שלום לכל הבנים, הבנות ואלה שלא בטוחים בזהות המינית שלהם,

אף פעם לא הייתי משוגעת על אלכוהול. יצא לי לטעום פה ושם וודקה ותמיד חשבתי שיש לזה טעם של אציטון. קרה כמה פעמים ששתיתי מספיק כדיי להסתחרר קצת, אבל אף פעם לא השתכרתי, עד שלא שלטתי בעצמי. בסילבסטר החלטתי לנסות לא להגביל את עצמי באלכוהול. לראות אם זה כזה כיף להיות שיכור כמו שכולם אומרים.

הייתה מסיבה בפאב בקיבוץ שבו אני עושה שירות לאומי לכבוד הסילבסטר. שתיתי במהלך הערב שלוש כוסות וודקה רד בול וגם כמה לגימות של בירה. התוצאה הייתה שהרגשתי משוחררת לגמרי לרקוד ולהשתולל. סופסוף לא שמתי זין על מה כולם חושבים עליי. זה היה ממש נחמד.

בעוד האלכוהול זורם בדמי - התחלתי לשוחח עם איזה בחור חתיך שהיה בפאב. בגלל שהכול הסתובב לי החזקתי אותו כדיי לא ליפול. הוא הבין שאני שיכורה ויצא ממש מניאק בגלל שהתכוון לנצל זאת. הוא התחיל לשאול שאלות על איפה אני גרה בקיבוץ, אם יש לי חדר לבד ואם כן - אז אם אם אפשר ללוות אותי לחדר.

למרות שהייתי שיכורה תחת הבנתי את כוונתו לזיין אותי והחלטתי לסרב. הריי אחריי הפרידה מסמיילי החלטתי להתנזר קצת וגם אם לא הייתי רוצה להתנזר - למה שאני ארצה לשכב עם מישהו שרוצה לנצל בחורה שיכורה בפאב?

המשכתי לדבר איתו קצת וגיליתי מיהו. יש בחורה חמודה בשם רוקסנה שגרה בקיבוץ עם הארוס שלה מרטין. הוא חבר של הארוס וגם לו במקרה קוראים מרטין. בשלב מסוים הוא אמר לי:"בואי נצא מהפאב כדיי למצוא את מרטין השני." לזה הסכמתי אבל אחריי שיצאנו מהפאב והתקדמנו כמה צעדים - הוא ניסה לחבק אותי. נרתעתי והלכתי בחזרה לפאב כשהוא קורא אחריי:"מה? רק רציתי נשיקה!" 

כשהגעתי חזרה לפאב אז התיישבתי באותו שולחן עם רוקסנה ומרטין השני ועוד כמה אנשים וגם מרטין שניסה להתחיל איתי התיישב באותו שולחן. התיישבתי ליד רוקסנה וסיפרתי לה את כל הסיפור ואז חזרתי בערך 89457845 פעם:"ותגידי לו שזה לא יפה. תגידי לו שזה לא יפה שהוא ניסה לנשק אותי כשאני שיכורה". רוקסנה הבטיחה להגיד. אני מניחה שהיה דיי חסר טאקט לדבר איתה על זה כשהוא יושב מולי ושומע הכול אבל מה אתם רוצים???הייתי שיכורה!!!

בסופו של דבר חזרתי לבדי מתנדנדת לדירה שלי ושל השותפה שלי. נכנסתי לחדר של השותפה שלי וגיליתי מישהו מהקיבוץ שוכב לידה באותה מיטה ושנהם ישנים. אין לי מושג למה (בעצם יש לי, הייתי שיכורה) התחלתי לצעוק:"תצא מכאן! תצא מכאן! אל תהיה במיטה שלה! תלך מכאן!!!" שניהם התעוררו וצעקו עליי ללכת לחדר שלי, אבל לא הקשבתי להם עד שהשותפה שלי קמה מהמיטה וגררה אותי לחדר שלי, זרקה אותי על המיטה שלי וסגרה את הדלת.

תבינו שיש לי בעיית שינה. בחיים לא נרדמתי באוטובוס, בחיים לא נרדמתי באמצע סרט, בחיים לא נרדמתי לבושה בג'ינס, בחיים לא נרדמתי כשאני לובשת חזיה, בחיים לא נרדמתי בתנאים לא נוחים (ולא, זה זה לא פינוק. זו בעיית שינה מולדת, מאובחנת ונורולוגית).

אבל הפעם נרדמתי עם נעליי העקב, עם הבגדים ועם המעיל, כשאני שוכבת על השמיכה בצד ההפוך של המיטה. התעוררתי בבוקר ולא הבנתי איך זה שיש נעליים לרגליי, שהמעיל לגופי ושאני לא מכוסה ולא בצד הנכון של המיטה. כל החדר הסתחרר לי והייתה לי בחילה נוראית. ההרגשה המגעילה לא עזבה אותי במשך שעות אבל אני ממש גאה שבכל זאת קמתי כמו גדולה לעבודה והתייצבתי שם ב-6.45 אחריי שלוש שעות שינה.

היה לי את ההאנג אובר הראשון שלי - מגיע לי מזל טוב!

אף פעם לא ידעתי להגיד "לא" לאנשים שרצו לצאת איתי. אף פעם בחיים לא הצלחתי. זה בטח נובע מהערכה עצמית נמוכה, מהרגשה של "אני עד כדיי כך לא שווה עד שאם הוא רוצה אותי - גם אני צריכה לרצות אותו." המון פעמים הרגשתי מראש שזה לא יצליח, שהבנאדם לא יתאים לי, שאנא עראפ אבל אף פעם לא סירבתי לאף אחד שרצה לצאת איתי ודוגרי - חוץ מההוא בפאב לא נראה לי שאיי פעם סירבתי למישהו שרצה לנשק אותי או להתחרמן איתי.

בכל מקרה, במשך שנים קפצתי מקשר לקשר, אחר כך הייתה תקופת סטוצים ויזיזויות מטורפת, אחר כך הכרתי את י ומיד אחריו הכרתי את סמיילי. אחריי הפרידה מסמיילי הבנתי שאני זקוקה לזמן סינגליות. שאני לא רוצה לקפוץ יותר מקשר לקשר אלא לנוח כמה חודשים מכל עולם הדייטינג. החלטה נוספת שקיבלתי זה גם להתנזר מסטוצים כי הגעתי למסקנה שהייתי בכל כך הרבה סטוצים גם בגלל החרמנות (וכן, אני בחורה מאד מאד מאד חרמנית!) אלא גם כי אני מכורה לחום הזה, לחיבוק שאחריי הסקס. החלטתי להתנזר כי קלטתי שלא ייתכן שלא אוכל להעביר שבוע בלי להזדיין.

בכל מקרה, ביום רביעי כשהייתי באוטובוס מהתחנה המרכזית לבית שלי (שיחררו אותי הביתה לעיר שלי ביום רביעי בבוקר ולא ביום חמישי אחר הצוהריים כי הרגשתי לא טוב) התחיל לדבר איתי באוטובוס בחור חתיך. דיברנו כמה דקות ואז לפניי שהוא ירד מהאוטובוס הוא ביקש את הטלפון שלי. כרגיל לא הצלחתי לסרב ונתתי לו את המספר שלי וקיבלתי את המספר שלו.

שתיי דקות אחריי שהוא ירד מהאוטובוס - הוא כבר התקשר ושאל מה אני עושה הערב ואם אני רוצה להפגש איתו. אמרתי לו את האמת - שאני לא מרגישה טוב, אז אני הולכת הביתה לישון כמה שעות ושאראה בערב איך אני מרגישה ואתקשר אליו. אם אני ארגיש יותר טוב - אז ניפגש. הוא הסכים.

האמת שהוא לא מצא חן בעיניי. הוא בקושי ידע עברית ומעט העברית שהוא ידע - הייתה בשפה גבוהה כמו של התנ"ך. הוא היה מבוגר מדי בשבילי. אני לא רוצה להכנס לקשר עם אף אחד בשלב זה של חיי אבל גם אם הייתי רוצה זה לא היה איתו. שקלתי לנצל אותו רק בשביל גופו בשביל סטוץ אבל הריי החלטתי להתנזר. הבנתי ששום דבר לא יכול לצאת ממנו אבל בכל זאת התקשרתי אליו בשבע בערב אחריי שהתעוררתי. אשכרה התכוונתי להסכים להפגש איתו. כל כך קשה לי לומר "לא".

הוא אמר שהוא בדיוק עסוק בלהעביר חפצים לדירה החדשה שלו (כן, הוא באמת סיפר לי באוטובוס שהוא עומד לעבור דירה) אז הוא יתקשר אליי עוד רבע שעה. אמרתי סבבה. הוא לא התקשר כל הלילה (ליל רביעי) וגם למחרת לא התקשר כל היום (יום חמישי). זה טיפ טיפה פגע לי באגו אבל בסופו של דבר שמחתי שהוא לא התקשר כי כך לא הייתי צריכה להפגש איתו ולא הוטלה עליי המשימה המעיקה לומר "לא."

 ביום שישי בבוקר הוא התקשר והעיר אותי משינה. מסתבר שהוא שכח את המטען בדירה הקודמת ולכן לא הייתי לו בטריה עד שישי בבוקר, אבל למען האמת הוא בכלל שכח ממני ברביעי בערב ונזכר רק בחמישי בבוקר. הוא אמר לי שאני צריכה להעריך את הכנות שלו. עיצבן אותי שהוא אומר לי מה אני צריכה להרגיש.

בכל מקרה, דיברנו בערך 20 דקות והיה לי ממש לא נעים לדבר איתו. הוא עשה רושם של האנשים שאומרים משהו ואז אם אתה לא מסכים איתם - הם נותנים לך הרגשה של ילד קטן ומפגר. כאילו רק דעתם נחשבת. דיברנו על איזה נושא ולא הסכמתי איתו אז הוא ביטל את דבריי כאילו אני ילדה קטנה ומפגרת ורק מה שהוא אומר נחשב.

הוא שאל מה אני עושה בערב. עניתי לו האמת - שאני כנראה נפגשת עם חברה שלי וידיד שלי אבל זה תלוי אם לידיד שלי יהיה אוטו. הוא ביקש שאברר ואתקשר אליו בצוהריים להודיע לו כי הוא מעדיף להפגש איתי בשישי בערב ולא בשבת בערב.

בצוהריים אזרתי אומץ, התקשרתי אליו ובפעם הראשונה בחיי סירבתי למישהו. שיקרתי לו שהאקס שלי התקשר אליי ואנחנו כנראה חוזרים אז אני מצטערת, אבל אני לא אפגש איתו לא באותו ערב ולא למחרת ולא אף פעם ושיהיה לו בהצלחה בחיים ובלימודים ויאללה ביי. אחריי שהעפתי אותו מהחיים שלי הרגשתי ממש הקלה.

הצלחתי להגיד "לא" למישהו בפעם הראשונה - מגיע לי מזל טוב!

ידידי שוקו (שהוא במקרה גם יזיזי לשעבר) הוא בנאדם מקסים בעל לב זהב, אבל פעם לא הערכתי אותו כי חשבתי שאף פעם אין לו מה לומר ושאין לו חברים וכל מני דברים כאלה. גיליתי לאחרונה שטעיתי. התקרבנו מאד בחודש האחרון (עכשיו הוא יוצא מהצבא כל שבוע ולא כל שלושה שבועות אז יוצא לנו להפגש הרבה) ומאז אנחנו הופכים לקרובים יותר ויותר.

אני לא רוצה בשום פנים ואופן לחזור ליזיזות איתו כי זה סתם יהרוס לנו את הידידות וגם כי אני לא נמשכת אליו בכלל והוא גרוע במיטה. בכל מקרה, אנחנו מוצאים את עצמנו נמרחים הרבה אחד על השניה אבל לא מרחיקים מעבר לכך.

בכל מקרה, שוקו לא בנאדם שמרבה לדבר בטלפון מהסיבה הפשוטה שלפעמים אין לו מה לומר ואז  נוצר מצב שיש שתיקה מביכה על הקו, דבר שהרבה יותר נוח כשנפגשים במציאות. אבל כנראה שעד כדיי כך התקרבנו שהוא מרגיש בנוח לומר לי הכול. יצא שאנחנו מדברים המון במציאות, אבל זו הייתה שבירת שיא כשאתמול דיברנו בטלפון במשך יותר משעה.

הצלחתי לנהל שיחה של יותר משעה עם שוקו בטלפון - מגיע לי מזל טוב! 

יש לי עוד נושאים לכתוב עליהם, אבל הפוסט הזה גם ככה ארוך מדי אז אני אוותר. אני נוסעת מחר בבוקר בחזרה לקיבוץ וכמו תמיד, אהיה בבית ביום חמישי בערב. אני חושבת שניתן לומר דיי בוודאות, שאם אתם מנויים לבלוגי, אז תגלו שיש עדכון ביום חמישי הקרוב. 

תשמרו על עצמכם.

שלכם,

נונה.