היי,

תיכננתי לכתוב פוסט נוסף על ההכנות לחתונה, אבל קלטתי ששלושת הפוסטים הקודמים הספיקו. כתבתי שם על כל ההכנות לחתונה, בלי יוצא מהכלל. נראה לי חבל למחזר אותם ופשוט לציין שפעולות שתיכננו לעשות - כבר הוצאנו לפועל. כעת כל ההכנות הסתיימו. נותר רק להיפגש עם הרב היום, כדי לסכם מה יהיה בחופה ובשבת חתן ובזה סיימנו הכול.

בפוסט הזה אני מתכוונת לכתוב על התוכניות לימים שלפני ואחרי החתונה. החתונה היא ביום שלישי בשבוע הבא. 

מיום חמישי הקרוב ועד יום חמישי שבוע הבא אני בחופש כולל. בשישי ושבת אני במילא אף פעם לא עובדת.

ואלה התוכניות לימים שלפני החתונה:

ביום חמישי הקרוב קבעתי תור למספרה לעשות צבע ופן וגם קבעתי תור לקוסמטיקאית לעשות שפם, גבות, להסיר שיער בשעווה מהידיים וגם לעשות פדיקור בכפות הרגליים.

באותו יום אני גם צריכה להזמין דרך האתר והטלפון זר לכלה וקישוטים לרכב, כי הרי ביום של החתונה ארוסי ייתן לי ברגע המפגש ביננו את הזר ויגיע ברכב מקושט. 

ביום חמישי בערב מתוכננת לי מסיבת רווקות. אני רציתי לעשות מסיבת רווקות בקריוקי. הבעיה היא שיש לי שתי חברות שיש להן צליאק אז אסור להן גלוטן, יש לי חברה דתיה אז היא צריכה לאכול כשר ובנוסף, אחת האחיות שלי צמחונית. המקום לא מספק את האוכל המיוחד הזה, ולכן העבירו את הארוחה למסעדה, שהיא גם פאב. במקום הזה חגגתי שני יומולדת בעבר, כי זה המקום היחיד בגוש דן שמצד אחד הוא פאב, ומצד שני כשר. הרי לא רציתי לחגוג יומולדת בבית קפה.

מה שקטע זה שאחותי בכלל לא ידעה שחגגתי שם ימי הולדת ובכל זאת הציעה את המקום. טוב, זה רק הגיוני לאור זה שזה המקום היחיד שמצד אחד פאב ומצד שני כשר. אחרי שנאכל במקום הזה, אז נלך לקריוקי. לא באותו מקום שאני רציתי לעשות קריוקי אלא במקום שקרוב למסעדה-פאב אבל הבטיחו לי שזה טוב באותה מידה.

אגב, אני בכלל לא אמורה לדעת על כל זה. הכול נועד להיות הפתעה, מלבד רשימת המוזמנות. חברתי טיטי אמרה לי להגיד לה מועד ולהעביר לה את מספרי הטלפון של החברות שלי וזהו. אז העברתי לה מספרי טלפון של עשר חברות ושל שלושת אחיותיי.

כולן אישרו הגעה, מלבד אחות אחת שלי, שגרה ליד אילת ומלבד חברה אחת שלי, שהיא פחות חברה שלי ויותר ידידה של הארוס שלי ועוד חברה אחרת שלי, שבדיוק ילדה תינוק. שמחתי שכולן ככה מוכנות להשקיע למעני.

אני חולת שליטה ולכן ניסיתי לברר עוד ועוד פרטים על המסיבה, אבל חברתי טיטי כעסה על מי שהעבירה לי מידע. אני אפילו לא אמורה לדעת שהחליפו את הלוקשיין של המסיבה.

שיכנעו אותי לבוא לבושה בלבן, אז מצאתי בארון חולצה לבנה והשאלתי מחברה חצאית לבנה ואולי גם אשים על הראש זר לבן, שבמקור קניתי אותו ליומולדת האחרון שלי. ביקשו ממני להביא גם מתנות לחברות אז אני מביאה דברים קטנים כמו משרוקיות שזה דברים שמצאתי בחבילת ה"זוהרים" שזה מה שקנינו לשלב הריקודים בחתונה.  

(אגב, ארוסי כבר עשה מסיבת רווקים ביום חמישי האחרון. החברים אירגנו על האש בחוף הים וכדי שיהיה מיוחד, הזמינו מישהי שעיסתה כל אחת במשך רבע שעה. ארוסי סירב בתוקף שתהיה חשפנית. עוד אגב, ארוסי רצה סופשבוע בוילה עם בריכה ואני אמרתי לו מראש שאין שום סיכוי שזה יקרה, כי כל חבריו בלי יוצא מהכלל נשואים עם ילדים קטנים והם לא יעזבו את הנשים והילדים שלהם ללילה. צדקתי).

ביום שישי אני נוסעת בבוקר לירושלים, לבית של ההורים, עם אחותי. יש לי אחיות תאומות שאחת גרה בתל אביב והשניה גרה בירושלים עם ההורים. זאת שגרה בירושלים תבוא לישון אצל זאת שגרה בתל אביב ואז ביום שישי אחזור לירושלים עם זאת שגרה בירושלים. אני לא נוסעת עם הארוס שלי כי הוא עובד באותו יום עד 16:00 ולא בא לי להיות לבד כל היום וגם כי בצהריים, בסביבות 14:00, צפויה לי הפרשת חלה. אחותו של ארוסי לחצה עליי לעשות אירוע גדול ולהזמין נשים רבות וגם אימא שלי הציעה לי את זה, אבל אני לא אוהבת טקסים דתיים, שנראים לי פרימיטיביים. הסכמתי לעשות הפרשת חלה אך ורק עם אימא שלי ועם אחת האחיות שלי (זו התאומה שגרה בירושלים. התאומה שלה נשארת בתל אביב) וגם דודה אחת שלי, אולי עם הבת שלה. אבל זהו. אני לא מסכימה להזמין עוד נשים. אפילו לא אחות של ארוסי או את אימא שלו. לא מבינה למה לטרטר אותם סתם מהמרכז לירושלים בשביל השטות הזאת ולא מרגישה בנוח לבלות במחציתן, מבלי שארוסי גם יהיה שם.

ארוסי יצטרף באותו יום בערב, אחרי העבודה ונישאר לישון בירושלים, בבית של ההורים.

ביום שבת נהיה בירושלים בבית של ההורים. נישן שם גם במוצ"ש.

ביום ראשון יש לי ב-11:00 מדידות אחרונות של השמלת כלה ולקחת את שמלת הכלה מחנות בתל אביב. ארוסי באותו יום יוצא לחופש לרגל החתונה אז הוא יסיע אותי ואת אימא שלי מירושלים ישר לחנות בתל אביב ואז ילך להסתפר אצל דוד שלו. אני אמדוד את השמלה בפעם האחרונה ואוודא שעשו לה את התיקונים כמו שצריך. עד עכשיו הייתי שם פעמיים. פעם אחת באוגוסט כשבחרתי את השמלה וביקשתי לעשות תיקונים ועוד פעם אחת בספטמבר שבאתי למדידה נוספת וממש לא הייתי מרוצה מהתיקונים. נקווה שעכשיו יהיה בסדר.

ביום שני קבעתי תור למקווה ל-18:45. אחותו של ארוסי הציעה לי לעשות הילולת מקווה. גם אימא שלי ואפילו דודה שלי הציעו את זה, אבל אני לא רוצה. מביך אותי ללכת למקווה. אני הולכת לשם רק כי חייבת כי בלי זה הרבנות לא תיתן לנו להתחתן. אני לא מוצאת טעם לחגוג משהו שאני עושה בלית ברירה.אני הולכת רק עם חברה אחת, שזו דורה.

שאר היום פנוי לי ואני מקווה שלא אשתגע במהלכו. כי ארוסי הולך מהבוקר לבית של ההורים שלו (יש להם מנהג במשפחה שהחתן והכלה לא נפגשים שבוע לפני החתונה. אני הודעתי מראש שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן שהוא יעלם לי לשבוע שלם. המנהג אולי תופס כלפי כלות שגרות אצל ההורים שלהם, אבל אני הרי גרה עם ארוסי וההורים שלי גרים בעיר אחרת. זה נורא להשאיר אותי לבד כמו כלב לבד בבית במשך שבוע. ואני לא יכולה לנסוע לירושלים בשבוע הזה כי אני עובדת וכי יש לי סידורים ואפילו אם לא היו לי - הייתי מתחרפנת בלעדיו במשך שבוע), אז התפשרנו על יומיים-שלושה ובוסופו של דבר התפשרנו על יום אחד. הציעו לי אפילו לעבוד באותו יום, כדי שלא אטריף את עצמי במהלכו, אבל נראה לי שאני אנוח ואראה טלויזיה.

לפני ואחרי המקווה החברה המדוברת באה אליי הביתה כדי שנתרגל איך לסגור לי את השמלה ואיך לשים לי את ההינומה. הצעתי לה לבוא למדידות ביום ראשון, אבל היא לא יכולה להחמיץ עבודה, אז סיכמנו שהמוכרת תצלם סרטון ביום ראשון שאראה לה ביום שני.

ביום שלישי מגיע היום הגדול. הוא יום החתונה. חברתי דורה תגיע ללוות אותי ותגיע מישהי, שגם תסרק אותי וגם תאפר אותי וגם תסדר לי ציפורניים. כל זה יקח שעות. (הציעו לי להתארגן במלון אבל אני מעדיפה להתארגן בבית שזה המגרש הביתי שלי. מקומות חדשים מלחיצים אותי ואני גם לא מבינה מה התועלת בלהתארגן במלון). 

ארוסי יתארגן בבית הוריו וגם ילך לחנות שנמצאת בעיר בה גרים הוריו, על מנת שיקשטו לו את האוטו ועל מנת לאסוף את הזר ואז יאסוף חבר שלו, שגר קרוב אלינו ויבוא לביתנו, לאסוף אותי.

צלם יגיע לבית שלנו לפני ארוסי. הוא יצלם אותי ברגעי ההתארגנות האחרונים ואז כשארוסי יגיע, יצלם איך הוא נותן לי את הזר ואת רגע המפגש ביננו. ואז ארוסי, אני, החברה שלי, החבר שלו והצלם ניסע כולנו לאגם להצטלם. מהאגם אנחנו הולכים לאולם. במהלך החתונה הצלם יקרין את התמונות שצילם באגם ואולי גם את התמונות מהבית ואת התמונות מקבלת הפנים. יותר מזה אני לא רוצה לספר על החתונה. בטח אחרי החתונה אספר רק עליה בפוסט נפרד. אחרי החתונה אנחנו חוזרים לישון בבית. כבר אירגנו לנו נהג.

ביום רביעי נהיה ביחד בבית שלנו וננוח. אולי רק נלך לבנק. פתחנו חשבון משותף בסניף שצמוד לבית אז אני מניחה שנלך להפקיד את השיקים ואת המזומן שנקבל לחתונה. 

ביום חמישי בשש בבוקר יש שבת חתן (במשפחה של ארוסי לא מקובל לעשות שבת חתן בשבת, כי אז האנשים ינהגו לבית כנסת ואז העוון עליהם ויפגע בהם ברק. זה נראה מגוחך כי האנשים האלה הרי בכל מקרה נוסעים בשבת, אבל צריך לכבד את השטויות המטומטמות שלהם). ארוסי, שאז הוא כבר יהיה בעלי, יעלה לתורה ונזרוק עליו סוכריות ואחרי התפילה נשב לארוחה קלה באולם שצמוד לבית כנסת. 

ישר מהשבת חתן אנחנו נוסעים למיני ירח דבש לחמשוש, ביישוב ליד נתניה. אנחנו נוסעים מיום חמישי עד יום שבת. 

רצינו מלון, אבל הבעיה הייתה שארוסי רצה ג'קוזי בחדר ולא מצאנו את זה בשום מלון וגם, כשאמרנו שזה ירח דבש העלו את המחירים ל-8,000 או אפילו 12,000 ש"ח אז מצאנו צימר מפנק ב-1,600 ש"ח. יהיה לנו גם ג'קוזי אישי משלנו וסאונה אישית משלנו ושירות חדרים של ארוחת בוקר עד החדר, ארוחת בוקר זוגית עולה 120. ארוחת צהריים וערב נזמין בטייק אווי ממסעדות בסביבה, כך אמרה לנו המערכת. הזמנו גם עיסוי זוגי ב-600. 

בניגוד לחופשות אחרות, בהן התעקשנו לטייל ולהספיק לצבור כמה שיותר חוויות, אז הפעם אנחנו מחפשים לנוח, להירגע, לעשות הרבה סקס ולנפוש. 

אני חושבת שצריך בחופשות למצוא את האיזון העדין. כשהייתי ילדה אז היה להורים שלי יחידת דיור בקלאב הוטל טבריה ונהגנו ללכת לשם פעמיים בשנה לשבוע. כף רגלנו לא יצאה מהמלון. כל היום היינו בבריכה ובערב רואים את הופעות צוות הבידור, שידעתי כבר בעל פה מתוך שינה. לפני כמה שנים החלטתי שזה היה בזבוז כי הרי להיות כל היום בבריכה ובערב ללכת להופעה אפשר גם בירושלים או בתל אביב ולא צריך לנסוע בשביל זה עד טבריה. בנוסף, בשבתות נהגתי לשרוץ במיטה מרוב שיעמום ולא לקום כי לא היה לי מה לעשות.

לכן, כשהכרתי את ארוסי, הלכנו לקיצוניות השניה. כל שבת טיול בטבע. הבעיה הייתה שאז הייתי חוזרת ביום ראשון לעבודה עם הלשון בחוץ.

גם כשנסענו לאילת אז רק ישנו בחדר, שמנו שעון מעורר ל-8:00 בבוקר, שתינו מהר קפה ואז מיהרנו ורצנו מאטרקציה לאטרקציה והיינו באיזה שבע מקומות ביום. היה נורא כיף אבל חזרתי מהחופשה הזאת עם הלשון בחוץ כאילו עברתי טירונות. 

לכן עכשיו אני מחפשת להירגע ולנוח. תכלס, גם זה שלא נצטרך לכבס ולבשל במשך כמה ימים או לעשות סידורים, זה גם חופשה. שלא לדבר על זה שמדובר בצימר מאד יפה ואיכותי ושלא בא לנו להתערבב עם אנשים אחרים אלא רק פרטיות של שנינו. הבטיחו לנו שאין שם נפש אדם (מלבד המארחת ומלבד זאת שתבוא לעשות לנו עיסוי ביום חמישי). 

אז זהו. ביום ראשון כבר חוזרים לעבודה. איזה כיף שביום שלישי שוב יש חופש כי יש יום שבתון בגלל הבחירות למועצות. 

ואם תשאלו אם אני מתרגשת ואיך אני מתייחסת לחיים שיש לנו כעת ולחיים שיהיו לנו אחרי החתונה, אני משיבה: לא משנה מאיזה כיוון אני מסתכלת על זה, אני לא רואה מה ישתנה לנו ביחסים. אנחנו כבר חיים ביחד ומנהלים אורח חיים משותף לגמרי. ארוסי יותר מסורתי ממני ולכן הוא אומר שבלי זה אי אפשר להביא ילדים, אבל אני יודעת שבהחלט אפשר. 

עוד משהו שארוסי אומר לי שהוא לא מבין למה אני בכזאת פאניקה, אם במילא כלום לא ישתנה ושאני צריכה להסתכל על זה כאל מסיבה כיפית. הוא צודק, אבל הנשמה כבר יצאה לי מרוב סידורים ובירוקרטיה. אני כל כך שמחה שסיימנו עם הסידורים שיצאו לי כבר מהאף. קשה לי עם שינויים. קשה לי עם בירוקרטיה וגם המעמד עצמו של החתונה, שכל כך הרבה אנשים באים להביט בי ושזה יום כזה משמעותי - מציף אותי בהתרגשות ולחץ. 

אני אוהבת את ארוסי יותר מכל דבר בעולם, יודעת שהוא אוהב אותי יותר מכל דבר בעולם. יודעת שאנחנו לא רק בני זוג, אלא גם חברים הכי טובים. הקשר ביננו לא מבוסס על רומנטיקה וסקס (למרות שגם את זה יש וגם זה חשוב) אלא על אמון מלא. אני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות והוא יכול לסמוך עליי. תמיד נהיה שם כדי להגדיל את הצד השני ולעולם לא נשתמש בנקודות חוזקה שיש לאחד מאיתנו ולשני אין, כדי להקטין את השני. אני חושבת שזו הגדולה של הקשר שלנו. אנחנו מאד מכבדים זה את זו. 

בפעם הבאה שאכתוב פוסט אהיה אישה נשואה. איזו התרגשות.

שאו ברכה.

שלכם.

נונה.