היי,

בשעה טובה ומוצלחת אני מתחתנת עוד שלושה חודשים עם אהבת חיי.

משהו שקצת (או כפי שארוסי אומר "קצרבה") מדאיג אותי זה שעובר יום ועוד יום ועוד יום ואנחנו לא עושים שום פעולה כדי לקדם את ענייני החתונה. אני מסתכלת על רשימת הפעולות הנדרשות לחתונה שכתבתי מזמן וכל פעם נלחצת מחדש כשאני רואה שסימנתי קו רק על בערך שלושה פריטים ברשימה. אבל כשאני מסתכלת בעיון בכל אחד מהפריטים ברשימה, אני מבינה שגם אם עדיין לא סיימנו סופית פעולה מסוימת - אנחנו יודעים בוודאות מי יהיה הספק הספציפי של כל פעולה. והפעולות הן גם לא מורכבות.

סגרנו כבר לפני כמה חודשים אולם. האולם מספק קייטרינג, חופה, שירותי תאורה, עיצוב שולחן ואלכוהול. אין לי שום דרך לעשות פעולה שתקדם את הדברים האלה. משהו כמו חודש וחצי לפני החתונה נלך לאולם לטעימות ואז נחליט סופית מה יהיה במנות (בנוסף, צריך להזמין מנות מיוחדות. למשל מנות ללא גלוטן לחברות שלי שיש להן צליאק או להזמין מנות כשרות במיוחד לקרובי משפחה דתיים), נבחר חופה, נעצב את השולחנות, נעשה סידורי ישיבה ונבחר אלכוהול. מקסימום אם האלכוהול שם לא יהיה מספק בעיננו - אז נלך שבוע לפני החתונה לחנות, נקנה אלכוהול ונבקש ממישהו להביא לאולם יום לפני החתונה.

סגרנו לפני חודש בערך דיג'יי ובחרנו שיר צעידה לחופה, שיר לאחרי שבירת הכוס ושיר לריקוד סלואו. הדיג'י אמר שניפגש איתו חודש לפני החתונה ואז נתייעץ לגבי רשימת השירים הנוספת. אין לי מה לעשות בקשר לזה עד אז. אגב, את רוב השירים הדיג'יי יבחר בעצמו. הוא אומר שאם ניתן לו רשימת שירים והוא רק ילחץ "פליי" אז בשביל זה לא צריך דיג'יי. הוא אומר שירגיש את הקהל ויבחר שירים בהתאם ואנחנו רק נגיד לו אם יש שירים שאנחנו מטילים עליהם וטו או שירים שמאד חשוב לנו שישמיע, כמו למשל שירים בפרסית למען הוריי שנולדו באירן. אגב, הדיג'י הוא גם זה שיספק עשן ובלונים בזמן ריקוד הסלואו, אם נרצה.

סגרנו לפני חודש בערך גם צלם. יום לפני החתונה צריך לדבר איתו ולהזכיר לו בדיוק מה אנחנו רוצים שיהיה ולתאם שעות (אני מתארגנת בבית עם חברה מלווה. הוא יגיע לצלם אותי ברגעי ההתארגנות האחרונים ואז הארוס שלי יגיע עם חבר מלווה אז הצלם יצלם את רגע המפגש, משם כולנו נוסעים להצטלם באגם ומשם נוסעים לאולם והצלם יקרין באולם את התמונות שצילמנו באגם). אין לי שום פעולה לעשות כדי לקדם את עניין הצלם מלבד לדבר איתו יום לפני החתונה.

סגרנו גם עם צלם מגנטים. אנחנו רק צריכים לבחור מסגרת שתהיה למגנטים ולהגיד לו. אמרו לנו שלרוב עושים את זה ביום החתונה עצמה. אנחנו נבחר עוד קודם, אבל תסכימו איתי שזה משהו שלוקח דקה.

יש חנות קרובה לבית שלנו שיש בה גם זוהרים לרחבה, גם חולצה מצחיקה לחתן (מכירים את זה שבחופה החתן עם חליפה, חולצה מכופתרת ועניבה ואז בשלב הריקודים מחליף לחולצת טריקו עם כיתוב מצחיק?), גם דברים למסיבת רווקות וגם הזמנות לחתונה.

אני נורא רציתי שנלך כבר לחנות, אבל הארוס שלי אמר שהזוהרים יתקלקלו אם נקנה אותם יותר מדי זמן מראש ושהוא מציע שנקנה שבועיים לפני החתונה. זה גם פעולה נורא פשוטה ללכת לקנות זוהרים. הולכים, לוקחים ארגז, משלמים וזהו.

גם לגבי החולצה המצחיקה הוא אמר שהוא לא מבין בשביל מה צריך לקנות אותה שלושה חודשים מראש. הולכים, בוחרים וזהו. מקסימום נגיד לא תהיה את המידה שלו אז נזמין, זה יגיע כמה ימים אחרי ושלום על ישראל.

ולגבי ההזמנות: תסכימו איתי שלא מחלקים הזמנות שלושה חודשים מראש. במילא כבר כל המוזמנים, בלי יוצא מהכלל, יודעים על מועד ומיקום החתונה. אני מניחה שנוציא הזמנות חודש או חודש וחצי לפני החתונה.

ובטח שאני לא צריכה לקנות הינומה מצחיקה למסיבת רווקות שלושה חודשים מראש. זה גם משהו שלא דורש בירוקרטיה. הולכים, בוחרים, משלמים והולכים הביתה.

בנוגע לשיער ואיפור: יש מישהי ספציפית שאני רוצה שגם תסרק אותי וגם תאפר אותי. היא למדה איתי בתואר ואח"כ הלכה ועשתה תעודות בתסרוקות ובאיפור. בחרתי אותה בעיקר כי אני יודעת שהיא בחורה מאד נעימה. אני עומדת להיות מאד לחוצה ביום של החתונה והדבר האחרון שאני צריכה זה איזו פרחה. הרבה אנשים הציעו לי להתארגן במלון, אבל אני מתעקשת להתארגן בבית, כי אני יודעת שאהיה לחוצה ביום של החתונה והדבר האחרון שאצטרך זו סביבה לא מוכרת, אז הבחורה תגיע אליי הביתה לאפר ולסרק אותי. קבעתי איתה לאיפור ושיער ניסיון ל-31.8, שגם אז היא תגיע אליי הביתה. עד אז אין לי שום פעולה לעשות כדי לקדם את העניין הזה. אני אשאל אותה אם היא מציעה שאעשה טיפול פנים, ואם כן - אעשה אותו בספטמבר. וגם אשאל לאיזה צבע כדאי לצבוע את השיער ואם כדאי להסתפר ואלך למספרה לצבוע באוקטובר.

בנוגע לשמלה: אמרתי שאני דוחה את עניין קניית השמלה לאוגוסט, כי אני רוצה לרדת במשקל. בינתיים שברתי את הקרסול (פירוט על כך בהמשך הפוסט) ולכן חיפוש שמלה או חיפוש נעליים הפך להיות עוד יותר לא רלוונטי. בשעה טובה הורידו לי אתמול את המגף האורתופדי ולכן כעת אני יכולה ללכת לחפש שמלה. כבר החלטתי מאיזו חנות אקנה אותה. סטודיו למידות גדולות שנמצא בתל אביב. בכוונה אני הולכת לחנות למידות גדולות ואבחר את המידה הכי קטנה. אני מעדיפה את זה על פני ללכת לחנות לשמלות כלה רגילה ולחוות השפלה. אני מידה 44 ונוכחתי לגלות שרוב שמלות הכלה הן בסביבות מידה 36. בקיצור, התקשרתי לחנות ואמרו לי שצריך לקבוע פגישה מראש. אז אני אתקשר, אקבע למתישהו באוגוסט ואימא שלי ואחותי (אחת מאחיותיי הקטנות התאומות) יבואו איתי. אני יודעת בדיוק איזה סגנון שמלה אני רוצה: עם מחשוף, אבל לא מחשוף עמוק. אני רוצה שמלה עם שרוולי תחרה כי יש לי מדלדל בזרוע אז לא יפה ללבוש שמלה נטולת שרוולים ואני רוצה שהיא תהיה לא מנופחת. ראיתי באתר שלהם שיש להם שמלות בסגנון. מקסימום אני אקח את השמלה לתופרת כדי לעשות תיקונים, אבל מכיוון שאני קונה שמלה ולא יוצרים לי אותה מאפס, לא נראה לי שזו תהיה כזו בעיה. אני חושבת שביקור אחד בחנות וביקור אחד אצל תופרת יספיק.

אני בטוחה שתהיה בחנות גם הינומה שאוכל לקנות.

בנוגע לנעליים: אני לא מוכנה לנעול עקבים, אפילו לא נמוכים, אפילו לא לשלב החופה. אני גבוהה וזה יראה מגוחך. אני רוצה נעלי בובה לבנות. עכשיו אני צריכה לברר איפה יש וללכת לקנות. גם זה משהו שאעשה ביום אחד ולא דורש טררם. אגב, מישהו מהקוראים יודעים איפה מוכרים נעלי בובה לבנות עם סרט?

בנוגע לחליפת חתן, חולצה מכופתרת ונעליים: ארוסי ידאג לעצמו. אני סומכת עליו. זה גם הרבה יותר קל במקרה של גברים.

בנוגע לטבעות לשנינו ותכשיטים בשבילי: לבנזוג של אחות של ארוסי יש חנות תכשיטים. נלך לשם, נבחר טבעות ואני אבחר עגילים.

בנוגע לרבנות: יש במשפחה של ארוסי רב שעושה להם את כל האירועים במשפחה. הוא הסכים כמובן לחתן אותנו. הוא הציע שנלך לרבנות בעיר שבה גדל ארוסי. בהתחלה קצת דאגתי כי כתוב לנו בת.ז את העיר שאנחנו גרים בה ולכן חשבתי שאולי נצטרך להביא תעודת רווקות, אבל אחר כך גיליתי שביטלו את זה. ביררנו בדיוק איזה מסמכים צריך להביא, השגנו אותם ובימים הקרובים נלך לשם. גם בחרנו עדים שילכו במועד מאוחר יותר. חברה שלנו בדיוק התחתנה והיא הרגיעה אותי שהרבנות זה הרבה פחות טררם ממה שחשבתי. היא אמרה שבאים אליהם פעם אחת עם תעודת נישואים של שתי זוגות ההורים (ההורים שלי מצאו את תעודת הנישואים המקורית. ההורים שלו מצאו רק צילום אבל זה בסדר כי אנחנו במילא הולכים לרבנות שהם הלכו אליה אז יהיה להם ברבנות עצמה), 700 שקל, שלוש תמונות פספורט של כל אחד מאיתנו ות.ז עם ספח וזהו. מאוחר יותר גם נביא להם מכתב מהרב.

היא אמרה שאצטרך ללכת רק לשיעור הדרכת כלות אחד.

למקווה הולכים יום-יומיים לפני החתונה. אני רק רוצה לברר איך אני מעבירה לרבנות את האסמכתא מהמקווה כי הרי לא ארוץ לשם יום לפני החתונה. אני מניחה שאפשר להביא את זה לרב בחתונה עצמה.

ויש עוד כל מני דברים קטנים לקנות, כמו זר בשבילי, שארוסי יביא לי כשיבוא לאסוף אותי וכמו סלסלה עם פרחים, שהאחיינים שלנו יפזרו לפני שניכנס לחופה, אבל זר וסלסלה עם פרחים אלה לא דברים מסובכים להשגה ולא דורשים בירוקרטיה.

אה, וגם צריך לקשט את האוטו (כנראה שחבר של ארוסי יסיע אותנו באוטו שלנו, אבל קניית קישוטים לרכב זה דבר שלוקח דקה ואני מניחה שארוסי יקשט את הרכב יום לפני החתונה. זה מגוחך לעשות את זה הרבה זמן לפניי).

בעבר היו לי חברות שהתפטרו מהעבודה חודשים לפני החתונה וקיבלתי מהן את הרושם שהן יומם וליל עובדות על דברים שקשורים לחתונה. יכול להיות שזה נובע מזה שהם עשו יותר סקר שוק: אני בחרתי במסרקת ומאפרת אחת ולא בדקתי אחרות, אני יודעת בוודאות שנקנה טבעות ותכשיטים בחנות של הבנזוג של האחות של ארוסי, אני מתכוונת ללכת רק לחנות שמלות כלה אחת, נפגשנו עם שני דיג'יים עד שהחלטנו לסגור ואז נפגשנו עם הדיג'יי פעם נוספת ונפגשנו עם שני צלמים עד שהחלטנו לסגור. אולי הם הלכו לבדוק עשר אופציות לכל דבר.

יש גם בנות שמחליפות אחרי החופה שמלה או נעליים או תסרוקת. אני לא. אני צריכה רק שמלה אחת, זוג נעליים אחד ותסרוקת אחת.

אני גם לא מתכוונת לעשות צילומי "טראש" כי נראה לי טירוף לדאוג לשמלה, איפור, נעליים, שיער, צלם וכל מה שדרוש רק כדי להצטלם ביום אחר מהחתונה.

וגם סירבתי שנעשה חינה או לעשות הילולת מקווה או שאעשה הפרשת חלה.

אני רק מתכוונת לעשות מסיבת רווקות. כנראה בפאב קריוקי. כמובן שגם הארוס שלי יעשה מסיבת רווקים.

הארוס שלי התעקש שיומיים אחרי החתונה נעשה שבת חתן, אבל את זה לא אני צריכה לארגן. אצלם במשפחה לא עושים שבת חתן בשבת, אלא ביום חמישי (אם מישהו ירצה אספר לו למה) אז ביום שלישי החתונה, ביום חמישי שבת החתן וישר משם ניסע לחמשוש במלון למיני ירח דבש.

החמשוש במלון ממש לא מספק אותי ואני מאד רוצה שניסע בדצמבר לשבועיים לתאילנד לירח דבש אמיתי. גם לי וגם לארוס שלי אין בכלל ניסיון בחו"ל. כמעט לא היינו וגם המקומות שהיינו בהם היו מקומות שנראים כמו טבריה סטייל טורקיה. אף פעם לא היינו בחו"ל ביחד. שנינו היינו בחו"ל פעמים ספורות מאד ולא היינו בחו"ל שנים. אני לא מוכנה לוותר על זה. צריך בקרוב להתחיל לארגן את זה. נראה לי שניסע בטיול מאורגן כי לחסרי ניסיון כמונו יהיה קשה להסתדר לבד.

יצא במקרה שבזמן הקרוב אני צריכה להיפגש עם הרבה רופאים או עם אנשי מקצוע טיפוליים. זה מזה מבאס. מעצבן אותי שכל פעם אני צריכה לתאם את זה עם העבודה ולהטרטר ולהתאים את עצמי ובסוף כל ביקור אצל רופא נמשך רק כמה דקות והרופאים לא עושים כמעט שום פעולה. עברתי ניתוח כפול באף לפני תשעה חודשים (גם ליישור מחיצה עקומה וגם קוסמטי) ומאז אני כל שלושה-ארבעה חודשים הולכת לרופא אף-אוזן-גרון שעשה לי את הניתוח ואז הוא רק מסתכל לי לתוך האף במשך דקה, אומר שהכול נראה טוב ושולח אותי לדרכי. הוא בעצמו אמר שלא יעשה שום פעולה עד שתעבור שנה מהניתוח (אם אחרי שנה האף לא סיים להתיישר ולא נראה מספיק טוב, אז אפשר לעשות ניתוח חוזר, אבל אני לא מתכוונת לעשות בשום מקרה), אז אני לא מבינה למה אני צריכה לרוץ אליו כל שלושה-ארבעה חודשים, אבל לא אעז להמרות את פיו אז אני הולכת. בפעם האחרונה הייתי לפני שבועיים בערך. אני צריכה לקבוע תור נוסף לנובמבר. לא נורא.   

לצערי שברתי את הקרסול לפני חודש וחצי. הייתי במשך שישה שבועות עם מגף מקבע וכל שבועיים הלכתי לביקורת אצל אורתופד. אגב, בשבועיים הראשונים לא יכולתי לדרוך בכלל. הארוס שלי לא הלך לעבודה וסיפק לי עזרה צמודה, כמו פיליפיני, כי אפילו לשירותים לא יכולתי ללכת לבד או להתלבש לבד. כמו תמיד, הוא הוכיח שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. זו באמת היה תקופה קשה. שלושה שבועות וחצי לא הלכתי לעבודה והתחרפנתי בבית. כל השישה שבועות לא יכולתי להתקלח לבד והייתי מאד מתוסכלת. גם נהרס לי הגב, כי המגף שעל רגל אחת הוא גבוה והרגל השניה לא הייתה עם נעל גבוהה אז הייתי באלכסון.

אתמול הייתי אצל אורתופד שאמר שאני יכולה להסיר את המגף המקבע, אבל שאני צריכה פיזיותרפיה. אז התקשרתי היום וקבעתי פיזיותרפיה למחר וליום ראשון. אני מקווה שלא אצטרך הרבה מפגשים. רציתי לא ללכת בכלל לפיזיותרפיה, אבל נוכחתי לגלות שאני לא מצליחה לרדת במדרגות רגל אחרי רגל, כלומר רגל אחת בכל מדרגה, אלא שמה את שני הרגליים על כל מדרגה, שכואב לי הגב, שכואבת לי הרגל ושאני צולעת. תכלס, זה הגיוני כי לא דרכתי במשך שישה שבועות על כף רגל שמאל.

בנוסף, אני עושה לייזר להסרת שיער אז אני צריכה ללכת כל שלושה-ארבעה חודשים ויש לי באוגוסט תור שדחיתי כבר כמה פעמים. אבל זה באמת משהו שאני לא יכולה להגדיר כהליך רפואי. זה משהו נטו קוסמטי. זה כמו שאתלונן על ביקור במספרה.

בנוסף, הבנתי שכל הארגונים לחתונה לא יועילו אם אהיה מוטרפת באותו יום ושאני זקוקה לעזרה מקצועית בתחום הנפש. אסביר: כשאני לחוצה או לא מרגישה טוב, אני מתנהגת כמו מטורפת. צועקת ולא שולטת בעצמי. אני חוששת שאהיה לחוצה ביום של החתונה ואז מי יודע מה אעשה. אז הלכתי לפסיכיאטר שעשה לי את האבחון שקבע שאני על הספקטרום האוטיסטי (אגב, בדרך אליו שברתי את הקרסול) והוא רשם לי קלונקס (כדור להרגעה. אמר לתרגל בחודשים הקרובים כדי שאדע איך הכדור ישפיע עליי ביום החתונה) והציע שאבוא פעם נוספת. אני הולכת אליו פעם נוספת באוגוסט. הוא בעצם הציע שאבוא לטיפול פסיכולוגי של כמה וכמה מפגשים, אבל אני חושבת שזה מוגזם ושהכדור, בתוספת ביקור חוזר אצל הפסיכיאטר שהוא פסיכותרפיסט, יספיק.

והדבר הרפואי הכי גדול שאני צריכה להתמודד איתו בזמן הקרוב: קבעתי תור לניתוח לייזר בעיניים להסרת משקפיים. עשיתי כבר לייזר בעיניים לפני כמעט תשע שנים (קוראים עם זיכרון מדהים אולי זוכרים) ולפני שנה וחצי בערך חזר לי מספר. מגיע לי ניתוח חוזר בחינם. הייתי אמורה לעשות אותו בחודש שעבר, אבל בדיוק שברתי את הקרסול אז דחיתי אותו ל-1.8.  

בפעם הקודמת שעשיתי את הלייזר בעיניים, עשיתי את זה בערב, כאב לי באותו ערב, הלכתי לישון ולמחרת קמתי עם בלי כאבים ועם ראייה יותר טובה משש-שש. אבל הפעם אני עומדת לעשות ניתוח מסוג אחר ולכן יכאב לי בין ארבעה לשבעה ימים.

בניגוד לפעם הקודמת, הפעם אני גם אהיה עם עדשות טיפוליות במשך שבוע.

יהיה אסור לי להרטיב את העיניים במשך שבוע, מה שאומר שלא אוכל לשטוף פנים או שיער.

הפעם גם ייקח לראייה להשתקם בערך חודש וחצי ולא רק כמה שעות.

אבל תכלס, רק השבוע הראשון הוא קשה. אח"כ במשך חודש אשים טיפות ויהיה אסור לי לשפשף את העיניים וגם יהיה אסור לי להתאפר. לכן קבעתי את האיפור ניסיון ל-31.8. אני מקווה שזה מספיק זמן.

אני גם צריכה להשתדל לא להזיע ולא להיות בקרבת חול, כי זה נכנס לעיניים. במיוחד בשבוע הראשון אבל גם בחודש הראשון.

נשמע לי בהחלט שווה את זה, שיהיה לי כואב ולא נוח במשך שבוע ואח"כ לשים טיפות במשך חודש, אבל להיפטר מהמשקפיים, שהם מבחינתי ממש נכות, (למרות שהמספר נמוך ואני משתמשת בהם רק כשאני רואה טלויזיה וכדומה) וגם ממש מכערים אותי.

אני אצטרך לבוא לביקורת יום אחרי הניתוח ושבוע אחרי הניתוח (כל ביקורת כזו חמש דקות) וביקורת שלישית ואחרונה חודש וחצי אחרי הניתוח לשעה וחצי. זה קצת מעצבן אותי כי גם ככה הטרטרתי הרבה לאורתופדים ואני עומדת להטרטר לפיזיותרפיה בגלל הקרסול השבור, אבל אין ברירה. יצא במקרה שזה באותה תקופה. אבל אני אתמודד.

יש לי גם תור לשיננית לאמצע אוגוסט. שיננית זה באמת משהו בקטנה, אבל יצא במקרה שזה בתקופה של הרבה רופאים. אני לא רוצה לדחות כי כל ספטמבר זה חגים ובאוקטובר החתונה.

מה עוד קורה איתי?

אני עובדת בתור קלדנית בבית משפט כבר שלוש שנים וחצי (התחילה פגרה אתמול, אבל בשבוע הראשון לפגרה אני בתורנות תביעות קטנות ובשבוע האחרון אני תורנית בדיונים על סעדים זמניים. בין לבין יש לי בערך חודש של מנוחה בו אני כמעט לא צריכה לעבוד).

ארוסי ואני ביחד כבר למעלה משנתיים וגרים ביחד כבר שנה (תכלס גרנו ביחד גם בשנה הראשונה לזוגיות, אבל זה לא היה רשמי כי אני שכרתי דירה לבד והוא הגיע לחמישה ימים ולילות בשבוע. לפני שנה עברנו לגור ביחד רשמית בדירה ששכרנו ביחד וכעת חתמנו חוזה לשנה נוספת באותה דירה).

מצבי החברתי סבבה מהבחינה הזו שיש לי חברים שאוהבים אותי ואני אותם (אני לא מתראה עם החברים לעתים קרובות כי כולם עסוקים וגם אני עסוקה, אבל זה פחות חסר לי כי אני חיה עם החבר הכי טוב שלי, שהוא גם ארוסי).

מצב היחסים עם המשפחה שלי סבבה (רבתי לפני כמה ימים עם אימא, אבל אני לא מודאגת, כי אנחנו תמיד משלימות). מה שחשוב לי זה שהוריי הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. וגם האחים שלי חמודים למרות שאני לא רואה אותם הרבה כי כל אחד גר בעיר אחרת.

התחלתי לחזור להתמיד בדיאטה אחרי שקצת הזנחתי אותה.

החיים דיי יפים.

תראו מה זה. עידכנתי את הבלוג אחרי יותר משבעה חודשים שלא כתבתי בו.

שאו ברכה.

שלכם,

נונה.