היי,
החלטתי לכתוב סיכום שנתי, מחולק לחודשים, שבו אסכם את שנת 2014. בניגוד לסיכומים קודמים, הסיכום הזה לא ממוחזר. יש חפיפה רק בחודש אחד מסיכום אחר.
אגב, הסילבסטר הוא התאריך בו איבדתי את בתוליי, אז אני חוגגת לא רק שנה אזרחית חדשה, אלא גם סקסלודת 9.
ובלי הקדמות נוספות אגש לסיכום:
ינואר
הייתי בעיצומם של לימודי הידרותרפיה.
חזרתי לקחת שיעורים פרטיים בשחייה (לקחתי כדי להתקבל ללימודים וחזרתי כי אני ראיתי שאני במקום לא טוב בשחייה, יחסית לכיתה).
הייתי בעיצומם של סדרת אבחונים, שנועדו לקבוע אם אני על הספקטרום האוטיסטי.
א ואני היינו ביחד שלושה חודשים ומשהו. אמרתי לו לראשונה שאני אוהבת אותו.
התחלתי לעבוד בחנות לבנים, אבל אחרי יומיים פוטרתי.
מצאתי עבודה בגלידריה, אבל החלטתי להתפטר כי בעל המקום רצה יותר מדי משמרות, ואני בדיוק התחלתי תקופת מבחנים.
פברואר
א אמר לי לראשונה שהוא אוהב אותי.
התחלתי סמסמטר שני בלימודי ההידרותרפיה.
באמצע פברואר התחלתי לעבוד בסקרים.
בסוף פברואר התחלתי סטאז.
מרץ
התחיל להתעורר חשש שלא אוסמך ללימודי ההידרותרפיה.
התגלו סדקים גם בזוגיות שלי ושל א.
היו מעט מאד משמרות בסקרים.
אפריל
נסעתי לסופשבוע בקיבוץ בערבה כדי לבקר את אחותי, ביחד עם א.
היו מעט מאד משמרות בסקרים, אפילו פחות מכרגיל, בגלל החגים.
בסוף אפריל קיבלתי את תוצאות האיבחון ולקחתי מאד קשה את זה שאובחנתי על הספקטרום.
מאי
עברתי בהצלחה מועד ב בהידרו.
בסוף מאי נכשלתי בשיטה שנקראת "ווטסו" ולקחו אותי לשיחה קשה גם בהדרכת השחייה וגם בסטאז.
היו מעט מאד משמרות בסקרים.
יוני
הבנתי שההידרותרפיה היא לא בשבילי. פרשתי מהסטאז ולא ניגשתי למבחן הסופי בהידרו, אבל החלטתי להמשיך להגיע לשיעורים גם בהידרו וגם בהדרכת השחייה.
היו קצת יותר משמרות בסקרים.
יולי
את המחצית הראשונה של יולי העברתי במיטה, אומללה בגלל מצבי הכלכלי הקטסרופלי, בגלל הכישלון בלימודים ובגלל האבחון. כמעט לא היו משמרות בסקרים ולא מצאתי סיבה לקום.
במחצית השניה של יולי שלחתי המון קורות חיים והלכתי להמון ראיונות עבודה.
בסוף יולי התקבלתי לעבודה בתור אחראית פניות ציבור.
אוגוסט
מלאו לי 27.
באמצע אוגוסט התחלתי קורס של שמונה שעות ביום, שנועד לנציגי שירות. אני אומנם הייתי מיועדת להיות אחראית פניות ציבור, אבל מכיוון שהגעתי מבחוץ - הייתי צריכה לעשות את הקורס הזה.
ספטמבר
באמצע ספטמבר סיימתי את הקורס והתחלתי לעבוד במחלקה של פניות הציבור. היה לי קשה להתמודד עם המערכות מבחינה טכנית וגם קשה להתמודד עם הלקוחות. כעבור כמה ימים פוטרתי ולקחתי את זה מאד קשה.
היו לי בעיות רציניות עם א, שלקחתי מאד קשה וגם החוזה שלי עמד להסתיים ופחדתי שאף פחוס יעזוב את הדירה. בסופו של דבר הוא נשאר בדירה וחתמנו חוזה לשנה נוספת.
לזוגיות שלי ושל א מלאה שנה.
בסוף ספטמבר מצאתי עבודה בתור מטפלת בגן ילדים, כשלמעשה מה שהגננות התכוונו שאהיה זו מנקה.
אוקטובר
התפטרתי מהעבודה בגן ילדים אחרי יומיים.
חזרתי שוב לשלוח המון קורות חיים וללכת להמון ראיונות עבודה, אבל החגים הקשו עליי.
החלטתי להפרד מ-א, אבל הוא היה בחו"ל. עשיתי טעות ויצאתי להשתכר עם ב ושכבתי איתו.
בסוף אוקטובר גם חזרתי לשוק הפנויים-פנויות וגם חזרתי לשוק העבודה באותה יממה. ממש הרגשתי שעליי נכתב השיר "אצא לי השוקה". גם נפרדתי מ-א וגם מצאתי עבודה בתור רכזת גיוס בחברת קד"ם.
עברתי בחברת קד"ם קורס של שלושה ימים ואז פוטרתי. יום למחרת כבר מצאתי עבודה חדשה בחברת סטרט-אפ בתור "מנהלת תיקי לקוחות" בחבר שזה שם שנשמע מאד פלצני וחשוב, לתפקיד שהוא בכלל לא חשוב.
נובמבר
שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד בחברת סטרטאפ - התפטרתי.
החלטתי שאני מפסיקה לשלוח קורות חיים ומפסיקה ללכת לראיונות עבודה. החלטתי לעבוד בנתיים בסקרים ולחכות שיהיה מכרז בבית משפט לתפקיד של קלדנית וגם לחכות שיזמנו אותי לאבחון תעסוקתי מבית אקשטיין. החלטתי גם לפנות לעוד כל מני ארגונים שעוזרים לאנשים על הספקטרום.
הייתה עבודה כמעט כל יום בסקרים אז עבדתי שם בכל פעם שהייתה משמרת.
בסוף נובמבר שכבתי עם הבלוגר.
דצמבר
בתחילת דצמבר שכבתי שוב עם הבלוגר.
א ואני נפגשנו ונוכחנו לראות עד כמה אנחנו אוהבים ומתגעגעים, אבל שלא נכון לנו כרגע לחזור. התעלסנו.
היה משהו מיני גם ביני לבין בוריס, אבל לא קיימנו יחסי מין מלאים.
שכבתי שוב עם ב.
יצאתי לדייט עם טולי ובסופו התנשקנו, אבל החלטתי לא להפגש איתו שוב, כי הבנתי שהוא רוצה רק לזיין אותי והחלטתי להתמתן קצת בקטעים האלה.
לא הייתה עבודה בסקרים במשך שבועיים ומשהו, אז עבדתי בשבוע הראשון של החודש ובשבוע האחרון של החודש.
התחלתי סדנא לכישורי חיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי (לא אנשים שדופקים את הראש בקיר, אלא אנשים שיותר קשה להם לקרוא את הוראות ההפעלה של החיים, כמוני).
היום הייתה לי הפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית שלי, אחרי כמעט שנתיים. אני מאד אתגעגע אליה, אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה.
אני יודעת שזה נשמע כאילו קרו לי בעיקר דברים רעים השנה: נכשלתי בלימודים, פוטרתי ממקומות עבודה, אובחנתי על הספקטרום האוטיסטי.
אבל מצד שני, אומנם לא כתבתי על זה בפוסט, אבל זו הייתה שנה נהדרת מבחינה חברתית. נהניתי מחיי חברה שוקקים מאד ונפגשתי עם חבריי המון. ראיתי עד כמה יש אנשים ששם בשבילי ואני שם בשבילם.
השנה זו גם התאפיינה בקרבה גדולה מתמיד למשפחתי הנהדרת.
וכיום אני מבינה שהאבחון הוא לא משהו רע שקרה לי, אלא משהו טוב. אומנם בהתחלה לקחתי את כסוף העולם, אבל היום אני חושבת שזה דווקא טוב שאובחנתי, כי ככה אני יכולה לקבל עזרה וחוצמזה, אני אותו אדם יום לפני פיסת הנייר הזו ויום אחרי פיסת הנייר הזו.
ובקשר ללימודים, אומנם לא הוסמכתי, אבל אני חושבת שהם גם נתנו לי המון. אני לא חושבת שהפסדתי משהו כי למדתי, אלא רק הרווחתי (בעצם הפסדתי כסף, כי כמעט לא עבדתי במהלך הלימודים ונקלעתי לחובות, אבל יום אחד אכסה אותם).
ובנוסף, מאד מחזק אותי שיש מישהו שאוהב אותי ואני אוהבת אותו. אומנם אנחנו כבר לא ביחד, אבל עדיין יש בזה משהו מנחם. א ואני היינו ביחד יותר משנה.
אני מאחלת לעצמי שבשנת 2015 אמצא את החצי השני שלי.
אני מאחלת לעצמי שבשנת 2015 אמצא עבודה שהולמת את הכישורים שלי.
אני מאחלת לעצמי שאמשיך להנות מהאור ומהתמיכה שאני מקבלת ממשפחתי ומחבריי.
והחשוב מכל: אני מאחלת לעצמי להיות מאושרת.
רק אושר גם לקוראים.
שנה אזרחית טובה!
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
