היי,
הרשו לי לספר לכם על אירועי הימים האחרונים:
ביום שישי הלכתי לפגישה השלישית של הקבוצה ללמידת כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי. התחלנו לדבר יותר לעומק על רגשות והיה ממש מעניין. הרי עשרת המפגשים הראשונים נועדו ללמוד על רגשות, עשרת המפגשים שאחרי זה נועדו ללמוד על על אינטרקציה של שני אנשים ועשרת המפגשים האחרונים נועדו כדי ללמוד על אינטרקציה בקבוצה. סך הכול שלושים מפגשים. איזה קטע שמסיימים לגמרי במקרה ב7.8, שזה יום לפני היומולדת שלי. ממש סמלי. בדיוק כמו שהיה סמלי שסיימתי טיפול פסיכולוגי לגמרי במקרה ב30.12. ממש שנה חדשה, התחלות חדשות.
בסוף המפגש חילקו אותנו לשתי קבוצות, של חמישה אנשים בכל קבוצה. מעתה והלאה ניפגש פעם נוספת בשבוע, כל קבוצה בנפרד, באיזה יום ושעה שבא לנו ואיפה שבא לנו, כדי לתרגל מה שלמדנו בקבוצה הגדולה וגם כדי לעשות משימה. הצעתי לחברי הקבוצה שלי שניפגש במהלך השבוע בביתי והם הסכימו, או לפחות אמרו שזה נשמע טוב.
כשהמפגש הסתיים, נסעתי לג'רוזלם. כל השבוע נורא דאגתי שלא אוכל לנסוע, בגלל השלג. בסוף נסעתי בלי שום בעיה. איזה עניין עשו מהשלג של יום רביעי: סגרו את כל התחבורה לעיר ומהעיר, ביטלו לימודים, אמרו שיערמו עשרות סנטימטרים ובסוף נערמו שני סנטימטרים. ביום שישי השלג התחיל אחרי שכבר הגעתי. היה קצת יותר שלג מביום רביעי, אבל עדיין לא ממש רציני. נראה לי שמכיוון ששנה שעברה הייתה סופה מטורפת, שהרשויות לא היו ערוכות אליה, אז השנה הם הקדימו תרופה למכה ונסחפו לכיוון השני.
בכל מקרה, היה לי מאד חשוב לנסוע ביום שישי האחרון לג'רוזלם.
הסיבה העיקרית שלי הייתה שלאחיותיי התאומות היה יומולדת 20. קניתי להן מתנות: לאחת מהן עשיתי כרית עם תמונה שלה ושל חברתה (דורה חברתי עובדת בחנות בה מדפיסים תמונות על חולצות, כוסות, כריות, מחזיקי מפתחות וכדומה, והיא זאת שהכינה בחנות את הכרית לאחותי וכתבה עליה "מזל טוב") ולשנייה קניתי ספר של שי שטרן (ההוא מהתוכנית "שי בשישי") שנקרא "הכי נורמלי בעולם". קניתי לאחת מהן גם קופסא שימורים קטנה עם שוקולד ולשניה סבון ריחני שכתוב עליו "מזל טוב". היה לי חשוב לתת להן את המתנות ולברך אותן.
הסיבה השניה שהיה חשוב לי לנסוע זה שהתגעגעתי למשפחה, מכיוון שלא הייתי בג'רוזלם בסופשבוע הקודם.
הסיבה השלישית היא שרציתי לקחת אוכל.
הסיבה הרביעית היא שרציתי לתת להוריי את הקבלה האחרונה על הטיפול הפסיכולוגי, כדי שהם יגישו בקשה להחזר מהביטוח, שאני אקבל.
והסיבה החמישית, והמאד מאד חשובה, זה שרציתי לקחת את המעטפה עם הטפסים לביטוח לאומי, כדי להגיש אותם סופסוף במרכז בתחילת השבוע, כדי לנסות לקבל אחוזי נכות וכתוצאה מכך לקבל קצבה.
היה נחמד לבלות עם הוריי ועם אחיותיי הקטנות. היו קצת תקלים עם אבא, שמעיר לי על כל ביס שאני מכניסה לפה ועם אימא, שמעירה לי שאני משתלטת יותר מדי על השיחה ועם אחת מאחיותיי, שהבכתי אותה כשדיברתי יותר מדי כשאכלנו עם החבר שלה, אבל בגדול היה נחמד.
ביום שבת נחתי ואכלתי וראיתי טלוויזיה ושיחקתי שש בש עם אימא, שהעלתה רעיון שאעבוד ביום הבחירות, כי בדרך כלל מרוויחים ביום הבחירות המון כסף. אמרתי לה שזה רעיון טוב. היא מיד התחילה לחפש לי טלפונים. כזאת היא. מלכת הטלפונים, הטפסים והבירוקרטיה. אני מקנאה בה על התכונה הזאת. לי נורא קשה עם טופיסידה ובירוקרטיה.
במוצ"ש חזרתי למרכז. אנג'ל, ידידי הטוב הירושלמי, שלח לי הודעה והציע לי להיפגש, אבל כבר הגעתי למרכז אז אמרתי לו שניפגש סופשבוע הבא.
שלחתי הודעה לאחד הטלפונים שאימי מצאה בנוגע לבחירות. הוא כתב לי בחזרה שיצרף אותי לקבוצה, בה יש הצעות עבודה, בין השאר בנוגע לבחירות.
גם יצרתי קבוצה בוואטספ עם החמישה חבר'ה מהקבוצת כישורי חיים ושוב הצעתי שיבואו אליי ביום שלישי בערב.
וגם בדקתי מה הסניף של ביטוח לאומי שהכי קרוב למקום מגוריי וראיתי שזה ברמת גן. בגבעתיים אין. התקשרתי ל"דן" לברר איזה קו מגיע לשם.
ראיתי טלוויזיה ואז ניסיתי להירדם, אבל לא הצלחתי מרוב שהיה קפוא. אין לנו חימום בדירה. באמצע הלילה דפקתי לאף פחוס בדלת ושאלתי אם יש לו שמיכה ספייר. מזל שהייתה לו.
ביום ראשון (היום) קמתי בבוקר ומיד התחלתי סבב טלפונים: קודם כל, התקשרתי לישראכארט כדי לעשות פריסה לחיוב שעומד לרדת לי בכרטיס אשראי הבנקאי ולהוריד את סכום החיוב החודשי הקבוע בכרטיס החוץ בנקאי ולהגדיל את המסגרת. מצד אחד, הודיתי לאל שעבדתי בחברת אשראי בעבר ולכן ידעתי על כל פתרונות האשראי האלה. מצד שני, חובותיי לא פוחתים, אלא רק גדלים. אומנם לא בהרבה, אבל גדלים. אין לי ברירה. יש לי המון הוצאות הכרחיות.
אחר כך חיפשתי באינטרנט עוד מספרי טלפון להתקשר אליהם בנוגע לעבודה בבחירות וגם התקשרתי למספרים שאימי מצאה יום קודם. נאמר לי שיפתחו הצעות עוד שבועיים באינטרנט ורק שם יהיה ניתן למסור את פרטיי. מילא.
ואז התקשרתי להוט. בחודש שעבר לא היה לנו אינטרנט שבועיים, באשמת תקלה איזורית שלהם, אז דיברתי איתם ונציגה הבטיחה לזכות על השבועיים האלה. בנוסף, התלוננתי שהמחיר של 320 שהם התחילו לגבות מאיתנו (על תשתית אינטרנט והוט בטלווזיה) יקר מדי ונציג אחר, באותה שיחה, הבטיח לי שיוריד את המחיר ל290. אתמול ירד לאף פחוס החיוב והפלא ופלא - הם לא עמדו בשתי ההבטחות. גם לא זיכו אותנו על השבועיים וגם לא הורידו את המחיר ל290, אלא השאירו אותו 320.
אז היום התקשרתי להוט. הקשתי כל על מני מקשים לפי המערכת האוטומטית ואז חיכיתי על הקו יותר מרבע שעה, למרות שיש חוק במדינת ישראל שאסור לגרום ללקוחות לחכות יותר משלוש דקות, ענה לי נציג, עשה לי זיהוי, סיפרתי לו מה שכתוב בפסקה הקודמת, הוא אמר שהוא בודק. שאלתי אם אין חוק נגד זה שחיכיתי יותר משלוש דקות והוא אמר שכן, אבל יש להם עומס כי זה תחילת השבוע, ואני אמרתי לו שזה שבעליל לא אמור לעניין אותי. הוא שוב אמר שהוא בודק לי מה שאמרתי לגבי מחיר החבילה והזיכויים. אחרי כמה דקות של דממה הוא ניתק או שהשיחה התנתקה, והוא לא חזר אליי, למרות שלקח ממני מספר טלפון לחזרה למקרה שהשיחה תתנתק.
שוב התקשרתי, שוב הקשתי על מקשים, שוב חיכיתי יותר מרבע שעה ואז ענה לי נציג אחר ושוב עשה לי זיהוי. צעקתי עליו את מה שכתוב בפסקה הקודמת ואת מה שקרה עם הנציג הקודם ודרשתי לדבר עם מנהל. הוא ניסה להגיד שהוא רוצה לעזור לי, אבל אמרתי לו שאני לא סומכת על דבריו: הרי שני נציגים בשיחה בחודש שעבר פישלו וגם הנציג שדיברתי איתו היום, אז למה שאסמוך על דבריו בתור נציג? לא ירדתי מרעיון המנהל.
הנציג השאיר אותי בערך רבע שעה על הקו ושוב שמעתי את אותה מוזיקה ששמעתי כשהתקשרתי בפעמיים שהתקשרתי היום. שמעתי את המוזיקה הזו בפעם השלישית. בכל שלושת הפעמים זה היה כל פעם לרבע שעה ויותר.
אחרי זה ענה לי מנהל. סיפרתי לו על כל כשלי השירות שסיפרתי עליהם פה. הוא התנשא מעליי וניסה לחנך אותי וכבר עמדתי להרוג מישהו. הוא אמר שהחבילה שלנו עולה 290 בלי הvod ולכן אם נציג אמר לי שזה 290 כולל הvod - הוא טעה. אמרתי לו שזה לא מעניין אותי כי הנציג התחייב ולכן עליהם לעמוד במילה שלהם. הוא אמר שיאזין לשיחה.
אמרתי לו שאנחנו לא משתמשים בזה שהממיר מקליט והוא הציע ששליח יגיע לקחת את הממיר הזה ולתת לנו ממיר לא מקליט, כי זה שהממיר מקליט מעלה את מחיר החבילה ב10 שקלים. קבענו ליום רביעי אחרי 16:00, אחרי שהסברתי שלוש פעמים שאני עובדת עד 16:00 ולכן אין אפשרות להגיע יותר מוקדם, כי אני לא אוותר על יום עבודה בשביל זה.
בקשר לזיכוי על זה שלא היה לנו אינטרנט שבועיים - הוא העביר אותי למחלקה הטכנית ושוב חיכיתי כמה דקות על הקו ואז הוא ניתק, מבלי להיפרד ממני ומבלי שנסגור על מה קורה עם ההאזנה לשיחה שהוא הבטיח לי ומה קורה עם הוזלת מחיר החבילה.
סיפרתי לנציגה של המחלקה הטכנית שנציגה הבטיחה לזכות לנו על השבועיים שלא היה אינטרנט. הנציגה בדקה ואמרה שהנציגה המדוברת העבירה בקשה לזיכוי, אבל לא אישרו לה אותה, מכיוון שזה לא שלא היה אינטרנט לגמרי בשבועיים האלה, אלא פשוט שהיה כל רגע ניתוק. אתם קולטים מה זה? הנציגה הקודמת הבטיחה בפירוש. שבועיים שלמים לא נהנו מאינטרנט באשמת תקלה אזורית שלהם. איזה מין סיבה מפגרת זאת לא לזכות שהיו לכמה שניות פה ושם אינטרנט? ובאיזו זכות הם מפרים הבטחה - אחרי שכבר הבטיחו אותה?
התחלתי לצרוח כמו מטורפת שאני על הקו כבר שעה וארבעים דקות. היא אמרה שבתור פיצוי - תוכל להציע לי סרט חינם בvod. התחלתי ממש להשתולל. האדמתי כולי ודמעות צצו בעיניי. צרחתי עליה שאני לא מבקשת נדבה, אלא כסף שמגיע לי ושהם גנבים-שקרנים-פושעים. היא שוב שמה אותי על המתנה, שוב חזרה ושוב אמרה שלא תוכל לזכות אותי. כבר לא ראיתי בעיניים מרוב זעם ותסכול. שוב צרחתי עליה שהיא תיתן לי את הכסף שמגיע לי. היא שמה אותי על "החזק" בפעם המיליון ואז כבר לא יכולתי להתאפק וניתקתי.
שעה וארבעים דקות בוזבזו מחיי. אני חוזרת: הייתי על הקו שעה וארבעים דקות!!! והם לא נתנו לי מענה לא לעניין הזיכוי שהגיע לי ולא לעניין הורדת מחיר החבילה שהגיע לי. רק טרטרו אותי, העבירו אותי אחד מהשני, גרמו לי לשמוע רוב הזמן מוזיקת מעליות. איזו בושה. איזה זלזול בלקוח. איזה זלזול בי כאדם. בושה וחרפה. בשירות כזה גרוע לא נתקלתי מימיי. אגב, אחרי בערך חצי שעה היא חזרה אליי, אמרה שהעבירה את בקשתי למנהל ושהוא יחזור אליי בשעות הקרובות.
אחרי שסיימתי את השיחה, כולי אדומה ורועדת, אז התארגנתי מהר ונסעתי לביטוח לאומי. מסתבר שהביטוח הלאומי של רמת גן קרוב לבית שלי. לא הייתי בטוחה איפה התחנה של הקו שאני אמורה לקחת, אבל עם קצת עזרה מעוברי אורח מצאתי אותה ואחרי נסיעה קצרה מאד, הגעתי לשם.
הסברתי לפקידת קבלה שאני צריכה להגיד טפסים לבקשת קצבת נכות כללית, והיא נתנה לי מספר. המתנתי בערך חצי שעה בתור.
בזמן שהמתנתי, התקשרה אליי לגמרי במקרה העובדת הסוציאלית של גבעתיים. זה מעולה, כי בדיוק התכוונתי להתקשר אליה מחר. היא אמרה שבית אקשטיין קיבלו את כל הטפסים שלי ושהם רוצים להזמין אותי לאבחון תעסוקתי ב28.1 בשעה 13:00. שמחתי מאד. הדבר היחיד שהפריע לי זה שהיא אמרה שנוכחות אימא שלי גם נדרשת שם, כי הם דורשים נוכחות של מישהו מהמשפחה. לא הבנתי בשביל מה לטרטר את אימא מירושלים.
אני חושבת שזה כי רוב האנשים שפונים לכל הארגונים האלה - בדרגת תפקוד הרבה יותר נמוכה ממני או צעירים ממני בהרבה בגיל. זה היה גם מגוחך בעיניי שבאבחון שאלו את הוריי שאלות עליי בבגרותי. זה היה הגיוני מאד לשאול אותם על ההתפתחות שלי בתור תינוקת וילדה קטנה, כי איך אזכור איך התנהגתי בגן, אבל לשאול אותם על מקומות העבודה שלי, על קשרי הזוגיות שלי, על הקשרים עם החברים שלי ועל ההתנהלות שלי בזמן לימודיי באוניברסיטה זה קצת מגוחך, הרי הם לא היו במקומות עבודה שלי, לא פגשו את חבריי, כף רגלם לא דרכה באוניברסיטה שלמדתי בה והם לא היו זבוב על הקיר כשנפגשתי עם בני הזוג שלי. בדיוק על אותו משקל, אני לא מבינה למה אימא צריכה להיות שם כשאלך לבית אקשטיין, אבל ניחא.
כשהגיע תורי בביטוח לאומי, הגשתי לפקידה את המעטפה עם הטפסים וביקשתי שתבדוק שכלום לא חסר שם. היא אמרה שעדיין יכולים להודיע לי על מסמכים חסרים, אבל שתבדוק בגדול. היא בדקה ואף נתנה לי חותמת שהמסמכים התקבלו. היא אמרה שישלחו לי גם בדואר הודעה על קבלת המסמכים. שאלתי אם אקבל את הדואר לירושלים או לגבעתיים, והיא אמרה שלגבעתיים. אמרתי לה שאימא מטפלת בזה, כי אני אוטיסטית, והיא אמרה שכל עוד אין ייפוי כוח משפטי - המכתבים ישלחו לכתובת שלי, כי הרי הקצבה שאקבל, במידה ואקבל, תגיע לחשבון הבנק שלי. אמרתי סבבה.
מביטוח לאומי הלכתי לעבודה. כמו תמיד, הפצצתי בסקרים. בערב האחמ"שית אמרה לי שאולי בקרוב, כשתהיה בתקופת מבחנים במכללה בה היא לומדת ולא תוכל להגיע הרבה, אז אוכל להחליף אותה לפעמים. זה אומנם לא תוספת במשכורת, אבל זה ממש נחמד לשבת בעמדת האחמ"ש, לגלוש במחשב, לפטפט בפלאפון, פה ושם להעיר לסוקרים ולהרוויח את אותו כסף על עבודה הרבה פחות קשה. בטח שאמרתי לה שאני רוצה.
אחרי שחזרתי הביתה אז סגרתי עם חברי תת הקבוצה מתוך הקבוצה של כישורי חיים, שניפגש ביום שלישי בערב.
גם הוספתי שמות ומספרי טלפון לאתר של "מפה לאוזן" של אנשים מהעבודה בסקרים. אגב, מזה נדפקתי בקשר לאתר הזה. קראתי לעצמי שם "נונה כהן" ולא בשמי האמיתי, כי חשבתי שאפרסם מוצרים בבלוג ואז קוראים ירצו שיחזרו אליהם מהחברות המסחריות ואז לא רציתי שהם ידעו את שמי האמיתי, קרי פחדתי להיחשף. אבל קיבלתי בדיוק את התוצאה ההפוכה. כי אפילו קורא אחד לא הסכים שאכתוב את הפרטים שלו באתר. כתבתי באתר רק שמות של אנשים שאני מכירה, ואז נאלצתי להגיד לאנשים שאני מכירה שקוראים לי באתר "נונה כהן". לא אמרתי להם שזה הכינוי שלי בבלוג, או אפילו שאני כותבת בלוג, אבל עדיין זה מגדיל את האפשרות לחשיפה בהרבה. ממש, אבל ממש התוצאה ההפוכה ממה שרציתי. במקום שקוראים בבלוג לא ידעו את שמי האמיתי כי להימנע מחשיפה - גרמתי לזה שאנשים שאני מכירה ידעו את הכינוי שלי, מה שמגדיל חשיפה.
אני חושבת שאחליף שם לשמי האמיתי. אני גם חושבת שאצבור 500 שקל ואז אפסיק לעבוד באתר הזה. הם אמרו לי שהם לא משלמים פחות 500 שקל בחודש, קרי אם צברתי 300 שקל החודש ו300 שקל חודש הבא, אז אקבל משכורת אחרת של 600 שקל. הקצ' הוא שאם אני עובדת רק חודש אחת וצוברת פחות מ500 - זה גורם לזה שלא אקבל מהם משכורת בכלל. עד עכשיו צברתי 200 שקל (אני צוברת בערך 20 שקל על כל אדם שאני כותבת את שמו ומספר הטלפון שלו באתר ושחוזרים אליו והוא אומר שזה נשמע מעניין, גם אם הוא לא קנה. אף אחד מחבריי לא קנה).
אז זהו. אגב, אני מקווה שיחזרו אליי מחר בנוגע למבחנים פסיכו-טכניים, כדי להיות קלדנית בבית משפט. לפני חודשיים וקצת עשיתי את הראיון, קרי בדקו כמה מילים אני מקלידה בדקה, אמרו לי לחכות למכרז וחיכיתי חודשיים שלמים (מה5.11 עד ה5.1) ואז נפתח מכרז, אליו מילאתי את פרטיי ביום שני האחרון. נאמר לי שהמכרז נפתח ביום ראשון הקודם ויסתיים ביום ראשון הזה. אחרי זה יחזור אליי ויזמנו אותי למבחנים פסיכו-טכניים, שאם אעבור, אוכל להתחיל להיות קלדנית בבית משפט. כמה הייתי רוצה כבר לדעת אם אני אכן עומדת לעבוד בזה או לא. אבל לפחות דברים מתקדמים.
וגם כל מה שקשור לאוטיזם מתקדם: הקבוצה לכישורי חיים נפתחה כבר לפני שבועיים וחצי, הגשתי היום לביטוח לאומי את המסמכים לבקשת אחוזי נכות שיגמרו לזה שאולי אקבל קצבה, זימנו אותי מבית אקשטיין לאבחון תעסוקתי ב28.1. בעצם, לא נשארו עוד דברים שקשורים לאוטיזם מלבד אלה.
אני יודעת שביטוח לאומי יגרמו לי לחכות עוד הרבה ויזמנו אותי לועידה רפואית, אני יודעת שבבית אקשטיין יקראו לי לכמה פגישות ושהסדנא לפיתוח מיומנויות במקומות עבודה (בבית אקשטיין) תיפתח רק במרץ ושייקח עוד זמן עד שהם ימצאו לי מקום עבודה, אבל לפחות דברים מתקדמים ותופסים צורה.
שאו ברכה בעמלכם.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
