שלום לכל קוראיי היקרים,

אני מצטערת שנעלמתי מכאן לשבועיים. התגעגעתי לבלוג ואליכם המון אבל הייתי שבועיים בקיבוץ ושם לא הייתה לי שום אפשרות לעדכן אתכם. אתם סולחים לי? אני מקווה שכן. ובלי הקדמות נוספות אגש לעדכונים.

הקשר בייני לביין סמיילי מתפתח נהדר. זוכרים שהבעתי חשש בפוסט הקודם שאין לי פרפרים בקרבתו? אז זה השתנה. הפרפרים הופיעו. ואי, איך התגעגעתי לתחושה הזאת.

בסופשבוע הקודם סמיילי בא לבקר אותי בקיבוץ. היינו ביחד מחמישי בערב עד מוצ"ש והיה פשוט הכי כיף בעולם. דיברנו המון וצחקנו המון. התחרמנו, פשוטו כמשמעותו, בוקר צוהריים וערב. גמרתי יותר מעשר פעמים בפחות מ48 שעות. לא שכבנו אבל אבל עשינו את כל השאר ואני חייבת לציין שהוא תלמיד מעולה. אין לו בכלל ניסיון והצלחתי ללמד אותו לעשות את כל מה שאני אוהבת. הוא כבר הפך לאלוף.

כל הזמן חוזרים לי פלאשבקים מקטעים כיפיים שהיו בסופשבוע. הנה כמה מהם:

אני וסמיילי התקלחנו ביחד. המים זרמו על שננו והתחבקנו והתנשקנו. אחר כך, כששכבנו אחד ליד השניה בחדר, סמיילי אמר שנראיתי מזה סקסית כשהמים זרמו עליי. צחקתי וביקשתי ממנו שיראה לי איך המים זרמו. הוא העביר את האצבע שלו על כל גופי המתאר של הגוף שלי וכשהאצבע שלו הגיעה אל בין הרגליים שלי היא נשארה שם הרבה מאד זמן.

או פלאשבק אחר: אני וסמיילי עמדנו לצאת לפיקניק עם השותפות שלי. ראיתי שיש לו זיפים אז העברתי את האצבעות שלי על הלחי שלו ושאלתי אם הוא רוצה להתגלח. הוא ענה שלא כי כיף לו ככה. אמרתי סבבה ונישקתי אותו על הלחי ואז הוא משך אותי לנשיקה ארוכה ארוכה על השפתיים.

פלאשבק נוסף: התעוררתי בבוקר וראיתי שסמיילי שלצידי עדיין ישן. נזכרתי בקטע מסרט שתמיד רציתי לעשות. בסרט שראיתי פעם הראו זוג ישן אחד ליד השניה ואז הבחורה מתעוררת ומחליטה להעיר את הבחור בדרך יצירתית: במציצה. תמיד רציתי לנסות להעיר ככה מישהו. בגלל שהחיים הם לא סרט אז הלכתי קודם לצחצח שיניים ואז חזרתי לחדר והתחלתי לנשק את סמיילי בצוואר ועל החזה. רק אחריי שהוא כבר התעורר אז נישקתי אותו לכל אורך הבטן והורדתי ממנו את הבוקסר. סמיילי בהחלט מצא דרך כיפית להתחיל איתה את היום. אגב, הוא לא מסוגל שאני אגרום לו לגמור מבלי להחזיר לי ולגרום גם לי לגמור. אחר כך גם הוא הוריד ממני את התחתונים והשיב לי כגמולי.

והנה פלאשבק שלא קשור לחרמונים: אני וסמיילי הלכנו לפיקניק עם השותפות שלי. ישבנו באיזה חורשה ממש יפה. הנחתי ראש על סמיילי והוא ליטף לי את השיער בזמן שדיברנו וצחקנו עם השותפות שלי. הייתי ממש גאה שהוא החבר שלי. הוא הצליח לגרום לשותפות שלי מזה לאהוב אותו.

לא ראיתי את סמיילי ממוצ"ש. דיברנו מאז כל יום בטלפון אבל אני נורא מתגעגעת. טוב, לא נורא. היום אני באה לישון אצלו. אולי היום אגאל אותו מבתוליו.

 זוכרים את ההתעללות שעברתי במשפחה שלי? מאז שקרו כל הדברים עברו כבר שנתיים. שנתיים שאבא שלי לא הרים יד לא עליי ולא על האחיות שלי, שנתיים שבהם השתקמנו לאט לאט, שנתיים שבהם אבא שלי הלך לטיפול ולמד לשלוט בעצמו. מסתבר שעכשיו, אחריי שנתיים, אבא שלי הולך להשפט. אני ואחותי הגשנו את התלונה לפניי שנתיים ורק עכשיו נזכרו לשפוט אותו? זה כזה מטומטם. זה ממש מעיד משהו על המדינה שלנו.

אני מקווה שהוא יקבל עונש כמה שפחות חמור. הוא כבר למד את הלקח שלו. אין שום תועלת בכך שיענישו אותו בחומרה. סביר להניח שלא יכניסו אותו לכלא אבל שום דבר לא בטוח לגמרי. בכל מקרה, אני ואחותי נעשה כל מה שאנחנו יכולות כדיי לעזור לו. עדיין לא ידוע אם יקראו לנו להעיד אבל אבא שלי ביקש, שגם אם לא יקראו לנו, נבקש להעיד בכל זאת. בסדר גמור. הוא יקבל ממני את כל התמיכה שהוא צריך.

קשה לי מאד עם כל העניין. אני חיה עכשיו את החיים שלי בסבבה שלי מחוץ לבית והשארתי מאחוריי את כל התקופה הזאת. המשפט המזוין הזה סתם מחזיר לי זכרונות רעים. בשביל מה אני צריכה את זה עכשיו על הראש?

גיליתי שלא רק השותפות שלי לדירה בקיבוץ מעשנות סמים קלים, אלא כמעט כל בניי הנוער בקיבוץ. זה לחץ חברתי מאד גדול. כולם באים לחדר שלהם לעשן וזה פשוט מבדיל אותי ברמות מטורפות. הם כל הזמן מציעים לי ואני כל הזמן מסרבת. אני מפחדת להשבר יום אחד למרות שאני יודעת שאני חזקה ולא נכנעת בקלות.

דבר נוסף שמאד מפריע לי זה שהסמים הקלים האלה משפיעים עליהם חזק ואז הם נכנסים לכל מני מצבי רוח שאני לא יכולה לחלוק איתם. בעיה.

 רציתי לכתוב על עוד כמה נושאים שקשורים לחיים בקיבוץ ועוד כמה נושאים שקשורים לחיים שלי בכלליות, אבל הפוסט הזה גם ככה ארוך מדי אז וויתרתי ושיניתי את הכותרת מ"על סופשבוע כיפי, המשפט של אבא, סמים קלים ועוד נושאים" ל"על סופשבוע כיפי, המשפט של אבא וסמים קלים."

תשמרו על עצמכם ואל תשכחו להגיד "תודה" לנהג אוטובוס לפני שאתם יורדים מאוטובוסים.

שלכם,

נונה.