אהלן וסהלן לכל הקוראים!

ביום שישי האחרון הלכתי לישון אצל גוליבר. בילינו לנו יחדיו בדיבורים וחרמונים והיה מאד נחמד. יצא לנו לדבר, בין השאר, על לאן מוביל הקשר שלנו. גוליבר אמר שכרגע הכי מתאים לו להיות איתי בקשר יזיזות. הוא הזכיר לי שהמילה יזיזות נגזרת מידידות ואמר שהוא רואה בנו ידידים קרובים מאד שיכולים לדבר ולצחוק על כל דבר בעולם (זה באמת נכון!) ובמקביל שוכבים. כרגע אין לו רגשות רומנטיים אליי. אולי יהיו בעתיד. כרגע מה שהוא יכול להציע לי זה יזיזות.

שאלתי: "אם מחר תלך למועדון ותראה מישהי חמודה - מותר לך להתחיל איתה? אני מתכוונת - מותר לנו שיהיו לנו סטוצים גם עם אנשים אחרים?" גוליבר ענה לי שהקשר המיני איתי מספק אותו בהחלט. הוא יכול להבטיח לי שלא ינסה להתחרמן/לשכב עם אף אחת אחרת. דבריו הפתיעו אותי והאירו את הדברים באור חדש מפניי שבקשרי יזיזות קודמים שהיו לי - מעולם לא סגרנו על בלעדיות. גוליבר הבטיח לי שלא יכנס לסטוצים עם בנות אחרות, אבל אם הוא יפגוש מישהי שתמצא חן בעיניו בקטע רציני - הוא יבוא אליי וידבר איתי על כל העניין ונחליט מה עושים. שאלתי אם גם אני אמורה להבטיח לו בלעדיות בקטע של סקס. הוא אמר שהוא לא יכול להכריח אותי להבטיח כלום, אבל לא יהיה לו נעים אם אני אשכב/אתחרמן עם מישהו אחר.

אני לא יודעת מה להחליט. כיף לי עם גוליבר. אני אוהבת לבלות איתו. אני אוהבת לדבר איתו על נושאים ברומו של עולם וגם על שטויות, אני אוהבת לצאת איתו לכל מני מקומות ולשבת איתו על כוס קפה, אני אוהבת לצחוק איתו. בנוסף, אני אוהבת לשכב מתחתיו כשהוא מלטף אותי ומנשק את כל הגוף שלי. אני אוהבת להסתכל ולגעת בגוף שלו ואז לנשק אותו. אני אוהבת את הצורה שאנחנו שוכבים מחובקים אחריי סקס, מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, מתכרבלים אחד בשניה ויכולים לדבר או לשתוק. אני אוהבת את הצורה שהוא מלטף את השיער שלי וקורא לי בשמות חיבה. באמת שכיף לי איתו.

אני לא מאוהבת בו. אפילו לא קרוב. אני לא בטוחה מה אני מרגישה אליו. אני רק יודעת שהוא חשוב לי. בהתחלה, כשהוא הציע לי את מה שבהגדרה שלו נחשב יזיזות, אז טיפה נעלבתי, כי חשבתי שאנחנו יותר מזה ואז נזכרתי שבעצם הוא מציע לי משהו הרבה יותר טוב, מהרבה קשרי זוגיות שהיו לי בעבר. הריי כבר כמה וכמה פעמים הייתי עם אנשים, שהגדרנו את עצמנו כזוג, אבל דוגרי הקשר היה מבוסס רק על הקטע הגופני ואפילו תקשורת בסיסית לא הצלחנו לפתח. לעומת זאת, למרות שגוליבר מגדיר את הקשר שלנו בתור יזיזות ולא בתור זוג - אנחנו יכולים לתקשר מעולה ולבלות ביחד בלי קשר לסקס. אז למה להתעסק בהגדרות? למה שלא נבלה, נצחק, נדבר ונזדיין גם מבלי התווית של "זוג"? אנחנו מאד נמשכים אחד לשניה. אין לי ספק, שאם אני אחליט להסיר את הקטע הגופני מהיחסים בננו, אז לשננו יהיה מאד קשה. למה שאני אעולל לנו את זה?

יש לי בעיה עם ההיבט החברתי. גוליבר הוא הריי גם ידיד של ג, חברתי הטובה ביותר וגם חבר מאד טוב של סמיילי, אחיה של ג, שהוא האקס שלי. סמיילי וגוליבר הם באותה חבורה. בתקופה שיצאתי עם סמיילי יצא לי לבלות הרבה עם החבורה הזאת ומאד אהבתי אותה. זו באמת חבורה נהדרת ואני אשמח לבלות איתם שוב. העניין הוא שהם הכירו אותי בתור החברה של סמיילי ואחריי שנפרדנו אז גם הקשר איתם התנתק. חודש וחצי אחר כך התחדש הקשר עם גוליבר (זה היה לפני חודש). עכשיו, הם יודעים על כל המתרחש בייני לבין גוליבר וגוליבר אמר לי כמה פעמים שהוא ישמח אם אני אבלה איתם. מצד אחד, בא לי. מצד שני, קצת לא נעים לי לחזור לחבורה בתור "היזיזה של גוליבר". אם הייתי חוזרת לחבורה הזאת בתור החברה שלו - זה היה משהו אחר לגמרי.

ואיך אנחנו אמורים להתנהג בציבור? בתור ידידים נטו או שמותר לנו להמרח אחד על השנייה? איך החברה תקבל שניי אנשים שהם לא זוג ולא בטוח שאיי פעם יהיו זוג שמתנהגים בצורה כזאת? הנה דוגמא: באמצע מסיבת השחרור של ג, אני וגוליבר התחלנו קצת להמרח אחד על השניה. סתם הנחתי עליו ראש ונתתי לו הרבה נשיקות בלחי. בשלב מסוים הוא נתן לי נשיקה על השפתיים. זה היה ליד כולם (בסך הכול היו שם שישה אנשים חוץ מאיתנו!) ואחר כך הרגשתי קצת מבוכה, כי אני לא יודעת איך האחרים קיבלו את זה.

גוליבר הציע לי לנסוע איתו ועם החבורה שלו לצפון בפסח. הם נוסעים ליומיים-שלושה לכינרת. הוא אמר שהוא יכול בכיף לדמיין אותנו שוכבים באוהל אחד. ממש בא לי על הכינרת ואני גם אוהבת את החבורה הזאת אבל ההיבט החברתי בלהיות יזיזה של מישהו ממשיך להציק לי. הם הריי יודעים שאנחנו לא ביחד. הם מעודכנים בכל המתרחש. אני לא רוצה שירכלו עליי.

אמרתי את כל שלושת הפסקאות האחרונות מילה במילה לגוליבר. הוא השיב לי שגם הוא לא ידע איך להתנהג איתי במסיבת שחרור של ג. הוא גם אמר שזה לא בהכרח שאני אחזור לחבורה בתור "היזיזה של גוליבר", אלא בתור "הידידה של גוליבר", שאם לא נוח לי אנחנו לא חייבים להמרח אחד על השניה בציבור ובקשר לרכילות - זה לא שאנשים ירכלו פחות, אם אני לא אבלה עם החבורה.

דרך אגב, מעניין איך אני וסמיילי נסתדר אם אני אחזור לבלות עם החבורה הזאת. אני יודעת שהוא בכלל לא נגד ואפילו בעד, שיהיה משהו בייני לבין גוליבר מפניי שגוליבר דיבר איתו וסיפר לי. סמיילי הוא בנאדם מאד נוח ואני בטוחה שהוא לא יעשה לי פרצופים אם אני אבלה עם החבורה. מסקרן אותי אם נצליח להיות ידידים. לפני כמה ימים היה לו יומולדת והתקשרתי לאחל לו מזל טוב, אחריי שלא דיברנו בכלל יותר מחודש. הופתעתי מכמה שהשיחה הייתה יבשה. הוא אפילו לא שאל מה חדש איתי, כי לא עלה בדעתו לשאול. אני חושבת שאין לו שום דבר נגדי, אבל גם שום דבר בעדי. הוא פשוט פאסיבי אליי. טוב, שיהיה. לא אכפת לי. גם אני פאסיבית אליו.

לא רק דעת החבורה הזאת מפריעה לי בהיבט החברתי. מפריע לי ההיבט החברתי בכלליות. אם אנשים ישאלו אותי אם יש לי חבר, מה אני אמורה לענות? שיש לי יזיז? אני יכולה להגיד שאין לי חבר וזהו, אבל אם אני וגוליבר נסגור על בלעדיות בקטע המיני - אין ספק שאני לא אהיה סינגלית שלמה. לא כל החברה שלנו היא כל כך ליברלית.

הנה דוגמא לבעיה שיכולה להווצר: אם נגיד גוליבר היה החבר שלי והיה בא לבקר אותי בקיבוץ לכמה ימים ובלילות היו שומעים גניחות מהחדר שלי - פחות היה אכפת לי. אבל במצב הקיים אם גוליבר יבוא איי פעם לבקר אותי בקיבוץ, יהיה מאד מביך ומלא ברכילות אם ישמעו גניחות מהחדר שלי.

ומה עם אימא שלי? יש גבול לרמת הליברליות שאני יכולה לבקש ממנה. כשיצאתי בעבר עם י - הייתי מספרת לה בחופשיות שהלכתי לישון אצלו והיא, למרות שלא הייתה מאושרת, לא יכלה לעשות שום דבר בנידון. גם כשיצאתי עם סמיילי - הייתי פשוט מודיעה לה שאני הולכת לישון אצלו כל סופשבוע (הייתי חוזרת מהקיבוץ הביתה כל סופשבוע לשתיי לילות ולילה אחד מתוכם הייתי ישנה אצלו). היא עשתה פרצופים אבל לא יכלה למנוע בעדי. המקרה הפעם הוא שונה. אני הריי ארצה ללכת לישון אצל גוליבר כל סופשבוע או כמעט כל סופשבוע ואני לא יכולה להגיד לה "אני הולכת לישון אצל היזיז שלי." אני גם לא יכולה לשקר כל שבוע מחדש, שאני הולכת לישון אצל חברות. אימא שלי לא מטומטמת. היא תקלוט שאני משקרת לה תוך שניות. היא כבר עכשיו חושדת בענק, שיש משהו בייני לבין גוליבר. אולי אני פשוט אשקר לה, שגוליבר הוא החבר שלי. נראה.

ומה עם ההיבט הרגשי? אני זוכרת שביום שישי האחרון, אחריי שגוליבר הציע לי את היזיזות ואמרתי לו שאני אחשוב על זה אז המשכנו להתחרמן ולדבר על דברים אחרים ופתאום אמרתי לו בצחוק: "יש רק בעיה אחת עם ההצעה שלך." הוא שאל "מה" ואני עניתי:"אתה יודע שאתה תתאהב בי בסוף." הוא צחק, חיבק אותי ואמר שהלוואי מפניי שהוא מעולם לא התאהב באף אחת. כמה שעות אחר כך, סיפרתי לגוליבר איזה סיפור כואב שאחריו הוא ליטף את שיערי וקרא לי:"מתוקה שלי." חיבקתי אותו ואמרתי בצחוק:"אולי תפסיק להיות כזה מקסים ומתוק? אם תמשיך להיות כזה מתוק - אני עוד עלולה לפתח אלייך רגשות." הוא השיב לי:"גם מהדבר הזה פחדתי. אני מקווה שאם זה יקרה אז זה יהיה הדדי." צחקתי ואמרתי בשיא הצחוק:"זה בסדר. אם זה יהיה רק מצד אחד- אז זה יהיה רק מהצד שלך." אבל זה באמת היה בצחוק. אף אחד לא יכול להבטיח לי, שאני לא אפתח אליו רגשות ואז אפגע, כי אולי זה לא יהיה הדדי.

אולי אני מייסרת את עצמי לחינם. הריי עמוק בפנים ברור לי, שאני מסכימה ליזיזות הזאת. אני רוצה לבלות עם גוליבר. זה מה שגוליבר יכול להציע. זה הרבה יותר טוב מכל יזיזות אחרת, שאיי פעם הייתה לי וזה גם יותר טוב מרוב הקשרים הזוגיים שהיו לי. אני גם לא שוכחת שאני מכורה לסקס. אני יודעת שאני לא אחזיק מעמד הרבה זמן בלי לשכב/להתחרמן עם מישהו ועדיף שזה יהיה מישהו קבוע מאשר עם כל מני גברים מזדמנים שיכולים להתייחס אליי מגעיל או להדביק אותי באיזשהי מחלה. גוליבר תמיד ייתייחס אליי יפה ותמיד תהיה בננו אינטימיות מעבר לסקס. אני וגוליבר גם החלטנו ללכת להבדק לאיידס ושאר מחלות כדיי להיות בטוחים שאנחנו לא מסכנים אחד את השניה. וחוצמזה, גם אני לא מאוהבת בו! מי יודע מה יהיה בעתיד. אני יכולה גם להדרס על ידיי עדר סוסים דוהרים. עדיף להתעסק בהווה ולהנות ממנו, לא?

אוףףףףף כל ההתלבטות הזאת היא מעצבנת. מה אני אעשה?

התחלתי לעבוד בחדר אוכל ביום שני. דווקא היה הרבה יותר נחמד ממה שציפיתי. העבודה היא לא קשה מדי ובאמת יוצא לפגוש הרבה אנשים. גם השעות נוחות.

במהלך ימיי חיי, שמעתי הרבה אנשים מתלוננים על עבודה מנוטומית (או איך שלא כותבים את המילה הזאת) כלומר עבודה שחוזרת על עצמה. לי דווקא מאד מתאים שהעבודה בחדר אוכל חוזרת על עצמה, מפניי שעם כמה שזה ישמע מוזר, קשה לי להפעיל שיקול דעת. אני אוהבת שיש הוראות ברורות. אני אוהבת לדעת בדיוק מה צריך לעשות. אני לא אוהבת להתלבט כל הזמן.

כשעובדים בגן ילדים, יש כמובן כמה הנחיות ברורות, אבל בעיקרון זו עבודה של שיקול דעת. כל דקה קורים דברים שלא קרו בעבר וצריך להחליט על דעת עצמך מה לעשות עכשיו. במקרים כאלה עשיתי בדרך כלל טעויות. לא נראה לי, שאחריי שבוע של עבודה בחדר אוכל אני אעשה טעויות, מפניי שהכללים הם מאד ברורים והעבודה היא מאד פשוטה. וגם אם אני אעשה טעות - זה בכלל לא נורא. אם עובדים בחדר אוכל ושמים את המזלגות במקום הלא  נכון - זה לא נורא ואפשר לתקן את זה בשניות. אם עובדים בגן ילדים ומשאירים את השער פתוח ואחד הילדים בורח ונעלם - זה בהחלט נורא. אתם מבינים למה אני מתכוונת?

לא שכחתי את כל הטענות שהצגתי בפוסט הזה (אם החמצתם אותו אז אני מזמינה אתכם בחום לקרוא). זה באמת נכון שהחלטתי על שירות לאומי, כדיי לעסוק בחינוך ולעשות דברים משמעותיים. מצד שני, מי אמר שחדר אוכל זה לא משמעותי? בלי חדר האוכל - הקיבוץ לא היה מתפקד.

חוצמזה, אני יותר ויותר מודעת ליתרונות בקיבוץ. השקט, הרוגע והטבע הם בהחלט נחמדים לי. גם ההיבט החברתי הולך ומשתפר. סופסוף קלטתי שאני לא צריכה לחפש כאן חבריי נפש. יש לי חבריי נפש בעיר שלי. כל מה שאני צריכה כאן זה למצוא עם מי לבלות ולהעביר את הזמן. ומצאתי. אולגה שותפתי לדירה ואני מסתדרות מצוין. בימים האחרונים גם התחלתי להסתובב עם המתנדבים הלא ישראלים. יש כאן אוסף אנשים מארצות שונות שבאו לישראל לכמה חודשים וגרים בקיבוץ תוך כדיי התנדבות. הם לא יודעים עברית והשיחה איתם עוזרת לי לשפר את האנגלית שלי. הם גם מאד נחמדים וכיף לצחוק איתם. אגב, הסיבה שאני כותבת את הפוסט הזה, היא רק בזכותם, מפניי שיש להם מחשב והם אמרו שאני יכולה להשתמש מתי שבא לי. נחמד מצידם.

אני לא אומרת שאני אשאר כאן עד ספטמבר. אני אשאר עד מתי שבא לי. הטסט שלי הוא ב-20.3. אל תדאגו. אני משתדלת שלא לטפח ציפיות למרות שבהחלט נראה לי, שיש סיכוי סביר שאני אעבור אותו, כי אני לומדת נהיגה בעיר סמוכה לקיבוץ שבה הכבישים מאד קלים. אם אני אעבור את הטסט - אני יכולה לעזוב את הקיבוץ מיד, אבל אולי אני אפילו אשאר עוד קצת. אם אני לא אעבור את הטסט - אני יכולה להשאר שבועיים עד הטסט הבא, או לחזור לעיר שלי לשבועיים ואז לחזור שוב רק בשביל טסט. יש לי הרבה אופציות שפתוחות בפניי. אני לא דואגת או לפחות משתדלת לא לדאוג.

אני מסכימה שהדברים בפוסט הזה הם חסרי תכלית. גם הסרטון נחמד בהחלט.

אהבתי את הקומיקס.

הפוסט הזה ריגש אותי.

תזכרו תמיד לשטוף את הפירות והירקות שלכם.

שלכם,

נונה.