היי לכל הקוראים ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,

בימים האחרונים הרגשתי את ההבדל, שבין בלוג באינטרנט לבין יומן אישי אמיתי. אני סובלת מבעיה גניקולוגית כלשהי שמטרידה אותי מאד. חיפשתי וחיפשתי כיצד ניתן לכתוב על הבעיה, בצורה שלא תגעיל עד עמקי נשמתו את כל מי שיקרא בבלוג. לא מצאתי. אני יודעת שהבלוג אמור להיות קודם כל בשבילי ורק אחר כך בשביל הקוראים. הוא אכן כזה ולכן, בדרך כלל אני כותבת על מה שבא לי, אבל אני חושבת שכאן עובר הגבול. באסה.

חשבתי גם לכתוב על היחסים שבייני לבין גוליבר. המצב בננו ממשיך להיות לא מוגדר ולא נראה שנהפוך לזוג בקרוב. אני לא יודעת מה יעלה בגורלנו. כבר התחלתי לכתוב פוסט בו חפרתי בנושא ופירטתי על כל מני אירועים אבל הפסקתי באמצע, מחקתי את הפוסט וקמתי מהמחשב. אין לי חשק לחפור בזה. אין גם טעם להתעסק בהגדרות. הערב אני אנהל איתו שיחה רצינית מאד (שקשורה גם לבעיה הגניקולוגית שלי) ואני חושבת שהתגובה שלו תוכיח לי מה בדיוק הוא רוצה מהקשר. עד עכשיו קיבלתי ממנו מסרים מבלבלים.

אז על מה בעצם אני רוצה לכתוב את הפוסט הזה (שקראתם ממנו כבר שניים וחצי פסקאות ועדיין אתם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלכם)? אני רוצה לכתוב בפוסט הזה רשימת דברים שמוציאים אותי בדעתי, בהתנהגות של אנשים. אלו דברים שתמיד הפריעו לי ובזמן האחרון יצא לי לחשוב עליהם. הרשימה לא בנויה מאיזשהו סדר אלא בסדר אקראי לגמרי. זה לא שסעיף מספר אחד יותר מפריע לי מסעיף מספר שתיים למשל.

1. אנשים שכשאני מדברת איתם במסנג'ר עונים לי ב"סבבה", "אוקיי", "אחלה" וכדומה.

אני כבר יזמתי נושא וכתבתי להם עליו. ברגע שהם עונים לי בצורה כזאת - הם גורמים לכך שאצטרך לחשוב על עוד נושא. זה לא פייר! עכשיו תורם לחשוב על נושא. למה אני צריכה לעשות גם את העבודה שלהם?

2. אנשים שאחריי שאני מספרת להם משהו עונים לי "כן?"

התגובה הזאת לא מבדילה אותם מהחיות. הם סתם משמיעים קולות. מה אני אמורה לענות על דבר כזה? אני אמורה להגיד "לא"? כרגע סיפרתי סיפור במשך שעה! אני רוצה איזשהי התייחסות לסיפור! משהו! כל דבר! מה זאת אומרת "כן?" מה הם רוצים להביע בזה??? הם הריי מאמינים לי!

לגוליבר, אגב, יש קטע טיפה אחר. כשאני מספרת לו סיפור אז הוא לא מחכה עד סופו ואז אומר "כן?" אלא אחריי כל משפט ומשפט שלי אומר "כן" בלי סימן שאלה. הכוונה לא לכך שהוא כבר מכיר את הסיפור או משהו. זה סתם אות לזה ששמע את המשפט. זה מגוחך.

 3. אנשים שצועקים בכוונה -

הרבה פעמים קורה להרבה אנשים (כולל אותי) שבשעת התרגשות עולים להם קצת הטונים וקשה להם לשים לב. את זה אני מקבלת. זה קורה. במצב כזה פשוט צריך להעיר לבנאדם והוא מחליש את הקול והכול בסדר. מה שמעצבן אותי זה אנשים שמרימים את הקול בכוונה. אני פשוט מדברים בצעקות כי ככה הם מוצאים לנכון לדבר. שתבינו, זה לא שהם כועסים על הבנאדם השני. זה לא שהבנאדם השני עומד רחוק וצריך לצעוק כדיי שהוא ישמע. זו שום סיבה טכנית. הם פשוט אוהבים לדבר בצרחות. נשגב מבינתי הקטע הזה. זה כל כך לא נעים באוזן, לי אישית זה גורם פחות לקלוט מה הבנאדם מנסה לספר לי וזה סתם עושה כאב ראש.

יתרה מזאת, כשבנאדם צועק עליי זה הרבה פעמים גורם לי לחשוב שהוא כועס עליי. דוגמא מצוינת לכך היא שפעם ניסיתי לנהל שיחה עם אחת השותפות שלי בקיבוץ והיא כל הזמן צעקה. בסוף שאלתי אותה:"למה את צועקת עליי?" ואז היא ענתה לי:"אני לא צועקת עלייך, אני צועקת בכלליות."

ועוד דוגמא לבנאדם שאוהב לצעוק: אימא שלי רצתה להעיר אותי הבוקר. היא פתחה את הדלת של החדר שלי, עמדה בפתח וצרחה "בוקר טוב, נונה!!!" זו הייתה כזו דרך מרגיזה להתחיל את היום. זה לא שהיא הייתה בצד השני של הבית והתעצלה ללכת עד החדר שלי כדיי להעיר אותי (את זה עוד הייתי מקבלת) אלא שהיא כבר הייתה בפתח החדר וסתם מצאה לנכון לצעוק. הריי הייתי מתעוררת גם היא הייתה אומרת בטון נורמלי "בוקר טוב, נונה." היא הריי יודעת שאני מתעוררת מכל דבר אז מה הקטע שלה לצעוק?

4. אנשים שמנסים לשלוט בחיים של אנשים אחרים - 

אני טיפוס מאד ליברלי. הליברליות היא משהו שמאד מאפיין אותי ואחד הביטויים לכך היא שאני משתדלת שלא לשפוט חיים של אנשים אחרים. זו אחת הסיבות שהרבה אנשים מרגישים בנוח לשתף אותי בחיים שלהם. הם יודעים שאני יכולה לא להסכים איתם אבל, אלא אם כן הם פוגעים במישהו אחר או בעצמם, אני בחיים לא אגיד להם שהם פסולים.  

כשיש לי בן זוג אז אני לא חושבת שמותר לי לומר לו מה לעשות בזמן שהוא לא איתי, כל עוד הוא לא בוגד בי. אני לעולם לא אאסור עליו להפגש עם בנאדם מסוים. הרבה בנות חושבות שלגיטימי לומר לחבר שלהן, לא להפגש עם ידידות שלו לבד, או לא להפגש עם האקסית. יש גם הרבה בנים שחושבים שהם יכולים, בצורה כלשהי, לנהל את החיים של החברה שלהן ולומר לה עם מי מותר לה להפגש ועם מי לא. אני לא כזו בכלל. אני הקיצוניות ההפוכה. כמובן שלא יהיה לי נעים אם החבר שלי (אם היה לי כרגע חבר) היה יוצא לארוחה לאור נרות עם האקסית. אני גם סביר להניח אומר לו, שלא נעים לי, אבל אני לא אאסור עליו לעשות את זה. אם הוא באמת אוהב אותי - הוא לא יבגוד בי ואם הוא יחליט לבגוד בי - הוא יעשה את זה ולא משנה כמה אנסה לעצור בעדו. מה שווה קשר בלי אמון?

אני גם לא אנסה לשלוט בחיים של חברות שלי ואומר להן עם מי מותר להן לדבר. כבר קרה כמה פעמים, שיצאתי עם מישהו ואחריי שנפרדנו הוא המשיך להיות בקשר עם החברות שלי שהוא הכיר דרכי. אפילו במקרים שכבר ממש שנאתי את הבנאדם וכשידעתי שהוא אומר עליי דברים לא יפים לחברות שלי - לא אמרתי להן להפסיק לדבר איתו. סמכתי עליהן. ידעתי שחברה אמיתית לא תיתן לו להשפיע עליה.

5. אנשים שמקטלגים אנשים אחרים לפי מסקנות שהסיקו מהר מאד -

אני לקויית למידה. הליקוי שלי גורם לכך שהרבה דברים שהם בסיסיים ומובנים מאליהם לאנשים אחרים - קשים לי. זה נובע באלף ואחד תחומים (אם אתם רוצים לדעת איזה אז פשוט תלחצו על הלינק). זה שהדברים האלה קשים לי - לא אומר שאני מטומטמת. האינטלגנציה שלי היא גבוהה מאד. מוציא אותי מדעתי שאנשים מסוימים נותנים בי מבט אחד, רואים שיש לי כמה בעיות ומיד מניחים אוטומטית שאני מטומטמת או אם לא מטומטמת, אז לפחות מישהי שלא כדאי להתקרב אליה. למה לקטלג כל כך מהר?

חלק מהליברליות שלי (שעליה דיברתי גם בסעיף הקודם) היא שאני משתדלת להכיר בנאדם באמת לפני שאני מסיקה מסקנות לגביו. חבל למהר. עלולים לאבד (בעצם לא לאבד כי מעולם לא התקרבת אליהם, אלא לא לתת הזדמנות)  אנשים מדהימים בצורה הזאת.

6. נותני שירות ומקבלי שירות שמדברים בחוסר כבוד -

מלצרים, שוערים, ספרנים וכדומה הם בני אדם. הם לא מכונות שנועדו לשרת אנשים. משהו שמוציא אותי מדעתי זה אנשים שמתייחסים אליהם בזלזול. אינספור פעמים ראיתי אנשים שיושבים בבית קפה ומזמינים אוכל מבלי להגיד "בבקשה". גם ראיתי כמה וכמה פעמים שהמלצרית טעתה במשהו קטן כמו להביא את סוג המיץ הלא נכון ואז האנשים צרחו עליה והשפילו אותה. למה? בשביל מה זה טוב? במה הם יותר טובים ממנה? היא בנאדם בדיוק כמוהם. אני מקפידה לחייך כל פעם לשוער שפותח לי את הדלת. מחווה מאד קטנה שאני בטוחה שגורמת לו להמשיך את היום בהרגשה יותר טובה.

אני חושבת שלמטבע יש שניי צדדים וכמו שאני מצפה מאנשים להתייחס בכבוד לנותני שירות, כך אני מצפה מנותני שירות לתת כבוד ללקוחות. יש פקידת בנק מסוימת שבעיקר בגללה עברתי מ"לאומי" ל"פועלים." עד כדיי כך היא עיצבנה אותי. היא אף פעם לא חייכה, עשתה טובה כשענתה על שאלות, לא התנצלה כשעשתה טעויות כמו לתת לי מספר קוד שגוי לחשבון (תבינו שאני יותר מתעצבנת על זה, שהיא לא התנצלה, מאשר על עצם העובדה שעשתה את הטעות!) אני חושבת שזה בסיסי להיות נחמד כשאתה עובד עם אנשים. קשה לבנאדם להיות נחמד? שלא יעבוד בקבלת קהל.

7. לשחק משחקים-

זו תופעה נפוצה ביחסים שבינו לבינה. אני מסרבת להיות חלק מהתופעה הזאת. בשביל מה יש מילים? לפי דעתי מילים נועדו כדיי להעביר מסר. אני שונאת לדבר ברמזים, שונאת לדבר בדרכים עקיפות ושונאת לעשות מניפולציות. תמיד אמרתי לכל הידידים שלי, לכל החברות שלי וכל האנשים שיצאתי איתם: "מפריע לכם משהו בי? אוקיי. תגידו לי! אל תרמזו לי! אם תרמזו אז אני לא אבין למה אתם מתכוונים ואז אני לא אבין למה אתם מתרחקים ממני ואתם לא תבינו למה אני לא משנה את זה ואז כולנו נפסיד."

קשה לי להבין את בנות שהכירו מישהו, החליפו איתו מספרי טלפון ועכשיו הן מתות להתקשר אבל "לא, הוא הבחור ולכן הוא צריך להתקשר. אני אשחק אותה קשה להשגה". זה כל כך מטומטם בעיניי! אם אני מכירה מישהו ובא לי להפגש איתו - אין לי שום בעיה להתקשר ראשונה. אין לי גם שום בעיה להזמין לדייט ראשון או ליזום נשיקה ראשונה.

רוחב התופעה של המשחקים הוא ארוך מכדיי להכיל את כל הפוסטים שבעולם. יש כל כך כל כך כל כך כל כך הרבה משחקים. למשל, במו אוזניי שמעתי על בנות שלא יענו לבחור שהתקשר אלהם בפעם הראשונה כדיי שינסה שוב ושוב ויתאמץ. כל כך הרבה מניפולציות. כל כך הרבה מאמץ ובשביל מה? שמישהו יסביר לי למה זה טוב.

סיפור שבכלל גרם לי לשוק זה משהו שגוליבר סיפר לי. הוא סיפר לי כשהיה בכיתה י אז הוא יצא פעם אחת עם מישהי בכיתה ח. אחריי כמה ימים הוא התקשר כדיי להזמין אותה לצאת שוב. הוא הציע לה את אותו יום ואת יום למחרת והיא אמרה שהיא עסוקה ביומיים האלה ואמרה שתתקשר אליו כשתתפנה. הוא אמר סבבה וחיכה לטלפון ממנה. הטלפון לא הגיע מעולם. יותר מאוחר גוליבר גילה אכשהו שהיא ציפתה שהוא יתקשר בכל זאת. נשגב מבינתי איך בנות מצפות שבנים יסיקו את כל המסקנות האלה.

גם בנים יודעים לשחק משחקים. גם את זה חוויתי על בשרי. יצאתי פעם עם מישהו כזה. בעעעע זה היה נורא. אף פעם לא ידעתי אם הוא מתכוון למה שהוא אומר או שזו איזשהי מניפולציה. לא יכולתי להרגע לרגע.

בהתאם לליברליות שלי, אני משתדלת לא לשפוט את הבנות שמתנהגות בצורה כזאת. ג, החברה הכי טובה שלי, אוהבת לשחק משחקים כשהיא יוצאת עם מישהו. אני לא מסכימה איתה בקטע הזה, אבל אני מכבדת אותה. אם ככה היא רוצה - שתהנה. בדיוק כמו שהיא לא מסכימה איתי על הרבה דברים שאני עושה אבל מכבדת אותי.

ובזאת סיימתי, לפחות לפוסט זה, לכתוב על הדברים שמוציאים אותי מדעתי.

שרה שרה שיר שמח, שיר שמח שרה שרה. 

נחש נשך נחש ובלב נרגש הביתה חש.

יצחק צחק צחוק מצחיק. המצחיקים צחקו מצחוקו המצחיק של יצחק המצחיק שצחק צחוק מצחיק (או משהו כזה).

ננס נכנס, הפשיל מכנס, הדליק פנס, אנס ונס.

המשפטים האלה לא קשורים לפוסט. אז מה? הכול צריך להיות קשור?

שיהיה לכם פורים שמח!!!

שלכם,

נונה.