היי לכולם ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,

ביום חמישי נפגשתי לראשונה בחיי עם בלוגר. כלומר, כמובן שהכרתי אנשים שכותבים בלוג בעבר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם מישהו שהכרתי דרך עולם הבלוגים. הבחור המדובר הוא לא אחר מnaor623715 אותו אני נוהגת לכנות נון.

נון ואני הכרנו לפני חצי שנה בערך דרך הבלוג הקודם שלי והתחלנו לדבר במסנג'ר. דיברנו במסנג'ר שעות על גביי שעות  מדי יום ביומו ואחריי תקופה מסוימת התחלנו לדבר גם בטלפון. בתקופה האחרונה דיברנו הרבה על להפגש אבל זה לא יצא. ביום חמישי האחרון הייתי צריכה לקחת אוטובוס מהקיבוץ לבאר שבע ומבאר שבע לקחת אוטובוס לעיר שלי. נון גר בבאר שבע ולכן זה הסתדר טוב. נפגשנו בתחנה המרכזית, ישבנו לאכול משהו ואחריי פחות משעה לקחתי אוטובוס לעיר שלי. היה כיף.

אני יודעת שלפי החוקים הלא כתובים של ישרא אז היינו אמורים להזדיין אבל אני רואה בנון ידיד בלבד. חוצ'מזה, לו יש חברה ואני יוצאת עם סמיילי. שלא לדבר על זה שהוא קטין. אני לא עושה קטינים. וגם אם היינו רוצים לעשות משהו - התחנה המרכזית בבאר שבע היא לא מקום ראוי.

השותפות לדירה שלי בקיבוץ מעשנות חשיש וגראס. אל תשאלו אותי מה ההבדל כי אין לי מושג. מדי יום ביומו הן עושות ג'ויינטים וגם מסניפות מבקבוק. יש בקיבוץ עוד בן שירות אחד וגם הוא מעשן איתן. זה גורם לי להרגיש לא בנוח כי כולנו יושבים ביחד בחדר שלהן, רואים טלוויזיה או סתם מדברים ופתאום הדברים האלה מופיעים. 

גם ככה הגעתי באיחור לחבורה מגובשת וזה שאני היחידה שלא מעשנת מבדיל אותי עוד יותר. אני לא יודעת אם יש דבר כזה עישון פאסיבי של חשיש וגראס אבל אני חוששת לבריאות שלי. חוצ'מזה, אם ייתפסו אותן עלולים להאשים גם אותי ולהעיף אותי מהקיבוץ. אני עובדת עם ילדים קטנים. בדברים האלה אין חוכמות. אין פתרון כי אני הריי לא יכולה להלשין עליהן. טוב, נו. עוד חודש וחצי הן עוזבות.

אימא שלי עשתה לי את הפדיחה של החיים בסופשבוע שעבר (זוכרים שרציתי לכתוב על זה בפוסט הקודם?) סמיילי היה אצלי. היינו בחדר שלי והתנשקנו. ואי, הוא כזה בתול. תקלטו שאני נשכבתי על המיטה בזמן שהתנשקנו והוא במקום להשכב מעליי התיישב לידי. בשלב מסוים הוא ביקש ממני "לפנות לו קצת מקום" ונשכב לצידי.

פתאום אימא שלי פתחה את הדלת והודיעה לי שהיא לא מרשה לי לסגור אותה. כמובן שלא קיבלתי את זה וסגרתי את הדלת שוב. אימא שלי התחילה לצרוח בזמן שסמיילי שומע כל מילה. היא לא הסכימה לוותר והתעקשה שהדלת תישאר פתוחה. גם אני לא וויתרתי. בשלב מסוים היא הזכירה לי איומים שהיו מאיימים פעם על ילדים בגן. מכירים את זה שפעם היו מאיימים על ילדים קטנים שאם לא יאכלו הכול מהצלחת אז יבוא שוטר ויקח אותם? אימא שלי איימה שאם אסגור את הדלת היא תקרא לשוטר שייקח את סמיילי מהבית.

סמיילי היה מקסים. הוא דאג רק לי ורק לא רצה שאימא שלי תכעס עליו. יפה מצידו. הוא באמת הוכיח את עצמו. בסוף ירדנו למטבח לשתות נס ואחר כך התיישבנו בסלון. כולם בבית הלכו לישון כך שהיה לנו שקט. התחלנו להתנשק. הפעם הוא סופסוף העז להשכב מעליי וללטף לי את הבטן מתחת לחולצה. יותר מאוחר הוא נגע לי בחזה מעל החולצה ובכוס מעל המכנסים. נהניתי.

אחריי שהוא הלך דיברתי עם אימא שלי וניסיתי לברר מה הקטע שלה. מסתבר שהמניע שלה לכך שלא אסגור את הדלת אלו אך ורק האחיות הקטנות שלי. הן בקושי בנות 12 והיא טוענת שהן מחקות אותי בכול. היא אמרה שהיא מפחדת שעוד שנתיים גם הן יביאו מישהו הביתה וירצו לסגור איתו את הדלת. אני אישית חושבת שאין שום פסול בבת 14 שמביאה ידיד הביתה וסוגרת את הדלת אבל אני לא יכולה להתערב לה בחינוך שלהן. אין לי שום זכות. התעקשתי בכל זאת שצריך למצוא פיתרון. בסוף מצאנו פשרה: היא מוכנה שאסגור את הדלת כשבאים אליי בנים אבל רק אחריי שהאחיות שלי הולכות לישון. טוב, נו.

הקשר עם סמיילי מתפתח יפה. במשך כל השבוע האחרון כשאני הייתי בקיבוץ והוא היה בטכניון אז דיברנו בטלפון כל יום. ערב אחד עשינו שיחה של שלוש שעות וחצי. היה באמת נחמד לדבר איתו. הוא תמיד נותן לי הרגשה מאד נוחה. מקבל אותי בדיוק בדיוק בדיוק כמו שאני ואף פעם לא שופט אותי.  הוא חכם מאד, מצחיק מאד ונחמד מאד.

מה שמפחיד אותי זה שאין לי פרפרים בבטן בקרבתו. אני גם לא מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו. זה מזכיר לי שפעם מישהו נפרד ממני כי הוא אמר שאני יפה, נחמדה וחכמה אבל אם היינו מתאהבים בכל בנאדם יפה, נחמד וחכם שהיינו פוגשים זה היה עולם מוזר. כדיי להתאהב במישהו צריך גם קליק שתלוי במשהו באוויר. אולי זה יבוא לי עם הזמן. הוא כזה מקסים. באמת שנדיר לפגוש בנאדם מתוק כמוהו.

יש לי הרבה חברים מקסימים ומדהימים ולכן כל פעם שאני חוזרת בסופשבוע אני רוצה לראות אותם. הבעיה היא שאת החברים שלי הכרתי ממקומות שונים והם לא בקשר אחד עם השני. זה בעצם דווקא טוב כי אני הרבה יותר אוהבת להפגש עם אנשים אחד על אחד. הבעיה נוצרת כשצריך להספיק לראות את כולם כשאני חוזרת מהקיבוץ לעיר שלי ליומיים. אתמול התלבטתי בין שבע אופציות שהיו לי. טוב, שאלו הצרות שיהיו לי. מי היה מאמין שיום אחד אני אתמודד עם פופולאריות יתר. הריי הייתי ילדת כאפות. אני מזה אוהבת את החברים שלי.

היא מצליחה להצחיק אותי ולרתק אותי כל פעם מחדש.

הלוואי שהוא יעדכן. הוא לא עידכן כבר חודש.

מה אתם אומרים על התיאוריה שלה על גברים ונשים?

פירמטו לי היום את המחשב. חסל סדר וירוס. השלמתי פערים בכל הבלוגים שאני קבועה בהם.

שלכם,

נונה.