 כינוי:
בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2015
דברים מתחילים להסתדר ולתפוס צורה
היי,
מי שקרא את הפוסט הקודם - בוודאי זוכר שביום חמישי עבדתי ולאחר מכן חיכיתי ל-א ואז הלכנו למסעדה ואחרי זה הלכנו לבית שלי והתעלסנו.
מי שקרא את הפוסט הקודם - בוודאי גם זוכר שביום שישי א יצא ממני (תרתי משמע) ואני נחתי עוד שעה ואז הלכתי לסדנא לכישורי חיים שמיועדת לאנשים על הספקטרום האוטיסטי בפעם השנייה, ושאני ממש מרוצה ממנה ושאחרי זה הלכתי לשוק איכרים ואז חזרתי לדירה, כתבתי את הפוסט הקודם ואז נחתי עד הערב.
בערב יצאתי עם אף פחוס וחבריו לפאב. היינו בערך עשרה חבר'ה. היה ממש כיף. אני מסתובבת בדרך כלל עם צוצו או עם דורה, ששתיהן דתיות ושלא מכירות זו את זו, אז מדובר בפגישות אחת על אחת בבתי קפה, בתים וקולנוע. זה נחמד מאד, אבל לפעמים בא לי סתם לעשות חיים ולא לחפור על החיים שלי. ממש נהניתי לדבר ולצחוק ולהשתכר ולהקשיב למוזיקה הרמה בפאב, עם חבריו של אף פחוס. אפילו שיחקנו "קווה קווה דה לה אומה." ממש התלהבתי כי בדרך כלל אני לא הולכת לפאבים, אבל זו כבר הייתה הפעם השלישית באותו שבוע, הרי בשישי הקודם הלכתי לפאב עם בוריס וחבריו לכבוד יומולדתו וביום רביעי הלכתי עם דורה לפאב לכבוד הסילבסטר.
ביום שבת ישנתי כל היום ודיברתי ואכלתי וראיתי טלוויזיה עם אף פחוס.
ביום ראשון בבוקר דיברתי עם אימא שלי והיא אמרה שבאופן סופי ומוחלט יש לנו את כל המסמכים ומילאנו את כל הטפסים לביטוח לאומי ושהיא בדרך להגיש אותם בלשכה בירושלים. כולכם בוודאי זוכרים כמה אני שונאת טופיסידה ובירוקרטיה, אז שמחתי. רק תיקנתי את אימי היקרה שהיא לא יכולה להגיש אותם בירושלים, אלא צריך להגיש אותם במרכז. הרי בדיוק בשביל זה שיניתי כתובת בתעודת זהות. היא אמרה שאני צודקת ושאקח את המעטפה כשאחזור לירושלים בסופשבוע ואגיש את זה במרכז בתחילת שבוע הבא. זה אומנם קצת מנדנד ואומנם אצטרך לחכות לתשובה מביטוח לאומי במשך זמן רב, אבל לפחות אני יודעת שאת החלק שלי עשיתי, ולכן רווח לי מאד.
הלכתי לעבודה בסקרים. בהפסקה ראיתי שזאת שעשתה לי את הראיון להיות קלדנית בבית משפט התקשרה אליי. חזרתי אליה מהר והיא אמרה לי שנפתח מכרז לתפקיד הקלדנית. סופסוף!!!! עשיתי את הראיון להיות קלדנית (קרי מבחן שבו היא בדקה כמה מילים אני מקלידה בדקה) לפני חודשיים שלמים (ב5.11) והנשמה כבר יצאה לי מרוב ציפייה שיפתח כבר מכרז. היא שוב הסבירה לי שעליי למלא את פרטיי דרך אתר ושאין מצב לא לעבור את המכרז, כי זה רק למלא פרטים ואז שהם יזמנו אותי למבחנים פסיכו-טכניים ואם אעבור אותם - אוכל להתחיל להיות קלדנית. זה אומנם עדיין מאד לא בטוח שאהיה קלדנית, אבל רווח לי כל כך שזה מתקדם סופסוף!
כשחזרתי הביתה, בערב, אז שוב התקשרתי אליה כדי להבין לאיזה אתר אני צריכה להיכנס בדיוק. היא הסבירה לי ונתנה לי קוד כדי להיכנס למכרז, אבל זה עשה לי בעיות. היא גם אמרה לי שכדאי לי לצלם ולהוסיף את התעודה של הזכאות לתואר שלי, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה, אז נלחצתי.
היום (יום שני) לא הלכתי לעבודה כי כאב לי הגרון. שוב ניסיתי להיכנס לאתר כדי לעשות את המכרז, התייעצתי בצ'אט עם נציגת תמיכה טכנית והיא הסבירה לי איך להיכנס. מילאתי את כל הפרטים שלי. רק לא הגשתי את המכרז, כי אני לא יודעת להוסיף את התעודה של הזכאות לתואר. קבעתי עם דורה חברתי שבערב אלך לביתה והיא תצלם ותוסיף לי. אחרי זה אצטרך לחכות שהם יזמנו אותי למבחנים פסיכו-טכניים ולחכות לתוצאותיהם, שלא בטוח שאעבור, אבל לפחות זה מתקדם סופסוף!!!
אחרי זה התקשרתי לעובדת הסוציאלית של גבעתיים. היא זו שהמליצה לי על הסדנא לכישורי חיים, אז סיפרתי לה שהתחלתי אותה, שהיו כבר שני מפגשים ושאני מאד מרוצה ומאד שמחה שההמתנה לכך שהקבוצה תיפתח - הסתיימה כבר. היא מאד שמחה לשמוע.
שאלתי את העובדת הסוציאלית מה קורה עם זה שהיא הבטיחה שתמצא לי סומכת, כלומר מישהי שתגיע מדי פעם ותבדוק שאני לא שורפת את הבית, והיא אמרה שזה בתהליכים ומתקדם, אז שמחתי.
גם שאלתי אותה מה קורה עם בית אקשטיין. הרי היא אמרה שתשלח את האבחון שלי, בתוספת חוות דעת, ליחידה לאדם עם אוטיזם ושאחרי שיכירו בי ביחידה הזאת - הם ישלחו את הטפסים לבית אקשטיין, שיזמנו אותי לאבחון תעסוקתי מעמיק, ימצאו לי מקום עבודה מתאים לי וילוו אותי במקום העבודה, כדי שלא אאבד אותו. סיפרתי לה שלפני כמה ימים קיבלתי מכתב שהכירו בי ביחידה לאדם עם אוטיזם ושזה מאד שימח אותי, שדברים מתקדמים.
העובדת הסוציאלית אמרה שבדיוק התכוונה להתקשר אליי, כי בדיוק היום עומדים לשלוח את הטפסים לבית אקשטיין. היא אמרה שדיברה עם אימא שלי (מה שעצבן אותי, כי מדובר פה בי ולא באימא שלי) ושיש לה כמה שאלות גם אליי.
היא שאלה איזה כישורים יש לי ואמרתי לה שאני מקלידה מאד מהר, שאני טובה בעריכה לשונית ושיש לי אוצר מילים גדול, אז אני מחפשת עבודה בקלדנות או/ו עריכה לשונית או/ו פרסום מוצרים דרך האינטרנט. אפילו סיפרתי לה שאני כותבת בלוג פופולרי כבר תשע שנים, מבלי לפרט על הכינוי שלי או שום פרטים מזהים אחרים. רק אמרתי לה שיש לבלוג בסביבות 200 כניסות ביום.
היא אמרה שבפגישה איתה ציינתי שיש לי חברים ושאלה אותי מה אני עושה איתם אז סיפרתי לה שאנחנו מבלים ביחד בבתים, בתי קפה, בתי קולנוע וסרטים ושעם החילונים אני הולכת גם לפאב לפעמים.
היא שאלה אם יש לי איזושהי בעיית התנהגות, אז אמרתי לה שלא. אני לא צועקת ולא מורדת בסמכות. הדבר העיקרי שבעייתי בהתנהגות שלי במקומות עבודה זו פטפטת יתר והיא כתבה גם את זה.
היא הבטיחה שהכול יעבור לבית אקשטיין, אבל שזה יכול לקחת זמן עד שיזמנו אותי. אחת לתקופה נפתחת סדנא שנועדה ללמד אנשים איך להחזיק מקום עבודה. אמרתי לה שהיא אמרה שסדנא כזאת תיפתח בינואר והיא אמרה שנכון, אבל שהסדנא הזאת כבר מלאה לגמרי והיא לא יודעת מתי תיפתח עוד סדנא, אבל שהיא מאמינה שזה יהיה בחודשיים הקרובים.
שמחתי מאד שגם זה מתחיל להסתדר ולתפוס צורה.
אחרי זה התיישבתי מול המחשב וצפיתי בסרטון של עובדים חדשים באתר "פה לאוזן." זו עבודה חדשה שאני מתחילה. לא מזמן מישהי הציעה לי את זה. הסרטון הסביר בדיוק מה אופי העבודה ומסתבר שהיא קלה למדי. כל מה שאני צריכה לעשות זה להזין שמות ומספרי טלפון לאתר של לקוחות פוטנציאלים, לכל מני חברות.
לדוגמא: הזנתי את שמה המלא ואת מספר הטלפון של דורה חברתי וציינתי שהיא מתעניינת בהסרת משקפיים בלייזר, כי היא באמת מתעניינת בהסרת משקפיים בלייזר. דורה תקבל שתי שיחות טלפון: שיחת טלפון אחת מהאתר "פה לאוזן" שתגיד לה שנונה כהן (אני בכוונה קוראת לעצמי שם נונה כהן, כי אני רוצה לפרסם מוצרים גם בבלוג) השאירה את הפרטים שלה. דורה תגיד שנכון, שבאמת ביקשתי את רשותה ושהיא באמת מתעניינת בהסרת משקפיים בלייזר. אחרי זה היא תקבל שיחת טלפון מחברה שנקראת "אסתטיקה משקפיים" ושוב תגיד שזה מעניין אותה ותקשיב להצעות מחיר. ואז אני אקבל על זה 22 שקל.
דורה לא חייבת להיפגש איתם ולא חייבת באמת להסיר את משקפיה בלייזר, אבל היא חייבת להיות מודעת לזה שהשארתי את שמה ומספר הטלפון שלה באתר, כשחוזרים אליה מהאתר "מפה לאוזן" וחייבת להביע עניין גם בשיחה הראשונה שמתבצעת ממנהלי האתר וגם בשיחה השניה שמתבצעת מחברת הלייזר עצמה.
זו נשמעת לי עבודה מעולה בשבילי. תחשבו על זה איך אני מוציאה את הגרון שלי בסקרים במשך שעה שלמה, כדי להרוויח 25 שקל ופה אני מרוויחה סכום דומה על השתי שניות שכתבתי את שמה ומספר הטלפון של דורה באתר (ועל הכמה דקות שלקח לי להתקשר אליה ולהסביר לה על העניין).
ועכשיו אני פונה גם אליכם, קוראיי היקרים. אם מישהו מכם מתעניין בהסרת משקפיים בלייזר או/ו מתעניין בהסרת שיער בלייזר מהחברות "פרופרוציה", "אמריקן לייזר" או "care" (שם יש הסרת שיער בלייזר מאזור שני במתנה) אז בבקשה שישלח לי את שמו המלא ואת מספר הטלפון שלו באימייל. אני אזין את פריטיו באתר "פה לאוזן." אם הוא יביע עניין גם כשיחזרו אליו מ"פה לאוזן" וגם בשיחה השנייה - אני אוכל להרוויח 20 ומשהו שקל, מה שמאד יעזור לי. האימייל שלי הוא [email protected].
אז זהו.
קבעתי עם חברתי טיטי שאפגש איתה בדיזנגוף סנטר ב17:00 כדי שנשב על כוס קפה ונתעדכן. לא התראינו המון זמן. ב19:00 יש לה שיעור בדיזנגוף סנטר ואני אלך לבקר את חברתי דורה בחנות בה היא עובדת. יש לי תמונה של אחותי ודורה תכין לי כרית עם התמונה. זה לכבוד יומולדתן של אחיותיי התאומות. לאחת מהן קניתי ספר ולשנייה אני עושה כרית. אחר כך אני אסתובב קצת בדיזנגוף ואז ב20:00 כשדורה תסיים לעבוד - אני אלך לביתה. בבית שלה נסיים למלא את המכרז להנהלת בתי המשפט ודורה תצלם לי את התעודה של הזכאות לתואר ותעלה לאתר.
בימים שלישי, רביעי וחמישי אני עובדת ואז ביום שישי יש לי את הסדנא לכישורי חיים. אני מאד מאד מאד מקווה שאוכל לנסוע מיד אחרי הסדנא לירושלים. אני מפחדת שהשלג שעומד לרדת לא יאפשר, אבל מתפללת בכל לבי שהשלג לא יתפוס. אני מתגעגעת למשפחה ורוצה לחגוג לאחיותיי התאומות את יומולדתן ה20, שיחול ביום שבת.
איזה קטע שהן כבר בנות עשרים. הן תמיד היו האחיות הפיציות שלי ועכשיו אני עובדת עם בנות בגילן (כמעט כל העובדות בסקרים הן בנות 19-20 חרדיות שלומדות לתואר) וגם חלק מהבנות בסדנא בגילן. שנה שעברה גם למדתי עם בנות בסביבות גילן. אני ממש מרגישה זקנה.
אבל בסדר. זה כמו שיש לי אחות בת כמעט 33 ואח בן כמעט 36. כשגדלתי הם היו האחים הענקיים שלי, אבל בשנים האחרונות הייתי בת זוג של אנשים בגילם, אני גרה עם אדם בגילם ומסתובבת עם אנשים בגילם. ההפרש כבר לא משמעותי.
מי ייתן ודברים ימשיכו להסתדר ולתפוס צורה, מי ייתן ואצמצם חובות ומי ייתן שאהיה מאושרת.
אני מאחלת רק אושר ודברים נחמדים גם לקוראים!
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
