היוש,

החלטתי להפציע בפוסט.

קודם כל, אני רוצה לחלוק עם קוראיי את מצב חיי האהבה שלי בשלושת החודשים האחרונים:

יצאתי עם מישהו ששידכה לי חברה שלי. נפגשנו פעמיים, בהפרש של שבועיים. אפילו לא התנשקנו.

אחר כך יצאתי במשך חודש עם מישהו שבאמת נקשרתי אליו והוא נקשר אליי. היה באמת קליק והיה באמת טוב. חישבתי שנפגשנו 16 פעמים בחודש האחד שיצאנו. הסקס היה טוב, השיחות היו מעניינות ובאמת שנהנינו ביחד.

אחרי שנפרדנו היה לי סטוץ אחד.

אחרי זה יצאתי ארבע פעמים עם מישהו שהכרתי בקבוצה בפייסבוק של היכרויות למטרת קשר רציני. רק התנשקנו. נפרדנו כי לא הרגשנו קליק.

עכשיו אני יוצאת עם מישהו אחר שהכרתי באותה קבוצה. נפגשנו פעמיים והיה חביב. עדיין אפילו לא התנשקנו.

קרי, אני כבר חודשיים בלי סקס או כל מגע מיני, מלבד סטוץ אחד.

ואני גאה בעצמי. קוראים קבועים בוודאי זוכרים כמה הרבה סטוצים ויזיזויות היו לי במשך השנים. לראשונה בחיי, אני שומרת על גופי ונפשי.

וגם כשאני יוצאת עם מישהו, לראשונה בחיי יש לי מסננת. לא אמשיך את הקשר עם כל אחד, כמו שעשיתי כל השנים.

ונעבור לתחום העבודה:

הגעתי לעבודתי בתור קלדנית בבית משפט, אחרי כמעט שמונה שנים בשוק העבודה, בהם עבדתי ביותר מ-25 מקומות עבודה. כעת, בפעם הראשונה אני מרגישה שאיש לא עומד למשוך לי את השטיח מתחת לרגליים ולפטר אותי.

עוד שבועיים אני אהיה שם בדיוק שנה.

לפני חודש בערך התחלפה לי האחראית, כי עשו רוטציה באחראיות. בהתחלה הייתי מאד מודאגת, כי אני מאד אוהבת את האחראית שהייתה לי, אבל מסתבר שחששותיי היו לשווא. אני בכלל לא מרגישה בשינוי. אני שמחה שהאחראית הקודמת הייתה האחראית הראשונה שלי, כי באמת כשהגעתי לשם היו לי קשיי קליטה קשים ואני לא חושבת שלמישהו בעולם הייתה את הסבלנות שהייתה לה, אבל עכשיו כשאני שם כבר שנה ומכירה כבר את הדינימיקה של המקום ויש לי שופט קבוע שאני כ"כ מסתדרת איתו וכ"כ מרוצה ממנו והוא כ"כ מרוצה ממני - האינטרקציה הכמעט יחידה שיש עם האחראית זה שאני מבקשת שתשלח לי הפסקות, והיות שאין לו הרבה דיונים קשים, זה לא קורה הרבה. וגם כשהיא שולחת אותי לשופטים אחרים - אף פעם אין לי בעיה. בניגוד לקלדניות ותיקות שחלקן שמות זין, אני באה לשם כדי לעבוד.

השופט הקבוע שלי עומד לצאת לשבתון של חודשיים. שאלתי את האחראית אם יהיה לי שופט קבוע אחר בחודשיים האלה, או שכל יום אהיה עם מישהו אחר. הצעתי שופט מסוים והיא התלהבה וגם הוא הסכים, אבל שיבצו לו בנתיים קלדנית קבועה. לפני יומיים שוב שאלתי אותה את אותה שאלה, והיא אמרה שכנראה אהיה עם שופטת אחרת ונקבה בשמה, ושמחתי, כי זו שופטת שאני מחבבת.

תכלס, אני לא יכולה לתאר לעצמי איזשהו שופט שלא ירצה אותי בתור הקלדנית שלו. אני מעולה בעבודתי.

וזה בהחלט נעים לי לדעת שמרוצים ממני. במיוחד אחרי שספגתי כל כך הרבה כשלונות בתחום העבודה במשך שנים על גבי שנים.

ונעבור לנושא אחר:

הפסקתי לחזור לבית הוריי בירושלים כל שבוע ואני נוסעת כל בערך שלושה שבועות. גם כי קר בירושלים וגם כי אין לי סבלנות לכך שהם מעירים לי על כל ביס שאני מכניסה לפה, בטענה שזה משמין, או מעירים אותי כשאני ישנה, בטענה שלא ארדם בלילה. אני ביחסים טובים איתם, אבל אני מנהלת אורח חיים עצמאי לגמרי וכבר לא צריכה לקחת מבית ההורים אוכל או כסף.

ובקשר לכסף:

יש לי הכנסה של בין 8,000 ל-9,000 ש"ח בגלל שאני גם מקבלת משכורת, גם קצבה מביטוח לאומי וגם כסף ממשרד השיכון.

לא יאומן שרק לפני שנה הייתי בחובות של 40,000 ש"ח.

עתה אני בכלל לא בחובות וגם יש לי 10,000 ש"ח בחשבון.

יחד עם זאת, אני צריכה להתמתן קצת עם הבזבוזים. מלבד 1,900 שכירות ובערך 200 ש"ח על חשבונות בחודש (לא יוצא לי הרבה על חשבונות כי הרי יש לי עכשיו גם הנחה של 80% בארנונה) ועוד כמה מאות על אוכל, ועוד נגיד 200 ש"ח על נסיעות, ועוד קצת על דברים קטנים כמו חומרי ניקוי וניר טואלט וכאלה, אז אין לי הוצאות הכרחיות נוספות.

זה לא הגיוני שאני מוציאה לפעמים 8,000 ש"ח בחודש, כי אז זה אומר שהוצאתי בסביבות ה-5,000 ש"ח על מותרות.

מבחינת מגורים:

אני אוהבת את הדירה מבחינת המיקום שלה, שקרוב להכול וגם מבחינת איך שהיא בנויה ואיך שהיא מחולקת, וגם מסתדרת עם השותף שלי, אבל תכלס אין ביננו כמעט אינטרקציה, מלבד על דברים טכניים שקשורים לדירה.

החלטתי שזו תהיה דירת השותפים האחרונה שלי. באוגוסט הקרוב, כשתסתיים השכירות, אז או שאחתום לעוד שנה בדירה הנוכחית, או שאעבור לגור לבד (איזה כיף שאני יכולה להרשות לעצמי כלכלית!) או שאעבור לגור עם בנזוג.

כרגע האופציה שנראית לי הכי סבירה זה שאעבור לגור לבד (בסיום השכירות זה כבר שש שנים שאני גרה עם שותפים, כמה אפשר? אני כבר לא בת 23. באוגוסט ימלאו לי 29) כי לא נראה לי שאמצא בנזוג שכבר נספיק להעמיק מספיק את הקשר, בחצי שנה שנותרה עד סיום השכירות שלי וכי לא נראה לי שהשותף שלי ירצה שנגור ביחד עוד שנה.

בהתחלה הוא נתן לי את ההרגשה שזה הבית שלו ושאני אורחת, הבהרתי לו היטב שזה לא ככה ושהוא לא בעל הדירה, אלא ששנינו שותפים במידה שווה וזו הדירה שלי בדיוק כמו שזו הדירה שלו, אבל יחד עם זאת, הוא גר שם כבר שנים, ונראה לי שאם הוא יגיד לבעלת הדירה שאם אני חותמת חוזה לעוד שנה - אז הוא לא ישאר אז היא תעדיף אותו על פניי.

אבל נראה מה יהיה עד אז. יש עוד חצי שנה, ואולי דברים ישתנו. אולי יקרה דבר אחר מהאופציות שהעלתי כאן, אולי למשל אחתום רק לעוד כמה חודשים. נראה כבר מה יהיה.

מבחינת חיי חברה:

פורחת חברתית. יש לי כמה וכמה חברות טובות, שבניגוד לעבר, אני לא מודאגת שהן עומדות להעלם לי.

בניגוד לעבר, אני לא נאחזת בשיניים ובציפורניים בחברים. סופסוף הפנמתי שאם אני מאבדת מישהו - גם הוא מאבד אותי וההפסד שלו.

אז זהו. מלבד המשקל שלי, שמטריד אותי ואני שוב ושוב מנסה לעשות דיאטה ואז שוברת אותה, אז הכול באמת סבבה. כשאני משווה את החיים שלי עכשיו, לעומת החיים שהיו לי לפני שנה או לפני כמה שנים, אני באמת גאה בעצמי.

שבת שלום.

שלכם,

נונה.