שלום לכל הבנים, הבנות והאנשים שלא בטוחים בזהות המינית שלהם,

מצאתי לי רשמית מקום שירות חדש. זה בקיבוץ והעבודה היא בגן ילדים. אני מאושרת עד הגג. זה שירות לאומי מושלם בשבילי. אני יודעת להעריך אותו עוד יותר בגלל הגיהנום שעברתי בהוסטל. זה באמת מקום מדהים.

הקיבוץ מדהים ביופיו. הכול ירוק ופורח. זה נורא כיף בשבילי. אני עירונית מלידה ותמיד שנאתי לחיות בין כבישים ובניינים. הכי כיף להיות ילד בקיבוץ. מדי יום ביומו אני והגננות לוקחות את הילדים לטיול. בעיר בחיים אי אפשר היה לעשות דבר כזה. בקיבוץ אשכרה הולכים עם הילדים לראות עץ אקליפטוס, בשונה מהעיר ששם יושבים בגן המסוגר וקוראים לילד על עץ אקליפטוס.

אני גרה בדירה עם עוד שתיי בנות. הן גם עירוניות והחליטו לגור כמה חודשים בקיבוץ לפניי הגיוס שלהן כי הן מתגייסות בפברואר. לי יש חדר לבד שזה דבר נורא חשוב בשבילי כי יש לי בעיית שינה וכל דבר מפריע לי לישון. החדר שלי צבעוני, גדול ויפה ואני מרוצה ממנו מאד. בחדר הסמוך שתהן נמצאות ושלושתנו חולקות אמבטיה ושירותים. הן נחמדות בטירוף. אף פעם לא קיבלו אותי כל כך יפה. הן ממש גורמות לי להרגיש בנוח.

זה קיבוץ לא מופרט כך שיש שלוש ארוחות ביום. האוכל טעים מאד. אני אוכלת ארוחת בוקר וצוהריים בגן וארוחת ערב אני אוכלת בחדר אוכל, ככה שאני בכלל לא צריכה לדאוג להכין לעצמי אוכל. אני גם לא צריכה לדאוג לעצמי לכביסה. אני פשוט שמה אותה בשקית מבלי להפריד אפילו בין לבן לצבעוני, משאירה במכבסה ולמחרת הכביסה מגיעה אליי מקופלת. אתם קולטים? מקופלת! מקפלים לי אותה. זה תנאים יותר טובים ממה שיש לי בבית.

החבר'ה בקיבוץ ממש נחמדים ומסבירי פנים. יש הרבה צעירים כך שיש הרבה עם מי לדבר. יש גם הרבה חתיכים הורסים כך שאני מוצאת את עצמי מזילה ריר כל היום.

אני כנראה אחזור הביתה חמשושים קבועים. אני משוחררת משעה 16.15 ביום חמישי עד שעה 12.00 ביום ראשון, כך שאני יכולה לחזור הביתה. זה מעולה אבל הרבה מהזמן הזה מתבזבז לי על נסיעות. חסרון גדול בקיבוץ הזה הוא שהקיבוץ ממש רחוק מהבית שלי.

בכל מקרה, אני כל כך שמחה שמצאתי את מקומי. מגיע לי אחריי מה שעברתי בהוסטל. אני עדיין לא מאמינה שבכלל הסכמתי לשרת שם. יודעים מה? זה מילא אבל אני לא מאמינה שלא עזבתי אחריי יומיים. איך הסכמתי לקלח גברים אוטיסטים בני עשרים פלוס, לנגב להם את התחת, לחטוף מהם מכות, לראות אותם מאוננים ולספוג את זה שהם חרמנים עליי? איך הסכמתי לקבל לגור עם בנות השירות האחרות הכלבות? איך הסכמתי לתנאים של השעות? איך בכלל נשארתי שם? עזבתי אחריי חודש וחצי אבל הריי לא עזבתי לבד. העזיבו אותי. טוב, אין בוכים על חלב שנשפך או כמו שאל באנדי אומר:"אין בוכים על וודקה שנשפכה. מלקקים אותה מהרצפה."