שלומות לכל הקוראים,

השבועיים האחרונים בקיבוץ היו השבועיים הכי טובים שהיו לי, מאז הגעתי לכאן. העבודה בחדר האוכל היא נחמדה. יוצא לי לפגוש אנשים ולצחוק המון. אני מחבבת את כל מי שאני עובדת איתו. גם בהחלט נחמד שאפשר לנוח מדי פעם, מה שאף פעם לא התאפשר לי כשעבדתי בגן.

העבודה היא גם לא קשה במיוחד. מדובר בעיקר בעבודות נקיון. אל תצחקו עליי אבל הגעתי לגיל 19 וחצי מבלי לדעת לעשות ספונג'ה כמו שצריך והעבודה בחדר אוכל מחייבת אותי סופסוף ללמוד את זה. אני זוכרת שגם בהוסטל וגם בגן, התלוננו על הצורה שאני מנקה וניסו להסביר לי כמה פעמים עד שהתייאשו, וויתרו לי ונתנו לי לעשות דברים אחרים. כאן אין לי ברירה, אלא ללמוד לעשות את זה. וזה חשוב. סופסוף גם למדתי לנקות את החדר שלי בקיבוץ ואני כבר לא חיה בזוהמה.

מבחינה חברתית המצב בקיבוץ טוב יותר מאיי פעם. אני מסתובבת הרבה עם המתנדבים הלא ישראלים. חבר'ה טובים ומצחיקים שבאו מארצות שונות לטייל כמה חודשים בישראל ובנתיים מתנדבים בקיבוץ. אני מרגישה בנוח איתם מפניי שאני יודעת שגם הם מתמודדים עם קשיים רבים. אם לי מדי פעם קשה, בזמן שהבית שלי הוא במרחק כמה שעות נסיעה ואני חוזרת אליו כל סופשבוע - אז להם בוודאי קשה עשרת מונים. הריי הבית שלהם בארץ אחרת והם מבלים את כל סופי השבוע שלהם בקיבוץ. הם כמובן לא יודעים עברית, אז אני חייבת לתקשר איתם באנגלית. זה מעולה עבורי כי האנגלית שלי תמיד הייתה על הפנים והקשר איתם שיפר אותה. לפני שהסתובבתי איתם, בחיים לא יכולתי לראות סרט באנגלית בלי תרגום ועכשיו רק בזכותם אני יכולה ומבינה 85% בכוחות עצמי.

אני לא חושבת שאשאר כאן עד ספטמבר. ההתנדבות כאן נחמדה והכול, אבל אני לא רוצה למרוח כל כך הרבה זמן בחדר אוכל. מה גם שכל השותפים שלי עוזבים בזה אחר זה. כשהגעתי לקיבוץ היו שם שתיי בנות מתל אביב שבאו לגור כמה חודשים בקיבוץ לפני הגיוס ובחור אחד שעשה שירות לאומי בטיפול בעגלים. מאוחר יותר הצטרפו, בזמנים שונים, שתיי בנות שירות. לא מזמן עזבה אחת הבנות מתל אביב כי מועד הגיוס שלה הגיע, השניה עוזבת מחר כי תאריך הגיוס שלה בשבוע הבא. בקשר לבחור: הוא עוזב בסוף החודש מפניי שהחליט לעזוב את השירות לאומי באמצע. יישארו איתי רק שתיי בנות השירות ובמילא אולי מעיפים אחת מהן. מדובר באולגה, שותפתי לדירה.

חשבתי לעזוב ב-29.4. זה תאריך טוב, מפניי שהוא מציין בדיוק חצי שנה לחיי בקיבוץ. הוא גם יהיה מספיק זמן מראש, כדיי להודיע לחדר אוכל וגם כדיי להכין את עצמי נפשית לשנות שוב את כל חיי. התאריך הזה הוא גם טוב כי הוא יספיק לי כדיי להוציא רשיון נהיגה. הטסט שלי הוא ביום שלישי הקרוב (ה-20.3). אני מאד מקווה לעבור טסט ראשון, אבל גם לא אעבור (כוס אמאכ! אני כל כך מקווה לעבור!) יהיה לי מספיק זמן לעשות טסט שני ושלישי מבלי להרגיש שאני נשארת רק בשביל הטסט. אגב, אני מתכוונת לבקש חופש מה31.3 עד ה-11.4 בגלל פסח. אני מקווה שיתנו לי.

אני צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי אחריי שאעזוב. אני מניחה שאמצא עבודה ואתחיל קורס פסיכומטרי. כל העניין קצת מפחיד אותי בגלל שמדובר על באמת להתחיל את החיים האמיתיים. אני כל כך מקווה שיהיה בסדר.

החלטתי סופית ללכת על הקשר עם גוליבר. אני בטוחה לחלוטין שזו ההחלטה הנכונה. בילינו ביחד סופשבוע והיה לגמרי מדהים. ביום שישי בלילה הלכנו למועדון לכבוד יום הולדתו של סמיילי. לא ראיתי כבר איזה חודשיים. מסתבר שסמיילי התגבר עליי לחלוטין כי לא הייתה לו שום בעיה להתנהג בחופשיות לידי. זוכרים שהבעתי חשש בפוסט הקודם שהחבורה תרים גבה? הריי הם הכירו אותי בתור חברתו של סמיילי ולא ראו אותי מאז ולכן חששתי לחזור לחבורה בתור ה"יזיזה של גוליבר." נראה לי שסתם אכלתי סרטים מפניי שהיה נראה שהם מאד שמחו לראות אותי וחייכו חיוכים מאד רחבים כשחיבקתי אותם.

לא מתי על המועדון כי הוא היה רוסי מדי. אפילו התקליטן דיבר רק ברוסית. אני וגוליבר דיי הסתגרנו אחד בשני. הלכנו לאיזו פינה ודיברנו ושתינו והתחרמנו. בערך בארבע לפנות בוקר גוליבר הסיע כמה אנשים הביתה (הוא היה היחיד שלא השתכר. הרוב היו ממש מעולפים) ואז נסענו לביתו. התנחלתי אצלו מאז ועד יום ראשון בערב, מלבד כמה שעות שבהן הלכתי ל-ג ביום שבת, מפניי שלאימא של גוליבר הייתה מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתה.

נקלעתי לסיטואציה הזויה לגמרי כשהייתי אצל ג כי הריי גם סמיילי, אחיה, היה שם, כשהוא סובל מהאנג אובר מטורף. הוא דיבר איתי והיה ניכר בו שלו שום דבר לא היה הזוי. יותר מאוחר הוא הלך לגוליבר כי כל החבורה נפגשה לשחק קלפים. בערב, כשגוליבר השיב את סמיילי לביתו, הוא נשאר כמה דקות שבמהלכן אני ו-ג שיחקנו אותה לסביות ואז הוא לקח אותי שוב לבית של גוליבר.

אחזור שוב על מערך הדברים כדיי שתבינו כמה זה הזוי: היזיז שלי הסיע אותי לבית של האקס שלי ושל אחותו, שהיא חברה שלי. יותר מאוחר הוא החזיר את האקס שלי לבית שלו ובא לקחת אותי. בזמן שהיינו שם אני והחברה שלי קצת התנהגנו כמו זוג. היזיז שלי הוא ידיד מאד טוב של חברה שלי וגם חבר מאד טוב של האקס שלי. אה, כן ועוד דבר! פעם היזיז שלי והחברה שלי התנשקו (זה היה לפני שנים).

בכל מקרה, כשהייתי בביתו של גוליבר אז כמובן ששכבנו כמה וכמה פעמים. גוליבר לא מרגיש כלום עם הקונדומים וכל פעם שהוא ניסה לשים קונדום - ישר הפסיק לעמוד לו. לא ידענו מה לעשות עד שהצעתי שאקח את הגלולה של היום שאחריי. תבינו שכבר הייתי אצל גניקולוגית שרשמה לי ונתנה לי גלולות יומיומיות, אבל אפשר להתחיל לקחת אותם רק כשאקבל מחזור, מה שיקרה בעוד שבועיים. בכל מקרה, כמובן שלקחתי את הגלולה של היום שאחריי ולשמחתי היא אפילו לא עשתה לי תופעות לוואי.

עכשיו אני וגוליבר לא צריכים לחשוש מהריון, אבל אני המשכתי לחשוש ממחלות (איידס וכדומה) ולכן ביקשתי מגוליבר שניבדק. הוא הסכים. הוא כבר נבדק לפניי יומיים בחיפה (הוא לומד בטכניון) ואני ביקשתי יום חופש מחדר האוכל ביום שישי. אני חייבת לצאת מהקיבוץ ביום חמישי כדיי להבדק ביום שישי בבוקר. אגב, התוצאות של גוליבר כבר חזרו. הוא בריא תודה לאל. לא שכבתי עם בחור שיש לו איידס.

האמת שרציתי לכתוב בפוסט הזה על תכונות אופי שאני וגוליבר דיברנו עליהם, אבל אני כותבת מביתם של המתנדבים בקיבוץ ונראה לי שאני כבר מפריעה אז אני אוותר ואכתוב על כך אולי בפוסט הבא. אגב, החיפזון שלי עכשיו לקום מהמחשב גם גרם לכך שלא אערוך את הפוסט הזה ולכן אולי הוא יהיה פחות מעניין וטוב מכרגיל. מצטערת.

שלכם,

נונה.