היי,

ירדתי מהאוטובוס ב14:30 בקניון. הלכתי לבית מרקחת וראיתי שכתוב שהם היו פתוחים עד 13:00 ויפתחו שוב ב16:00 אז אמרתי לעצמי שלא אחכה עד אז ואקנה בקניון. נכנסתי לקניון והלכתי לסופר פארם, אבל זאת שעוזרת לקחת את התור (נראה לי שקוראים לזה גניטרית), אמרה שעושים ספירת מלאי של התרופות של הכללית עד 17:00, אז לא אוכל לקנות. החלטתי שאחכה עד 16:00 ואז כבר אקנה בבית מרקחת. בינתיים העברתי את הזמן בלקנות לי חולצה וסוודר ממש יפים ב50 שקל כל אחד. קניון גבעתיים בדרך כלל ממש יקר, אבל בחנות "דניאלה" יש מציאות זולות. אחר כך גם התיישבתי לאכול ואחרי שסיימתי התקשרתי ל-א.

לאחרונה יצא לי לחשוב על היחסים ביננו, והגעתי למסקנה שאני רוצה שאולי ננסה לחזור. לא החלטתי סופית שאני רוצה לחזור אליו, אבל פתאום קלטתי שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו, הוא אוהב אותי ומתגעגע אליי ובפגישה בינינו לפני כמה שבועות, הוא אמר שהוא מאד מתגעגע אליי כאדם, אבל לא מתגעגע למסגרת החונקת את הזוגיות. וחשבתי על זה שאני יכולה להיות פחות נודניקית. א תמיד אמר שהוא לא יהיה בקשר זוגי, כשהוא יודע בוודאות שאין עתיד משותף ולכן אולי אני צריכה להירגע קצת ולחכות שהדברים יקרו מעצמם בעוד חצי שנה.

בקיצור, האינסטלטור תיקן את הסתימה באמבטיה. בינתיים אף פחוס ואני ישבנו בסלון, דיברנו, צחקנו ורבנו כהרגלנו. ואז האינסטלטור שאל, כמו כל בעל מקצוע שאיי פעם הגיע אלינו, אם אנחנו זוג או שותפים, כי אנחנו רבים ומדברים בדיוק כמו זוג.

בכניסה לבניין שלי הוא חיבק אותי ואז התנשקנו. הוא הגבר הראשון איי פעם שליקק את שפתיי. דרך יצירתית להתנשק. הוא גם אחד הגברים הבודדים בעולם, שרק התנשקתי איתם ולא עשיתי שום דבר אחר. אבל ממש כלום. התנשקנו בלהט כמה דקות, כשזרועותיו מסביב לכתפיי וזרועותיי מסביב למותניו ואז התנתקנו, אמרנו:"לילה טוב" ואני נכנסתי לבניין ולבית שלי והוא עלה על האופנוע, כדי לחזור לביתו.

תם הפוסט.