לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015

סקירת שבועיים עמוסים בחיי


היי,


השבועיים האחרונים היו מאד עמוסים. החלטתי לסכם אותם, אבל זה לא בדיוק סיכום, אלא יותר סקירה, כי הסיכום יהיה מאד בקצרה לכל יום.

 

אז ככה:

 

ביום ראשון הלכתי לעבודה, אחרי העבודה חזרתי לדירה לחצי שעה ואז שוב יצאתי ממנה, קפצתי לקנות קונצטרה ומשם הלכתי לחברת הסקרים שעמדתי בה עד לא מזמן, כי עמדתי ללכת עם ידיד שלי משם לסרט. קיבלו אותי בסבר פנים מאד יפות, חיבקו אותי ואמרו לי שאני חסרה. זה מאד החמיא לי. ואז הידיד שלי סיים את המשמרת והלכנו ביחד לסרט, בקניון שנמצא סמוך למוקד הסקרים.

 

הלכנו לראות את "צלף אמריקאי". קנינו כרטיסים לסרט של 19:00. נכנסנו לאולם ב19:03 ולא הבנו איך זה שהסרט נראה בעיצומו ושלא היו פרסומות. גם התפלאנו שהסרט הסתיים ב20:15, כי הוא הרי היה אמור להיות שעתיים וחצי. רק כשיצאנו מהאולם ונתקלנו במישהי שאני מכירה שגם במקרה הייתה בסרט - גילינו שהתבלבלנו באולם ונכנסנו לאולם שבו ההקרנה התחילה ב18:20. לפיכך, הלכנו לקופות וסיפרנו להם איך יצאנו חומוס מקולקל. הם החליטו לתת לנו כרטיסים חינם, כדי להיכנס שוב ל"צלף אמריקאי" או ללכת לסרט אחר. בחרנו ללכת לראות את "חמישים גוונים של אפור". מאד נהניתי וזה היה שווה את כל הטררם בשביל זה.

 

אגב, אחרי הסרט כשעמדנו בתחנת האוטובוס, אז נתתי לידידי חיבוק לפרידה ואז להפתעתי הוא נתן לי כמה נשיקות ברצף על הלחי. אני מאד מקווה שהוא לא מפתח ציפיות שיהיה ביננו משהו, כי אני לא רואה בו עניין מיני או רומנטי בשום צורה, אלא רק ידידות נטו.

 

ביום שני הלכתי לעבודה. אחרי העבודה נסעתי לקניון, להיפגש עם הקבוצה המצומצמת מתוך הסדנא של כישורי החיים. ישבנו בבית קפה. היינו אמורים לעשות משימה, שהיא לנתח הבעות פנים מתוך תמונות, אבל לא היה לנו כוח, אז סתם ישבנו ופטפטנו ואכלנו.

 

אגב, אחרי שסיימנו אז ליוויתי את הבחור שאני מחבבת מתוך הקבוצה לתחנת הרכבת שלו. פילרטטתי אותו וליטפתי את פניו, אבל הוא לא שיתף פעולה וגרם לי ללכת משם בכעס.

אחרי זה חזרתי לדירה וסימסתי ל-ב שאני במצב חירום של חרמנות. שאני חייבת חייבת חייבת שיזיין אותי במיידי ויהי מה. הוא הגיע ואכן הזדיינו. אני חושבת שזה הסקס הכי טוב שהיה לי מעודי. ב יודע בדיוק את האיזון העדין שבין ללטף אותי, לנשק אותי, לרדת לי במומחיות על ולפנק אותי, לבין לתפוס בזרועותיי כדי לקבע אותי למקומי ואז לזיין לי את האימאימא של הצורה. הוא בדיוק בדיוק בדיוק הטעם שלי בסקס. הוא אפילו גרם לי לגמור ומתוך 34789378 הפעמים שקיימתי יחסי מין בימי חיי - גמרתי אולי פעמיים. כפרלעליו ובעיקר כפרה על לשונו, ידיו וזינו הגדול. יותר מכל על לשונו.

 

ביום שלישי עבדתי.

 

ביום רביעי עבדתי ואחרי זה הלכתי למספרה, שם במשך שלוש שעות צבעו לי את השיער, סיפרו אותי ועשו לי פן. צבעתי את השיער המון פעמים בעבר ותמיד אף אחד לא שם לב, אז הפעם אמרתי לספר שלא אכפת לי באיזה צבע יצבע לי את השיער (כל עוד זה לא ירוק או כחול או ורוד כמובן), אלא שרק אכפת לי שאנשים ישימו לב, אז הוא צבע לי את השיער בגוון אדמוני מאד יפה. שווה בהחלט את השלוש שעות עינוי ואת ה350 שקל ששילמתי.

 

לקראת סיום הטיפול בשיער שלי - דורה הגיעה למספרה ומשם הלכנו לדירה שלי. ישבנו אצלי קצת ואז הלכנו למסעדה לאכול סושי והיה מאד נחמד. (מלבד זה שהייתי חולה מתה וללא קול מרוב כאב גרון, אבל לא נתתי לזה לעצור אותי).

 

ביום חמישי עבדתי. עברה עליי חוויה קשה בדיון מכמה סיבות. קודם כל, הנושא של הדיון היה מאד קשה ומאד רגיש ועורר בי הרבה זיכרונות רעים. אני לא יכולה לציין מה היה הנושא, כי הדיון בדלתיים סגורות, אז רק אומר (אכתוב) שמדובר פה בגורלו של אדם בעל צרכים מיוחדים, שחייו נוראיים. כאילו לא מספיק הנושא שהציף אותי בעצב, חרדה וחמלה - אז גם הקלדנית שישבה מאחוריי, לא עזרה לי בכלל בעבודה. הייתי עדיין בשלב ההדרכה, כלומר עדיין לא בשלה להקליד לבד מבלי שאף אחד יעזור לי. והיא ישיבה מאחוריי ושיחקה בפלאפון. יש דברים שצריך להקליד ודברים שלא, אני עדיין לא יכולתי לדעת מה כן ומה לא, והיא לא עזרה לי בכלל. גם התחילו להיות לי טעויות הקלדה מפגרות מרוב לחץ וראו בעיניים של השופט שהוא כבר מתעצבן עליי. בסוף הדיון הקלדנית הכלבה גם צעקה עליי, כששאלתי אותה משהו לגבי ההקלדה. אחרי זה אפילו בכיתי קצת.

 

מהעבודה הלכתי להפגש עם הבלוגר, שהסכים בטובו להפגש איתי, כדי לעזור לי להתכונן למבחנים הפסיכו-טכניים. זה באמת יפה מצדו, כי לא הזדיינו והוא גם לא רצה שנזדיין, אלא נטו רק לעזור לי. ישבנו בבית קפה, סיפרתי לו על הדיון הקשה שעבר עליי ואחר כך פתרנו ביחד תרגילים במתמטיקה. אני מאד מעריכה את נכונותו לעזור לי. כנראה באמת רואה בי ידידה שלו, שזה נחמד, לאור העובדה שחשבתי שיחסינו מבוססים רק על סקס. רק חבל שלא כל כך הייתי כשירה ללמוד, כי הייתי עדיין חולה מתה.

 

ביום שישי הלכתי לסדנא של כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי. העובדת הסוציאלית שמעבירה את את הסדנא אמרה שזו הפגישה העשירית ועשתה סיכום על הפגישות הקודמות. אחרי הסדנא הלכתי עם אחת הבחורות מהסדנא לשוק איכרים ולקניון והיה נחמד. רק חבל שעדיין הייתי חולה מתה.

אחרי זה חזרתי לדירה ונחתי עד הערב. בערב חברה שלי מלימודי ההידרו של שנה שעברה, באה לקחת אותי למסיבת יומולדתה של טיטי, חברנו המשותפת (הרי גם את טיטי הכרתי מלימודי ההידרו בשנה שעברה). במסיבה הכרתי חברות נחמדות של טיטי, אכלתי קצת ורקדתי הרבה. מאד נהניתי.

 

במקרה נתקלתי שם בידיד של טיטי, שאני מכירה במקרה (לפני שנתיים וחצי הוא הציע לי לצאת איתו ובסוף זה לא יצא לפועל. קראתי לו בזמנו בבלוג שועל). הוא חתיך. נמשכתי אליו. ניסיתי לרקוד איתו כמה שיותר ואפילו הצעתי לו לבוא אליי להזדיין, אבל הוא סירב בטענה שעליו לקום מוקדם בבוקר לטיול. אמרתי לו שהוא פוגע לי באגו וכבר לא רקדתי איתו. אחרי המסיבה חברתי הסיעה אותי הביתה ואז ישבנו במכונית בחניה של ביתי במשך עוד איזה שעה וחצי ודיברנו וצחקנו. איזה מותק היא. לא ראיתי אותה מאז היומולדת שלי ומאד שמחתי שהשלמנו פערים.

ביום שבת שועל התקשר אליי, התנצל ואמר שמגיע לי לשמוע את האמת שהיא שהוא התחיל כמה ימים לפני כן לצאת עם מישהי ולכן חשב שזה לא נכון לבוא אליי. אמרתי לו שאני מבינה ואז דיברנו וצחקנו במשך עוד בערך 20 דקות. דיברנו על התארים שלנו וכל מני נושאים כאלה ושמעו בקולו שהוא מעריך אותי.


לא הייתי אמורה לחזור באותו סופשבוע לירושלים, כי הרי אין תחבורה ציבורית בשבת ואני נתקעתי במרכז, בגלל היומולדת של טיטי. אבל פתאום בשבת בצהריים, ראיתי שמישהו נוסע לירושלים ופרסם את זה בלוח טרמפים בפייסבוק (זו קבוצה שבה אנשים מפרסמים שהם נוסעים לכל מני מקומות, כדי לאסוף אנשים שיצטרפו אליהם ויתחלקו איתם בדלק). אני מכירה אותו, כי פעם היינו נוסעים ביחד לירושלים כל סופשבוע. מיד התקשרתי אליו ואמרתי שאני רוצה להצטרף. נסענו ביחד לירושלים, הייתי בבית של ההורים איזה שלוש שעות ואז נסעתי איתו בחזרה למרכז. טוב שעשיתי את זה, כי התגעגעתי להוריי וכי לקחתי אוכל.

 

ביום ראשון עבדתי ואז הלכתי לקנות תחפושת, לכבוד מסיבת פורים מטעם העבודה. אתם יודעים איך בחורה חילונית מתחפשת בפורים? היא לובשת בגד מינמלי, שמה אוזניים, פפיון וזנב ואז:"אני לא שרמוטה, אני נמר. אני לא שרמוטה, אני ארנב. אני לא שרמוטה, אני פרפר." אז רציתי לקנות אוזניים, פפיון וזנב, אבל כל האוזניים לא היו טובות לי על הראש, כי הקשת הייתה קטנה לי מדי. לא ידעתי מה לעשות, כי לא רציתי לקנות תחפושת קומפלט, כי זה יקר. בסוף ראיתי אביזרים של תחפושת של חנונית: משקפיים, פפיון ושלייקס. אז קניתי את זה. בסוף לא לבשתי בגד מינמאלי, כי לא היה לי נעים מהקלדניות האחרות, שבגיל של אימא שלי. עשיתי קוקיות, התלבשתי יפה ושמתי את המשקפיים, הפפיון והשלייקס.

מסתבר שהבוסית שלי היא שכנה שלי, אז היא הסיעה אותי למסיבה, יחד עם עוד כמה קלדניות. ביקשתי מטיטי שגם תבוא למסיבה, כי רוב הקלדניות בגיל של אימא שלי והן לא חברות שלי (החלטתי להגיע למסיבה רק כי הבוסית שלי מאד לחצה עליי). כשהגענו למסיבה, טיטי כבר חיכתה לנו בפתח האולם. היה אוכל טוב, הייתה הצגה של העובדים, הייתה תחרות תחפושות ואז היו המון ריקודים. רקדתי המון. כל הערב רקדתי עם טיטי ומאד נהניתי.

 

ביום שני עבדתי ואז חזרתי לדירה. דורה כבר חיכתה לי ליד הדלת. היא הייתה אצלי בערך שעה, במהלכה דיברנו וצחקנו ואז היא הלכה, כי הקבוצה המצומצמת מתוך הסדנא הגיעה אליי. הפעם המשימה שלנו הייתה ללמוד על קודים בקול. מה זה אומר קול מתוק, קול עבה, קול דק וכו' ומה המשמעות של כל נימה. זה היה מאד מעניין ונחמד. בין לבין גם אכלנו הרבה חטיפים ודיברנו וצחקנו ומאד נהניתי.

 

אחרי שהם הלכו - ישבתי ללמוד קצת למבחנים הפסיכו-טכניים ואז חברתי צוצו באה אליי, דיברנו, צחקנו, התעדכנו, ראינו ביחד בvod "איך פגשתי את אימא" והיה מאד נחמד.

ביום שלישי עבדתי ואחרי העבודה נפגשתי בבית קפה עם העובדת הסוציאלית שמעבירה את הסדנא. היא התקשרה אליי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי אחד על אחד. בהתחלה חשבתי שעשיתי משהו רע, אבל היא הסבירה לי שהיא עכשיו קובעת פגישות אישיות עם כל חברי הקבוצה. בבית קפה היא סיפרה לי כמה היא מעריכה אותי וראו עליה שהיא מתכוונת לכל מילה. יחד עם זאת, אמרה שזה שאני מדברת בלי סוף במהלך הסדנא, לא נותן מקום לאנשים האחרים שם. סיכמנו שאצמצם את עצמי לחמישה משפטים בכל פעם, שזה הרעיון הכי גאוני ששמעתי, כי ככה היא כימתה לי את זה כי אני לא יודעת מה לעשות ואיפה לשים את הגבול כשאומרים לי פשוט:"תדברי פחות." אכלנו ודיברנו והייתה פגישה מאד חשובה ומעניינת.

 

ביום רביעי עבדתי בבוקר ואז בצהריים היו לי את המבחנים הפסיכו-טכניים של נציבות המדינה. רגע לפני המבחן גיליתי משהו חשוב שלא ידעתי - מסתבר שהציון שלי הוא לא הציון שלי, אלא שכמו בפסיכומטרי, הציון הוא יחסי לאחרים. יש בזה משהו מעודד. המבחן עצמו היה מאד מתיש. הייתי צריכה לענות על שאלות במהירות מטורפת. החלק המילולי הלך לי טוב. בחלק הכמותי לא הספקתי לעשות חישובים ולכן סימנתי ניחושים מושכלים. אני מקווה שיהיה בסדר. תוך שבועיים עד חודש יהיו תוצאות. אני מאד מקווה שעברתי, כי אז לא - אז זה אומר שאעוף מהעבודה שלי בין רגע.

 

אחרי המבחנים חזרתי לדירה גמורה ואז בערב דורה באה אליי. היינו אצלי קצת, ראינו "זגורי" בטלויזיה ואז הלכנו לפאב בת"א, שהיה בו "אכול סושי כפי יכולתך". היה טעים. גם שתינו אלכוהול ואכלנו צ'יפס וצחקנו ורקדנו במקומנו לצלילי מוזיקה טובה שהייתה שם ונקרענו מצחוק מהתחפושות המשעשעות של האנשים שהגיעו לשם. בקיצור, מוי כיף.

 

ביום חמישי (היום) הלכתי לעבודה. היות שהיום פורים אז רוב הקלדניות לא היו וגם רוב השופטים לא היו. היה יום עבודה קצר, בחברת שופטת מקסימה שאני מקווה לעבוד איתה כמה שיותר.

 

אחרי העבודה קפצתי לקניון, קניתי חולצה יפה ורודה מכופתרת, כי כמעט אין לי בגדים, אכלתי משהו ואז חזרתי לדירה והלכתי לנוח.

הצעתי ל-ב להגיע אליי להזדיין ואמרתי לו כמה אני חרמנית וכמה הוא מלך עולם במיטה. גם הוא מאד רצה לבוא, אבל הוא היה אצל הוריו בצפון ולכן אמרנו שניפגש במועד אחד.

הייתי אמורה בערב לצאת עם דורה, אבל היא ביטלה ברגע האחרון. קצת חבל כי ידידי מהעבודה בסקרים הציע לי ללכת לסרט וסירבתי לו, רק בגלל שכבר קבעתי עם דורה, אבל לא נורא.

כל כך הרבה התרוצצתי בזמן האחרון, עד שלא הזיק לי ערב בבית, בין השאר כדי סופסוף לעשות כלים, כביסה ולסדר את החדר שלי.

 

מחר (יום שישי) יש לי את הסדנא ללמידת כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי ואחריה אני נוסעת לירושלים. זה נחמד כי בירושלים פורים זה מחר. כל שנה פורים יוצא לי נורא ארוך כי קודם אני חוגגת במרכז ואז נוסעת להוריי בירושלים וחוגגת שוב. איזה מזל שירושלים הייתה עיר מוקפת חומה ולכן הבשורה הגיעה אליה בדיליי של יום ואיזה מזל שאי לכך ובהתאם לזאת, פורים נחגג בירושלים בדיליי של יום.

 

ביום שבת יש מסיבת הפתעה לאימא שלי לכבוד יומולדתה, שאני מנחשת שהיא כבר גילתה עליה, אבל לא אומרת כלום, כדי לא לקלקל לנו את האשליה שאנחנו עושים לה הפתעה.

 

אז זה מה שעבר עליי בשבועיים האחרונים. כמו שבטח שמתם לב, אני נורא עסוקה. כל יום אני קמה ב6.30, יוצאת מהבית ב7:00, עובדת מ7:30 עד 16:00, מגיעה הביתה ב17:00 ואז כמעט תמיד נפגשת עם חברים או עושה סידורים.

 

אם אתם שואלים איך הולך בעבודה, אז התשובה היא: בסדר גמור. תפסתי ביטחון לגבי תפעול התוכנה. אני כבר לא זקוקה לעזרה או להדרכה של אף אחד. כבר שבוע יש לי שופט קבוע משלי. ונראה שמרוצים ממני.

 

אגב, אני צריכה להגיע ב7.30, אבל הדיון הראשון מתחיל ב8.30. יום עבודה שלי הוא עד 16:00, אבל כמעט תמיד הדיונים של השופט שלי מסתיימים ב13:00. אני אמורה בזמן הזה להכנס לדיונים של שופטים אחרים, אבל לרוב אין, ולכן אני יושבת ובוהה באוויר שלוש שעות. זה, אגב, יתרון של להיות עובדת מדינה. שום בעל עסק פרטי לא היה משלם לי על שעות על גבי שעות של חוסר מעש.

 

בנוגע לקטע החברתי: הפסקתי לשבת בהפסקות ובזמנים המתים עם הקלדניות שבגיל של אימא שלי. הכרתי קלדנית חמודה בת 22, שגם לה אין שם חברות אחרות, ואנחנו תמיד יושבות ביחד רק שתינו. אני מאד אוהבת אותה וזה מאד נחמד.

 

ובנוגע לקטע החברתי מחוץ לעבודה: בטח שמתם לב מהפוסט שחיי החברה שלי מאד שוקקים. אני מאד אוהבת את זה ומעריכה כל רגע, כי אני עדיין זוכרת מה זה להיות בודדה.

 

וזה, בעצם, כל מה שרציתי להגיד (לכתוב).

 

חג פורים שמח!

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 5/3/2015 22:21  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-21/3/2015 17:09



380,660
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)