתה הפעם היחידה שלא הייתה משמרת בסקרים), אז ניצלתי את הזמן כדי לנסוע לחיפה לבקר את מימי. בשבוע הראשון של החודש עבדתי בעבודה הנצלנית אצל ההוא שהמציא את הסטארט אפ שסיפרתי עליו בבלוג והחל מהשבוע השני עבדתי כל יום בסקרים. אני נותנת חמש משמרות בשבוע ומושכת הרבה יותר מחמש שעות, שזה זמן של משמרת, אלא עובדת 7-8 שעות ביום. המוח כבר יוצא לי מהאוזניים. אני ממש מרגישה איך יוצא קיטור, אבל אני יודעת שאין ברירה ואני זקוקה לכסף וגם נעים לי כמה שמרוצים ממני ושאני טובה בעבודתי.
חיי החברה שלי נהדרים. הפסקתי גם לבזבז כסף על יציאות. פעם בכמה ימים דורה באה אליי לדירתי, זה כבר הפך להיות מסורת שכל מוצ"ש אני נפגשת עם אנג'ל בדירתו שבירושלים, ולפעמים אני נפגשת עם חברה/ידיד בחוץ, אבל הקצבתי לעצמי שאני לא מוציאה יותר מ20 שקל על יציאה וגם זה לא יותר מפעם בשבוע. אז 80 שקל על יציאות בחודש זה כלום. בעצם, פעם או פעמיים בחודש אני מרשה לעצמי להוציא קצת יותר, כמו למשל שהלכתי עם עדוש לפאב לפני כמה ימים. או כמו למשל שאומנם הלכתי לביתה של מימי ולא יצאנו לבלות, אבל הנסיעה לחיפה עלתה לי 57 שקל ברכבת וזה מבלי לקחת בחשבון אוטובוסים פנימיים ובדרך גם קניתי לי קפה ומאפה.
זמנים טובים לכל.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
