היי,

קוראים קבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שיצאתי לדייט אחד עם בחור אתיופי נחמד (בוא נקרא לו בבלוג בלאק). היה נורא כיף והיה נראה שיש ביננו חיבור, וגם סיכמנו שניפגש שוב, אבל אחרי זה הוא קצת נעלם לי. כמה ימים אחרי זה הכרתי במקרה את מ, בחור שאיתו נוצר, לפחות מבחינתי, קשר עמוק וחזק. ולכן כשבלאק פנה אליי ואמר שנעלם לי כי אישפזו את אביו, אז אמרתי לו שאני נורא מצטערת ושאני מאחלת לאביו רפואה שלמה, אבל עם כל הכבוד וההבנה, הוא היה יכול לפנות 10 שניות לשלוח לי הודעה על כך. הוא התנצל, אמר שלא רצה להעיק עליי בשלב כזה של הקשר ואמרתי שהרבה יותר מעיק שהוא יעלם ואני אחשוב שניתק איתי קשר. הוא אמר שלא נעלם, אלא ניסה להתקשר אליי פעם ביומיים ולא עניתי. אמרתי לו שפיטים. הוא שאל אם ארצה להפגש ואמרתי לו שנדבר. אבל אחרי זה חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא רוצה אותו, אלא את מ. הוא ניסה לתפוס אותי וסיננתי. בסוף הוא שלח לי הודעה שבהתחלה חשב שאני בחורה על-רמה ושיש לקשר ביננו פוטנציאל, אבל כנראה שאני בחורה חסרת שדרה ושאני נתפסת כנראה על האקס, אז כתבתי לו שהכול נכון מלבד דבר אחד: זה לא היתפסות על אקס, אלא הכרתי מישהו חדש, ועל זה בלאק כבר לא ענה לי.

סיפרתי ל-מ על מה שהיה עם בלאק ואמרתי לו בצחוק שזרקתי בחור חתיך, הנדסאי חשמל, שעובד בחברת החשמל ושברשותו גם רכב וגם אופנוע בשביל שמן מובטל עם זין קטן, בלי תעודת בגרות ובלי רישיון נהיגה, והוא נהג לי לענות לי בצחוק שבלאק אתיופי, אז אם הוא עובד בחברת החשמל זה בטח בניקיון השירותים שם.

זה היה נורא מצחיק. לא בקטע של גזענות, אלא פשוט מצחיק. הרי החברה שופטת גם את בלאק על כך שהוא אתיופי וגם את מ, על כך שהוא שמן ועם קעקועים, אז הוא נראה לאנשים כמו חבר מאפיה, למרות שהוא האדם הכי עדין שהכרתי.

הקשר עם מ נמשך שבועיים, אומנם רק שבועיים, אבל נפגשנו כמעט כל יום במהלכם, ואני כבר הספקתי לפתח רגשות ולהקשר אליו. כשהוא נפרד ממני, בטענה שבשבילו מהתחלה לא הייתה כוונה להכנס לזוגיות רצינית, אז בין השאר הוא הזכיר את מ ואמר שנחנק כשאמרתי לו שזרקתי מישהו אחר למענו, ושאולי כדאי לי לנסות ליצור איתו שוב קשר.

התאבלתי על אובדן מ במשך כמה ימים. בכיתי הרבה, בפרצי בכי אקראיים ובלתי נשלטים והייתי על הקרשים. אפילו הגעתי למצב שאני חייבת סקס ויהי מה ולא עניין אותי עם מי. הצעתי בהתחלה לנוש. כשהוא סירב לי - הצעתי ל-ב ושנאתי את עצמי על כך. ל-ב יש חברה וסיכמנו כבר שאנחנו מפסיקים עם זה. הצלחתי לשכנע את ב וכבר סיכמנו שיבוא אליי. אחרי שכבר גילחתי את הכוס למענו - נוש אמר שבסוף הוא יכול והזמין אותי אליו, אז ביטלתי עם ב והרגשתי הקלה. הלכתי לביתו של נוש ובילינו לילה נעים ביחד.

אגב, כולם שואלים אותי למה אני לא משתמשת בויברטור שקניתי ומה שקשה לאנשים להבין זה שאני לא גומרת, לא מסקס ולא ולא מויברטור. אני לא חייבת סקס רק כי אני חרמנית אלא גם ובעיקר כי זה שאריות מהילדה הבודדה שהייתי. הייתה אלימות בבית, לא היו לי חברים, לא היה לי אף אחד שיכולתי לפנות אליו, הרגשתי כל הזמן כמו כאב ראש ואז מצאתי פטנט שיגרום לאנשים לבלות במחיצתי ושלא רק שאני לא גורמת להם כאב ראש - אני גורמת להם עונג ואני יכולה סופסוף להשתחרר ולהנות וסופסוף מישהו מקדיש לי את כל תשומת ליבו.

היום יש לי חברי נפש נהדרים, אני קרובה למשפחתי, אני אקדמאית, אני מחזיקה דירה, אני מאד מוצלחת על פניו, אבל שאריות מנונה הנערה, שאף אחד לא הסכים לירוק לכיוונה אלא אם כן היא מוצצת לו, נותרו בי.

גם הקטע של אי דחיית סיפוקים מוחלטת בנוגע לנשנוש מתוקים ובנוגע לפטפטת, זה חלק מזה. יש בי ריקנות מטורפת. אני חייבת למלא אותה. הקטע של ההתמכרות לסקס, הוא לא התמכרות לסקס, אלא התמכרות לצומי. אני מרגישה שאין לי מקום בשום מקום. לכן אני גם משתלטת על שיחות. לכן גם אני לא מסוגלת לסתום כשאני צריכה רק לכתוב את שמות הנוכחים בדיונים באולם בבית משפט, כשהשופט עדיין לא נכנס, כי אני לא מסוגלת לסבול שקט. אני חייבת במה. אני חייבת שיכירו בנוכחותי. שקט נורא מלחיץ אותי. לכן אני גם לא מסוגלת להיות בחברת עצמי וערב בו אני צריכה רק לשרוץ מול הטלויזיה זה הסיוט שלי, מזכיר לי את הילדה הבודדה שהייתי שכל מה שעשתה זה לשרוץ מול הטלוויזיה. אני חייבת חברת אנשים. אני חייבת להיות במרכז.

ולכן התחלתי טיפול קוגנטיבי התנהגותי, במרפאה לאנשים על הספקטרום שעשיתי בה את האבחון. הייתי כבר שנתיים בטיפול אצל פסיכותרפיסטית קוגנטיבית, אבל הייתי אז אחרי תקופה בה הייתי מאד בדיכאון ולא הייתי פנויה לקבל ממנה כלים. הערך העיקרי שקיבלתי מהטיפול הזה היה שהיה לי מקום לפרוק ולפרוק ולפרוק. יש לי חברים שאני יכולה לפרוק מולם, אבל הם עסוקים לפעמים או שיש להם צרות משלהם. לעומת זאת, הטיפול הזה היה מקום בו יכולתי לפרוק, מבלי לתת דבר בחזרה ומבלי להרגיש לא בנוח, שמישהו מפנה לי זמן כשלא נוח לו.

עכשיו, בניגוד לאז, אני לא רוצה למרוח את הטיפול שנתיים. בא לי על משהו ממוקד, בו בעיקר היא נותנת לי כלים.כמובן שאני גם אפרוק, אבל הערך העיקרי יהיה שאלמד סופסוף להשתלט על העניין של דחיית סיפוקים.

הייתה לי כבר את הפגישה הראשונה ואמרתי לה שאין לי דחיית סיפוקים במין, פטפטת ואוכל. פירטתי לה על כל אחד מהתחומים והיא אמרה שמה שנשמע לה כרגע הכי בוער זה לטפל בעניין המין. הזכיר לי שהמטפלת הקודמת אמרה שאם אני שוכבת עם כל אחד בלי קונדום, אז זה סוג של משאלת מוות, או לפחות הרס עצמי מאד חזק.

אני ממש מטופלת מכל הכיוונים כי בנוסף לפעם בשבוע פסיכולוגית, יש לי גם פעם בשבוע סומכת, שזו מישהי שמגיעה אליי הביתה לשלוש שעות ועוזרת לי ללמוד לתחזק את הבית, יש לי גם פעם בשבוע את הסדנא ללמידת כישורי חיים חברתיים ואני אמורה להפגש עם החבר'ה מהסדנא פעם נוספת בשבוע. יש לי גם פעם בחודש את הפסיכיאטר, למעקב על הקונצרטה והציפרלקס, וגם כדי לעדכן אותו במתחדש אצלי (טוב שעכשיו הוא והפסיכולוגית יהיו בקשר. זו מרפאה אחת. וכך אקבל ממנה את החלק של השיחות וממנו את החלק של התרופות המתאימות). קשה לי לקבל את כל הטיפולים האלה, כי זה יותר מדי לדוש בקשיים שלי ומה שמקל עליי זה שהסומכת הפכה כבר לסוג של חברה בשבילי וגם החבר'ה מהסדנא הם חברים שלי, אז זה לא רק נטו טיפול, אלא גם מפגש חברתי.

התעסקתי גם בהמון בירוקרטיה סביב משרד השיכון וסביב ביטוח לאומי וסביב רב קו וסביב העירייה וכו' וכו', אבל אין לי זכות להתלונן. כי תכלס, אני פועלת כדי לקבל עזרה וכדי לקבל כסף (ביטוח לאומי נתנו לי קצבה חודשית וכרטיס נכה שמקנה לי הנחה בנסיעות באוטובוס והנחה בארנונה והנחה בעוד כמה מקומות, משרד השיכון גם נותנים לי כסף כל חודש).

ואם נחזור לנושא בלאק שהתחלתי איתו את הפוסט: לפני כמה ימים שלחתי לו הודעה. כתבתי:"היי". והוא ענה לי ב"היי" ושאלתי מה שלומו והוא אמר שבסדר ושאלתי מה שלום אבא שלו והוא אמר שיותר טוב ואמרתי שאני מבקשת סליחה על התנהגותי. שאומנם אני עדיין חושבת שהוא היה יכול לפנות עשר שניות  כדי לשלוח לי הודעה, אבל שאני מבינה שמצבו של אביו הקשה עליו מאד והשהגעתי למסקנה שאם לא הייתי מכירה מישהו אחר אז כן הייתי מסכימה לצאת איתו שוב. והוא שאל לאן אני חותרת, אז אמרתי לו שהייתי רוצה שניתן לנו עוד הזדמנות והוא אמר שהוא לא מעוניין להיות ברירת המחדל שלי ואני אמרתי שהוא לא ברירת מחדל ושאני יכולה לצאת עשרות גברים אחרים אז הוא שאל למה התנהגתי כמו שהתנהגתי אז הסברתי שחשבתי שהוא ניתק איתי קשר ושגם אם לא הייתי חושבת כך - אני לא חייבת בלעדיות אחרי דייט אחד. אז הוא אמר לי שהוא צריך לישון על זה ושנדבר מחר אז אמרתי:"לילה טוב" וגם הוא כתב:"לילה טוב."

למחרת הוא לא פנה אליי, אבל יום אחרי זה (כלומר אתמול), הוא שלח לי הודעה וכתב שחשב הרבה והגיע למסקנה שהוא רוצה לתת לנו עוד הזדמנות ואני אמרתי שיופי, אבל למה לא פנה אליי יום למחרת, כמו שהבטיח. והוא שאל:"מה הבעיה עכשיו" ואני אמרתי:"כלום. אני אומרת מה שיש לי בראש. אני לא צריכה לסנן את מה שעובר לי בראש או ללכת על ביצים." והוא אמר:"עכשיו זו החלטה שלי. תגידי אם את רוצה או לא" ושאלתי למה הוא מתכוון אז הוא התקשר והסביר את עצמו במלל ולא בכתיבה ואמר שהחליט לסלוח לי ואמרתי לו שאני שמחה, אבל שאני רוצה שננסה רק אם אנחנו פותחים דף חדש. אין לי כוונה להיות בעמדת נחיתות או שאצטרך עכשיו להוכיח את עצמי כל הזמן והוא הסכים איתי ועברנו לדבר על דברים אחרים והיה נחמד. אני עכשיו בירושלים לסופשבוע וחג, אז בטח ניפגש בשבוע הבא.

מישהו גם התחיל איתי בסופר. הוא בדיוק עבר לגור באיזור שאני גרה בו, והוא הציע לי לטייל איתו באותו ערב בשכונה. סירבתי להצעה לטיול, אבל כן נתתי לו את מספר הטלפון שלי וחבל, כי הוא נראה לי בחור קצת קריפי. נראה לי שאני אסנן אותו כשהוא יתקשר.

בנוסף, אני עומדת לצאת עם עוד בחור אחד, שעובד בקפיטריה של בית המשפט. קשקשנו קצת פה ושם בחודש האחרון ואז לפני כמה ימים, כשבאתי לקנות לי ארוחת צהריים, אז זרקתי משהו על כמה שהאוכל שם טעים ומגוון ושלא יגזימו כי אני עוד אתרגל לפינוק והוא אמר משהו על זה שהחבר שלי בטח מפנק אותי ואני אמרתי שאין לי חבר, ואם יש לו מישהו לשדך לי, אז הוא שאל מה אני מחפשת בבנזוג, אז אמרתי לו שאני מחפשת אדם טוב, ישר והגון שייתייחס אליי בכבוד ויכיל אותי. והוא שאל מה בקשר לתעסוקה או למוצא של האדם. ואמרתי לו שלא מעניין אותי מעמד וסטטוס חברתי ותעודות של תארים. הדבר היחיד שמעניין אותי בקשר לשוק העבודה של הגבר זה שיהיה חרוץ, אבל אני לא צריכה שהוא יהיה עובד הייטק כדי לעשות פוזות על כל העולם. מצדי שיעבוד בזבל או בלשטוף כלים או בלשטוף זקנים. העיקר שיהיה לו מוסר עבודה וחריצות. והוא שאל אם אני רוצה שיש לו שתי אופציות לשדך לי ושהם בסביבות גיל 29 ואמרתי שמעולה והוא שאל אם 32 זה מבוגר מדי בשבילי ואני אמרתי את האמת שאני רגילה להרבה יותר מבוגרים והוא ביקש ממני את הפייסבוק שלי כדי שיוכל להראות להם תמונה שלי ואז יתן לי לראות תמונה שלהם ואמרתי שסבבה.

ואז בערב הוא פנה אליי בצ'אט של הפייסבוק, קשקשנו קצת ואז הוא שאל אם יפריע לי שהבנזוג שלי יעשן אז אמרתי לו שלא, כל עוד הוא לא יעשן עליי ושילעס מסטיק לפני שהוא מנשק אותי, ואז שאלתי:"למה, אחד מאלה שאתה רוצה לשדך לי מעשן?" והוא אמר:"אז אני אצטרך לקנות ולהסתובב כל הזמן עם מסטיקים..." אז אמרתי:"אה, אתה משדך לי את עצמך" והוא שאל אם אני בקטע ואמרתי שאני בקושי מכירה אותו, אבל שאפשר לנסות ורק ביקשתי שנשמור על פרופיל נמוך כי אנחנו עובדים באותו מקום עבודה אז שלא נדבר על דייט ביננו לפני אנשים שעובדים בבית משפט והוא ישר הסכים והמשכנו להתכתב עוד שעה ארוכה. נראה בחור מאד נחמד. הוא גם עובד בתור שחקן, אז הוא אמר שבימים הקרובים יש לו המון חזרות ושאל אם זה בסדר מצדי שנצא בסוף החודש ואמרתי לו שכן. מאז אנחנו מסתמסים כל יום וזה מאד נחמד.

ואם כבר הזכרתי את בית המשפט, נראה שמעמדי בסכנה. השופט הקבוע שלי כבר לא רוצה שאהיה הקלדנית הקבועה שלו. מה שקרה זה שהוא העיר לי על כל מני דברים, מבלי שתהיה לו כוונה שאפסיק להיות הקלדנית הקבועה שלו, אבל רק בגלל איך שעניתי לו ובגלל שאמרתי לו דברים שבהם הוא לא בסדר איתי - הוא החליט באותו רגע שלא נעבוד ביחד יותר. צדקתי בכל מילה שאמרתי לו, כי הוא באמת עשה לי עוול, אבל זה לא היה התפקיד שלי להגיד לו את זה. הייתי צריכה לפנות לאחראית ולבקש שתעביר אותי שופט, או שתנסה לפתור את הבעיה. כשזה בא ממנו - זה חמור. זה כבר השופט השני בשלושה חודשים שלא רוצה אותי.

האחראית עשתה לי שיחה ואמרה את הדברים שכרגע כתבתי. אני מאד מתוסכלת כי היא באמת מקסימה ובוסית מעולה שלעולם לא תעיר שלא בצדק, אז אם היא מדברת ככה - כנראה שבאמת פישלתי בגדול. אני מתה מפחד. כנראה שלא יפטרו אותי כל כך מהר, אבל עדיין מתסכל אותי ששוב מעמדי בסכנה. אני לא אסלח לעצמי אם אפסיד עוד מקום עבודה, בגלל שאני לא מסוגלת לסתום את הפה. כולם אמרו לי שאני מדברת יותר מדי, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי. אומנם לא דיברתי בדיונים, אבל דיברתי יותר מדי עם האחראית, עם הקלדניות האחרות, עם הצדדים באולם לפני שהשופט נכנס ועכשיו גם עם השופט.

ידעתי איפשהו עמוק בתוכי שזה יזיק לי, אבל לא הייתי מסוגלת לעצור את עצמי, בדיוק כמו עם הסקס ובדיוק כמו שאני אוכלת כמות שמספיקה לשישה גדודים, למרות שאני עלולה לחטוף סכרת ולמרות משקל הייתר ולמרות שזה עולה לי הרבה כסף ולמרות שזה הורס לי את היחסים עם המשפחה שאני מחסלת לכל בני הבית את כל הפירות וכל הממתקים כשאני מגיעה לסופשבוע בביתם של ההורים.

אם כל הטיפולים לא יעזרו ובאמת תאבד תקווה - תמיד יהיה אפשר לכלוא אותי במרתף כמו שהצעתי בפוסט הקודם.

מאחלת לקוראיי שבת שלום, חג שמח ועוד כל מני דברים נחמדים.

שלכם,

נונה.