היי,

ביום שישי נסעתי לבית הוריי בירושלים. בערב חגגנו ליל הסדר יחד עם כל האחיות שלי, אחי והאחיינים המתוקים והמדהימים שלי, כפרעליהם ועל ראשם היפה, הם הכי חמודים ומקסימים בעולם. 

ביום שבת הלכנו לטייל ביחד והיה מאד נחמד. במהלך הטיול התקשרתי לסטו, הוא שלח לי הודעה שהוא עסוק עם אורחים, אז שלחתי לו הודעה בחזרה שיתקשר אליי כשיתפנה.

אחרי שחזרנו, שלחתי הודעה בה שוב ביקשתי שיתקשר כשיתפנה ואז סטו שלח לי הודעת וואטספ בה כתב שהוא לא יודע אם מתאים לו הקשר הזה, שאני בחורה מתוקה, אבל הבעיה כנראה אצלו (טוב שלא כתב:"זאת לא את. זה אני") ושהוא רוצה קצת זמן עם עצמו. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שלא קרה שום דבר ושוב שהוא רוצה קצת זמן עם עצמו ושלא אכעס, והגבתי לו שאני לא כועסת, אלא רק לא מבינה איך הוא עבר מלהתגעגע אליי, לחזר אחריי, לרדוף אחריי, לפנק אותי ולשלוח לי המון הודעות ולהגיד שהוא רוצה לזה שפתאום הוא לא יודע אם מתאים לו הקשר ושאלתי מה עשיתי שירד לו ממני והוא קרא לי מאמי ואמר שלא עשיתי שום דבר ושזה לא קשור אליי ושהוא רוצה קצת זמן לעצמו ואני שאלתי אם זה אומר שמנתקים קשר והוא אמר שלא יודע ושהוא רוצה זמן עם עצמו ואני אמרתי לו:"סטו, אתה הרי מת שתהיה לך חברה. בטח שזה קשור אליי זה שאתה רוצה זמן לבד. אתה פשוט כנראה כבר לא רוצה אותי". והוא כתב:"אני רוצה קצת זמן לחשוב על הכול" ואני כתבתי:"טוב" ובזה זה נגמר.

לקחתי את העניין מאד קשה. לא כי סטו מעניין אותי, כי הוא לא מעניין אותי, אלא כי נפגע לי האגו. איך אפילו שמן פוזל שעיר לא רוצה אותי. איך בנאדם שכל כך חיזר אחריי וכל כך רדף אחריי - ירד ממני. ובנוסף לזה, התבאסתי מאד כי מאד נמאס לי מהחיפוש. באוגוסט הקרוב כבר אהיה בת 28. אני לא בת 20. קיוויתי כל כך שהפעם זה יצליח ושבעזרת השם אתמסד.

אני בטוחה ב-99% שאני מנחשת נכון מה הסיבה שהוא סיים את היחסים. אני חושבת שמה שחשבתי מההתחלה נכון: הוא חיזר אחריי כמו מטורף, מבלי שפגש בי אפילו, לא כי רצה אותי בתור נונה כהן, אלא כי רצה חברה. חשבתי בהתחלה שהוא פתטי. אימא שלי שכנעה אותי שהוא לא פתטי, שאין רע בכך שהוא רוצה חברה ושחיזור היתר ופינוק היתר זה תיקון משמיים על כל הגברים הקודמים שהייתי איתם, שלא השקיעו בי בשיט. אבל בדיוק מה שפחדתי ממנו קרה: הרי אי אפשר להיות עם מישהי לנצח רק כי אתה רוצה חברה. ברגע שהוא טיפטיפה התחיל להכיר אותי - הוא ירד ממני. כי מלכתחילה לא רצה אותי, אלא חברה בכלליות.

והתמלאתי זעם ותסכול, כי ידעתי שעכשיו אחזור לדפוסים ישנים. בשבועיים האחרונים לא שכבתי עם אף אחד. מלבד שיחה קצת כחולה שהייתה לי עם שועל ביום שלישי האחרון - כל קשר ביני לבין השתרללות היה מקרי בהחלט. ביום רביעי האחרון נפגשתי עם סטו לדייט שלישי (סך הכול ראיתי אותו ארבע פעמים שהורכבו משני דייטים, זה שהוא קפץ אליי הביתה לחצי שעה כי התגעגע נואשות ועוד דייט אחד אחרון). בדייט הלכנו לבית קפה, התחבקנו, אכלנו, דיברנו, צחקנו ואחר כך הלכנו לבית שלי והתחרמנו. לא שכבנו. הייתי במחזור, אבל סטו אמר שגם אם לא הייתי במחזור - לא היינו מקיימים יחסי מין מלאים, כי הוא מקיים יחסי מין מלאים רק אחרי קשר ארוך ורציני. זה הזכיר לי שגם כשלי לא היה ניסיון ביחסי מין מלאים, אז עשיתי עניין מחדירה, אבל מאז צברתי ניסיון - אני לא רואה הבדל בין אם הזין של מישהו נמצא לי בפה, או בכוס, וסליחה על הבוטות. בכל מקרה, אחרי הבית קפה הלכנו לבית שלי, לבקשת סטו שמאד מאד רצה וביקש מראש שנלך לבית שלי אחרי בית הקפה. בסוף הוא היה בעירום ואני בתחתונים. ירדתי לו. 

בכל מקרה, אחרי ההודעה שסטו שלח לי בשבת - הרגשתי חרא. ישבתי קצת עם ההורים שלי בסלון ואימא ניסתה לנחם אותי וללטף אותי, אבל לא הצלחתי להתגבר על עצמי. האגו שלי נפגע מדי והרגשתי שאני כבר לא שולטת בעצמי, אז עברתי על הרשימה שלי בפייסבוק וחיפשתי מישהו ירושלמי לשכב איתו. בסוף שלחתי הודעת פייסבוק לכתפי. אני מכירה אותו כבר כמעט שמונה שנים ושוכבת איתו (עם הפסקות ענקיות) כבר כמעט שמונה שנים. הצעתי לבוא לדירה שלו. כמובן שהוא הסכים. השעה הייתה 23:30 וסיכמנו שיבוא לקחת אותי ב1:00. שיקרתי להוריי שאני הולכת לטיול רגלי בשכונה עם ידידי בוריס.

ב1:00 יצאתי מהבית, כתפי בא לקחת אותי מהכניסה לרחוב, נסענו לדירה שלו, ראינו "זגורי" (אני ראיתי כל פרק ופרק כבר, ולפני כמה ימים היה את הפרק האחרון בעונה השנייה, שהוא גם הפרק האחרון בסדרה, אבל כתפי עדיין במרתון של העונה הראשונה), דיברנו, צחקנו ואחר כך שלחתי ידיים לגוף שלו, עברנו למיטה ושכבנו. היה סקס טוב. נמשכתי לכתפי, הביצועים שלו היו טובים והוא גם התייחס אליי יפה. אחרי הסקס שכבנו מחובקים וראינו עוד פרק של "זגורי" ודיברנו וצחקנו והתלטפנו. בשעה 4:30 הוא הסיע אותי חזרה. ישבנו באוטו בכניסה לרחוב ודיברנו עוד קצת. זה היה נחמד.

היום (יום ראשון) התעוררתי ושוב תחושת תסכול הציפה אותי. אימא הציעה שנצא לשופינג. נסענו למרכז העיר וקנינו בשבילי חולצות. בקרוב קיץ ובתור עובדת בית משפט - אסור לי ללבוש לעבודה גופיות, אז הייתי צריכה חולצות. היות שברוב החנויות הבגדים הם לברביות ועברתי חוויה מאד משפילה כשבגדים בחנות שלמה לא עלו עליי כשהלכתי לקנות חולצה לפני שבוע - אז הפעם מראש הלכנו ל"קרייזי ליין". ידענו שיש שם בגדים במידה שלי. לפני כמה ימים קניתי שם חולצה ועשיתי כרטיס מועדון. הפעם מצאתי שם שלוש חולצות יפות, עם שרוול שלוש-רבעי שאידיאליות לתקופת מעבר. בקיץ אני אוכל להפשיל שרוולים ונראה לי שלא יהיה לי חם, כי אמרו לי שמקפיאים עם המזגן בקיץ בבית משפט. הוצאתי 520 שקל על החולצות. אחר כך נכנסנו לעוד חנות ואימא קנתה לי עוד שתי חולצות והפעם שילמה בעצמה 200 שקל. אחרי זה גם קנינו לי נעליים, כי היו לי רק או מגפיים, שחם איתם מדי, או סנדלים, שקר איתם מדי, או נעליים עם שרוכים ורודים, שלא מספיק ייצוגיות. הייתי חייבת נעליים לעונת מעבר עכשיו. קנינו ב"טבע נאות" נעליים אורתפידיות יפות והכי נוחות בעולם, שנראות כמו נעליי בובה. אימא שילמה 400 ומשהו שקל, וגם זה אחרי 10% הנחה שנתנו לנו כי היא סטודנטית. מצחיק שהכרטיס נכה שלי לא זיכה אותנו בהנחה. נותנים הנחה על נעליים אורתופדיות לסטודנטים, אבל לא לנכים. בדרך הלוך וחזור דיברנו על מה שקרה עם סטו. אימא התבאסה בשבילי, כי ראתה שאני מבואסת.

אני מאד אוהבת אותה ומאד מעריכה את מאמציה הרבים. רק מטריף אותי שהיא לא מתייחסת אליי כאל אדם מבוגר. לא מזמן, כשקניתי פלאפל אז ראיתי מישהי שבאה עם הנכדות שלה לדוכן. היא קנתה פלאפל לעצמה, שאלה את נכדותיה אם גם הן רוצות, הן אמרו שלא, היא שוב שאלה, הן שוב אמרו שלא. אחרי שסירבו כמה פעמים - קנתה להן מנה בניגוד לרצונן. זה הזכיר לי אחד לאחד את אימא. היא שואלת משהו ואני לא מבינה בשביל מה בכלל היא שואלת, כי היא כבר מחליטה, בדיוק כמו האישה שתיארתי. היא גם עוקבת אחרי כל תנועה שלי ועל כל דבר יש לה מה להגיד.

אחרי שחזרנו לבית של ההורים, אז עליתי לחדר שינה של הוריי, שם אבא שלי ישב וקרא עיתון. שאלתי אותו אם הוא מבואס עליי על משהו, כי כל הסופשבוע הוא בקושי דיבר איתי והיה קצר רוח כלפיי. ואז אבא שאל למה זה נגמר עם סטו, וכשאמרתי לו שאני לא יודעת ושסטו החליט את זה בפתאומיות והודיע לי בהודעת וואספ - אבא אמר שאני משקרת לו. הוא גם אמר שהוא בטוח ששכבתי עם בוריס שנפגשתי איתו בלילה (למעשה נפגשתי ושכבתי עם כתפי, אבל הרי אמרתי להורים שאני נפגשת עם בוריס, והוריי יודעים שיש לי איתו היסטוריה ארוכה) ואז אבא אמר שאני לא צריכה לשכב עם הרבה גברים ובטח לא צריכה לכתוב על זה באינטרנט. ואני ניסיתי להכחיש ואמרתי שוב ושוב שאני לא יודעת על מה הוא מדבר, אבל הבנתי שהוא כנראה נתקל בבלוג, כי ידע להגיד לי שאני מסמסת לגברים שונים, שמישהו בא אליי לחצי שעה, את מספר הגברים ששכבתי איתם. אבא שלי לא טיפוס שמדבר. מאד הופתעתי שהוא דיבר. הוא תמיד אוגר בפנים ומתפוצץ. על אחת כמה וכמה שהוא לא מדבר על נושאים כאלה. 

הוא נשא נאום ארוך על כך שאף בחורה לא מתנהגת ככה, שאני מוזילה את עצמי, שאני אגרום לנפש שלי צלקת שאין לה תקנה. שאימא שלי בוכה כל יום ולא ישנה בלילות מרוב שהיא דואגת לי. שאימא אומרת לו שאני מתנהגת ככה כי הוא הרביץ לי כשהייתי ילדה, אבל שהוא חושב שאי אפשר להאשים משהו שקרה לפני עשרים שנה (למעשה זה הסתיים לפני עשר שנים, כשהייתי בת 17, אבל לא תיקנתי אותו). הוא אמר כמה הם אוהבים אותי ודואגים לי. שעוד כמה שנים הם כבר לא יהיו בחיים ואז לא יוכלו לתמוך בי כל הזמן ולעשות למעני דברים כמו ללכת בשבילי לביטוח לאומי ולכן חשוב לו לדעת שאני מסתדרת מעכשיו. שאני חייבת להפסיק עם עניין הגברים. שאני בחורה אינטליגנטית ואיכותית מכדי להוזיל את עצמי בצורה כזו. ושאני גם חייבת להפסיק לפרסם דברים אינטימיים בבלוג (הוא קרא לזה פורום, אבל הבנתי למה הוא מתכוון). ישבתי בשקט, מזועזעת והקשבתי לו. לא הודיתי בכלום, אבל הפסקתי להכחיש, כי הבנתי שאין טעם. אגב, הוא אמר שלא רק אימא נטרפת מדאגה - אלא שגם אחותי הגדולה שזרקה כמה דברים לגביי בסופשבוע האחרון.

אחרי הנאום, הלכתי לחדר שלי, נכנסתי למיטה מדוכאת וטחנתי שם מחשבות עד שנרדמתי. אחרי כמה שעות התעוררתי והלכתי לסלון לראות טלוויזיה עם הוריי. אימא קראה לי בשמות חיבה, דיברה ברכות, שאלה אם אני רוצה שתכין לי לאכול, ליטפה את שיערי. אמרתי לאבא שאני מצטערת שאני גורמת לכך כך הרבה דאגה ושאשתדל להשתפר וחיבקתי אותו. ראינו ביחד חדשות. כשהתחיל "גב האומה" - אימא עלתה לקומה למעלה, כי היא לא אוהבת את התוכנית הזאת. נשארתי עם אבא שלי. מאוחר יותר הוא נכנס רגע למטבח ואז התחיל לצרוח עליי בטירוף, כי מסתבר שכשהכנתי לי סלט טונה - נשפך לי קצת זמן מהשמן של הטונה על הרצפה ולא שמתי לב ודרכתי על זה, אז הרצפה הייתה דביקה, אחרי שהם ניקו את המטבח. אני נשבעת שלא שמתי לב. אני לא מבינה איך אפשר כל כך לכעוס על אדם, על זה שלא ראה משהו. הרי לא עשיתי את זה בכוונה. בדיוק בגלל דברים כאלה אני צריכה סומכת (אני מתחילה איתה בשבוע הבא). אבא צרח והשתולל ואימא התחילה לצעוק מלמעלה שיפסיק לצעוק אליי ואחרי זה ירדה לקומה שהיינו בה והתחילה לריב איתו שלא עשיתי את זה בכוונה ואני פשוט קמתי והלכתי משם. אני שונאת את הסיטואציות האלה. מצד אחד, מעריכה את נכונותה לעזור לי. מצד שני, שונאת שהם רבים בגללי.

מחר (יום שני) אני נפגשת עם ידידי אנג'ל. הוא מתכנן לנו בילוי של עניים: קודם לקנות מחנות יד שנייה שיש בה, לדבריו, בגדים נחמדים ב15 שקל, ואחר כך ללכת ל"קופיקס" ולאכול משהו בחמישה שקלים. נחמד. התגעגעתי לאנג'ל. לא התראינו כבר כמה חודשים. אבל לאורך עשר השנים (!!!) של הידידות ביננו זה תמיד היה כך. אנחנו תמיד יכולים לא להיפגש חודשים ואז כשאנחנו מדברים או נפגשים - אין בינינו שום זרות. כמו שמישהו אמר לי פעם: חבר אמיתי זה לא מישהו שמדברים איתו כל יום, אלא מישהו שכשמדברים איתו - אז מרגישים שמדברים כל יום. זה כמו היחסים שלי עם מימי. בשבע שנים חברות שלנו אנחנו נוהגות להפגש רק בערך חמש פעמים בשנה, אבל ברור לי שהיא תהיה שם בשבילי כשאצטרך אותה ולה ברור שאהיה שם בשבילה כשתצטרך אותי ולא אפסיד למשל מסיבת יומולדת שלה, גם אם זה אומר ללכת ברגל לקוטב הצפוני.

ביום שלישי אני אחזור למרכז ואפגש כנראה עם חברתי צוצו. התגעגעתי אליה. ניהלנו שיחה ארוכה היום בטלפון והשלמנו קצת פערים. נלך כנראה לחוף הים. יהיה מזה כיף להסתכל על הגלים.

ביום רביעי אני אפגש בת"א עם חברתי טיטי ועם עוד חברה משותפת שלנו מהלימודים.

ביום חמישי אחזור לג'רוזלם. 

כנראה שביום שישי ניסע לאחי, לנשנש קצת את שלושת ילדיו המהממים. אין על האחיינים שלי בעולם. הם מתוקים, מקסימים, חמודים ומדהימים (פוסט זה נכתב בצורה מעגלית).

חג שמח!

שלכם,

נונה.