היי, אנשים שקוראים בבלוג שלי. מה שלומכם?

מי שקרא את הפוסט הקודם בוודאי זוכר שהתלבטתי אם להמשיך את הקשר עם גוליבר. אחריי חשיבה מרובה, התייעצות עם ג ושיחה עם גוליבר - הגעתי למסקנה שיהיה דבילי לנתק איתו קשר רק כדיי להוכיח לעצמי משהו. טוב לי איתו, אני מאושרת, הוא מתייחס אליי יפה וזה כל מה שחשוב.

החלטתי להיות כנה ואמרתי לו, בצורה יפה ומכובדת אבל גם ישירה מאד, את כל מה שכתבתי עליו בפוסט הקודם. גוליבר קיבל את זה בצורה שהפתיעה אותי מאד. הוא הסתכל על זה מזווית שעליה לא חשבתי. הוא אמר שהוא שמח. כן, הוא אמר שהוא שמח בשבילי שהביטחון העצמי שלי עלה והוא אמר שהוא לא היה רוצה שאהיה איתו מהסיבות הלא נכונות. הוא התכוון שהוא לא היה רוצה שאשכב איתו, כי ארגיש שזה כל מה שאני יכולה לתת, או כי אני חייבת גבר בחיים שלי, אלא אהיה איתו בקשר אך ורק כי כיף לי איתו. זה באמת המצב עכשיו פחות או יותר.

ואי, הוא כזה חמוד. כל כך נהניתי בפגישות שלנו בתקופה האחרונה. הוא באמת מתייחס אליי מאד יפה. גם מאד שימח אותי שהתחלנו לגוון קצת. כבר לא כל פגישה שלנו מסתכמת בכך שאבוא לביתו באמצע הלילה.

בתקופה האחרונה יצא לנו לבלות גם מחוץ לבית שלו. לא מזמן יצאנו רק שננו למרכז העיר ובסופשבוע האחרון יצאנו עם כמה מהחברים שלו. לא ראיתי את החברים שלו מאז הטיול לצפון. יצא במקרה שכל החברים שאני לא מסתדרת איתם לא באו וכל החברים שאני מסתדרת איתם באו, אז באמת שהרגשתי מאד בנוח. ואי, גם מזה נהניתי בבית שלו אחריי זה. גם שמחתי מהשיחה המשמעותית שהייתה לנו, גם דיברנו על דברים ברומו של עולם וגם על שטויות וגם היה סקס מעולה. הוא פשוט התנפל עליי בתשוקה ואני מתה על זה.

הלכתי היום ללשכת העבודה ויצאתי משם מבואסת. העניין הוא שבראיון - האישה שריאיינה אותי שאלה אותי, אם יש לי איזשהן מגבלות בעבודה. סיפרתי לה על הבעיה שיש לי בכף רגל ואמרתי לה שאני לא יכולה לעבוד בעבודות שדורשות עמידה ממושכת על הרגליים. בתגובה, היא שאלה איך האנגלית שלי. אמרתי לה את האמת: שלא משהו. היא אמרה שזה ממש בעיה בגלל שסוגי העבודות שהיא יכולה להציע לי מתחלקים לשניים: או עבודה שכוללת באמת עמידה של שמונה שעות במשמרות או עבודות פקידותיות שבהם יושבים, אבל צריך לדעת אנגלית שוטף כמו שפת אם.

הסתכלתי עליה במבט מאוכזב והיא בדקה שוב את האופציות ואמרה שהיא יכולה להציע לי להיות קופאית, כי בהרבה סופרים מחפשים קופאיות. הסכמתי. היא המשיכה לבדוק ואז גילתה שיש לה להציע לי, גם אופציה בבית חולים בעבודה עם קשישים. היא לא ידעה להסביר לי מה בדיוק העבודה, אבל שאלה אם אני רוצה שתשלח להם את הקורות חיים שלי והם כבר יסבירו לי. בטח שהסכמתי.

אוףףף מה אני אעשה? עברו כבר כמעט שלושה שבועות מאז שעזבתי את הקיבוץ ועדיין לא מצאתי עבודה. אני לא יכולה להמשיך לשרוץ בבית כל היום. אני צריכה כסף. מלבד זאת, לא לעשות כלום כל היום משגע אותי. למישהו יש עצה בשבילי?

ביום שישי בלילה לא מצאתי לעצמי תעסוקה. פתאום מצאתי את עצמי קוראת את הבלוג שלי מההתחלה עד הסוף. את כולו. כל 44 הפוסטים. נדהמתי להווכח כמה הרבה עברתי בשבעה וחצי החודשים שבמהלכם כתבתי את הבלוג הזה. משהו שמאד איפיין את השנתיים האחרונות זה שהן היו מאד סוערות. כל הזמן השתנו דברים. גם הבלוג הקודם שלי הוא הוכחה לכך. לפני שמחקתי אותו העתקתי אותו לוורד ואז הדפסתי הכול. לא מזמן יצא לי לקרוא גם את הבלוג הקודם ושוב נדהמתי מכמה הרבה קרה.

מחר אני נוסעת לחיפה. חברתי אלמו עברה לשם כי היא לומדת שם במכללה. אני רוצה לנצל את זה שעדיין יש לי נסיעות בינעירוניות חינם (החוגר של השירות לאומי הוא עד יוני כולל). חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה בשבילי להחליף אווירה. גם מאד התגעגעתי לאלמו כי מאז שהיא עברה לחיפה - כמעט לא יצא לי לראות אותה. גוליבר נוסע מחר לטכניון וחוזר לעירנו ביום שלישי. אני אסע איתו לחיפה ואחזור איתו. אני גם מתכוונת לבקר בטכניון. שמעתי על המקום הזה כל כך הרבה.

לאחרונה נכנסתי ל"עדכון פרטים" וסימנתי את האופציה שהכינוי שלי יופיע ברשימות "הקוראים האחרונים שלי" בבלוגים אחרים. רציתי לעשות גם בבלוג שלי רשימת "קוראים אחרונים", אבל אני לא יודעת איך. מישהו יכול להסביר לי בבקשה?

לא אהבתי את הפוסט הזה. אני חושבת שהוא משעמם.

שלכם,

נונה.