היי,

לפני כמה חודשים פירסמתי את הפוסט דברים שמוציאים אותי מדעתי. התגובות עליו היו מאד אוהדות והקוראים שאלו כמה פעמים, מתי אפרסם עוד פוסט דומה. בתקופה האחרונה בהחלט התווספו כמה דברים ואני מרגישה צורך עז לפרוק אותם. אז קדימה:

1.אנשים שמדברים בחוסר כבוד - מקומם אותי אנשים שמדברים בחוסר כבוד, כי זה פשוט סגנון הדיבור שלהם. לקטוע אותי באמצע המשפט, לפסול אותי כאילו אני חתיכת מטומטמת ולא להיות אדיבים, נראה לי דבר מאד לא לגיטימי. אני תמיד מדברת לאנשים בצורה מכובדת. תמיד תמיד תמיד. אפילו כשאני כועסת על מישהו - אני משתדלת לנסח את עצמי בצורה יפה ומכובדת. טוב, נו. אולי קצת הגזמתי. גם אני אנושית וגם אני יכולה לדבר לא יפה למישהו, אבל זה רק כשאני ממש רותחת מזעם.

2. אנשים עצלנים - אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם אנשים שמתעצלים להזיז את התחת שלהם. החיים קצרים, יש כל כך הרבה מה להספיק. אנשים שלא עושים עם עצמם כלום, סתם כי "אין להם כוח" נראה לי פשוט בזבוז.

3. הסעיף הזה מתייחס לגוליבר ספציפית. משהו שנורא מעצבן אותי בו זה שלפעמים משהו מפריע לו בי ואז במקום להגיד לי ושנפתור את זה - הוא בוחר לפרוק את זה בכך שהוא מדבר אליי לא יפה ומעליב אותי. אל תבינו לא נכון. ברוב הגדול של הזמן גוליבר מדבר מאד יפה. אני דווקא מאד אוהבת את צורת הדיבור שלו. היא לרוב מדבר בצורה מאד יפה ומאד מכובדת ואני יודעת גם שהוא מאד אוהב את צורת הדיבור שלי. אבל פעם בכמה זמן יש לו פתאום יציאה שגורמת לי להפגע עד עמקי נשמתי. הוא לא עושה את זה בכוונה. באמת קשה לו, אבל אני החלטתי לא לקבל את זה יותר.

מילא אם הייתי אחת הבנות שפשוט דורשות שיעליבו אותן. מדובר בבנות שלא מאפשרות לאנשים להגיד להם מה מפריע להם ואז זה באמת חייב לצאת אכשהו והתוצאה היא שמטיחים בהם את העניין. אני הכי בעולם לא כזאת. אני מאד פתוחה לביקורת ואם אומרים לי בצורה יפה ומכובדת - מה מפריע בי, אני תמיד אקשיב ותמיד אקבל ותמיד אנסה לשנות אחר כך. אין שום סיבה להטיח בי עלבונות, כי אז אני באמת לא אקשיב לביקורת וסתם אפגע וככה לא השגנו כלום.

4. אנשים שחושבים שהם יכולים לשלוט בחיים של אנשים אחרים - יכול להיות שכבר כתבתי על זה בפוסט "דברים שמוציאים אותי מדעתיי." דבר שבאמת מעצבן אותי, זה אנשים שמרשים לעצמם להגיד לאחרים מה לעשות, בזמן שהם לא נמצאים בקרבתם. הרבה פעמים שמעתי מבנות שהחבר שלהן "לא מרשה להן" להפגש לבד עם ידידים שלהם. זה הכי הדהים אותי בעולם. מה פרוש לא מרשה? מה, היא בת 3? מה, הוא אבא שלה? אני לא אומרת שהבחור צריך להסתיר את זה אם זה מפריע לו. לפי דעתי, הבחור יכול להגיד שזה מפריע לו והיא צריכה להחליט אם היא מסכימה להתחשב בזה או לא.

טוב, במחשבה שניה, גם לבחורה שהחבר שלה "לא מרשה לה" יש זכות בחירה. היא יכולה להחליט אם להשאר עם החבר ולא להפגש עם ידידים לבד, או לעזוב את החבר וכן להפגש עם ידידים לבד.

5. אני ממוצא מזרחי משני הכיוונים. זה אומר שאני מזרחית. אי אפשר לנחש. יש לי את המנטליות הכי אשכנזית בעולם. אני פשוט הרבה יותר מתחברת לאנשים עם מנטליות כזאת. אל תטעו. כבר קרה בעבר שהיה לי חיבור עם אנשים עם מנטליות מזרחית, אבל זה לא קרה הרבה. אני פשוט לא מזדהה עם הצורת חיים הזאת. אני לא פוסלת את המנטליות המזרחית בכלליות, או אומרת שיש לי בעיה איתה בכלליות. לי ספציפית המנטליות הזאת לא מתאימה.

6. שמרנות וקיבעון - הסעיף הקודם הזכיר לי משהו אחר שמעצבן אותי: השמרנות והקיבעון של גוליבר. גם הוא לא ממוצא אשכנזי, אבל עם מנטליות הכי אשכנזית בעולם. פעם יצא לנו לדבר על זה ואמרתי לו שאני לא פוסלת את המנטליות המזרחית בכלליות אלא רק אומרת שלי ספיציפית היא לא מתאימה. גוליבר השיב לי שהוא חושב ,שמנטליות מזרחית זה דבר לא טוב נקודה. מה זה החוסר ליברליות הזה? טוב, נו. גוליבר תמיד הבהיר לי שהוא לא בנאדם ליברלי, אלא שמרן.

שמרנות זה משהו שאני כל כך לא מזדהה איתו. משהו שמאפיין את כל ראיית העולם שלי זה ליברליות . אני מאד משתדלת שלא לפסול דרכים אחרות משלי, או צורת חשיבה אחרת משלי. כל עוד בנאדם לא פוגע בעצמו ולא באף אחד אחר - שיחיה איך שבא לו.

7. אנשים שמשלמים בכסף גדול - זה סעיף דיי מגוחך אבל לא אכפת לי. מי שקרא את הפוסטים האחרונים יודע שאני עובדת עכשיו בתור קופאית בסופר. תופעה מאד נפוצה היא אנשים שקונים משהו בשבע וחצי שקל ומשלמים לי בשטר של 200. אני נכנסת לחישובים אין סופיים, מחשבת שוב ושוב כדיי לוודא שלא טעיתי והרבה פעמים גם אין לי מספיק עודף ואני צריכה להביא מהקופה הראשית. אין לי כוח לזה.

8. אנשים שמשפילים אנשים אחרים ליד אנשים - יצא משפט קצת מסורבל, אז אני מקווה שהקוראים הבינו. אם אני כועסת על מישהו - אני אף פעם לא אראה את זה ליד אנשים. יש זמן ומקום לכל דבר ושנמצאים בחברה - זה לא הזמן. גם ל-ג וגם לאנג'ל יש את הקטע הזה, שאם הם כועסים עליי - הם מראים את זה גם כשאנחנו בחברת עוד אנשים. זה נראה לי כל כך לא מכובד. זה לא עניינם של האנשים האחרים והם לא צריכים לשמוע את זה. ג ואנג'ל הם לא בני 3. הם כבר בני 21. לפי דעתי הם צריכים לשלוט בעצמם ולחכות עד סופו של המפגש החברתי, או לקחת אותי לצד.

היום עשיתי איזשהי טעות בעבודה והקופאי הראשי התחיל לצרוח עליי מול הלקוחות. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אין לי בעיה עם זה שהוא מתח ביקורת על העבודה שלי. באמת עשיתי באותו רגע טעות ובאמת שהערה הייתה במקומה. אני אפילו מוכנה לקבל את זה שהוא צעק, למרות שאני לא דוגלת בצעקות. מה שבאמת קומם אותי ובאמת פגע בי - זה שהוא מצא לנכון לעשות את זה מול אנשים. מה, הוא לא מבין שזה גם רע בשבילו ובשביל העסק? מה הלקוחות יחשבו על האופי חם המזג שלו?

9. לקוחות שחושבים שאני המשרתת שלהם - כתבתי על התופעה הזאת בכלליות בפוסט "דברים שמוציאים אותי מדעתי" בסעיף "נותני שירות ומקבלי שירות שמדברים בחוסר כבוד". בפוסט ההוא כתבתי "מלצרים, שוערים, ספרנים וכדומה הם בני אדם. הם לא מכונות שנועדו לשרת אנשים. משהו שמוציא אותי מדעתי זה אנשים שמתייחסים אליהם בזלזול." התכוונתי לזה. אני לא מוכנה לקבל את זה שהם לא יגידו "בבקשה" או "תודה", יעשו לי פרצופים או יצרחו עליי בגלל דברים שקשורים למחירים ולא קשורים אליי בכלל. אני משרתת אותם. לא משרתת שלהם.

בפוסט "דברים שמוציאים אותי מדעתי" כתבתי:"אני חושבת שלמטבע יש שניי צדדים וכמו שאני מצפה מאנשים להתייחס בכבוד לנותני שירות, כך אני מצפה מנותני שירות לתת כבוד ללקוחות." התכוונתי לזה. אני מקפידה לחייך לכל לקוח ולקוח, אני אף פעם לא מתחילה בחשבון לפני שאני אומרת "שלום" ולרוב גם "מה שלומך". אני מקפידה על "תודה" ו"בבקשה" וכשאני מסיימת עם החשבון אני תמיד אומרת "כל טוב" ו"יום נעים." זה נראה לי מובן מאליו. מדובר בבני אדם. מגיע להם יחס כזה, שבעיניי הוא בסיסי.

10. שקרים - אני לא מסוגלת לעמוד בזה שאנשים ישקרו לי. ברגע שאדם משקר לי, אפילו שקר לבן, אפילו שקר קטן - הוא הורס את האמון שלו בי. אני לא יכולה לסמוך על מישהו ששיקר לי בעבר. איך אני אדע שלהבא הוא מספר את האמת? אם הוא היה מסוגל לשקר בקשר לתחום מסוים - איך אני אדע שהוא לא מסוגל לשקר בקשר לתחום אחר?

11. אדישות - אנשים אדישים ממש לא עושים לי את זה. המבט המזוגג בעיניים שלהם וזה שלא אכפת להם מכלום, מעצבן אותי. מה, הם לא רוצים לפעול כדיי להשיג דברים? מה, הם לא רוצים להזיז את עצמם? טוב, אני מניחה שזה דיי מזכיר את סעיף 2 בפוסט הזה. האנשים האדישים מזכירים את האנשים העצלנים.

12. זה פחות סעיף על משהו שמעצבן אותי ויותר סעיף על משהו שפשוט הכי לא מתאים לי בעולם. הדבר הזה הוא לצאת עם אנשים עם ביטחון עצמי מאד גדול. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. אני לא צריכה ולא רוצה שלבנאדם יהיה ביטחון עצמי ברצפה, אבל אני חייבת שהוא לא יהיה מלא מדי בביטחון. כבר קרה שנמשכתי בצורה מטורפת לאנשים מלאי ביטחון עצמי, אבל אני כל כך שמחה שאף פעם לא יצאתי עם אנשים כאלה. הביטחון העצמי שלי הוא לא בשמיים ולכן אני תמיד ארגיש נחותה ליד מישהו כזה.

וואו, זה היה משחרר. אני מרגישה הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי, כשהתחלתי בכתיבת הפוסט הזה.

שלכם,

נונה.