היי,

ביום שבת, לפני שבועיים, חגגנו יומולדת לאימא שלי. הלכנו לטייל ואחרי זה למסעדה. זה עשה לי טוב לטייל. גם השמש עשתה לי טוב וגם להזיז קצת את גופי המתנוון. ובמיוחד עשה לי טוב לבלות עם אחייני, שאני אוהבת יותר מכל דבר אחר אחר בעולם. חיים של דודה, שגורמים לי לדבר כמו פרחה.

ביום שני עבדתי ואחרי העבודה הגיעו אליי החבר'ה מהסדנא של ימי שישי. היה נחמד. אני כבר רואה בהם ממש חברים שלי וגם רואים בי חברה. זה כל פעם נחמד לי מחדש לגלות שלאוטיסטים אין קרניים. גורם לי להרגיש פחות חריגה ויותר טוב עם עצמי.

ביום ראשון יצאתי מבית הוריי ב6:00 בבוקר כדי לנסוע למרכז ובדרך דיברתי עם סטו, כמו שכתבתי בפוסט הקודם. וגם דיברתי עם בחור שישב לידי באוטובוס והיה מאד מעניין לשוחח עמו. ואז הגענו למרכז ואני ירדתי מהאוטובוס והלכתי לעבודה.

ביום שלישי היו בחירות, אז היה לי יום חופש. נחתי בבוקר (לצערי התעוררתי ב6.30 בבוקר. מאז התחלתי לעבוד בבית משפט התרגלתי לקום נורא מוקדם).

הרגשתי בודדה וחרמנית. נורא רציתי לשכב עם מישהו. אבל כבר מזמן החלטתי שאני לא שוכבת יותר עם הבלוגר, א לא נוסע בשבת, בוריס לא יעשה איתי שום דבר מיני מבלי להיפרד מהחברה שלו קודם, שועל כמובן לא ענה לי לטלפון וגם ב לא ענה לי לטלפון. התלבטתי מה לעשות ואז נזכרתי ב-מ. מ זה מישהו שכבר שנתיים וחצי מסיע אותי לירושלים בסופי שבוע. הוא גר ברמת גן ויש לו משפחה בירושלים שהוא נוסע אליה בסופי שבוע ותמיד מחפש בפייסבוק אנשים שרוצים טרמפ, כדי שישלמו לו ויתחלקו בדלק. במשך השנים, גם יצא לנו לדבר הרבה בנסיעות האלה.

נונה.