היי לקוראיי,

אני מעדכנת מהבית של הדודים שלי במושב בערבה. מסתבר שלנסוע לכאן לא שונה בהרבה מלהיות בבית. גם כאן אני כל היום מול המחשב כי בני דודים שלי נטשו אותי. טוב, נו. לפחות החלפתי אווירה. בכל מקרה, מכיוון שגם כאן יש לי הרבה זמן פנוי יצא לי לחשוב הרבה. בין השאר חשבתי עד כמה הנושא של טיפוח המראה שלי תופס מקום בחיי ורציתי לשתף את המסקנות שלי עם הקוראים.

חשוב להראות נאה. בזה אין לי ספק. אבל יש גבול. נורא חבל לי על בנות שמקדישות חצי מיומם לטפח את המראה החיצוני שלהם. אני זוכרת שבהוסטל, שיגע אותי שהשותפות שלי לחדר (בנות השירות האחרות) כל היום מדברות על תסרוקות, הסרת שיער בשעווה, איפור ובגדים. מה יש לטחון את הנושא כל כך הרבה? לא שיש לי בעיה שהוא עולה מדי פעם אבל לדבר עליו כל יום שעות???

יש דברים שנראים לי עול נורא. להתאפר כל פעם לפני שיוצאים מהבית נראה לי אחד מהם. אני בחיים לא הייתי מסוגלת. יש לי כל כך הרבה דברים אחרים ששווה להשקיע בהם זמן מאשר לקחת מברשות ושפופרות ולצבוע את הפנים שלי בצבעי מלחמה. זה גם לא מוסיף כל כך הרבה לפי דעתי. אני מתאפרת רק כשאני יוצאת לבלות וגם אז אני לא צובעת את עצמי. קצת מסקרה (הבהרה לכל הבנים שאין להם מושג על מה אני מדברת: מסקרה זה שחור לריסים) קצת עיפרון לעיניים וזהו. אין לי כל עניין להפוך את הפנים שלי ליצירת אומנות. יש לי פנים יפות גם ככה (או לפחות זה מה שהמון אנשים שאני מכירה טוענים).

או כל הציורים האלה שעושים על הציפורניים. לי אין כל כך אפשרות לעשות את זה כי אני כוססת ציפורניים והן קצרות מדי. אני גם לא מעוניינת. זה ההבדל בין להראות טוב לבין להראות לא טוב? אני לא מאמינה שזה משמעותי.

אל תטעו. אני לא איזו פריקית. אני מורידה שיער מהגוף, אני מסדרת לי תלתלים בשיער באמצעות מוס, אני מתאפרת קצת כשאני יוצאת ומדי פעם אפשר לראות אותי בחצאית מיני. גם הבגדים שלי ממש נחמדים. אני תמיד מקפידה שהם יהיו במידה שלי ושהם יתאימו אחד לשני. אני גם מחדשת את המלאי מדי פעם אבל אין סיכוי שאני לא אלבש משהו רק כי "זה האופנה של שנה שעברה." שיעשע אותי וזעזע אותי בו זמנית כשהכרתי מישהי שזרקה חולצות יפות ויקרות שהתאימו לה בדיוק רק כי "זה של שנה שעברה. ומה עם מישהי ברחוב תשים לב שזו האופנה שהלכה בקיץ האחרון ולא בקיץ הזה?" חראם על הכסף. אני מעדיפה להוציא את הכסף שלי על סרטים, מסעדות וכדומה מאשר לקנות חולצה חדשה כל יומיים וליפסטיק ב-200 שקל.

ואם איזשהו גבר לא ירצה אותי רק כי אני לא נראית כאילו יצאתי ממגזין כרגע - זה ההפסד אך ורק שלו. לא שזה קרה בנתיים. אני לא נוהגת לצאת עם שטחיים.

אין בי גרם ביישנות. אף פעם לא הייתי בחורה ביישנית. אני חושבת שביישנים מפסידים המון. יש לי חברה עד כדיי כך ביישנית שהיא לא מסוגלת להתקשר כדיי לקבוע תור למספרה או כדיי להזמין אוכל הביתה. כששאלתי אותה למה היא השיבה שהיא מתביישת לדבר עם אנשים שהיא לא מכירה. אני לא פוסלת את הדרך שלה אבל לא הייתי רוצה בדרך כזו לעצמי. למשל עכשיו, כשאני בודקת אופציות לשירות לאומי, אני צריכה להתקשר להמון מקומות ולספר על עצמי להמון אנשים שאני לא מכירה. אני גם צריכה להגיע לראיונות ולהוכיח את עצמי. מה היה קורה אם הייתי יושבת שם ושותקת? זה הריי היה נורא.

חוסר הביישנות שלי מתבטא בכך שגם אין לי בעיה להכיר אנשים חדשים בקטע חברתי. אני מאד חברותית ומסוגלת לפתח שיחה עם כל אדם שאני פוגשת. אולי זה בגלל שיש לי הרבה נושאים לדבר עליהם. אני אף פעם לא שוכחת שייגמרו לי נושאי השיחה ואין לי בעיה בלהתחיל לדבר על כל נושא שבעולם.

יוצא לי להרהר עכשיו בתכונה הזאת שלי בגלל מקרה שהיה לפניי כמה חודשים ושיחה שהייתה לי על המקרה עם חברה שלי ג לפני כמה ימים. מה שקרה לפני כמה חודשים זה ככה: יצאתי לבלות עם כמה חברים שלי ונתקלנו ב-ג שהסתובבה עם ידיד שלה. ג לא הייתה חברה שלי באותה תקופה אבל הכרתי אותה. אני והחברים שלי הצטרפנו ל-ג והידיד שלה ופיתחתי שיחה עם הידיד שלה. אני זוכרת שחשבתי שהוא נורא חמוד ורציתי להמשיך לדבר איתו אבל כעבור 10 דקות בערך כבר היה לי אוטובוס אחרון והייתי צריכה ללכת.

לפני כמה ימים ג סיפרה לידיד שלה שאני והיא מאד התקרבנו בזמן האחרון, שהפכנו לחברות טובות ושהיא נפגשת איתי המון. הידיד שלה הגיב:"וואלה? אני זוכר את נונה. היא באמת נחמדה. אולי גם אני איפגש איתה?" והוא לא התכוון לפגישה בקטע אפלטוני. ג' ענתה לו שאני בדיוק אחריי פרידה אבל אולי בעוד איזשהי תקופה. יצא להם להמשיך לדבר עליי והידיד שלה אמר שזה נורא מוזר שבדרך כלל קשה לו לדבר עם אנשים חדשים אבל איתי לא הייתה לו בעיה בכלל. ג עלתה על הקטע. היא אמרה לו שזה לא שקשה לו לדבר עם אנשים חדשים. אין לו בעיה להגיב. הבעיה שלו זה למצוא נושא שיחה עם בנאדם חדש וזה פשוט הצד החזק שלי.

זה בהחלט נכון. זה באמת הצד החזק שלי. בדרך כלל ביישנים מצליחים לתקשר איתי כי לא רק שאני לא ביישנית אלא גם שאני מסוגלת למצוא נושא לשיחה עם כל אחד. לפי דעתי זה מעולה. אחת התכונות הבודדות שלי שאני באמת אוהבת.

אני מתגעגעת נואשות לאקס שלי. השבוע וחצי האחרונים, מאז הפרידה, היו פשוט התעללות. עם זאת, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בבנים אחרים פה ושם. אני שואלת את עצמי אם אני מוכנה להכנס שוב לעולם הדייטינג. אני יודעת שכרגע התשובה היא לא. מה שמטריד אותי זה כמה זמן זה יימשך. אני לא רוצה להכנס לקשר חדש כל עוד יש לי רגשות לאקס שלי. עשיתי את הטעות הזאת בעבר וראיתי כמה נזק זה הסב לי. העניין הוא שקשה לי. ממש קשה לי. אני מתגעגעת לרגעים הקטנים והמתוקים בזוגיות. כל השמחה האינסופית הזאת.  אני גם מתגעגעת לסקס. אני יודעת שחשוב מאד שאבדוק מי אני בלי חבר ואם אני מרגישה שלמה בלי חבר ולכן אני לא ממהרת לחזור לעולם הדייטינג.

אני מתפתה אבל יודעת שמזיק לי לקפוץ מקשר לקשר. הייתה תקופה שבמשך שנה וחצי רק קפצתי מקשר לקשר. זה היה מטורף. בערך שבעה קשרים ואף אחד מהם לא נמשך יותר מחודשיים. אחר כך החלטתי לקחת הפסקה כדיי לבדוק מי אני בלי חבר ואם אני מרגישה שלמה בלי חבר. אחריי שבעה חודשים של סינגליות הכרתי את י ובאמת הייתי מאושרת איתו. הוא לא היה דומה בשום צורה לקשרים האחרים שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שהיו לי רגשות חזקים לגבר שגם לו היו רגשות חזקים אליי וזו הפעם הראשונה שהייתה בננו התאמה כל כך מופלאה. הקשר נגמר בסופו של דבר בגלל נסיבות ולא בגלל דברים שקשורים לקשר שלנו. זה נגמר, לצערי, אחריי חודש וקצת (פירוט בפוסט הקודם).

האמת, כבר עכשיו יוצא לי לתהות האם איי פעם יהיה בייני לבין הידיד של ג משהו. בנוסף, יש ל-ג אח ממש חמוד שהיה לי מאד נחמד להכיר בשבוע שעבר וגם הוא משך אותי וגרם לי לתהות האם איי פעם יוכל להיות בננו משהו. אני שואלת את עצמי לכמה זמן הפסקה אני זקוקה עד שאוכל לשקול לצאת שוב עם מישהו. כרגע אני לא יודעת. אין לי שום חשק להכנס סתם לעוד קשר דבילי שלא ייתן לי כלום וקשר מופלא כמו שהיה בייני לבין י לא מוצאים כל יום. שלא לדבר על זה שגם הקשר המופלא לא החזיק מעמד.

אני מאחלת לכל הקוראים חג שמח ושיהנו בחופשת סוכות כמה שיותר.

שלכם,

נונה.