היי לכל הקוראים ושבת שלום למי שקורא את הפוסט בשבת,

בזמן האחרון הגעתי לתובנות בקשר לגוליבר. הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שהוא יהיה החבר שלי, מהסיבה הפשוטה שאני לא מאוהבת בו. לא בא לי שהקשר הבא שלי יהיה כמו הקשר, שהיה לי ולסמיילי, שאחריו שננו התגברנו על הכול תוך יומיים והמשכנו בחיינו בלי בעיה ולו אפילו לא הפריע שיהיה לי משהו עם חבר שלו, שנמצא איתו באותה חבורה. בא לי שהקשר הבא שלי יהיה כמו הקשר, שהיה לי ול-י, שבו כל רגע שבילינו ביחד היה מופלא ואחריי הפרידה התפרקתי לחתיכות קטנות.

מה שאני כן רוצה מגוליבר זה להרגיש, שאנחנו לא רק ויברטור אנושי אחד לשניה אלא גם ידידים. בזמן האחרון גוליבר גרם לי להרגיש כמו ויברטור אנושי. הייתה פעם אחת שבה באתי אליו באמצע הלילה, שכבנו ואז הוא מיד נרדם ולמחרת נשארתי עד שמונה וחצי בערב, פעם אחת ביום העצמאות שבאתי אליו באמצע הלילה, שכבנו ואז למחרת בבוקר הייתי חייבת ללכת כי הוא הלך לעשות על האש עם המשפחה שלו ופעם לאחר מכן שהייתה ביום חמישי הקודם שבו באתי אליו באמצע הלילה, שכבנו, הוא מיד נרדם ואז למחרת בבוקר הוא פחות או יותר גירש אותי חצי שעה אחריי שהתעוררנו.   

ביום שישי הקודם היה את כל הבלאגן בעקבות כך שהרכזת שירות לאומי שלי התקשרה אליי וסיפרה לי שכל הקיבוץ עלה על הבלוג שלי. הדבר מאד הדאיג אותי והתקשרתי לכל החברים שלי לתמיכה וייעוץ. שקלתי להתקשר לגוליבר אבל הריי יצאתי מביתו באותו ביום בבוקר ולא רציתי להתקשר אליו באותו יום שכבר ראיתי אותו. כמה ימים אחר כך עזבתי את השירות לאומי ואת הקיבוץ. הדבר היווה פרק חדש בחיי ושוב התקשרתי לכל החברים שלי לתמיכה וייעוץ. שוב לא התקשרתי לגוליבר כי לא רציתי להטריד אותו. זה גרם לי לחשוב: אם אני לא יכולה להתקשר לגוליבר כשקורים לי דברים חשובים, אם אני לא יכולה לסמוך עליו שיהיה שם בשבילי ואם אני רק מפחדת להעיק עליו - כנראה שהוא לא באמת מתפקד כידיד שלי. זה הטריד אותי והחלטתי לדבר איתו על זה בפעם הבאה שניפגש.

ביום שלישי בערב גוליבר התקשר אליי. דיברנו וצחקנו קצת ואז סיפרתי לו שבאותו יום נפגשתי עם ג והיא חיקתה את החיוך שלו בצורה מעולה. הוא שאל מה פתאום ג חיקתה את החיוך שלו ואיך הגענו למצב הזה. הסברתי לו שתירגלתי על ג משהו שרציתי להגיד לו אז ביקשתי מ-ג שתעמיד פנים שהיא גוליבר לרגע. גוליבר שאל מה רציתי להגיד לו. בהתחלה סירבתי לענות כי הריי לא רציתי לדבר על זה בטלפון, אלא פנים מול פנים. אבל אז גוליבר התחיל לדבר. הוא אמר שהרגיש שפגע בי כשאמר לי ללכת מביתו ביום שישי בבוקר בשבוע שעבר, הוא ביקש על כך סליחה והסביר לי שקשה לו להיות הרבה שעות רצופות עם אותו בנאדם. הוא נתן את הדוגמא שקרתה שבוע לפני כן כשהתנחלתי אצלו עד הערב ובשעות האחרונות זה היה מעיק. אמרתי לו את האמת. שאני דווקא הכי מבינה אותו בעולם בקטע הזה, כי גם לי קשה לבלות יממות שלמות עם אנשים. ג היא בערך הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם ואפילו איתה קשה לי אם אנחנו תקועות אחת בתחת של השניה במשך יום שלם.

מכיוון שהוא כבר פתח את הנושא על הפגישות שלנו - החלטתי גם אני לדבר ולהגיד לו כבר כל מה שרציתי להגיד בטלפון. אמרתי לו את האמת: שאני לא רוצה אותו בתור חבר שלי, אבל אני רוצה להרגיש שהוא ידיד שלי. שלא נעים לי לבוא אליו באמצע הלילה, לפתוח רגליים ולהזדיין ואז שנלך לישון ולמחרת בבוקר ללכת מיד אחריי שאנחנו מתעוררים. סיפרתי לו על כל הבלאגן שהיה עם הבלוג לפני כמה ימים וסיפרתי לו כמה משמעותית הייתה מבחינתי העזיבה של השירות לאומי ושלא הרגשתי בנוח להתקשר לדבר איתו על שניי המקרים, כי פחדתי להעיק עליו, אז התקשרתי לכל שאר החברים שלי ורק אליו לא. אמרתי לו שאני מרגישה שהוא בכוונה מתנהג אליי בצורה מרוחקת לאחרונה, כי הוא רוצה להוכיח לי שאנחנו לא ביחד, אבל אני יודעת שאנחנו לא ביחד וגם לא רוצה שנהיה ביחד. אני רק רוצה להרגיש שהוא ידיד שלי.

גוליבר אמר שיש משהו במה שאני אומרת בקשר לכך שהוא מנסה להוכיח לי לאחרונה שאנחנו לא ביחד. הוא אמר שמה קרה בצפון השפיע עליו, כל השיחות שהיו לנו שם. לכן מאז הצפון הוא מנסה, במודע וגם לא במודע, להראות לי ריחוק כדיי לא להשלות אותי שאנחנו זוג. הוא אמר שהוא לא מצליח להשתחרר מהתחושה שאם הוא היה רוצה - אז היום היינו זוג. אמרתי לו את מה שכתבתי בפסקה הראשונה בפוסט הזה מילה במילה (עדכון עריכה מאוחרת: גם הודיתי בפניו שבזמן הצפון שקלתי שנהיה זוג אבל מאז ירדתי מזה). גוליבר קיבל את דבריי ואמר שהוא בהחלט רוצה לבלות איתי גם בלי קשר לסקס והוא בהחלט רוצה שנדבר הרבה ונצא למקומות. הוא אמר שהוא שמח כי עכשיו הוא יודע שאנחנו באותו ראש.

המשכנו לדבר עוד על הקשר בננו וגוליבר אמר לי שהוא היה רוצה שנציג את עצמנו לעולם כפנויים. באותו שבוע הוא היה במילואים ואמר שם לכולם שיש לו מישהי. הוא לא אמר יזיזה אלא "מישהי". הבנתי אותו. גם אני סיפרתי בהרבה מקומות, למשל לכמה אנשים בקיבוץ, שאני יוצאת עם מישהו ולא השתמשתי במילה "יזיז."

גוליבר אמר שהוא חושש שהקשר בננו ימנע מאיתנו הזדמנויות בעתיד. הוא הסביר לי שהסיבה היחידה לכך שאם הוא ייקלע לסיטואציה של סטוץ, אז הוא יסרב לה - היא שכבר יש לו סקס קבוע איתי ואני מספקת אותו ולכן הוא לא רואה שום טעם בסטוץ עם מישהי אחרת, אבל שהוא לא רוצה לוותר על הזדמנויות שבהם יכול להווצר קשר רציני בינו למין מישהי. הוא אמר שאם הוא יפגוש מישהי - אז לא בטוח שזו תהיה אהבה ממבט ראשון. הוא אמר שלפעמים פוגשים מישהי, מדברים איתה כמה שעות ואז נהיית סיטואציה של נשיקה. גוליבר אמר שהוא רוצה שתהיה לו את האופציה לנשק מישהי אחרת, מבלי לבקש מראש אישור ממני אלא לספר לי בדיעבד. התגובה שלי לכך הייתה:"אתה רוצה לספר לי משהו, גוליבר?" גוליבר השיב לי שלא, הוא לא נישק אף אחת אחרת, אבל מה שגרם לו לחשוב על כל העניין הוא שלפני כמה ימים, הוא היה במסיבת יומולדת ורקד שם צמוד עם כמה בנות. הוא אמר שזה גרם לו לרגשות אשם בקשר אליי, אז הוא רצה להבהיר איתי עניינים.

בהחלט הבנתי למה הוא מתכוון. גם אני הרגשתי שאני מונעת מעצמי הזדמנויות. לפני כמה ימים באוטובוס היו איתי קבוצת חיילים שגרמו לי להקרע מצחוק רק מפניי ששמעתי אותם צוחקים אחד עם השני. אחד מהם עשה צורות מבלונים ארוכים. הוא עשה לי בלון בצורת פרח וזה היה ממש מתוק מצידו. מישהו אחר מהחיילים התיישב לידי והסתבר שהוא במקרה גר בעיר שלי. הוא היה ממש נחמד וחתיך והרגשתי שהוא אולי מעוניין בי ואז מיד אמרתי לו שיש לי חבר.

אני וגוליבר דיברנו על היחסים שלנו בטלפון כמעט שעתיים. גוליבר אמר לי שהוא מאד אוהב את השיחות האלה שלנו. הוא אמר שהוא אוהב את זה שאנחנו מדברים בכנות, ישירות ופתיחות. הוא אמר שאלו בדיוק השיחות האלה שגורמות לו להבין עד כמה הקשר בננו מיוחד ועד כמה אני לא ויברטור אנושי בשבילו. הוא אמר שהשיחות האלה גורמות לו להרגיש הרבה יותר קרוב אליי מאשר השיחות שבהם אני מספרת לו על כל מני דברים בפרטים מפורטים ו...משעממים. שאלתי אותו אם אני משעממת אותו. הוא אמר שלפעמים כן כשאני מפרטת יותר מדי. את זה מאד הבנתי. כל החברים שלי תמיד אמרו לי שאני מפרטת יותר מדי. גוליבר אמר שהוא אוהב שיחות משמעותיות בננו, כמו כשאני מספרת לו דברים שאני עוברת עם המשפחה שלי, או סתם דברים חשובים בחיים שלי, שהוא יכול לעזור ולייעץ בקשר אליהם. הוא אמר שאם אני מספרת לו דברים שאפילו לא קשורים אליי אלא שסתם הייתי שם, כמו שסיפרתי לו דברים על חייה של אחת מהבנות שגרות בקיבוץ - אז זה לא כל כך מעניין.

בסוף השיחה גוליבר אמר שהשיחה הזאת גרמה לו להרגיש יותר קרוב אליי ושהוא רוצה שתמיד נדבר בפתיחות, כנות וישירות כזאת. הוא אמר שעכשיו ממש בא לו לראות אותי ולחבק ולנשק אותי ושאני ממש מתוקה ומקסימה. גם אני מאד שמחתי שניהלנו את השיחה הזאת, כי עכשיו אני יודעת איפה בדיוק אני עומדת וגוליבר יודע בדיוק איפה הוא עומד.

אתמול באתי לישון אצלו. היה מדהים. הוא ליטף אותי, הביט בי בעיניים מעריצות, נישק אותי ברוך והקשיב בתשומת לב לכל דבר שאמרתי. ממש נהניתי. אפילו הסקס היה יותר מהנה מבדרך כלל. גם היום בבוקר, כשהתעוררנו, המצב המשיך להיות כיפי. אני באמת חושבת שהשיחה הזאת עשתה לנו רק טוב ליחסים ושמעכשיו דברים בננו יהיו על הצד הטוב ביותר.

אני לא יודעת מה לעשות. אני ממש מרוששת כלכלית וזקוקה נואשות לעבודה כדיי להרוויח כסף. העניין הוא שיש לי בעיה בכף הרגל, שגורמת לי לכאבי תופת כשאני עומדת הרבה על הרגליים מבלי לשבת. לפני כמה ימים הלכתי להתלמדות לעבודה באחת החנויות שמוכרות אוכל. כשההתלמדות נגמרה - לא יכולתי לעשות צעד מרוב כאב. הבעיה היא שהרוב הגדול של העבודות בשכר מינימום, הן בעמידה בלי אפשרות לשבת. זה אומר שיהיה לי הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

אבא שלי עיצבן לי את הצורה בקשר לכך. כשסיפרתי לו מה קרה לי בהתלמדות, הוא נהם לעברי ואמר לי שאין מה לעשות ושמי שרוצה לעבוד בעבודה שלא דרושה לה הכשרה - צריך לעבוד קשה. אמרתי לו את האמת: שאין לי שום בעיה עם לעבוד קשה. אני לא עצלנית ולא מפונקת ולא אכפת לי אפילו לעבוד כל יום במשך 10 שעות. העניין של כף הרגל שלי הוא בעיה בריאותית. אמרתי לו: "ואם הייתי עיוורת והיו דורשים ממני בעבודה לקרוא - גם אז היית אומר לי לא להתעצל לעשות את זה?" זה בדיוק אותו דבר. אני באמת לא מבינה אותו, כי הוא הריי יודע שיש לי את הבעיה. הוא זה שנגרר איתי למליון רופאים שאמרו עד כמה כף הרגל שלי בעייתית והוא זה שקנה לי את הנעליים המיוחדות ואת המדרסים.

אבל ככה זה בבית שלי. אין פה שום כבוד לשום דבר. אף אחד פה לא מעלה על דעתו לא לצרוח כשמישהו ישן, אף אחד פה לא מעלה על דעתו לכבד את זה שהאחר הוא שונה ממנו ואף אחד לא מעלה על דעתו לנסות לתמוך במקום להעיק. אני לא יודעת איך אני אצליח לחיות בבית הזה בתקופה הקרובה.

מזל שיש לי את החברים שלי. במיוחד את ג כפרעליה ואנג'ל המתוק שלי. שוב ושוב הם מוכיחים עד כמה הם מדהימים, עד כמה הם חושבים שאני מדהימה ועד כמה הם תמיד שם בשבילי. גם אני כמובן תמיד שם בשבילם.

"מדורת השבט" זה אחלה סרט בעיניי.

שלכם,

נונה.